איך שינה הרב שך פניו ועל מה ייאבק ויאיים בפרישה מן הקואליציה?
נציגיו נוהגים בחזירות ושפנות גם יחד
אנו כצעירים איננו מודעים מספיק למהפכה המתחוללת ביהדות החרדית. רק מי שלמד את ההיסטוריה, ומכיר מקרוב את שיטות החרדים מן העבר, ובמיוחד למה הטיפו, נדהם כאשר הוא מנסה לעשות הבחנה בין מה שאירע לפני עשרים שנה, למה שקורה היום. זה פשוט לא ייאמן.
מאז שנת תשל’’ז, החל מדרון תלול בכל הקשור להשקפה החרדית, וזו למעשה מקיפה את הכל, אך בעוד שנמצאים גם כאלו שהציבו לעצמם גדר, ולכן נאבקים נגד מינוים של שרים מטעמה של אגודת ישראל. ישנם אחרים, שלא רק שהם פרצו לגמרי את הגדרות, הם מתדרדים בצורה שקשה להאמין שכך יקרה להם. דוקא אלו, אשר תמיד נשאו את דגל ה“קנאות”, כאלו שעוד היום מטיפים ל“קנאות” שהיא כל כולה זיוף, הם אלו העושים מעשים החייבים לזעזע כל יהודי חרדי, שהאידיאולוגיה החרדית חשובה ויקרה לו.
במשך שנים, לא הצטרפה אגודת ישראל לקואליציה. ומי שהטיף נגד הישיבה בקואליציה, היה לא אחר מאשר מנהיג הליטאים הרב אליעזר שך. הוא מצא אלף ואחד נימוקים מדוע אסור לשתף פעולה עם “ציונים”. תמיד היה מסביר, שאמנם יושבים בכנסת, אך זו אינה בהכרח שיתוף עם ה“ציונות”, זו רק מעין “וועד הבית” של המדינה, וממילא כל אזרח במדינה, למרות שאינו מאמין באידיאולוגיה של מנהיגיה, משתתף בוועד שכזה, לצרכים טכניים בלבד.
ההסברים הללו היו טובים ויפים לתפארת המליצה בלבד, כי מי שהכיר את תוכנו הפנימי של הרב שך, ידע כי יש לנו עסק עם “עץ” רקוב, אשר ימכור את נפשו, ויהפוך את היוצרות במהרה, כאשר הדבר יהיה כדאי לו. אם הוא יהיה הנהנה העיקרי מ“פירות העץ”, יעניקו לאיש שלו את תפקיד “יו”ר וועדת הכספים”, הוא ישנה בין לילה את כל “השקפתו” השווה רק כאשר אפשר על ידיה לנגח חסידים, ובעיקר את פא”י ודומיהם. אין כל ערך לדבריו, הללו מיועדים לצרכים פוליטיים בלבד, וכאשר אין צורך ב“קנאות” הופכים ל“מזרחיסט” יותר מן הקיצונים שבקרב אנשי המזרחי.
לפני זמן לא רב, היה זה הרב שך שעמד באיצטדיון, ועיני כל העם היו נשואות למוצא פיו. לו היה איש אמת, שרצה באמת בטובת עם ישראל, היה קורא לעם לתשובה, ומדבר בתוכן שהיה מתאים להשקפתו, אך שתצמיח גם תועלת. אבל, כפוליטיקאי משופשף, וכמי שעשה את החשבון האישי שלו, החליט לדבר על חזירים ושפנים. הוא האשים את המערך, כי ראשי תנועתם אוכלים חזירים ושפנים.
לכאורה, מתוכן הדברים צריך היה להבין, כי מה שחשוב להרב שך יותר מכל, זו האידיאולוגיה. הרב שך לא תקף את המערך על שראשיה לא נתנו מספיק דירות לחרדים, ואף לא תקציבים גדולים. על כך הוא לא דיבר. הוא דיבר על הצביון, הוא רצה שיבינו, שמה שחשוב לו יותר מכל, זהו הצביון של המדינה, לכאורה דברים של טעם, וכפי שהיה בעבר, כעקרון המוצהר של ראשי מועצת גדולי התורה, בטרם ההצטרפות לקואליציה.
