הרב שך כותב על הרב עובדיה יוסף כי הוא פורש מן הציבור, בו בזמן שכל מה שהוא עושה, הוא למד אצל הרב שך לעשות
מי שיתעמק במכתבו של הרב שך, לא יוכל שלא להציב עשרות ואולי אף מאות שאלות. אין כמעט שורה שלא ניתן בה לשאול את הרב שך, אם הוא מאמין בכך, מדוע הוא עשה אחרת? ולכן, לו רצה הרב עובדיה יוסף להכנס לעימות עם הרב שך, היה זה מן הדברים הקלים ביותר להוכיח, כי הרב שך מרשה לעצמו לכתוב על אחר, את מה שהוא לא דורש מעצמו ומאנשיו.
נתמקד הפעם במילים בודדות בלבד. הרב שך קובע, כי אנשי ש”ס פרשו מן הציבור, בכך שהחליטו להשאר בממשלה. והשאלה הנשאלת היא, מאיזה ציבור? ובעיקר, מה מבטה את הפרישה, האם בכך שהם יושבים בממשלה ועושים צעד שהוא חריג זה מה שגורם לכך, או מפני שהדבר אינו טוב לפוליטיקה של הרב שך, זה מה שגורם לכך.
אם נקבל כי המעשה החריג של ישיבה בממשלה שכזו, היא הקובעת את הפרישה, נשאלת שוב השאלה, במה חריגה זו גרועה מחריגות אחרות שעשה הרב שך עוד כשהיה באגודת ישראל, ומאוחר יותר כאשר ניהל מפלגה לעצמו. החריגה הגדולה ביותר היתה כאשר התיר לש”ס להיכנס לממשלה. אז, הוא קבע דבר, שבעצם נתן לש”ס את האפשרות לעשות את מה שהיא עושה היום.
עד אשר ש”ס נכנסה לממשלה, ידענו את הכלל, כי לחרדים אי אפשר לשאת באחריות. לכן, ישבו תחילה רק בקואליציה, ואף לא העיזו ליטול תפקידי סגני שרים למרות שאין נוטלים בזה אחריות כלשהי למעשי הממשלה. ועד אשר הרב שך לא פרש ממועצת גדולי התורה והתיר את התפקידים הללו, לא היה מי שיעיז כלל להעלות זאת על הדעת.
לפני חמש עשרה שנה ויותר, כאשר מנחם בגין הקים ממשלה, שיחק אז הרב שך “קנאות”, הכל היה אסור. והסיבה לכך, מפני שכל תפקיד ראשון היה מקבל הרב יהודה מאיר אברמוביץ שייצג את גור. לכן, הוא רצה ראשות של ועדות, כי בכך הוא מבטיח לאיש שלו שלמה לורנץ את התפקיד הבכיר של יו”ר וועדת הכספים. אך, באותו רגע שלורנץ כבר לא היה בכנסת, ולהרב שך היתה שליטה על ש”ס שיצאה לדרך, הוא שינה את דרכיו, הוא העיז לא רק להתיר תפקידי סגני שרים, אלא אף את הכניסה לממשלה. הוא עשה אז “צויי דינים” (שני דינים), בין אשכנזים לספרדים, והתיר לש”ס להיות חריגים ולפרוש מן הציבור החרדי שפרט לשנים הראשונות של המדינה, כאשר חשבו שזה יהיה אחרת והאמינו כי ניתן לשבת בממשלה, לא שבו אליה. עשרות שנים ישבו באופוזיציה, ומאוחר יותר, כאשר הצטרפו לקואליציה, היה זה כלל ברזל כי אין נושאים באחריות למעשי הממשלה.
באותן הימים, המעשה של הרב שך זעזע כל מי שרוח ונשמה בו. מי שהתעמק בדברים ידע, מדובר במעשה אשר לא ייעשה. ובכל זאת, הרב שך לא קלט, כי הוא זה הנותן לש”ס את ההיתר והכשר כי אף בעתיד יעשו מעשים דומים, על פי אותן נימוקים שהרב שך נתן בשעתו להצדיק את ישיבתם בממשלה.
