האם הצליח הרב שך במה שרצה בפילוג החרדים או ששילם מחיר יקר באיבוד השליטה על החינוך? בחשבון של רווח והפסד, הרב שך המפסיד
בשבוע שעבר, סיימה הכנסת את מושב הקיץ, ובכך למעשה נועלת את שלש שנות הקדנציה, המושב הבא יתחיל בשנה הרביעית לכהונה הנוכחית.
שלש שנים, הוא זמן מספיק בכדי לקבוע, האם הצליחו או נכשלו, מי הרויח ומי הפסיד, ומעל לכל, האם הגשים הרב שך את רצונו בהקמת מפלגה של מתפלגים, או שהפסיד לכל אורך החזית.
כאשר מסכמים שלש שנים המסקנה היא אחת, הפסד לכל אורך הדרך. רצונו של הרב שך היה לשבור את החסידים. הוא תכנן מחלוקת בין החסידים, הוא רצה להשתלט על הציבור החרדי, ובסופו של דבר, לא רק שלא הצליח במה שביקש, הוא זה ששילם את המחיר. החינוך החסידי התבצר, הקים מוסדות משלו, דבר שלא יכל לקרות כאשר היו מאוחדים, ובסיכומו של דבר, לא הצליח הרב שך בכל תחום שהוא. ליצור שויון, ההיפך, בכל מקום הוא הנחות.
אחד הדברים הידועים, כי החכם עיניו בראשו. אין זו חכמה לתת הוראות ובסוף להיכשל, החכם האמיתי, בוחן את הדברים מתוך ראות ברורה, וקובע קביעה שהיא הטובה, ולכן השאלה הנשאלת היא, היכן היתה הראיה הארוכה של הרב שך, האם ראה את המתרחש עתה, ובכל זאת הורה לעשות כפי שעשה, או שהיה בטוח, כי יצליח, וכי לא יקרה מה שקרה למעשה במשך השלש השנים האחרונות.
אם נשפוט על פי דבריו ותגובותיו, הוא לא האמין לתוצאה. עובדה היא, שבמוצאי הבחירות, כאשר אמרו לו כי אגודת ישראל קיבלה חמשה מנדטים החל לזעוק, מהיכן, מי הצביע עבורם? הוא לא יכל לקלוט זאת, אין ספק, כי לו ידע מראש כי זו תהיה התוצאה לאחר הבחירות, הוא לא היה נותן את ידו לפילוג, ההיפך, הוא היה מעדיף שיהיה לו רק נציג אחד בכנסת. והעיקר שאגודת ישראל לא תקבל מספר כזה של מנדטים.
תגובה נוספת המעידה שהרב שך לא רוצה לחזור על מה שקרה, אלו נסיונות האחדות באגודת ישראל, מאחורי הקלעים מנסים שוב לאחד בין אגודת ישראל לליטאים, כאשר המטרה ברורה, לא לחזור על השגיאה שנעשתה, וזו שוב מוכיחה, כי הוא לא הצליח במטרתו.
אבל, לא בכך בלבד הכשלון שלו. יש משהו עמוק בהרבה, וזהו החינוך החסידי, לו ידע מראש כי החסידים יצליחו להקים לעצמם מסגרת חינוכית, הוא היה עולה על הבריקדות למנוע זאת, הוא לא היה נותן לפלג את אגודת ישראל, הוא היה מוותר על הכל, בכדי שהחינוך ישאר בידיו. עד לפני שלש שנים הוא שלט על החינוך, היום הוא מנוטרל. אין זו חכמה לשלוט על החינוך של אנשיך קרוביך, החכמה היא לשלוט על כלל החינוך, וכאן המכה הגדולה של הרב שך.
כאשר עושים את חשבון הרווח והפסד, מי הרויח ומי הפסיד, בחינוך טמון הכל, כאן המכה של הרב שך חזקה מכל מכה אחרת, ברגע שהצליחו לטרפד אותו מן החינוך, הוא הפסיד הכל.
אך, בואו נתעלם לרגע מן הצד הגשמי והפוליטי, ונתעסק ברוח, בצד האידיאולוגי של המטבע. בואו נבחן מה הועיל או מה קלקל הרב שך בהליכה הנפרדת, האם יצאנו חזקים מן הענין, או ששילמנו מחיר אידיאולוגי כבד בשל צעד לא מחושב ושקול זה.
אמנם, כאשר עוסקים בחינוך, עוסקים אנו ברוח ובאידיאולוגיה, ואין מה שחשוב יותר מחינוך לאידיאולוגיה החרדית. אבל, לפילוג זה ישנן הרבה צדדים נוספים, ועלינו להתייחס להם.
