הרב שך בדבריו מודה, כי הוא זה אשר בפוליטיקה שהחדיר לישיבות, נושא באחריות לשפיכות הדמים הנורא בישראל
בדברים שנשא בשבוע שעבר הרב שך בפני תלמידי ישיבת “תפארת ציון” בבני ברק, לרגל סיום הזמן, השמיע “כתב אישום” חמור ביותר נגד עצמו. ומי שיתבונן בדבריו, ישמע אותם, ישאל מיד את השאלה המרכזית, אשר ממנה משתמע בבירור, כי אם יש מי אשר נושא כיום באחריות לשפיכות הדמים הנוראה בישראל, הוא הרב שך בכבודו ובעצמו.
אמת נכון הדבר, התורה מגינה ומצילה. הרב שך התעכב בדבריו על מה שרצו הראשונים כאשר יסדו את הישיבות. גדולי הדורות הבינו, כי הצלת ארץ ישראל, יתכן אך ורק בבנים הממשיכים את דרכי אבותיהם ככתוב: “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו...”
גדולי הדורות, ראו והבינו, כי כוחה של תורה, זו המגינה ומצילה. ואך, במשך שנים רבות, חלקו גדולי הדורות על ה“שיטה” והדרך של ניהול הישיבות. האם הדרך החסידית, זו המשלבת את הלימוד עם המעשה, כאשר מחנכים את הדור הצעיר לפעילות תורנית שאף היא חשובה. לבין השיטה הליטאית זו אשר סברה, כי על הבחור ללמוד ולהיות מנותק כליל מכל דבר חוץ מלימוד התורה, ועד כדי כך, שבישיבות הליטאיות בכל מקום כמעט, עשו מאמצים גדולים לנתק את הבחורים מן הנעשה, עד אשר בתקופת הבחירות, כאשר היו מן ה“גדולים” שטענו שזה “עת לעשות” הסתפקו אם מותר לבטל תורה בשעה שכזו.
מה שברור היה, כי השיטה הליטאית קבעה קביעה ברורה. כי מאותו רגע שהבחור מגיע לישיבה, עליו להתנתק מן המציאות הפוליטית, וכי אין לו כל קשר עימה. וכך, בקושי התירו לבחור לעיין בעתון שיהיה החרדי ביותר. המנהלים הרוחניים דאגו לקשר את הבחורים והאברכים לתורה ומוסר, שזו אומרת “סור מרע”, וכלל לא לדעת על הנעשה בעולם הרע, שממנה אנו מתרחקים ובורחים כמפני אש.
ואכן, בניגוד לעולמה של חסידות שהחדירה את ה“עשה טוב”, וטענה כי זו תוביל אוטומטית ל“סור מרע”, מאחר ומי שעוסק בטוב, ממילא מתרחק מן הרע, הרי שהשיטה הליטאית, דגלה ב“סור מרע” שהקדישה הרבה כוחות לענין, וגדולי ראשי הישיבות והמשגיחים בכל הישיבות הליטאיות, ראו בכך את היסוד.
זכורני, שעוד לפני עשרים ושלשים שנה בישיבות הליטאיות, לא התירו את קריאת העתון החרדי “המודיע”. כאשר המשגיח - שהיה אז משגיח ישיבת פונוביז’ - ראה בחור בישיבה עם “המודיע” שהיה אז העתון היומי החרדי היחיד, הוא ניגש לבחור, וביקש ממנו שלא להכניס את העתון לישיבה, כי הבחורים צריכים להיות מנותקים כליל מענינים אלו. העתון עשוי ל“בעלי בתים”, או לכאלו שכבר נישאו ועוסקים גם בעניני דעלמא. אך בשום אופן לא לבחורים אשר כל כולם מוקדשים לחיי תורה ומוסר.
