האם באמת עתיד חינוכם של מיליון מילדי ישראל זה מה שמפריע להרב שך? או שאף זו משמשת לצרכים פוליטים בלבד?
במאבק שנוצר בין הרב שך להרב עובדיה יוסף, עומדים רבים ותמהים, איך זה שהרב יוסף אינו קולט את הדברים, כי מדובר בסכנה איומה למליון מילדי ישראל שיחונכו חלילה לשמד. אלו דברים שכלאורה, צריך היה להעמיד כל יהודי לרגע לחשוב ולהבין, כי עוסקים אנו בנושא שהוא רציני וחשוב, וצריך היה בודאי לעשות הכל, על מנת למנוע מצב שכזה. ובכל זאת, כאשר עוסקים אנו בהרב עובדיה יוסף, הוא אינו מקבל את הדברים כך, הוא אף לועג להם, ומצטרפים לקואליציה, למרות הדברים שנשמעו.
וכאשר עוסקים אנו ביהודי כמו הרב עובדיה יוסף, קשה לבא ולומר, כי הוא מזלזל בחינוכם של מליון ילדים יהודים, וכי לא איכפת לו עליהם. יהיה זה טפשי לטעון, כי להרב עובדיה יוסף איכפת פחות מהרב שך, על עתידם של ילדי ישראל. ובכל זאת, למרות שהרב שך השמיע את הטיעון הזה, הוא לא קיבל את הדברים, וטען כי אין בכך אמת, וכי ניתן להבטיח כי לא יהיה גרוע ממה וכפי שהיה בעבר.
הסיבה האמיתית מדוע הרב עובדיה יוסף אינו מקבל את הדברים, הוא האיש שאומר אותם. יתכן, ואם דברים אלה היה משמיע מישהו אחר, הרב יוסף היה מתייחס לענין אחרת. אך, כאשר הוא שמע זאת מהרב שך, כאן הוא קפץ מכסאו, ויכל לומר בוודאות גמורה וברורה, כי הדברים שנאמרו, לא נאמרו מפני הדאגה לעתיד חינוכם של ילדי ישראל, אלא בשל צרכים פוליטיים גרידא.
ולא צריכים להיות לכך היסטוריון, או עילוי בכדי לקלוט, איזה שקר מונח בטיעון הזה. כאשר הרב שך פתאום משמיע טיעון שכזה, אין מי אשר אינו מכיר את גישתו והשקפותיו של הרב שך בעשרות השנים האחרונות, שלא יגלה כמה שקר שיש בהן.
השאלה הבסיסית והעיקרית שכל ילד ישאל את עצמו, האם הרב שך במשך חמש עשרה שנות הישיבה של “אגודת ישראל” ויתר חלקי החרדים בקואליציה, לקח בחשבון את חינוכם של ילדי ישראל? האם עלה הרב שך על הבריקדות כאשר מונו שרי חינוך חילוניים? ובכלל, מה עשה הרב שך למענם של מליון ילדי ישראל אלו, האם הוא דאג במשהו שאלו יקבלו חינוך יהודי טוב יותר?
הגיע הזמן שניקח לרגע את ההסכמים הקואליציוניים מן העבר בין החרדים האשכנזים והספרדים לבין הליכוד, והאם נמצא שם דאגה כלשהי לילדי ישראל?
התשובה לכך היא לא ולא. דאגו תמיד אך ורק לילדי החרדים. כל היתר, כלל לא עניין אותם. עובדה היא, שפרט לתקציבים למוסדות חינוך, לא עניין את הרב שך ואנשיו מה שנעשה במשרד החינוך, והותיר זאת לידי החילונים ואחרים ששלטו שם.
אך לא רק זאת, הרב שך בעת שהיה בקואליציה, גרם למשהו שהוא חמור בהרבה. הוא החדיר את החינוך החרדי למשרד החנוך, ובכך בעצם סיכן את החינוך הזה, לא די שלא דאג בכלל לילדי ישראל, שיקבלו חינוך כמו שצריך, אף את החינוך החרדי העמיד בסכנה גדולה ואיומה, שאם חלילה אף אחת מן המפלגות החרדיות לא היתה נכנסת לקואליציה, היתה המחלקה הזו המטפלת בחינוך החרדי נופלת בידי חילוניים, ומי יודע מה היו עושים לחרדים.