אבל, מצאנו מאוחר יותר מעשה חמור ונוסף. הרב שך הקים מפלגה משלו, והתיר לאנשיו לשאת בתפקידי סגני שרים, בכך הוא פרץ גדר, ופתח את הדרך גם לאנשי אגודת ישראל לעשות כך. עד אז לא העיזו להתיר לעצמם לעשות זאת. ולכן, כל מי שיילך אחורנית ויבחן את אשר אירע, למד, כי מי שפרץ את הגדרות, וקבע כללים מקיפים ומתירים, היה זה הרב שך, ששבר את החומות.
ולכן, כאשר הרב עובדיה יוסף עושה לעצמו היום את החשבון, הוא אומר דבר אחר וברור, כי מה שהוא עושה עתה, הוא בדיוק מה שעשה אז. מבחינתו אין כל הבדל בין המערך לליכוד, ובמיוחד, כאשר יש למערך 61 גם בלעדי ש”ס. אמנם מדובר בממשלת מיעוט בגלל שבמקרה כזה זקוקים לתמיכת הערבים, אך אין ספק כי הממשלה הזו תתקיים בלאו הכי, בגלל שאותן ה-61 לא יאפשרו את נפילתה, כי זה לא משתלם להם.
ש”ס מנצלת מצב מסויים, ולא גורמת לו. כאן ההבדל בין הרב עובדיה יוסף למתנגדיו, הסבורים אחרת. אך באשר להרב שך, הוא חייב הסבר אחד, מדוע מותר היה לפרוץ גדר בשעתו, מדוע אז הפרישה מן הציבור החרדי שאסר את הישיבה בממשלה היתה מותרת ומובנת, ואילו עתה, הוא מתנגד לה ואף נלחם נגד הרב יוסף על כך.
אך, כאשר הרב שך מדבר על “פרישה מן הציבור”, קורה כאן משהו נוסף וחמור בהרבה. והפעם, לאו דוקא מבחינתה של ש”ס, אלא דוקא מבחינתה של אגודת ישראל וציבור החרדים בכלל. לא היה מאז תקופתם של קרח, ודתן אבירם, מי שפרש מן הציבור יותר מהרב שך. אמנם, בעלי מחלוקת היו לנו בכל הדורות. אך, בדור אפל שכזה, כאשר סוף סוף הצליחו לאחד וללכד את הציבור החרדי תחת קורת גג אחד, היה זה רק הרב שך ששבר והרס את הכל. לאחר עמל רב של ארגון הציבור החרדי, מפני שרק כך ניתן להתמודד עם החילונים, פרש הרב שך ממועצת גדולי התורה, עודד אחרים לרוץ, הקים מפלגה משלו, ואלו עסוקים במחלוקת קשה ביותר. ובמקום, שנהיה החרדים כולם עסוקים במאבק האמיתי, והוא מלחמת האור בחושך החילוני, לקרב את העם לתשובה, אנו עסוקים במחלוקות פנימיות.
בואו וראו עד להיכן גרר הרב שך את הציבור בפרישתו ממועצת גדולי התורה בשעתו. מי שהספיק לשכוח, היתה תקופה אשר בה התשובה פרחה, זו הלכה והתחזקה. המוני חילונים חשבו על תשובה וניסו אותה. אך, זו עצרה, באותו רגע שהרב שך פרש מן הציבור. כאשר הוא עזב את מועצת גדולי התורה, החל התהליך לרדת ועד כדי כך, שכיום לא רק כמעט ואין בעלי תשובה חדשים, אלא גם כאלו שנולדו בבתים חרדים פוזלים לכיוון החילוני. והסיבה לכך, היא אחת ויחידה, פרישתו של הרב שך ממועצת גדולי התורה. זו פיתחה מחלוקת, אשר השחירה את היהדות החרדית.