האמונה הליטאית אמרה, כי אך ורק זו מגינה ומצילה. זו מובילה את הבחור לאמת התורתית, וכי זו משיגה מטרה כפולה. מצד אחד מחנכת את הבחור לאמיתה של תורה. ומאידך, היא מגינה ומצילה על כלל ישראל. ומי שזוכר בויכוחים דאז עם אלו אשר לחמו בעד גיוס בני הישיבות, היו ראשי הישיבות והמנהלים הרוחניים אשר הסבירו, כי ה“עמלה של תורה” של הבחורים בישיבות, ובעיקר ניתוקם מהבלי העולם הזה והפוליטיקה, היא זו המגינה ומצילה את כלל ישראל, ובזכותה אנו קיימים.
לכאורה, דברים שאין חולק עליהם. גם אם קיימת מחלוקת בשיטות, כיצד יש לחנך, אך בעיקרם של דברים, שהרצון הוא לחנך לדור אשר יילך בדרכי אבותיו, וכי המורשת היא זו אשר תחדור לראשי ולבות חניכי הישיבות, על כך לכל אחד על פי שיטתו אותו רצון.
בואו וראו מה קרה. מה שלא הצליח השטן המשחית. לא שולמית אלוני, ואף לא הלוחמים הגדולים בעולמה של תורה, הצליח אחד ויחיד. במשך שנים, קיוו החילונים להחדיר את הפוליטיקה לישיבות. הם רצו לשבור את הסמל וההדר שהיה לישיבות, בכך שהן היו כל כולם קודש לעבודת ה’. אך, כל עמלם שנמשך עשרות שנים עלה בתוהו. הישיבות המשיכו להתפתח, וכל אחד על פי שיטתו, גידל דור, אשר הלך בדרכי אבותיו. וכאשר עוסקים אנו בישיבות הליטאיות, הלכו אלו בדרכי רבותיהם הגדולים, אשר העמידו ישיבות שיהיו קודש לה’, כל כולם עבודת ה’, בדרך של לימוד והעמקה בהבנת התורה.
והנה, לא שולמית אלוני, ולא יוסי שריד, ואף לא כל עוכר ישראל בדור האחרון, לא הצליח להרוס ולשבור את עולמה של תורה יותר מאשר אחד ויחיד, אשר החדיר בתוכה את הפוליטיקה ההרסנית. גרם לבחורים ולבני הישיבות, אשר במקום שישברו את ראשם בהבנת ר’ חיים, ר’ שמעון, ר’ אלחנן זכר כולם לברכה. מתעמקים בהבנת העתונים היומיים. ובמה עוסקים העתונים, האם בהבנת אביי ורבא, או בהבנת רחמנא לצלן ולהבדיל אלף אלפי ורבבי הבדלת שולמית אלוני ואברהם רביץ? שר”י.
חורבן גדול זה, לא יכל לעשות איש בעולם. השונאים הגדולים ביותר לעולמה של תורה, לא הצליחו, במה שהצליח מי שלא ידע לשמור על כוחו, אשר במקום להוביל לחיזוקה של תורה, הוא הוביל לחורבן כל כך גדול בעולמה של תורה, שכאשר בעבר התכנסו בחורים ואברכים מן הישיבות, עסקו והתווכחו בהבנת ר’ וולוועלע ז”ל או בהבנת ראשונים ואחרונים, הרי שהיום הויכוחים הם בגישת העתונאים למיניהם, ובנושאים, אשר עצם העיסוק בהם, אין כיעור גדול מזה.
זו מציאות שיצר אחד ויחיד ששמו הרב שך. ועל כך, דוה לבה של כלל ישראל. לא הרשעים למיניהם הצליחו להרוס את עולמה של תורה. אחד ויחיד, אשר לא ידע להבין את הכח שניתן בידו, ואשר מחובתו היה לחזק תורה, היה זה הוא אשר החדיר את המחלוקת לכלל ישראל. ובכך, חיזק את החילונים, ובעיקר את שלוחי השטן. ואם יש היום לשולמית אלוני ויוסי שריד על מה להודות בנצחון, ולשלוח את ברכותיהם על השרות המצויין שעשה להם, הרי זה למעונו של הרב שך בבני ברק, שהוא זה שהרס ושבר את העקרון שעליו יסדו ובנו את עולמה של תורה על פי השיטה הליטאית.