בל נשכח, כי עד לפני שנתיים לא היתה מחלקה שכזו, ומי שהחדיר אותה לשם היה הרב שך שנלחם לקבל את המחלקה הזו לידיו, למרות התנגדותם של גדולי התורה מאורי החסידות אשר זעקו מרה כי הדבר חמור ואסור. הרב שך כלל לא חשב אפילו על המינימום הזה, הוא רצה שלטון ושליטה, ולא חשב על העתיד ועל המצב המסוכן שהוא מעמיד בכך החינוך החרדי.
ולכן, כאשר הרב עובדיה יוסף עומד ושומע, כי מה שמעניין את הרב שך הוא חינוכם של ילדי ישראל, הוא חטף בחילה, הוא שאל את השאלה הראשונה, אם באמת עתידם של ילדי ישראל זה מה שחשוב לו, אולי הוא יכול לספר לציבור, מה שהוא עשה למענם בדור האחרון.
ואין הכוונה כאן לחינוך החרדי. שולמית אלוני אינה יכולה לפגוע בהם. הישיבות ימשכו להתנהל כפי שהם רוצים וירצו, ואין את הכח לשר כלשהו לפגוע בהם. מקסימום, הם יכולים לצמצם תקציבים, אך חוץ מזה כלום. הנושא שבו עוסקים, הוא חינוכם של ילדי ישראל בכלל, שהרב שך מעולם לא עשה את המינימום בכדי שאלו יקבלו חינוך יהודי.
ולא די בכך. בואו נחזור אחורנית. אם זוכרים אתם, מי היו אלו אשר השקיעו עמל ויזע להגיע לאותם ילדים. וערכו עמם “מבצעים” ועוד כל מיני פעולות, שכל כולם היה להחדיר מצוות באותם הנערים. ללמוד לומר “שמע ישראל”, לברך עימם, להתפלל, וללמדם דברים חיוניים, שהללו ראו בכך מטרה חשובה וראשונה במעלה. ומי היה אז שיצא חוצץ ונלחם בהם עד חרמה?
אם שכחתם נזכיר לכם. שכאשר חב”ד היתה זו שהסתובבה מבית ספר לבית ספר חילוני, והשתדלה כמה שאפשר, להדליק בילדי ישראל את הניצוץ היהודי, מי שיצא נגדם בכל הכח, וזלזל בעבודתם זו, היה לא אחר מאשר הרב שך. והנה, הרב עובדיה יוסף, שעדיין לא חירש, וזוכר את התנהגותו של הרב שך לפעולות אלו, היה הראשון ללעוג, כאשר באו אליו בטענה, כי הרב שך דואג לחינוכם של מליון ילדי ישראל, ומבקש כי לא ישתתפו בממשלה ששרת החינוך בה תהיה שולמית אלוני.
הרב שך הוא האחרון אשר יכול לבא בטענה זו. כי לו באמת היה חושב על כלל ילדי ישראל, הוא היה מעודד פעולות שונות בקרב הציבור הליטאי, שתפקידו היה לקרב את בני הנוער, ולחנכם לתורה ולמצוות, להחדיר בהם מה שיותר יהדות, וזו אולי תדליק בהם את הניצוץ היהודי, ותבטיח את עתידם היהודי.
גם את תנועת התשובה לא הקימו הליטאים כי האמינו שכך צריך להיות. בואו ונזכיר לכם, כי בשעתו, כאשר חב”ד עסקה ב“תשובה”, היה זה ה“חזון איש” ז”ל שיצא חוצץ, וטען כי אין לעסוק בכך, וכי התשובה תגרום ש“בני הנדה” יכנסו לכלל ישראל. בידי קונטרס, אשר אותה כתבו ליטאי בני ברק, והסבירו מדוע אסור לעסוק בתשובה, ופעלו נגד עבודתם של אנשי חב”ד באותם השנים.