אבל, בואו נבחן למעשה, מה קורה בשטח. האם הורה אי פעם הרב שך לנציגי מפלגת העץ לפרוש מן הקואליציה, כאשר ניהלו מאבק על השבת, או על הפסקת מכירת החזיר בישראל. כאן הוא זלזל זלזול חמור. מאחר ותביעה זו היתה של אגודת ישראל, הוא כלל לא רצה להתייחס לכך, עד כדי כך, שנציגיו בהוראתו, עשו הכל על מנת להכשיל קבלת חוק זה. ועד לרגע זה, אין מביאים את חוק החזיר לכנסת, רק משום שנציגי הליכוד יודעים, כי יש להם על כך גיבוי של נציגי הליטאים בכנסת, המעדיפים שחוק זה לא יעבור, ובכדי שאגודת ישראל לא תוכל להתפאר בהישגים.
לעומת זאת, כאשר משרד השיכון אינו יכול בשל בעיה משפטית להעביר את הדירות למפלגות הדתיות, וביניהם לאנשיו של הרב שך, הוא זועם ואינו עובר לסדר היום. הוא קרא לאברהם רביץ, והורה לו מיד לפרוש מן הקואליציה, עד כדי כך, שרביץ שאינו יכול להיפרד מן הלשכה והוולוו, הוא זה שבכה אצל הרב שך והתחנן, אנא תאפשר לי עוד כמה ימים, לנסות לעשות משהו.
בצעדו זה של הרב שך, הוכחה ה“חזירות”. התוכן והצביון לא איכפת לו. כן ימכרו חזיר או לא ימכרו, זוהי הדאגה האחרונה שלו, ועל רקע זה לא ישבור את הקואליציה. אך בשל כמה דירות, בשל ענינים שבחומר, על כך יעלה על הבריקדות, וישבור את הקואליציה.
לו היו מספרים זאת לפני עשרים שנה, לציבור החרדי, כי יתכן ויווצר מצב שכזה, היו דוחים זאת בשתי ידים, היו אומרים, כי זה דבר שכלל לא יתכן.
אבל, מי שהכיר את הרב שך מקרוב, וידע את הלך מחשבתו, ושיטות עבודתו, ידע, כי הכל יתכן. ולא רק כך, הוא ימכור את נשמתו ונשמת הציבור החרדי, בעד קצת כבוד ונזיד עדשים. מה שחשוב להרב שך יותר מכל, זוהי הפוליטיקה, הכסף, והכבוד. כל היתר הינם דברים אשר בהם משתמשים לצרכי כיסוי בלבד.
עד לרגע זה, לא ניתנה תשובה רצינית לשאלה המחייבת תשובה, מדוע היה אסור בעבר להשתתף בקואליציה, ואילו בתשל”ז מותר היה. אם נאמר כי היה לנו עסק עם מנחם בגין, אלו דברים שיכולים להשיב החסידים, שגישתם שונה מן הגישה של הרב שך. בשל הגישה החיובית של מנחם בגין למסורת, היו צריכים להעדיף אותו, ולסייע לו בעקיפין. אבל, לשיטתו של הרב שך, ובמיוחד על פי הדברים שהטיף קודם לכן, בגין היה גרוע בהרבה מגולדה מאיר או יצחק רבין. בגין הלביש את ה“ציונות” בלבוש דתי, לעומת ראשי המערך, שה“ציונות” אצלם היא חפשית ואנטי דתית, כזו אשר חוצצת ואינה משאירה מקום לספק, כי לחרדי אין מקום בתנועה זו. בגין גרם לטשטוש, ומי שנלחם נגד הטשטוש היה הרב שך. והנה, הוא האיש, שברגע שהיה הנהנה העיקרי מעיסקה שכזו, “שכח” את כל אשר אמר והטיף, והפך להיות ה“חזיר” הגדול. הוא זה שגרם לכך, שהציבור החרדי יתדרדר בצורה, החייבת להחריד כל יהודי המודע ומכיר את האידיאולוגיה האגודאית, או הכלל חרדית, שאינה מאפשרת התדרדרות שכזו.
מזעזע לקבוע, שהרב שך סירס את הצביון החרדי, ואם היה מטשטש גדול בדורנו, הרי זה הוא, שגרם לכך, שלא תהיה עוד כל הבחנה בין חרדי, דתי, או חילוני. היום ההבדל הוא בענין שבלבוש, ובהשתייכות לתנועות או מפלגות. אך, מבחינה מעשית אין הבדל. אין שום דבר השונה היום בין המפד”ל לחרדים. אלו נאבקים על הרבנות ואלו נאבקים על הרבנות, ואדרבה, החרדים חוטפים כל משרה פנויה, נאבקים במפד”ל, ורוצים לרשת אותה בכל עמדות הרבנות בישראל.
