הרב שך קובע שגזלו את המדינה מן הערבים, אך אסור להחזיר להם את ארץ ישראל. ובאשר לספרדים, הוא רוצה להנהיגם אך אינו רוצה לשאת באחריות
הוא חזר על הדברים הרבה פעמים, ולאחרונה שוב, כאשר נאם בפני המונים אמר, כי למעשה המדינה שייכת לערבים, וכי ישראל גזלה את השטח מידי הערבים. לטענתו, עשו אז מעשה אשר לא ייעשה. אך, הוא מוסיף בד בבד, כי עתה כאשר כבר גזלו את המדינה מידי הערבים, אסור להחזיר להם את ארץ ישראל, מפני שבמצב שכזה, נוצר דין חדש, האוסר את ההחזרה לידי הערבים.
השיטה הזו של “צווי דינים” (שני דינים) היא כזו החוזרת על עצמה הרבה פעמים אצל הרב שך, כך הוא מנסה להשיב על הסתירות הרבות במעשיו והנהגותיו.
אך, כאן נשאלת שאלה יסודית אחרת. מילא עתה, כאשר ארץ ישראל בידי ישראל, אסור להעביר לידי הערבים שטחים מארץ ישראל. אבל, בטרם קמה המדינה, איך מותר היה להרב שך לעלות לארץ ישראל, ועל ידי כך לסייע ב“גזילת” הארץ מידי הערבים?
מי שישמע היטב את דבריו של הרב שך, ישאל, ומה היה אז, מדוע בשעתו, היה הרב שך מאלו אשר לחמו להוציא את ארץ ישראל מידי הערבים.
למי ששכח נזכיר, כי הרב שך בשעתו השתייך לפלג המזרחי, ואף שימש כמחנך במוסדותיהם. בשעתו לפני עשרות שנים כאשר התגורר בירושלים, הוא נמנה עם הקוקאים וגרוריהם, ודעתו היתה שונה בתכלית מדעתו כיום.
האם באמת יקומו תלמידיו ויסבירו כי הוא “חזר בתשובה”, וכי דעתו שונה מדעתו אז?
אך, מי שמנסה לומר כך משלה את עצמו ומרמה את הציבור. הרב שך מעולם לא שינה את דעתו. גם אז וגם היום היה דבר אחד ויחיד שהנחה אותו, כיצד הוא יכול לעמוד בראש, ומה יעשה אותו גדול וחשוב יותר. ולכן, כאשר הסתובב בחוגי המזרחי, בנין הארץ היה אחד הדברים החשובים אצלו. ואילו עתה, כאשר הוא מסתובב מסביבם של קנאים, הוא מדבר בשפת ה“גזילה” כאלו שגזלו את האדמה מידי הערבים.
הרב שך חייב כיום תשובה יסודית לציבור השואל, מדוע הוא עלה לארץ ישראל, כאשר הוא ידע כי זו הדרך לכבוש את הארץ מידי הערבים. המלחמה לא החלה בשנת תש”ח. המערכה על ארץ ישראל החלה עוד שנים לפני שהרב שך בא לארץ ישראל, וכל מי שבא באותם השנים ידע כי נלחמים על הארץ ומבקשים להקים מדינה יהודית. ולמרות שגדולי תורה רבים היו בשעתו נגד הקמת מדינה, אבל אלו שעלו לישראל ידעו בבירור גמור, כי התרבות מספר היהודים בארץ ישראל, זו מובילה להקמת מדינה יהודית, ומי שעלה אז, זו היתה מטרתו.
יהיו אולי יהודים שיטענו, כי הם עלו לישראל בדלית ברירה, אחר השואה, ומפני שחפשו מקום מפלט. האמת היא, ששערי ארצות הברית נפתחו בשעתו, ומי שלא רצה לסייע בהקמת מדינה יהודית נסע למדינות זרות ולא לארץ ישראל. אך, בל נשכח כי הרב שך הגיע לארץ ישראל עם אותו ציבור “ציוני” שבא במטרה אחת, לדחוף למען הקמתה של מדינה יהודית. ולכן, הוא חייב הסבר לציבור, אם זו היתה אסורה, ודינה בשעתו היה כדין “גזילה”, הרי הוא זה שבידיו נתן את הכח לגזול את הארץ מידי הערבים.