רק מאוחר יותר, כאשר התברר לליטאים כי הם שוגים, וכי הצדק בענין זה עם חב”ד, החלו אף הם לעסוק ב“תשובה” וכאן החלה התחרות. וזו היתה בריאה וטובה, כי זו יצרה את הדרכים לכל מי שרוצה ומעוניין היה בתשובה, שתהיה לו הרבה אפשרויות, ולא ייאלץ ללכת לכיון אחד בלבד. לא כל אחד בנוי להיות “חסיד”, ומה שחשוב היה בראש וראשונה, כי ישובו בתשובה, והכוונה, לעזוב את החילוניות, ולקבל על עצמם עול תורה ומצוות, ורק לאחריה, יחליטו על הדרך שחפצו בה.
אבל, נחזור שוב אחורנית, האיש שלחם נגד אלו שעסקו ב“תשובה” היה הרב שך. הוא סבר, כי יש לחשוב אך ורק על החרדים ולא על אחרים, ובדרך זו למעשה חינך גם את ש”ס וראשיה, שלמדו ממנו, שמה שצריך לענין אותם, הוא אך ורק מעמד ש”ס, ומוסדותיה.
ולא רק בענין של חינוך ילדי ישראל. בכלל בכל נושא וענין הקשור בדת, סבר הרב שך בעבר, כי אל לליטאים להתעסק בהם. הוא עודד את אנשיו לעבוד בכיוון אחד, והוא להשיג מה שיותר כסף למוסדות הליטאים, ולתפוס מה שיותר תפקידים. ומי שיעיין בהסכמים הקואליציונים, לא ימצא כל דאגה של הרב שך לנושאים הקשורים בכלל ישראל. מה שחשוב היה לו, ובלעדי זאת לא היה מצטרף לכל קואליציה שהיא, הוא להבטיח לו, כי החרדים יקבלו את כל מה שהם רוצים וזקוקים לעצמם, שזה אצלו עיקר העיקרים.
לכן, כאשר הרב שך, שולח אל הרב עובדיה יוסף לטעון בפניו, כי מינויה של שולמית אלוני כשרת החינך, מסכנים בכך מליון מילדי ישראל, אין לעג גדול מזה, הרב יוסף שואל ובצדק, ממתי החל הרב שך לדאוג לילדי ישראל ולחינוכם?
ובואו נאמר ברורות. ואת זאת יודע ומכיר הרב עובדיה יוסף. כי לו היתה מתייחבת סיעת ש”ס בפני הרב שך ואומרת לו, כי בלעדיו לא עושים דבר, וכפי שיורה כך יהיה, היו מוצאים נוסח ודרך כיצד שולמית אלוני יכולה להיות שרת החינוך, ובכל זאת לשבת בממשלה ובקואליציה. מה שחשוב היה להרב שך, הוא השלטון בש”ס, ולהיות האיש הקובע, ופרט לכך, הוא יכל למצוא לכל מצב הסדר.
עובדה היא, שהרב שך מעולם לא דאג בעבר מי יהיה שר החינוך. וכאשר בהסכם הקואליציוני בין הליכוד למערך נקבע כי משרד החינוך יהיה בידי המערך, שיכל להציב בראש משרד זה קיבוצניק עוכר ישראל, לא שמענו את הרב שך המציב תנאי, שאם במשרד זה יישב חילוני עוכר ישראל, אגודת ישראל לא תצטרך לקואליצה. עובדה היא, ששם ישב יצחק נבון, שהחדיר בה הרבה חילוניות, ובכל זאת, הרב שך לא דאג לרגע לשלומם של ילדי ישראל, זה כלל לא הפריע לו.
חשוב היה לו הרבה יותר, שסיעתו הליטאית תזכה ליותר תפקידים במסגרת הקואליציונית, מאשר כל המליון של של ילדי ישראל.