אך, בעוד שהדברים האלו ברורים גלויים וידועים זה כמה שנים, וגורם לרבים המבינים שברון לב, אך אינם מעיזים לעשות, קורה משהו נוסף וחמור שחייבים לקלוט ולהבין. גם אם היה לאחרונה מי מאנשי בריסק ו“חזון איש” שיצאו בקול מחאה על ידי שפרסמו חוברת בשם “הבה נתבונן”, ובקשו להציל את החורבן הנורא שעשה הרב שך, הרי שמיד יצאו נגדם ב“הבה נתחכמה”, לחמו בהם בכל הכח, לחזק את הגישה של הרב שך, שכל כולה הרס עולמה של תורה, ובעיקר את המציאות שבקשו ליצור בגישה ובשיטה כפי שהעמידו בשעתו גדולי הדורות על פי השיטה הליטאית.
למדנו הכל, על פי הגישות והשיטות של החסידים והליטאים, כי התורה מגינה ומצילה. והכוונה היא לא רק בצד הרוחני, אלא אף בצד הגשמי. אין ויכוח, שככל שמחזקים את לימוד התורה וריבוי המצוות, אנו מגינים ומצילים את כלל ישראל. כך, שככל שגורמים רחמנא לצלן להחלשת לימוד התורה, ולהחדרת פוליטיקה לישיבות, גורמים בכך לשפיכות דמים נוראה, לריבוי הנופלים ולצרות רבות ורעות.
וכאן, נשאלת השאלה הבסיסית והעיקרית, מי הוא זה ואיזהו אשר שבר את לימוד התורה? מי הוא זה שהחדיר את הפוליטיקה? מי הוא זה אשר גורם שבחורים ואברכי ישיבות, אשר במקום שיעסקו בריטב”א וברשב”א הם עוסקים ב“המודיע” “יתד נאמן” ו“מיום ליום”? האם שולמית אלוני היא זו אשר גרמה לכך, או לא אחר מאשר הרב שך, אשר השפיל והרס את היסודות שעליהן השתיתו גדולי הדורות הליטאים את הישיבות?!
מילא, כאשר עוסקים אנו עם חסידים, יהיה להרב שך אלף ואחד תירוצים מדוע מותר עם חסידים לריב, ומדוע יתכן ואף מצוה להלחם בהם. שנאה איומה לחסידים הוא נושא עמו עוד מקטנות, ובאיזשהו מקום נבין אותו. אבל, באשר לשיטה הליטאית, זו אשר הציבו אותה גדולי ומנהיגי הישיבות הליטאיות, אלו אשר רצו כי עולמה של תורה זו תגין ותציל, על ידי שתהיה מנותקת כליל מהבלי העולם הזה ומהפוליטיקה הישראלית והחרדית, הרי שלא קם יריב גדול יותר למנהיגים אלו מאשר הרב שך אשר שבר והרס את מה שהם בנו במשך עשרות שנים!!!
כאשר הרב שך ניצב באיזה ישיבה שהיא, ומדבר על הצלת כלל ישראל מפני שפיכות דמים, אין מי שנושא באחריות איומה לשפיכות דמים זו יותר ממנו!!!
ועד להיכן הגיעו פני הדברים, שבעוד בעבר ידוע היה חילוקי הדעות בין ראשי הישיבות לבעלי מוסר בתחומים שונים, ובהרבה ישיבות ידענו ושמענו על ויכוחים בצורת ניהול הישיבה ובעיקר בגישה לבחורים, וכך מצאנו שיטות שונות, כאלו שהקדישו יותר זמן ללימוד הראשונים והאחרונים, ופחות למוסר שהיה בעיניהם לא פחות חשוב, הרי שבאשר לפוליטיקה, לא היה מי מבין אלו אשר הסכים. ההיפך, אלו עשו כל מאמץ, שזו לא תעסיק את הישיבות. הכל האמינו וסברו, כי הציבור היהודי שומר על עצמו, אך ורק בזכות העמלה של תורה שהיא נקיה מפוליטיקה, זו אשר מובילה את החרדים לכיוון והדרך הנכונים.