מה שבטוח, כי לפני עשרות שנים, הרב שך לא השמיע דברים שכאלו, הוא לא חשב אז כלל כי אי פעם ייאלץ להשמיע דברים בסגנון זה. אך, מי שלומד את מעשיו ודרכיו, יבין זאת היטב, במיוחד מי שמתעמק בנעשה בעיצומם של ימים אלה בין הרב שך והציבור הספרדי, ומעל הכל, היחס אליהם, וקולט כי זו דרכו ושיטתו, שאין בהם יסודות מוצקים, אלא סילוף וטשטוש. אלו דרכיו ומעשיו!
השאלה המעסיקה כיום כל בר דעת, מה רוצים הליטאים מן הספרדים, ומעל לכל, מה היחס הליטאי לספרדי. האם “בן תורה” ספרדי הוא כשר וטוב לכל, כולל לשידוכים, או שהוא מוקצה, ומקומו בין מנודים כאלו הקרויים ספרדים?
ברור, כי נשמע מילים יפות, ולא יהיה זה פלא כי הרב שך גם כאן יעשה “צוויי דינים”, אבל המציאות היא, כי הוא לא היה משתדך עם “פרענקינע”, וכי נכדיו - לא מצד בנו שאלו עזבו את דרך ה’, ואינם מבחינים עוד בין אור לחושך - לא ירצו ספרדיות, פרט לכך אם מדובר במי שהוא חולה או שנושא עמו חסרונות גדולים.
עובדה היא, כי הספרדים כיום נאלצים לחפש שידוכים ספרדים, ואילו האשכנזים עושים כל מאמץ שהשמחה תישאר אשכנזית, וכאן נשאלת השאלה היסודית, מדוע מפלה הרב שך בין אשכנזי טוב לספרדי, ומדוע דמו של הבן תורה האשכנזי טוב יותר מדמו של הבן תורה הספרדי?
האמת היא, שלו היה הרב שך איש ישר, הרי שכבר מראשית הדרך היה עליו להפריד, ולא לאפשר את לימודם של הספרדים בישיבות הליטאיות. וכפי שחסידים לומדים בישיבות חסידיות, כך צריכים היו ליטאים ללמוד בישיבותיהם, והספרדים בישיבות ספרדיות. זו היתה שומרת על החלוקה הברורה, כאשר אף זו היתה שומרת על העיקר, וזו ההנהגה, לכל קבוצה מנהיג משלה, וכאשר אלו אינם מסתדרים ביניהם, כל אחד עושה על פי הוראת רבו.
רואים אנו זאת זה שנים בין חסידים לליטאים. לציבור החסידי גדולים משלה, ואין להרב שך את היכולת לכפות את דעתו על ציבור החסידים. ברור לכל, כי כל אחד נוהג על פי הוראת רבותיו.
אך, בואו וראו מה קרה עם הספרדים. לכאורה, החלוקה צריכה להיות ברורה, במיוחד כאשר לספרדים שולחן ערוך אחר, ובתחומים רבים ישנם הבדלים מהותיים בין הספרדים לאשכנזים. ובכל זאת, הרב שך רצה להשתלט על ציבור זה, ולכן החדיר מהם רבים לישיבות הליטאיות, בתקוה כי הוא יהיה מנהיגם.
אך, ברגע של אמת, כאשר צריכים להתמודד עם מספרים גדולים של בני ובנות הספרדים, וכאשר מגיעים אנו לשעות הכרעה בתחומים עדינים וקשים, כאן רוצה הרב שך, כי הן ישאו על עצמם את השם הספרדי עם כל מגבלותיו, אך באשר להנהגה, יקבלו את הנהגתו!!!