ולכן, כאשר הרב עובדה יוסף שומע דברים שכאלה בשמו של הרב שך, שכל כולם לעג שקר ורמיה, הוא אינו מוכן לקבל אותם, והתייחס אליהם בהתאם. הוא השיב, המאבק הוא על מי שהוא בעל הבית בש”ס. ותפקידי בשעה זו להוכיח כי אני הוא בעל הבית.
אין כמעט ספק, כי אם המאבק היה על עתידם של ילדי ישראל, היה יהודי כמו הרב עובדיה יוסף צריך הרבה לחשוב אם להתיר זאת. הבעיה היתה, שהוא ידע את האמת, והכיר את דברי השקר שהרב שך מעביר לו, ולא היה מוכן ללכת שולל אחרי דברים, שהיו צריכים להיות דברי אמת, אך לא כאשר הם נאמרים על ידי מי אשר הוכיח מן העבר, כי אין לו טיפ טיפת רגש ומחוייבות לילדי ישראל. ההיפך, הוא מזלזל בהם, ולא איכפת לו כלל שאלו יילכו לשמד ממש. מה שמעניין אותו, הם אך ורק אנשיו והפוליטיקה הסובבת אותו ולא שום דבר אחר.
למדנו פה עוד פרק בשקר ורמיה שזו דרכו של הרב שך. הוא לוקח נושא. שהיה צריך להיות כל כך חשוב ורציני, ואשר כל יהודי הנושא עמו לב יהודי. יחשוב על כך ברצינות, ויקדיש את כל זמנו לכך, ועושה מכך הון פוליטי.
חינוכם של מליון מילדי ישראל, הוא נושא חשוב בעיקרו. גם ללא הרב שך, זהו נושא שהציבור החרדי כולו חייב לתת את הדעת על כך ולהשקיע מאמץ וזמן להציל ילדים אלו מציפורני החינוך החילוני. אבל בשום אופן אסור שנושא זה יהיה כזה אשר עמו משחקים בפוליטיקה. הנושא חשוב ורציני מדי, שמותר יהיה לעשות בו שימוש כפי שעושה בו הרב שך.
במאבק שנוצר בין הרב שך להרב עובדיה יוסף, עומדים רבים ותמהים, איך זה שהרב יוסף אינו קולט את הדברים, כי מדובר בסכנה איומה למליון מילדי ישראל שיחונכו חלילה לשמד. אלו דברים שכלאורה, צריך היה להעמיד כל יהודי לרגע לחשוב ולהבין, כי עוסקים אנו בנושא שהוא רציני וחשוב, וצריך היה בודאי לעשות הכל, על מנת למנוע מצב שכזה. ובכל זאת, כאשר עוסקים אנו בהרב עובדיה יוסף, הוא אינו מקבל את הדברים כך, הוא אף לועג להם, ומצטרפים לקואליציה, למרות הדברים שנשמעו.
וכאשר עוסקים אנו ביהודי כמו הרב עובדיה יוסף, קשה לבא ולומר, כי הוא מזלזל בחינוכם של מליון ילדים יהודים, וכי לא איכפת לו עליהם. יהיה זה טפשי לטעון, כי להרב עובדיה יוסף איכפת פחות מהרב שך, על עתידם של ילדי ישראל. ובכל זאת, למרות שהרב שך השמיע את הטיעון הזה, הוא לא קיבל את הדברים, וטען כי אין בכך אמת, וכי ניתן להבטיח כי לא יהיה גרוע ממה וכפי שהיה בעבר.
הסיבה האמיתית מדוע הרב עובדיה יוסף אינו מקבל את הדברים, הוא האיש שאומר אותם. יתכן, ואם דברים אלה היה משמיע מישהו אחר, הרב יוסף היה מתייחס לענין אחרת. אך, כאשר הוא שמע זאת מהרב שך, כאן הוא קפץ מכסאו, ויכל לומר בוודאות גמורה וברורה, כי הדברים שנאמרו, לא נאמרו מפני הדאגה לעתיד חינוכם של ילדי ישראל, אלא בשל צרכים פוליטיים גרידא.