אין בזמננו זה “כתב אישום” חמור מזה שמציגים להרב שך, שהרס ושבר את מה שבנו גדולי דורות העבר. אין מי שהחדיר מחלוקת בכלל ישראל יותר ממנו, ואין מי אשר נושא באחריות לשפיכות דמים נוראה בישראל יותר ממנו!!!
אם הרב שך היה רוצה הצלת כלל ישראל, לו האמין במה שהאמינו גדולי הדורות, הרי שניתוק הפוליטיקה מן הישיבות, זו היתה הראש והראשון על סדר היום של כל מנהיג אמיתי. מי שמעוניין ורוצה בעתידו של כלל ישראל, זו אשר תלך בדרך הנכונה של עבודת ה’ כל אחד על פי שיטתו, הרי שהאל”ף בי”ת היא, כי בענינים השנויים במחלוקת בציבור החרדי, יש לעסוק בהם לצד שולחן אחד של כל הצדדים החרדים, ולא על ידי פילוגים, הגורמים להרס וחורבן.
“שלום כן אחדות לא!!!” מדיניותו זו של הרב שך כלפי החסידים, היא המוכיחה, כי הוא רחוק מן האמת. הולך בדרכי מי שרוצים בחורבנה של תורה, ועושה את ההיפך מאלו אשר העמידו יסודות ברורים לתורה, על ידי הפרדת הישיבות מן הפוליטיקה כלל.
כאשר הרב שך ניצב לדבר על שפיכות הדמים, בראש וראשונה עליו להכות על חטא הריסת עולמה של תורה, ועל החורבן גדול שהוא מותיר בכלל ישראל.
בדברים שנשא בשבוע שעבר הרב שך בפני תלמידי ישיבת “תפארת ציון” בבני ברק, לרגל סיום הזמן, השמיע “כתב אישום” חמור ביותר נגד עצמו. ומי שיתבונן בדבריו, ישמע אותם, ישאל מיד את השאלה המרכזית, אשר ממנה משתמע בבירור, כי אם יש מי אשר נושא כיום באחריות לשפיכות הדמים הנוראה בישראל, הוא הרב שך בכבודו ובעצמו.
אמת נכון הדבר, התורה מגינה ומצילה. הרב שך התעכב בדבריו על מה שרצו הראשונים כאשר יסדו את הישיבות. גדולי הדורות הבינו, כי הצלת ארץ ישראל, יתכן אך ורק בבנים הממשיכים את דרכי אבותיהם ככתוב: “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו...”
גדולי הדורות, ראו והבינו, כי כוחה של תורה, זו המגינה ומצילה. ואך, במשך שנים רבות, חלקו גדולי הדורות על ה“שיטה” והדרך של ניהול הישיבות. האם הדרך החסידית, זו המשלבת את הלימוד עם המעשה, כאשר מחנכים את הדור הצעיר לפעילות תורנית שאף היא חשובה. לבין השיטה הליטאית זו אשר סברה, כי על הבחור ללמוד ולהיות מנותק כליל מכל דבר חוץ מלימוד התורה, ועד כדי כך, שבישיבות הליטאיות בכל מקום כמעט, עשו מאמצים גדולים לנתק את הבחורים מן הנעשה, עד אשר בתקופת הבחירות, כאשר היו מן ה“גדולים” שטענו שזה “עת לעשות” הסתפקו אם מותר לבטל תורה בשעה שכזו.