תנועת אגודת ישראל יצגה בעבר את האידיאה החרדית, זו קבעה נורמות מסויימות ששמרה על איזון ועל חומה בצורה. במשך שנים רבות ישבה אגודת ישראל באופוזיציה, מפני שהישיבה בקואליציה עמדה בסתירה למשנתה האידיאולוגית. מאוחר יותר הצטרפו לקואליציה, תוך נתינת הסבר, שאין חלילה כוונה לפגוע או לשנות באידיאולוגיה, נימקו זאת באי נשיאה באחריות. אך איש לא העלה אז על הדעת, כי כהונת סגן שר אפשרית. היה ברור לכל, כי יותר מכהונה בכנסת, שמוסד זה אינו הגוף המבצע, אי אפשר לשאת בתפקידים, למרות שסגן שר אינו נושא באחריות. הרבנים הבינו בשעתו, כי נשיאה בעול הביצוע, למרות שאין נושאים באחריות היא אסורה.
רק לאחר שהרב שך פרש ממועצת גדולי התורה, ועודד את ש”ס להשתתף בממשלה, ולשאת חלק בעבודת הממשלה, למרות שידע כי הדבר נוגד את ההשקפה החרדית, החלה ההידרדרות, הרב שך קבע קביעה חדשה, כי לספרדים מותר לקחת חלק באחריות ובביצוע, דבר שהיה בעבר בבחינת חזיר. הרב שך בא והפריד בין האשכנזים לספרדים, למרות שאין מדובר כאן בנושא שיש ויכוח וניתן להגמיש עמדות, מדובר בביצוע חילולי שבת ודברים חמורים אחרים, שיהודי חרדי אינו יכול לשאת באחריות להם.
השלב הבא היה החמור. מן היום שהרב שך הקים מפלגה, הותרה כליל הרצועה, עד כדי כך, שהיתה קיימת אפשרות שאברהם רביץ יהפוך לשר, ולולא היתה להרב שך בעיה פנימית בין אנשיו ששנים רצו לכהן בתפקידים בכירים, ונאלצו להתחלק בתפקידי סגני שרים, אין ספק שאחד מהם היה שר.
גם המצב הנוכחי, של כהונת סגני שרים, הוא מצב שמבחינה אידיאולוגית חמור ביותר, ההתדרדרות הנוראה קרתה רק בשל הפילוגים. בטרם הפילוג, לא היו מאמינים כי קיימת אפשרות כזו, עובדה היא, שעד לרגע זה, עדיין מהדהדת באזני רבים ההבדל הענק שבין קואליציה לקואליציה, מה היו תובעים החרדים בעבר, ומה תבע הרב שך, זה לא ייאמן כאשר נוכחים לדעת, שכאשר ישב הרב שך עם שותפים, הוא שיחק את המשחק של ה“קנאי’’, הוא לא ויתר ולא הסכים לחלוקת תפקידים, הוא תבע יותר חוקים דתיים, ולא רצה להתפשר גם בנושאים אלה, לעומת זאת, ברגע שהיתה לו מפלגה משלו, הוא אמר במפורש, כי אינו רוצה חוקים דתיים, הוא רוצה כסף ועמדות, ועד כדי כך, שרצה להעביר את החינוך החרדי למשרד החינוך, דבר שצריך היה לזעזע כל מי שחושב לרגע מה קרה כאן.
במשך שנים, נלחמו החרדים להתנתק כליל מן החינוך הממשלתי והחילוני, ויתרו על הקצבות גדולות, והכל בכדי לשמור על עצמאות מוחלטת. והנה, כאשר הרב שך חלם לרגע, כי נציגו יהיה האיש שיטפל בחינוך החרדי, הוא מוכן היה כי תקום מחלקה לחינוך חרדי במשרד החינוך, הוא לא לקח בחשבון, כי עלול להגיע יום, שמחלקה זו תיפול לידים חילוניות ואנטי דתיות, ואז יהיה מאוחר מדי. אבל, הרב שך שעשה חשבון פוליטי, רצה לשלוט על החינוך האגודאי והחסידי, היה מוכן להפקיר את החינוך החרדי כולו.
חסד גדול עשה הקב”ה עמנו, שאגודת ישראל יצאה למערכה נגד מגמה זו, ובזכות מאבק זה. נמנעה מזימה איומה זו, שהיתה מורידה לטמיון עמל של עשרות שנים.
במשך שלש שנים, הצליח הרב שך לטשטש את ההבדלים המבדילים בין החרדים לחילונים, אין שום דבר שונה, אלו ואלו יושבים במשרדי המשלה, ופרט לנושאים הקשורים בהטבות אישיות ומפלגתיות, טושטש לגמרי הקו המבדיל, וזה מסכן עתה את החרדים.