ולא צריכים להיות לכך היסטוריון, או עילוי בכדי לקלוט, איזה שקר מונח בטיעון הזה. כאשר הרב שך פתאום משמיע טיעון שכזה, אין מי אשר אינו מכיר את גישתו והשקפותיו של הרב שך בעשרות השנים האחרונות, שלא יגלה כמה שקר שיש בהן.
השאלה הבסיסית והעיקרית שכל ילד ישאל את עצמו, האם הרב שך במשך חמש עשרה שנות הישיבה של “אגודת ישראל” ויתר חלקי החרדים בקואליציה, לקח בחשבון את חינוכם של ילדי ישראל? האם עלה הרב שך על הבריקדות כאשר מונו שרי חינוך חילוניים? ובכלל, מה עשה הרב שך למענם של מליון ילדי ישראל אלו, האם הוא דאג במשהו שאלו יקבלו חינוך יהודי טוב יותר?
הגיע הזמן שניקח לרגע את ההסכמים הקואליציוניים מן העבר בין החרדים האשכנזים והספרדים לבין הליכוד, והאם נמצא שם דאגה כלשהי לילדי ישראל?
התשובה לכך היא לא ולא. דאגו תמיד אך ורק לילדי החרדים. כל היתר, כלל לא עניין אותם. עובדה היא, שפרט לתקציבים למוסדות חינוך, לא עניין את הרב שך ואנשיו מה שנעשה במשרד החינוך, והותיר זאת לידי החילונים ואחרים ששלטו שם.
אך לא רק זאת, הרב שך בעת שהיה בקואליציה, גרם למשהו שהוא חמור בהרבה. הוא החדיר את החינוך החרדי למשרד החנוך, ובכך בעצם סיכן את החינוך הזה, לא די שלא דאג בכלל לילדי ישראל, שיקבלו חינוך כמו שצריך, אף את החינוך החרדי העמיד בסכנה גדולה ואיומה, שאם חלילה אף אחת מן המפלגות החרדיות לא היתה נכנסת לקואליציה, היתה המחלקה הזו המטפלת בחינוך החרדי נופלת בידי חילוניים, ומי יודע מה היו עושים לחרדים.
בל נשכח, כי עד לפני שנתיים לא היתה מחלקה שכזו, ומי שהחדיר אותה לשם היה הרב שך שנלחם לקבל את המחלקה הזו לידיו, למרות התנגדותם של גדולי התורה מאורי החסידות אשר זעקו מרה כי הדבר חמור ואסור. הרב שך כלל לא חשב אפילו על המינימום הזה, הוא רצה שלטון ושליטה, ולא חשב על העתיד ועל המצב המסוכן שהוא מעמיד בכך החינוך החרדי.
ולכן, כאשר הרב עובדיה יוסף עומד ושומע, כי מה שמעניין את הרב שך הוא חינוכם של ילדי ישראל, הוא חטף בחילה, הוא שאל את השאלה הראשונה, אם באמת עתידם של ילדי ישראל זה מה שחשוב לו, אולי הוא יכול לספר לציבור, מה שהוא עשה למענם בדור האחרון.
ואין הכוונה כאן לחינוך החרדי. שולמית אלוני אינה יכולה לפגוע בהם. הישיבות ימשכו להתנהל כפי שהם רוצים וירצו, ואין את הכח לשר כלשהו לפגוע בהם. מקסימום, הם יכולים לצמצם תקציבים, אך חוץ מזה כלום. הנושא שבו עוסקים, הוא חינוכם של ילדי ישראל בכלל, שהרב שך מעולם לא עשה את המינימום בכדי שאלו יקבלו חינוך יהודי.
ולא די בכך. בואו נחזור אחורנית. אם זוכרים אתם, מי היו אלו אשר השקיעו עמל ויזע להגיע לאותם ילדים. וערכו עמם “מבצעים” ועוד כל מיני פעולות, שכל כולם היה להחדיר מצוות באותם הנערים. ללמוד לומר “שמע ישראל”, לברך עימם, להתפלל, וללמדם דברים חיוניים, שהללו ראו בכך מטרה חשובה וראשונה במעלה. ומי היה אז שיצא חוצץ ונלחם בהם עד חרמה?