בעבר, היה מה להראות לבעל תשובה. היהדות החרדית הגיעה לשיא יופיה ופארה. ואילו עתה, כאשר הבעל תשובה פותח את ה“יתד נאמן”, במקום למצוא בה הסבר מדוע החילוני הוא רע ולא טוב, ומדוע דוקא היהדות החרדית היא זו המגלה את האור ואת היופי בחיים, הוא קורה, כיצד מבזים גדולי תורה, וכיצד מכים בחרדים. תחילה בחסידים, ועתה בספרדים.
מי שישים לב ימצא, כי תנועה התשובה פשטה רגל, החל מאותו יום שהחל להופיע העתון של הרב שך, אז החלה הירידה הגדולה, שהובילה למצב הנוכחי. והסיבה לכך, מפני שאין מה שמכשיל את היהודי החשוב, יותר מן הסגנון והביטוי של העתונות הליטאית.
וכאן בעצם המחלוקת שבין מרן כ”ק האדמו”ר מגור שליט”א לבין הרב שך. האדמו”ר מגור אינו מאפשר כי ב“המודיע” ישתמשו בנוסחאות של הרב שך. הוא רוצה עתונות שתעסוק רק בהסברה אנטי חילונית, ובאשר לחרדים, מה שפחות לכתוב על מחלוקות ביניהם. גם אם יש סיבה מדוע להגיב, לא תמיד זה צריך להיעשות דרך העתון. והסיבה לכך, מפני שהנזק הוא בל ישוער. וכאן היה טעותו של הרב שך, שחשב כי הכל צריך להיות מעל גבי העתון, ובשיטה זו הוא פועל נגד ש”ס. ומעשית, לא רק שהוא לא מצליח להחזיר את ש”ס לכיוון שהוא רוצה בו, אלא אף מרחיק יהודים שהם פוטנציאל לתשובה.
כל זה קרה וקורה רק בשל “פרישה מן הציבור”. הרב שך פרש מאגודת ישראל, בשל תאוות השלטון והממון. למי שהספיק לשכוח נזכיר, על שני דברים הוא הסתכסך בשעתו עם מרן כ”ק האדמו”ר בעל ה“לב שמחה” מגור זצוק”ל, והוא על ענין הרוטציה והיחודיים. שני נושאים אלה שברו את הקשר ביניהם, ובמקום שהרב שך יבין, כי הולכים אחר הרוב, ואף ה“גדולים” הליטאים היו בשעתו בדיעה אחת עם כ”ק האדמו”ר מגור זצוק”ל, ובכל זאת הוא פרש ולא לקח בחשבון את ההרס הגדול.
אבל, אם היה מי שחשב שהרב שך רק פרש משולחן זה, אך לא פרש אידיאולוגית מן הציבור, באו מעשיו מאוחר יותר והוכיחו, כי הפרישה שלו היא מוחלטת. כאשר התיר לש”ס להצטרף לממשלה, בניגוד לדעתם של גדולי התורה החרדים שסברו כי ליהודי חרדי אסור לשבת לצד שולחן הממשלה, כך הרב שך היה הפורש הגדול ביותר. הענין היה בידו, הוא היה המכריע שלהם ועל פיו ישק בשעתו בש”ס. אם הוא היה קובע כי הבסיס לשותפות יהיה בדיוק כפי הבסיס האגודאי של קואליציה בלבד, הוא היה שומר על הגחלת. אך, הרב שך פרש, ובכך שבר את החומה שהיתה בצורה מוגנת וחזקה עד אשר הוא עלה בה.
מי שהוציא את ש”ס מכלל החרדים היה הרב שך, אך לא עתה במכתבו, אלא לפני שמנה שנים, כאשר התיר להם להצטרף לשולחן הממשלה. שם היה החורבן הגדול שלהם. במשך עשרות שנים ידענו מה הבדיל בין חרדי ל“דתי לאומי”, ומי שטשטש זאת בצורה חמורה היה הרב שך.