מה שברור היה, כי השיטה הליטאית קבעה קביעה ברורה. כי מאותו רגע שהבחור מגיע לישיבה, עליו להתנתק מן המציאות הפוליטית, וכי אין לו כל קשר עימה. וכך, בקושי התירו לבחור לעיין בעתון שיהיה החרדי ביותר. המנהלים הרוחניים דאגו לקשר את הבחורים והאברכים לתורה ומוסר, שזו אומרת “סור מרע”, וכלל לא לדעת על הנעשה בעולם הרע, שממנה אנו מתרחקים ובורחים כמפני אש.
ואכן, בניגוד לעולמה של חסידות שהחדירה את ה“עשה טוב”, וטענה כי זו תוביל אוטומטית ל“סור מרע”, מאחר ומי שעוסק בטוב, ממילא מתרחק מן הרע, הרי שהשיטה הליטאית, דגלה ב“סור מרע” שהקדישה הרבה כוחות לענין, וגדולי ראשי הישיבות והמשגיחים בכל הישיבות הליטאיות, ראו בכך את היסוד.
זכורני, שעוד לפני עשרים ושלשים שנה בישיבות הליטאיות, לא התירו את קריאת העתון החרדי “המודיע”. כאשר המשגיח - שהיה אז משגיח ישיבת פונוביז’ - ראה בחור בישיבה עם “המודיע” שהיה אז העתון היומי החרדי היחיד, הוא ניגש לבחור, וביקש ממנו שלא להכניס את העתון לישיבה, כי הבחורים צריכים להיות מנותקים כליל מענינים אלו. העתון עשוי ל“בעלי בתים”, או לכאלו שכבר נישאו ועוסקים גם בעניני דעלמא. אך בשום אופן לא לבחורים אשר כל כולם מוקדשים לחיי תורה ומוסר.
האמונה הליטאית אמרה, כי אך ורק זו מגינה ומצילה. זו מובילה את הבחור לאמת התורתית, וכי זו משיגה מטרה כפולה. מצד אחד מחנכת את הבחור לאמיתה של תורה. ומאידך, היא מגינה ומצילה על כלל ישראל. ומי שזוכר בויכוחים דאז עם אלו אשר לחמו בעד גיוס בני הישיבות, היו ראשי הישיבות והמנהלים הרוחניים אשר הסבירו, כי ה“עמלה של תורה” של הבחורים בישיבות, ובעיקר ניתוקם מהבלי העולם הזה והפוליטיקה, היא זו המגינה ומצילה את כלל ישראל, ובזכותה אנו קיימים.
לכאורה, דברים שאין חולק עליהם. גם אם קיימת מחלוקת בשיטות, כיצד יש לחנך, אך בעיקרם של דברים, שהרצון הוא לחנך לדור אשר יילך בדרכי אבותיו, וכי המורשת היא זו אשר תחדור לראשי ולבות חניכי הישיבות, על כך לכל אחד על פי שיטתו אותו רצון.
בואו וראו מה קרה. מה שלא הצליח השטן המשחית. לא שולמית אלוני, ואף לא הלוחמים הגדולים בעולמה של תורה, הצליח אחד ויחיד. במשך שנים, קיוו החילונים להחדיר את הפוליטיקה לישיבות. הם רצו לשבור את הסמל וההדר שהיה לישיבות, בכך שהן היו כל כולם קודש לעבודת ה’. אך, כל עמלם שנמשך עשרות שנים עלה בתוהו. הישיבות המשיכו להתפתח, וכל אחד על פי שיטתו, גידל דור, אשר הלך בדרכי אבותיו. וכאשר עוסקים אנו בישיבות הליטאיות, הלכו אלו בדרכי רבותיהם הגדולים, אשר העמידו ישיבות שיהיו קודש לה’, כל כולם עבודת ה’, בדרך של לימוד והעמקה בהבנת התורה.