כאן בעצם מונחת ההשחתה הגדולה. מאחר ואם הרב שך הוא מנהיגם, איך הוא מפקיר אותם, ומרשה כי לא יקבלו את בני ובנות הספרדים במוסדות הליטאים? איך זה שהוא שותק כאשר מפרידים בבתי הספר בין בנות אשכנזיות לספרדיות, מקימים להם כיתות נפרדות, בו בזמן שהוא רוצה להיות הקובע והמכריע לכל?!
כאן מונח הטשטוש והסילוף. הרב שך אינו רוצה לקום ולומר בפה מלא את האמת, כי מדובר במיוחדים ובנחותים, ובעוד שהאשכנזים גם מי שאינם בני תורה, ביניהם בעלי בתים, ולעתים כאלו שהינם מן הפחותים שבפחותים, יזכו בחינוך ישיבתי לילדיהם, ואילו ספרדי שיהיה בן תורה מוצלח ביותר, כזה השומר על קלה כבחמורה הוא נחות ולא יזכה למה שזוכה כל פראסטיאק ליטאי מבני ברק.
לו היה הרב שך איש אמת, הוא היה קם ואומר את האמת, כן, הליטאי שהוא אשכנזי הוא מיוחס טוב וחשוב יותר מן הספרדי שהוא נחות אך ורק מפני שהוא ספרדי!!!
טשטוש זה חשוב להרב שך, בכדי שהוא יוכל להמשיך ולשלוט בכח על הציבור הספרדי. הוא רוצה להיות מנהיגם של אלה, ובשל כך, הוא מטשטש את האמת. אך, כל סוג של סילוף, בסופו של דבר מתפוצץ, ובימים אלה לומדים אנו, כיצד הטשטוש והסילוף של הרב שך, מתברר כולו, ומגלה את פרצופו האמיתי של הרב שך.
הנושא הזה חשוב במיוחד, מאחר ומדובר בשפיכות דמים נוראה. וייאמר ברורות, בענין זה הרב שך הוא שופך דמים. מי שלא ראה זאת אולי לא יבין זאת. אך, מי שעמד אי פעם בשערי בית ספר או ת”ת, כאשר אבא ספרדי מגיע ומבקש לרשום את ילדיו שם, ומתנהגים אליו כאל מי שנושא עמו “כתם” של “פרענק”, יקלוט ויבין כי מדובר בשפיכות דמים איומה. התחושה האיומה של אותו יהודי ספרדי, הרואה כיצד האשכנזי מתקבל מיד, ואילו הוא צריך לסבול רק מפני שהוא בן עדות המזרח, היא קשה מנשוא, כזו הפוגעת בעמקי נשמתו.
אבל, לו היינו עוסקים בסתם עמך, ואף בכאלו שהינם “חרדים” ו“בני תורה”, למדנו לחיות עם מציאות שפיכות הדמים שהיא יום יומית רחמנא לצלן. כיום לדאבון לב, כל אחד חושב כי הוא מנהיגו ועושה חשבונו של עולם, ועושה מעשים איומים וקשים נגד האחרים, שאין כאן המקום להאריך בענין. אך, כאשר עוסקים אנו ב“גדול”, במי שחייב להיות מורה דרך, ולהתנהג על פי כללים מחייבים, ומעל לכל, כזה אשר יחנך את הציבור וימנע מעשים מן הסוג הזה, הרי שכאן זו זועקת לשמים, ואסור לעבור על הענין בשתיקה.
מה שעושה הרב שך עם הספרדים היא איומה וחמורה. ומעל לכל, כאשר בימים אלה סוערות הרוחות, ובמקום שהרב שך יקום ויעשה סדר, יקבע כללים ויאמר דברים ברורים שיעשו סדר בציבור החרדי, הוא שותק, ומאפשר כך בעקיפין, להמשיך בשפיכות הדמים הנוראה.