לא רק הכיפה הסרוגה היא אשר הבדילה בין החרדי לדתי. גם הקשר לממשלה היה המבדיל. הדתיים ישבו בממשלה, ואילו החרדים העדיפו את האופוזיציה, וכאשר הצטרפו, אז לקואליציה בלבד. וכאשר הרב שך הורה לשבור בסיס זה, הוא עשה מש”ס דתיים בלבד.
כאן נדגיש, כי הרב שך אינו מוסמך לקבוע סוג חדש של חרדים. ברגע שהוא חורג הוא מוציא את אותו ציבור מכלל החרדים. וכאשר התיר לש”ס לשבת בממשלה, הוא העביר אותם לכיון הדתי, ואם יש לש”ס טענות על שמכנים אותם דתיים בלבד ולא חרדים, עליהם לבא בטענה זו להרב שך בלבד שהוא גרם להם לכך.
הרב שך הוא האחרון שיש לו את הזכות לדבר כנגד ש”ס על מעשיהם כיום. בל נשכח, כי הסיבה מדוע המפד”ל אינה בקואליציה אינה בגלל הענין הדתי, אלא בגלל הבעיה הלאומית. נתאר לעצמנו ששולמית אלוני היתה מרשעת ועוכרת ישראל, אך בהשקפותיה המדיניות היתה ימנית, היתה המפד”ל יושבת עימה באותה ממשלה. וזהו בדיוק מה שקורה לש”ס. להם הענין הזה של ימין ושמאל אינו נוגע, ולכן אין מה שיפריע להם לשבת עם שולמית אלוני בממשלה.
ש”ס לא חרגה ואינה חורגת ממה שהרב שך התיר לה לפני שמנה שנים. לא הם פרשו מן הציבור. הרב שך הוא זה שפורש בכך שהוא משנה את מדיניותו וגישתו לש”ס. ולכן, טוב עושה הרב עובדיה יוסף שמעדיף שלא להתייחס אליו, כי אם היה מתייחס, הוא היה צריך לגלות את פניו הצבועים של הרב שך.
מי שיתעמק במכתבו של הרב שך, לא יוכל שלא להציב עשרות ואולי אף מאות שאלות. אין כמעט שורה שלא ניתן בה לשאול את הרב שך, אם הוא מאמין בכך, מדוע הוא עשה אחרת? ולכן, לו רצה הרב עובדיה יוסף להכנס לעימות עם הרב שך, היה זה מן הדברים הקלים ביותר להוכיח, כי הרב שך מרשה לעצמו לכתוב על אחר, את מה שהוא לא דורש מעצמו ומאנשיו.
נתמקד הפעם במילים בודדות בלבד. הרב שך קובע, כי אנשי ש”ס פרשו מן הציבור, בכך שהחליטו להשאר בממשלה. והשאלה הנשאלת היא, מאיזה ציבור? ובעיקר, מה מבטה את הפרישה, האם בכך שהם יושבים בממשלה ועושים צעד שהוא חריג זה מה שגורם לכך, או מפני שהדבר אינו טוב לפוליטיקה של הרב שך, זה מה שגורם לכך.
אם נקבל כי המעשה החריג של ישיבה בממשלה שכזו, היא הקובעת את הפרישה, נשאלת שוב השאלה, במה חריגה זו גרועה מחריגות אחרות שעשה הרב שך עוד כשהיה באגודת ישראל, ומאוחר יותר כאשר ניהל מפלגה לעצמו. החריגה הגדולה ביותר היתה כאשר התיר לש”ס להיכנס לממשלה. אז, הוא קבע דבר, שבעצם נתן לש”ס את האפשרות לעשות את מה שהיא עושה היום.
עד אשר ש”ס נכנסה לממשלה, ידענו את הכלל, כי לחרדים אי אפשר לשאת באחריות. לכן, ישבו תחילה רק בקואליציה, ואף לא העיזו ליטול תפקידי סגני שרים למרות שאין נוטלים בזה אחריות כלשהי למעשי הממשלה. ועד אשר הרב שך לא פרש ממועצת גדולי התורה והתיר את התפקידים הללו, לא היה מי שיעיז כלל להעלות זאת על הדעת.