והנה, לא שולמית אלוני, ולא יוסי שריד, ואף לא כל עוכר ישראל בדור האחרון, לא הצליח להרוס ולשבור את עולמה של תורה יותר מאשר אחד ויחיד, אשר החדיר בתוכה את הפוליטיקה ההרסנית. גרם לבחורים ולבני הישיבות, אשר במקום שישברו את ראשם בהבנת ר’ חיים, ר’ שמעון, ר’ אלחנן זכר כולם לברכה. מתעמקים בהבנת העתונים היומיים. ובמה עוסקים העתונים, האם בהבנת אביי ורבא, או בהבנת רחמנא לצלן ולהבדיל אלף אלפי ורבבי הבדלת שולמית אלוני ואברהם רביץ? שר”י.
חורבן גדול זה, לא יכל לעשות איש בעולם. השונאים הגדולים ביותר לעולמה של תורה, לא הצליחו, במה שהצליח מי שלא ידע לשמור על כוחו, אשר במקום להוביל לחיזוקה של תורה, הוא הוביל לחורבן כל כך גדול בעולמה של תורה, שכאשר בעבר התכנסו בחורים ואברכים מן הישיבות, עסקו והתווכחו בהבנת ר’ וולוועלע ז”ל או בהבנת ראשונים ואחרונים, הרי שהיום הויכוחים הם בגישת העתונאים למיניהם, ובנושאים, אשר עצם העיסוק בהם, אין כיעור גדול מזה.
זו מציאות שיצר אחד ויחיד ששמו הרב שך. ועל כך, דוה לבה של כלל ישראל. לא הרשעים למיניהם הצליחו להרוס את עולמה של תורה. אחד ויחיד, אשר לא ידע להבין את הכח שניתן בידו, ואשר מחובתו היה לחזק תורה, היה זה הוא אשר החדיר את המחלוקת לכלל ישראל. ובכך, חיזק את החילונים, ובעיקר את שלוחי השטן. ואם יש היום לשולמית אלוני ויוסי שריד על מה להודות בנצחון, ולשלוח את ברכותיהם על השרות המצויין שעשה להם, הרי זה למעונו של הרב שך בבני ברק, שהוא זה שהרס ושבר את העקרון שעליו יסדו ובנו את עולמה של תורה על פי השיטה הליטאית.
אך, בעוד שהדברים האלו ברורים גלויים וידועים זה כמה שנים, וגורם לרבים המבינים שברון לב, אך אינם מעיזים לעשות, קורה משהו נוסף וחמור שחייבים לקלוט ולהבין. גם אם היה לאחרונה מי מאנשי בריסק ו“חזון איש” שיצאו בקול מחאה על ידי שפרסמו חוברת בשם “הבה נתבונן”, ובקשו להציל את החורבן הנורא שעשה הרב שך, הרי שמיד יצאו נגדם ב“הבה נתחכמה”, לחמו בהם בכל הכח, לחזק את הגישה של הרב שך, שכל כולה הרס עולמה של תורה, ובעיקר את המציאות שבקשו ליצור בגישה ובשיטה כפי שהעמידו בשעתו גדולי הדורות על פי השיטה הליטאית.
למדנו הכל, על פי הגישות והשיטות של החסידים והליטאים, כי התורה מגינה ומצילה. והכוונה היא לא רק בצד הרוחני, אלא אף בצד הגשמי. אין ויכוח, שככל שמחזקים את לימוד התורה וריבוי המצוות, אנו מגינים ומצילים את כלל ישראל. כך, שככל שגורמים רחמנא לצלן להחלשת לימוד התורה, ולהחדרת פוליטיקה לישיבות, גורמים בכך לשפיכות דמים נוראה, לריבוי הנופלים ולצרות רבות ורעות.
וכאן, נשאלת השאלה הבסיסית והעיקרית, מי הוא זה ואיזהו אשר שבר את לימוד התורה? מי הוא זה שהחדיר את הפוליטיקה? מי הוא זה אשר גורם שבחורים ואברכי ישיבות, אשר במקום שיעסקו בריטב”א וברשב”א הם עוסקים ב“המודיע” “יתד נאמן” ו“מיום ליום”? האם שולמית אלוני היא זו אשר גרמה לכך, או לא אחר מאשר הרב שך, אשר השפיל והרס את היסודות שעליהן השתיתו גדולי הדורות הליטאים את הישיבות?!