ושוב, לולא היה הרב שך רוצה להיות מנהיגם של הספרדים, אפשר להבין כי אינו מתערב בנושא שאינו בתחומו. בדיוק כפי שהרב שך לא יקבע כללים בציבור החסידי, כך אינו עושה במה שקשור לציבור הספרדי. אך, במקרה שלפנינו, מדובר בקשר ספרדי ליטאי, הקיים זה שנים, וכזה אשר הרב שך רוצה את הטוב שבצד הקשר הזה, ובכל זאת הוא יושב עתה ושותק ונותן לענין להתגלגל לממדים איומים וחמורים.
תפקידו של “גדול” בתקופה שכזו הוא לומר את דברו. השתיקה היא איומה וקשה. היא מתירה בעקיפין את שפיכות הדמים. ובמקרה שלפנינו, זו מחזקת את הטשטוש והסילוף, ועל כך הזעקה גדולה פי כמה.
זכותו של הרב שך להפריד בין הליטאים לבין הספרדים. ואדרבה, אם הוא סבור כי הספרדים מאיימים על עתיד הליטאים, שיקום ויאמר כי הגיע הזמן לפירוד. אך, עליו גם לוותר על החלק האחר. הוא חייב להורות ללבלריו להפסיק את המלחמה בספרדים, ושינהיגו את מפלגתם על פי הוראת רבם הרב עובדיה יוסף, הסבור אחרת ממנו בתחומים רבים.
הבעיה של הרב שך היתה והינה, שהוא אוהב לקפוץ מאידיאה לאידיאה, ומהשקפה זו לאחרת. עובדה היא, שפה הוא יכול להיות קנאי, וללעוג לדגל, ומאידך לעמוד על כך שאת “דגל המדינה” יתלו מעל גבי ישיבת פונוביז’. כך קורה עתה עם הספרדים, ואותו דבר קורה עם היחס שלו לארץ ישראל, שפה הוא מציג את מקימי המדינה לגזלנים, ומאידך הוא קובע כי אסור להעביר לידי הערבים שטחים מארץ ישראל.
הוא חזר על הדברים הרבה פעמים, ולאחרונה שוב, כאשר נאם בפני המונים אמר, כי למעשה המדינה שייכת לערבים, וכי ישראל גזלה את השטח מידי הערבים. לטענתו, עשו אז מעשה אשר לא ייעשה. אך, הוא מוסיף בד בבד, כי עתה כאשר כבר גזלו את המדינה מידי הערבים, אסור להחזיר להם את ארץ ישראל, מפני שבמצב שכזה, נוצר דין חדש, האוסר את ההחזרה לידי הערבים.
השיטה הזו של “צווי דינים” (שני דינים) היא כזו החוזרת על עצמה הרבה פעמים אצל הרב שך, כך הוא מנסה להשיב על הסתירות הרבות במעשיו והנהגותיו.
אך, כאן נשאלת שאלה יסודית אחרת. מילא עתה, כאשר ארץ ישראל בידי ישראל, אסור להעביר לידי הערבים שטחים מארץ ישראל. אבל, בטרם קמה המדינה, איך מותר היה להרב שך לעלות לארץ ישראל, ועל ידי כך לסייע ב“גזילת” הארץ מידי הערבים?
מי שישמע היטב את דבריו של הרב שך, ישאל, ומה היה אז, מדוע בשעתו, היה הרב שך מאלו אשר לחמו להוציא את ארץ ישראל מידי הערבים.
למי ששכח נזכיר, כי הרב שך בשעתו השתייך לפלג המזרחי, ואף שימש כמחנך במוסדותיהם. בשעתו לפני עשרות שנים כאשר התגורר בירושלים, הוא נמנה עם הקוקאים וגרוריהם, ודעתו היתה שונה בתכלית מדעתו כיום.
האם באמת יקומו תלמידיו ויסבירו כי הוא “חזר בתשובה”, וכי דעתו שונה מדעתו אז?