לפני חמש עשרה שנה ויותר, כאשר מנחם בגין הקים ממשלה, שיחק אז הרב שך “קנאות”, הכל היה אסור. והסיבה לכך, מפני שכל תפקיד ראשון היה מקבל הרב יהודה מאיר אברמוביץ שייצג את גור. לכן, הוא רצה ראשות של ועדות, כי בכך הוא מבטיח לאיש שלו שלמה לורנץ את התפקיד הבכיר של יו”ר וועדת הכספים. אך, באותו רגע שלורנץ כבר לא היה בכנסת, ולהרב שך היתה שליטה על ש”ס שיצאה לדרך, הוא שינה את דרכיו, הוא העיז לא רק להתיר תפקידי סגני שרים, אלא אף את הכניסה לממשלה. הוא עשה אז “צויי דינים” (שני דינים), בין אשכנזים לספרדים, והתיר לש”ס להיות חריגים ולפרוש מן הציבור החרדי שפרט לשנים הראשונות של המדינה, כאשר חשבו שזה יהיה אחרת והאמינו כי ניתן לשבת בממשלה, לא שבו אליה. עשרות שנים ישבו באופוזיציה, ומאוחר יותר, כאשר הצטרפו לקואליציה, היה זה כלל ברזל כי אין נושאים באחריות למעשי הממשלה.
באותן הימים, המעשה של הרב שך זעזע כל מי שרוח ונשמה בו. מי שהתעמק בדברים ידע, מדובר במעשה אשר לא ייעשה. ובכל זאת, הרב שך לא קלט, כי הוא זה הנותן לש”ס את ההיתר והכשר כי אף בעתיד יעשו מעשים דומים, על פי אותן נימוקים שהרב שך נתן בשעתו להצדיק את ישיבתם בממשלה.
אבל, מצאנו מאוחר יותר מעשה חמור ונוסף. הרב שך הקים מפלגה משלו, והתיר לאנשיו לשאת בתפקידי סגני שרים, בכך הוא פרץ גדר, ופתח את הדרך גם לאנשי אגודת ישראל לעשות כך. עד אז לא העיזו להתיר לעצמם לעשות זאת. ולכן, כל מי שיילך אחורנית ויבחן את אשר אירע, למד, כי מי שפרץ את הגדרות, וקבע כללים מקיפים ומתירים, היה זה הרב שך, ששבר את החומות.
ולכן, כאשר הרב עובדיה יוסף עושה לעצמו היום את החשבון, הוא אומר דבר אחר וברור, כי מה שהוא עושה עתה, הוא בדיוק מה שעשה אז. מבחינתו אין כל הבדל בין המערך לליכוד, ובמיוחד, כאשר יש למערך 61 גם בלעדי ש”ס. אמנם מדובר בממשלת מיעוט בגלל שבמקרה כזה זקוקים לתמיכת הערבים, אך אין ספק כי הממשלה הזו תתקיים בלאו הכי, בגלל שאותן ה-61 לא יאפשרו את נפילתה, כי זה לא משתלם להם.
ש”ס מנצלת מצב מסויים, ולא גורמת לו. כאן ההבדל בין הרב עובדיה יוסף למתנגדיו, הסבורים אחרת. אך באשר להרב שך, הוא חייב הסבר אחד, מדוע מותר היה לפרוץ גדר בשעתו, מדוע אז הפרישה מן הציבור החרדי שאסר את הישיבה בממשלה היתה מותרת ומובנת, ואילו עתה, הוא מתנגד לה ואף נלחם נגד הרב יוסף על כך.