מילא, כאשר עוסקים אנו עם חסידים, יהיה להרב שך אלף ואחד תירוצים מדוע מותר עם חסידים לריב, ומדוע יתכן ואף מצוה להלחם בהם. שנאה איומה לחסידים הוא נושא עמו עוד מקטנות, ובאיזשהו מקום נבין אותו. אבל, באשר לשיטה הליטאית, זו אשר הציבו אותה גדולי ומנהיגי הישיבות הליטאיות, אלו אשר רצו כי עולמה של תורה זו תגין ותציל, על ידי שתהיה מנותקת כליל מהבלי העולם הזה ומהפוליטיקה הישראלית והחרדית, הרי שלא קם יריב גדול יותר למנהיגים אלו מאשר הרב שך אשר שבר והרס את מה שהם בנו במשך עשרות שנים!!!
כאשר הרב שך ניצב באיזה ישיבה שהיא, ומדבר על הצלת כלל ישראל מפני שפיכות דמים, אין מי שנושא באחריות איומה לשפיכות דמים זו יותר ממנו!!!
ועד להיכן הגיעו פני הדברים, שבעוד בעבר ידוע היה חילוקי הדעות בין ראשי הישיבות לבעלי מוסר בתחומים שונים, ובהרבה ישיבות ידענו ושמענו על ויכוחים בצורת ניהול הישיבה ובעיקר בגישה לבחורים, וכך מצאנו שיטות שונות, כאלו שהקדישו יותר זמן ללימוד הראשונים והאחרונים, ופחות למוסר שהיה בעיניהם לא פחות חשוב, הרי שבאשר לפוליטיקה, לא היה מי מבין אלו אשר הסכים. ההיפך, אלו עשו כל מאמץ, שזו לא תעסיק את הישיבות. הכל האמינו וסברו, כי הציבור היהודי שומר על עצמו, אך ורק בזכות העמלה של תורה שהיא נקיה מפוליטיקה, זו אשר מובילה את החרדים לכיוון והדרך הנכונים.
אין בזמננו זה “כתב אישום” חמור מזה שמציגים להרב שך, שהרס ושבר את מה שבנו גדולי דורות העבר. אין מי שהחדיר מחלוקת בכלל ישראל יותר ממנו, ואין מי אשר נושא באחריות לשפיכות דמים נוראה בישראל יותר ממנו!!!
אם הרב שך היה רוצה הצלת כלל ישראל, לו האמין במה שהאמינו גדולי הדורות, הרי שניתוק הפוליטיקה מן הישיבות, זו היתה הראש והראשון על סדר היום של כל מנהיג אמיתי. מי שמעוניין ורוצה בעתידו של כלל ישראל, זו אשר תלך בדרך הנכונה של עבודת ה’ כל אחד על פי שיטתו, הרי שהאל”ף בי”ת היא, כי בענינים השנויים במחלוקת בציבור החרדי, יש לעסוק בהם לצד שולחן אחד של כל הצדדים החרדים, ולא על ידי פילוגים, הגורמים להרס וחורבן.
“שלום כן אחדות לא!!!” מדיניותו זו של הרב שך כלפי החסידים, היא המוכיחה, כי הוא רחוק מן האמת. הולך בדרכי מי שרוצים בחורבנה של תורה, ועושה את ההיפך מאלו אשר העמידו יסודות ברורים לתורה, על ידי הפרדת הישיבות מן הפוליטיקה כלל.
כאשר הרב שך ניצב לדבר על שפיכות הדמים, בראש וראשונה עליו להכות על חטא הריסת עולמה של תורה, ועל החורבן גדול שהוא מותיר בכלל ישראל.