אך, מי שמנסה לומר כך משלה את עצמו ומרמה את הציבור. הרב שך מעולם לא שינה את דעתו. גם אז וגם היום היה דבר אחד ויחיד שהנחה אותו, כיצד הוא יכול לעמוד בראש, ומה יעשה אותו גדול וחשוב יותר. ולכן, כאשר הסתובב בחוגי המזרחי, בנין הארץ היה אחד הדברים החשובים אצלו. ואילו עתה, כאשר הוא מסתובב מסביבם של קנאים, הוא מדבר בשפת ה“גזילה” כאלו שגזלו את האדמה מידי הערבים.
הרב שך חייב כיום תשובה יסודית לציבור השואל, מדוע הוא עלה לארץ ישראל, כאשר הוא ידע כי זו הדרך לכבוש את הארץ מידי הערבים. המלחמה לא החלה בשנת תש”ח. המערכה על ארץ ישראל החלה עוד שנים לפני שהרב שך בא לארץ ישראל, וכל מי שבא באותם השנים ידע כי נלחמים על הארץ ומבקשים להקים מדינה יהודית. ולמרות שגדולי תורה רבים היו בשעתו נגד הקמת מדינה, אבל אלו שעלו לישראל ידעו בבירור גמור, כי התרבות מספר היהודים בארץ ישראל, זו מובילה להקמת מדינה יהודית, ומי שעלה אז, זו היתה מטרתו.
יהיו אולי יהודים שיטענו, כי הם עלו לישראל בדלית ברירה, אחר השואה, ומפני שחפשו מקום מפלט. האמת היא, ששערי ארצות הברית נפתחו בשעתו, ומי שלא רצה לסייע בהקמת מדינה יהודית נסע למדינות זרות ולא לארץ ישראל. אך, בל נשכח כי הרב שך הגיע לארץ ישראל עם אותו ציבור “ציוני” שבא במטרה אחת, לדחוף למען הקמתה של מדינה יהודית. ולכן, הוא חייב הסבר לציבור, אם זו היתה אסורה, ודינה בשעתו היה כדין “גזילה”, הרי הוא זה שבידיו נתן את הכח לגזול את הארץ מידי הערבים.
מה שבטוח, כי לפני עשרות שנים, הרב שך לא השמיע דברים שכאלו, הוא לא חשב אז כלל כי אי פעם ייאלץ להשמיע דברים בסגנון זה. אך, מי שלומד את מעשיו ודרכיו, יבין זאת היטב, במיוחד מי שמתעמק בנעשה בעיצומם של ימים אלה בין הרב שך והציבור הספרדי, ומעל הכל, היחס אליהם, וקולט כי זו דרכו ושיטתו, שאין בהם יסודות מוצקים, אלא סילוף וטשטוש. אלו דרכיו ומעשיו!
השאלה המעסיקה כיום כל בר דעת, מה רוצים הליטאים מן הספרדים, ומעל לכל, מה היחס הליטאי לספרדי. האם “בן תורה” ספרדי הוא כשר וטוב לכל, כולל לשידוכים, או שהוא מוקצה, ומקומו בין מנודים כאלו הקרויים ספרדים?
ברור, כי נשמע מילים יפות, ולא יהיה זה פלא כי הרב שך גם כאן יעשה “צוויי דינים”, אבל המציאות היא, כי הוא לא היה משתדך עם “פרענקינע”, וכי נכדיו - לא מצד בנו שאלו עזבו את דרך ה’, ואינם מבחינים עוד בין אור לחושך - לא ירצו ספרדיות, פרט לכך אם מדובר במי שהוא חולה או שנושא עמו חסרונות גדולים.
עובדה היא, כי הספרדים כיום נאלצים לחפש שידוכים ספרדים, ואילו האשכנזים עושים כל מאמץ שהשמחה תישאר אשכנזית, וכאן נשאלת השאלה היסודית, מדוע מפלה הרב שך בין אשכנזי טוב לספרדי, ומדוע דמו של הבן תורה האשכנזי טוב יותר מדמו של הבן תורה הספרדי?