אך, כאשר הרב שך מדבר על “פרישה מן הציבור”, קורה כאן משהו נוסף וחמור בהרבה. והפעם, לאו דוקא מבחינתה של ש”ס, אלא דוקא מבחינתה של אגודת ישראל וציבור החרדים בכלל. לא היה מאז תקופתם של קרח, ודתן אבירם, מי שפרש מן הציבור יותר מהרב שך. אמנם, בעלי מחלוקת היו לנו בכל הדורות. אך, בדור אפל שכזה, כאשר סוף סוף הצליחו לאחד וללכד את הציבור החרדי תחת קורת גג אחד, היה זה רק הרב שך ששבר והרס את הכל. לאחר עמל רב של ארגון הציבור החרדי, מפני שרק כך ניתן להתמודד עם החילונים, פרש הרב שך ממועצת גדולי התורה, עודד אחרים לרוץ, הקים מפלגה משלו, ואלו עסוקים במחלוקת קשה ביותר. ובמקום, שנהיה החרדים כולם עסוקים במאבק האמיתי, והוא מלחמת האור בחושך החילוני, לקרב את העם לתשובה, אנו עסוקים במחלוקות פנימיות.
בואו וראו עד להיכן גרר הרב שך את הציבור בפרישתו ממועצת גדולי התורה בשעתו. מי שהספיק לשכוח, היתה תקופה אשר בה התשובה פרחה, זו הלכה והתחזקה. המוני חילונים חשבו על תשובה וניסו אותה. אך, זו עצרה, באותו רגע שהרב שך פרש מן הציבור. כאשר הוא עזב את מועצת גדולי התורה, החל התהליך לרדת ועד כדי כך, שכיום לא רק כמעט ואין בעלי תשובה חדשים, אלא גם כאלו שנולדו בבתים חרדים פוזלים לכיוון החילוני. והסיבה לכך, היא אחת ויחידה, פרישתו של הרב שך ממועצת גדולי התורה. זו פיתחה מחלוקת, אשר השחירה את היהדות החרדית.
בעבר, היה מה להראות לבעל תשובה. היהדות החרדית הגיעה לשיא יופיה ופארה. ואילו עתה, כאשר הבעל תשובה פותח את ה“יתד נאמן”, במקום למצוא בה הסבר מדוע החילוני הוא רע ולא טוב, ומדוע דוקא היהדות החרדית היא זו המגלה את האור ואת היופי בחיים, הוא קורה, כיצד מבזים גדולי תורה, וכיצד מכים בחרדים. תחילה בחסידים, ועתה בספרדים.
מי שישים לב ימצא, כי תנועה התשובה פשטה רגל, החל מאותו יום שהחל להופיע העתון של הרב שך, אז החלה הירידה הגדולה, שהובילה למצב הנוכחי. והסיבה לכך, מפני שאין מה שמכשיל את היהודי החשוב, יותר מן הסגנון והביטוי של העתונות הליטאית.
וכאן בעצם המחלוקת שבין מרן כ”ק האדמו”ר מגור שליט”א לבין הרב שך. האדמו”ר מגור אינו מאפשר כי ב“המודיע” ישתמשו בנוסחאות של הרב שך. הוא רוצה עתונות שתעסוק רק בהסברה אנטי חילונית, ובאשר לחרדים, מה שפחות לכתוב על מחלוקות ביניהם. גם אם יש סיבה מדוע להגיב, לא תמיד זה צריך להיעשות דרך העתון. והסיבה לכך, מפני שהנזק הוא בל ישוער. וכאן היה טעותו של הרב שך, שחשב כי הכל צריך להיות מעל גבי העתון, ובשיטה זו הוא פועל נגד ש”ס. ומעשית, לא רק שהוא לא מצליח להחזיר את ש”ס לכיוון שהוא רוצה בו, אלא אף מרחיק יהודים שהם פוטנציאל לתשובה.