כאשר אנו מסכמים שלש שנים, ומנסים לרגע לחשוב, מה קרה לאידיאולוגיה שלנו, נמצא כי מה שחשוב להרב שך זה קרקע וכסף, לעומת זאת חילולי שבת, מכירת חזיר והפלות, כל אלו אינם מטרידים אותו כלל, הוא יכול לחיות עימם ובלעדיהם.
זה ההבדל הענק של שלש שנים, וזה מה שחייב להפחיד כל יהודי חרדי השואל את עצמו מה קרה בשלש השנים הללו? האם המדינה השתנתה? האם חזרו בתשובה, ואין צורך עוד לעסוק בנושאים דתיים?
הרב שך היה תמיד מזרחיסט מוסווה, מקורו במזרחי, אבל בעבר הוא שיחק את ה“קנאי”, ומן הרגע שהוא הפך למנהיג עצמאי שאינו תלוי, הוא הוכיח כי הוא מזרחיסט מטבעו, הוא אמר בדיוק את מה שאמרו ראשי המזרחי לפני ארבעים שנה, עלינו לבקש כסף ועמדות, בואו ונביא תועלת לציבור, ואל לנו לעסוק בנושאים דתיים שאינם מקדמים את המוסדות. אלו בדיוק המילים שאמרו המזרחי לפני עשרות שנים.
לא רק בצד זה של האידיאולוגיה הוא נכשל. הוא גרם לחורבן והרס באחדות המחנה החרדי. זה שנים שהרב שך חתר לפילוגים, הוא הטיף נגד קבוצות שאינו נמנה על מחניהם. הרב שך מקורו היה אנטי חסידי, אך כל עוד ישב במועצת גדולי התורה המקורית, הבין כי עליו לשמור על פרופורציה ולא לשבור את היהדות החרית. אך, ברגע שיכל, ופרש מן המועצה, הוא הפעיל את כל כוחו, לפלג את היהדות החרדית, הוא גרם לכך, שהפילוג הוא לא רק פילוג מפלגתי, אלא פילוג מהותי, מדובר בפילוג שהוא הרבה יותר מפילוג, מדובר בפירוד בכל תחום, וזה מה שגרם הרב שך ליהדות החרדית.
אין זה פלא מדוע לא מצליחה היהדות החרדית להתמודד עם מצבים קשים בתחומים שונים. כאשר מפולגים בצורה שכזו, החילונים נהנים. ולדוגמא, במשרד האוצר מונחות 12 מליון שקלים לחלוקה למוסדות חרדים, אך בשל חוסר האחדות במפלגות החרדיות, מונח הכסף, ואינו מועבר לחלוקה.
נושאים רבים אחרים, הקשורים בעקרונות דתיים, משחקות היום לידי החילונים, אלו מנצלים את חוסר האחדות, מסיתים בין החרדים, וזו משחקת לידיהם. אין צורך להזכיר את הסיפור של קמצא ובר קמצא בכדי להבין, מה גורם הרב שך ליהדות החרדית בזמננו.
תקצר היריעה בכדי שנוכל למנות מה עבר על הציבור החרדי במשך שלש שנים אלו, קשה גם יהיה לציין את כל ההבדלים, איך נראה הציבור לפני שלש שנים, ומה קורה לציבור החרדי היום, אך במילה אחת נזכיר ונאמר, לפני שלש שנים, עדיין היתה היהדות החרדית עסוקה בחילונים, ההתמודדות שלנו היה עימם. היום, העיתונות החרדית מלאה בהעלבות והשמצות פנימיות, הליטאים תוקפים את החסידים, אלו נאלצים להתגונן ומכים בחזרה, ומי שחוגגים הם החילונים.
מה לומדים היום הצעירים החרדים? שנאה קשה לחרדים שאינם נמנים על מחניהם, בעבר לא היו מאפשרים לצעירים לקרוא עיתונים, היום אין מתפללים בטרם לא קראו את העיתונים. המהפכה שהביא הרב שך לעולם החרדי, זו מהפכה של הרס ורעל, של שנאה עזה, ושל כל מה שיהודי חרדי היה צריך להיות מן העבר השני לו.
שלש שנים אלו, זו הוכחה, כי הרב שך טעה לכל אורך הדרך, הוא הזיק לעצמו הרבה יותר מאשר לחסידים, ומה שכואב בכל הענין, שהיהדות החרדית משלמת בשל שגיאותיו מחיר יקר.
מנחם-אב תשנ"א