אם שכחתם נזכיר לכם. שכאשר חב”ד היתה זו שהסתובבה מבית ספר לבית ספר חילוני, והשתדלה כמה שאפשר, להדליק בילדי ישראל את הניצוץ היהודי, מי שיצא נגדם בכל הכח, וזלזל בעבודתם זו, היה לא אחר מאשר הרב שך. והנה, הרב עובדיה יוסף, שעדיין לא חירש, וזוכר את התנהגותו של הרב שך לפעולות אלו, היה הראשון ללעוג, כאשר באו אליו בטענה, כי הרב שך דואג לחינוכם של מליון ילדי ישראל, ומבקש כי לא ישתתפו בממשלה ששרת החינוך בה תהיה שולמית אלוני.
הרב שך הוא האחרון אשר יכול לבא בטענה זו. כי לו באמת היה חושב על כלל ילדי ישראל, הוא היה מעודד פעולות שונות בקרב הציבור הליטאי, שתפקידו היה לקרב את בני הנוער, ולחנכם לתורה ולמצוות, להחדיר בהם מה שיותר יהדות, וזו אולי תדליק בהם את הניצוץ היהודי, ותבטיח את עתידם היהודי.
גם את תנועת התשובה לא הקימו הליטאים כי האמינו שכך צריך להיות. בואו ונזכיר לכם, כי בשעתו, כאשר חב”ד עסקה ב“תשובה”, היה זה ה“חזון איש” ז”ל שיצא חוצץ, וטען כי אין לעסוק בכך, וכי התשובה תגרום ש“בני הנדה” יכנסו לכלל ישראל. בידי קונטרס, אשר אותה כתבו ליטאי בני ברק, והסבירו מדוע אסור לעסוק בתשובה, ופעלו נגד עבודתם של אנשי חב”ד באותם השנים.
רק מאוחר יותר, כאשר התברר לליטאים כי הם שוגים, וכי הצדק בענין זה עם חב”ד, החלו אף הם לעסוק ב“תשובה” וכאן החלה התחרות. וזו היתה בריאה וטובה, כי זו יצרה את הדרכים לכל מי שרוצה ומעוניין היה בתשובה, שתהיה לו הרבה אפשרויות, ולא ייאלץ ללכת לכיון אחד בלבד. לא כל אחד בנוי להיות “חסיד”, ומה שחשוב היה בראש וראשונה, כי ישובו בתשובה, והכוונה, לעזוב את החילוניות, ולקבל על עצמם עול תורה ומצוות, ורק לאחריה, יחליטו על הדרך שחפצו בה.
אבל, נחזור שוב אחורנית, האיש שלחם נגד אלו שעסקו ב“תשובה” היה הרב שך. הוא סבר, כי יש לחשוב אך ורק על החרדים ולא על אחרים, ובדרך זו למעשה חינך גם את ש”ס וראשיה, שלמדו ממנו, שמה שצריך לענין אותם, הוא אך ורק מעמד ש”ס, ומוסדותיה.
ולא רק בענין של חינוך ילדי ישראל. בכלל בכל נושא וענין הקשור בדת, סבר הרב שך בעבר, כי אל לליטאים להתעסק בהם. הוא עודד את אנשיו לעבוד בכיוון אחד, והוא להשיג מה שיותר כסף למוסדות הליטאים, ולתפוס מה שיותר תפקידים. ומי שיעיין בהסכמים הקואליציונים, לא ימצא כל דאגה של הרב שך לנושאים הקשורים בכלל ישראל. מה שחשוב היה לו, ובלעדי זאת לא היה מצטרף לכל קואליציה שהיא, הוא להבטיח לו, כי החרדים יקבלו את כל מה שהם רוצים וזקוקים לעצמם, שזה אצלו עיקר העיקרים.