כל זה קרה וקורה רק בשל “פרישה מן הציבור”. הרב שך פרש מאגודת ישראל, בשל תאוות השלטון והממון. למי שהספיק לשכוח נזכיר, על שני דברים הוא הסתכסך בשעתו עם מרן כ”ק האדמו”ר בעל ה“לב שמחה” מגור זצוק”ל, והוא על ענין הרוטציה והיחודיים. שני נושאים אלה שברו את הקשר ביניהם, ובמקום שהרב שך יבין, כי הולכים אחר הרוב, ואף ה“גדולים” הליטאים היו בשעתו בדיעה אחת עם כ”ק האדמו”ר מגור זצוק”ל, ובכל זאת הוא פרש ולא לקח בחשבון את ההרס הגדול.
אבל, אם היה מי שחשב שהרב שך רק פרש משולחן זה, אך לא פרש אידיאולוגית מן הציבור, באו מעשיו מאוחר יותר והוכיחו, כי הפרישה שלו היא מוחלטת. כאשר התיר לש”ס להצטרף לממשלה, בניגוד לדעתם של גדולי התורה החרדים שסברו כי ליהודי חרדי אסור לשבת לצד שולחן הממשלה, כך הרב שך היה הפורש הגדול ביותר. הענין היה בידו, הוא היה המכריע שלהם ועל פיו ישק בשעתו בש”ס. אם הוא היה קובע כי הבסיס לשותפות יהיה בדיוק כפי הבסיס האגודאי של קואליציה בלבד, הוא היה שומר על הגחלת. אך, הרב שך פרש, ובכך שבר את החומה שהיתה בצורה מוגנת וחזקה עד אשר הוא עלה בה.
מי שהוציא את ש”ס מכלל החרדים היה הרב שך, אך לא עתה במכתבו, אלא לפני שמנה שנים, כאשר התיר להם להצטרף לשולחן הממשלה. שם היה החורבן הגדול שלהם. במשך עשרות שנים ידענו מה הבדיל בין חרדי ל“דתי לאומי”, ומי שטשטש זאת בצורה חמורה היה הרב שך.
לא רק הכיפה הסרוגה היא אשר הבדילה בין החרדי לדתי. גם הקשר לממשלה היה המבדיל. הדתיים ישבו בממשלה, ואילו החרדים העדיפו את האופוזיציה, וכאשר הצטרפו, אז לקואליציה בלבד. וכאשר הרב שך הורה לשבור בסיס זה, הוא עשה מש”ס דתיים בלבד.
כאן נדגיש, כי הרב שך אינו מוסמך לקבוע סוג חדש של חרדים. ברגע שהוא חורג הוא מוציא את אותו ציבור מכלל החרדים. וכאשר התיר לש”ס לשבת בממשלה, הוא העביר אותם לכיון הדתי, ואם יש לש”ס טענות על שמכנים אותם דתיים בלבד ולא חרדים, עליהם לבא בטענה זו להרב שך בלבד שהוא גרם להם לכך.
הרב שך הוא האחרון שיש לו את הזכות לדבר כנגד ש”ס על מעשיהם כיום. בל נשכח, כי הסיבה מדוע המפד”ל אינה בקואליציה אינה בגלל הענין הדתי, אלא בגלל הבעיה הלאומית. נתאר לעצמנו ששולמית אלוני היתה מרשעת ועוכרת ישראל, אך בהשקפותיה המדיניות היתה ימנית, היתה המפד”ל יושבת עימה באותה ממשלה. וזהו בדיוק מה שקורה לש”ס. להם הענין הזה של ימין ושמאל אינו נוגע, ולכן אין מה שיפריע להם לשבת עם שולמית אלוני בממשלה.
ש”ס לא חרגה ואינה חורגת ממה שהרב שך התיר לה לפני שמנה שנים. לא הם פרשו מן הציבור. הרב שך הוא זה שפורש בכך שהוא משנה את מדיניותו וגישתו לש”ס. ולכן, טוב עושה הרב עובדיה יוסף שמעדיף שלא להתייחס אליו, כי אם היה מתייחס, הוא היה צריך לגלות את פניו הצבועים של הרב שך.