האמת היא, שלו היה הרב שך איש ישר, הרי שכבר מראשית הדרך היה עליו להפריד, ולא לאפשר את לימודם של הספרדים בישיבות הליטאיות. וכפי שחסידים לומדים בישיבות חסידיות, כך צריכים היו ליטאים ללמוד בישיבותיהם, והספרדים בישיבות ספרדיות. זו היתה שומרת על החלוקה הברורה, כאשר אף זו היתה שומרת על העיקר, וזו ההנהגה, לכל קבוצה מנהיג משלה, וכאשר אלו אינם מסתדרים ביניהם, כל אחד עושה על פי הוראת רבו.
רואים אנו זאת זה שנים בין חסידים לליטאים. לציבור החסידי גדולים משלה, ואין להרב שך את היכולת לכפות את דעתו על ציבור החסידים. ברור לכל, כי כל אחד נוהג על פי הוראת רבותיו.
אך, בואו וראו מה קרה עם הספרדים. לכאורה, החלוקה צריכה להיות ברורה, במיוחד כאשר לספרדים שולחן ערוך אחר, ובתחומים רבים ישנם הבדלים מהותיים בין הספרדים לאשכנזים. ובכל זאת, הרב שך רצה להשתלט על ציבור זה, ולכן החדיר מהם רבים לישיבות הליטאיות, בתקוה כי הוא יהיה מנהיגם.
אך, ברגע של אמת, כאשר צריכים להתמודד עם מספרים גדולים של בני ובנות הספרדים, וכאשר מגיעים אנו לשעות הכרעה בתחומים עדינים וקשים, כאן רוצה הרב שך, כי הן ישאו על עצמם את השם הספרדי עם כל מגבלותיו, אך באשר להנהגה, יקבלו את הנהגתו!!!
כאן בעצם מונחת ההשחתה הגדולה. מאחר ואם הרב שך הוא מנהיגם, איך הוא מפקיר אותם, ומרשה כי לא יקבלו את בני ובנות הספרדים במוסדות הליטאים? איך זה שהוא שותק כאשר מפרידים בבתי הספר בין בנות אשכנזיות לספרדיות, מקימים להם כיתות נפרדות, בו בזמן שהוא רוצה להיות הקובע והמכריע לכל?!
כאן מונח הטשטוש והסילוף. הרב שך אינו רוצה לקום ולומר בפה מלא את האמת, כי מדובר במיוחדים ובנחותים, ובעוד שהאשכנזים גם מי שאינם בני תורה, ביניהם בעלי בתים, ולעתים כאלו שהינם מן הפחותים שבפחותים, יזכו בחינוך ישיבתי לילדיהם, ואילו ספרדי שיהיה בן תורה מוצלח ביותר, כזה השומר על קלה כבחמורה הוא נחות ולא יזכה למה שזוכה כל פראסטיאק ליטאי מבני ברק.
לו היה הרב שך איש אמת, הוא היה קם ואומר את האמת, כן, הליטאי שהוא אשכנזי הוא מיוחס טוב וחשוב יותר מן הספרדי שהוא נחות אך ורק מפני שהוא ספרדי!!!
טשטוש זה חשוב להרב שך, בכדי שהוא יוכל להמשיך ולשלוט בכח על הציבור הספרדי. הוא רוצה להיות מנהיגם של אלה, ובשל כך, הוא מטשטש את האמת. אך, כל סוג של סילוף, בסופו של דבר מתפוצץ, ובימים אלה לומדים אנו, כיצד הטשטוש והסילוף של הרב שך, מתברר כולו, ומגלה את פרצופו האמיתי של הרב שך.