לכן, כאשר הרב שך, שולח אל הרב עובדיה יוסף לטעון בפניו, כי מינויה של שולמית אלוני כשרת החינך, מסכנים בכך מליון מילדי ישראל, אין לעג גדול מזה, הרב יוסף שואל ובצדק, ממתי החל הרב שך לדאוג לילדי ישראל ולחינוכם?
ובואו נאמר ברורות. ואת זאת יודע ומכיר הרב עובדיה יוסף. כי לו היתה מתייחבת סיעת ש”ס בפני הרב שך ואומרת לו, כי בלעדיו לא עושים דבר, וכפי שיורה כך יהיה, היו מוצאים נוסח ודרך כיצד שולמית אלוני יכולה להיות שרת החינוך, ובכל זאת לשבת בממשלה ובקואליציה. מה שחשוב היה להרב שך, הוא השלטון בש”ס, ולהיות האיש הקובע, ופרט לכך, הוא יכל למצוא לכל מצב הסדר.
עובדה היא, שהרב שך מעולם לא דאג בעבר מי יהיה שר החינוך. וכאשר בהסכם הקואליציוני בין הליכוד למערך נקבע כי משרד החינוך יהיה בידי המערך, שיכל להציב בראש משרד זה קיבוצניק עוכר ישראל, לא שמענו את הרב שך המציב תנאי, שאם במשרד זה יישב חילוני עוכר ישראל, אגודת ישראל לא תצטרך לקואליצה. עובדה היא, ששם ישב יצחק נבון, שהחדיר בה הרבה חילוניות, ובכל זאת, הרב שך לא דאג לרגע לשלומם של ילדי ישראל, זה כלל לא הפריע לו.
חשוב היה לו הרבה יותר, שסיעתו הליטאית תזכה ליותר תפקידים במסגרת הקואליציונית, מאשר כל המליון של של ילדי ישראל.
ולכן, כאשר הרב עובדה יוסף שומע דברים שכאלה בשמו של הרב שך, שכל כולם לעג שקר ורמיה, הוא אינו מוכן לקבל אותם, והתייחס אליהם בהתאם. הוא השיב, המאבק הוא על מי שהוא בעל הבית בש”ס. ותפקידי בשעה זו להוכיח כי אני הוא בעל הבית.
אין כמעט ספק, כי אם המאבק היה על עתידם של ילדי ישראל, היה יהודי כמו הרב עובדיה יוסף צריך הרבה לחשוב אם להתיר זאת. הבעיה היתה, שהוא ידע את האמת, והכיר את דברי השקר שהרב שך מעביר לו, ולא היה מוכן ללכת שולל אחרי דברים, שהיו צריכים להיות דברי אמת, אך לא כאשר הם נאמרים על ידי מי אשר הוכיח מן העבר, כי אין לו טיפ טיפת רגש ומחוייבות לילדי ישראל. ההיפך, הוא מזלזל בהם, ולא איכפת לו כלל שאלו יילכו לשמד ממש. מה שמעניין אותו, הם אך ורק אנשיו והפוליטיקה הסובבת אותו ולא שום דבר אחר.
למדנו פה עוד פרק בשקר ורמיה שזו דרכו של הרב שך. הוא לוקח נושא. שהיה צריך להיות כל כך חשוב ורציני, ואשר כל יהודי הנושא עמו לב יהודי. יחשוב על כך ברצינות, ויקדיש את כל זמנו לכך, ועושה מכך הון פוליטי.
חינוכם של מליון מילדי ישראל, הוא נושא חשוב בעיקרו. גם ללא הרב שך, זהו נושא שהציבור החרדי כולו חייב לתת את הדעת על כך ולהשקיע מאמץ וזמן להציל ילדים אלו מציפורני החינוך החילוני. אבל בשום אופן אסור שנושא זה יהיה כזה אשר עמו משחקים בפוליטיקה. הנושא חשוב ורציני מדי, שמותר יהיה לעשות בו שימוש כפי שעושה בו הרב שך.