הנושא הזה חשוב במיוחד, מאחר ומדובר בשפיכות דמים נוראה. וייאמר ברורות, בענין זה הרב שך הוא שופך דמים. מי שלא ראה זאת אולי לא יבין זאת. אך, מי שעמד אי פעם בשערי בית ספר או ת”ת, כאשר אבא ספרדי מגיע ומבקש לרשום את ילדיו שם, ומתנהגים אליו כאל מי שנושא עמו “כתם” של “פרענק”, יקלוט ויבין כי מדובר בשפיכות דמים איומה. התחושה האיומה של אותו יהודי ספרדי, הרואה כיצד האשכנזי מתקבל מיד, ואילו הוא צריך לסבול רק מפני שהוא בן עדות המזרח, היא קשה מנשוא, כזו הפוגעת בעמקי נשמתו.
אבל, לו היינו עוסקים בסתם עמך, ואף בכאלו שהינם “חרדים” ו“בני תורה”, למדנו לחיות עם מציאות שפיכות הדמים שהיא יום יומית רחמנא לצלן. כיום לדאבון לב, כל אחד חושב כי הוא מנהיגו ועושה חשבונו של עולם, ועושה מעשים איומים וקשים נגד האחרים, שאין כאן המקום להאריך בענין. אך, כאשר עוסקים אנו ב“גדול”, במי שחייב להיות מורה דרך, ולהתנהג על פי כללים מחייבים, ומעל לכל, כזה אשר יחנך את הציבור וימנע מעשים מן הסוג הזה, הרי שכאן זו זועקת לשמים, ואסור לעבור על הענין בשתיקה.
מה שעושה הרב שך עם הספרדים היא איומה וחמורה. ומעל לכל, כאשר בימים אלה סוערות הרוחות, ובמקום שהרב שך יקום ויעשה סדר, יקבע כללים ויאמר דברים ברורים שיעשו סדר בציבור החרדי, הוא שותק, ומאפשר כך בעקיפין, להמשיך בשפיכות הדמים הנוראה.
ושוב, לולא היה הרב שך רוצה להיות מנהיגם של הספרדים, אפשר להבין כי אינו מתערב בנושא שאינו בתחומו. בדיוק כפי שהרב שך לא יקבע כללים בציבור החסידי, כך אינו עושה במה שקשור לציבור הספרדי. אך, במקרה שלפנינו, מדובר בקשר ספרדי ליטאי, הקיים זה שנים, וכזה אשר הרב שך רוצה את הטוב שבצד הקשר הזה, ובכל זאת הוא יושב עתה ושותק ונותן לענין להתגלגל לממדים איומים וחמורים.
תפקידו של “גדול” בתקופה שכזו הוא לומר את דברו. השתיקה היא איומה וקשה. היא מתירה בעקיפין את שפיכות הדמים. ובמקרה שלפנינו, זו מחזקת את הטשטוש והסילוף, ועל כך הזעקה גדולה פי כמה.
זכותו של הרב שך להפריד בין הליטאים לבין הספרדים. ואדרבה, אם הוא סבור כי הספרדים מאיימים על עתיד הליטאים, שיקום ויאמר כי הגיע הזמן לפירוד. אך, עליו גם לוותר על החלק האחר. הוא חייב להורות ללבלריו להפסיק את המלחמה בספרדים, ושינהיגו את מפלגתם על פי הוראת רבם הרב עובדיה יוסף, הסבור אחרת ממנו בתחומים רבים.
הבעיה של הרב שך היתה והינה, שהוא אוהב לקפוץ מאידיאה לאידיאה, ומהשקפה זו לאחרת. עובדה היא, שפה הוא יכול להיות קנאי, וללעוג לדגל, ומאידך לעמוד על כך שאת “דגל המדינה” יתלו מעל גבי ישיבת פונוביז’. כך קורה עתה עם הספרדים, ואותו דבר קורה עם היחס שלו לארץ ישראל, שפה הוא מציג את מקימי המדינה לגזלנים, ומאידך הוא קובע כי אסור להעביר לידי הערבים שטחים מארץ ישראל.