זהו נושא בפני עצמו, המחייב רשימה מיוחדת. קורה בתחום זה דברים, הסותרים סתירה מוחלטת, לכל מה שהטיפו לפני ארבעים, שלשים, ועשרים שנה. אבל מה שמטריד וכואב, הוא לראות, כיצד כזה המכונה “גדול” מי שהיה צריך להיות האיש העומד בפרץ, מי שנלחם בכל כוחו נגד הטשטוש, ונגד הסטיה מן הדרך הישר, הוא זה המוכר את נשמתו לשטן הציוני, והוא זה ההורס בידיים את הצביון החרדי של המדינה.
הכינוי של “שפן” הוא קטן, כשאנו עוסקים בגישתו של הרב שך. כאשר יש לנו עסק עם נושאים דתיים עקרוניים, לא נשמע את קולו, ההיפך, הוא מפחד ומעדיף שלא לדבר, אך כאשר יש לנו עסק עם חומריות, עם דברים שנסתדר עם המדינה ובלעדיה, ולא עליהם קיומנו, כאן הוא לא שותק.
מי שיעיין בהסכמים הקואליציוניים, יזדעזע הרבה יותר. ההסכם הראשון בשנת תשל”ז, היה כזה, שעסק בעיקר בתוכן, ומעט מאוד בכסף, ועד כדי כך, רצו לתת לחרדים כמה שרק רצו, והיה זה הרב שך שעדיין שיחק “קנאות” ואסר לקחת יותר מששים אחוז, הוא נימק זאת, בכדי שלא נהיה תלויים בהם. והנה היום, אין מסתפקים עוד במאת האחוזים, רוצים הרבה יותר.
היכן הנימוקים של פעם, ומה קרה? האם בעבר היתה המדינה פחות דתית, והיום היא כבר כזו שאין עוד מה לחשוש כי לא נוכל לשבת בקואליציה?
התשובה היא, כן! קרה משהו, ששינה את הכל. בעבר היה איכפת לנו מן הצביון, ובשביל חוקים הנוגעים לצביון הדתי, וויתרנו על התקציבים. ואילו היום, שהמדינה כולה תאכל חזיר, ושיחללו את השבת, הכסף שווה יותר מכל. אם יתנו דירות, יאפשרו ליצחק שמיר לאכול חזיר בפאריס, ולאריאל שרון לגדל ולאכול שפנים בנגב. וכאשר לא נותנים דירות וכסף, אזי נזכרים בחזירים ובשפנים.
הקנאים האמיתיים, אלו אשר עדיין מאמינים בשיטתם זו - אם ישנם כאלו - חייבים לקרוע קריעה, ולשבת שבעה נקיים. אבל, הציבור החרדי הגדול, שואל את עצמו היום שאלה, מה היה פשעה של פא”י, הלא הם אמרו את מה שהרב שך אומר היום? ומדוע כאשר הם עשו זאת, היו גרועים מן ה“ציונים” וה“לאומיים”, ואילו היום, כאשר הרב שך עושה זאת, זה הפך ל“קדוש” ולחובת המציאות.
מחילה צריך הרב שך לבקש לא רק מפא”י אלא אף מן המזרחי. זו אמנם שמחה ומודה לו, שהפך את ה“בני תורה” למזרחיסטים באידיאולוגיה, אבל טענה גדולה יש להם, מדוע הוא שפך את דמם. מדוע דיבר כל כך נגדם, האם אין הוא אישית הגיע לאותה מסקנה, כי שיטתם ודרכם זוהי הדרך הנכונה והישרה ללכת בה?
הרב שך מודה היום במעשיו, כי המזרחי צדק לכל אורך הדרך, אבל הציבור האגודאי הכואב ודואב את דרכיו ושיטותיו, זועק עד לשמים. החסידים מעולם לא היו קיצונים, ולכן ידעו לשמור על הגבול ואינם חורגים ממנו. עד כדי כך, שכאשר קיימת אפשרות למינויו של שר בממשלה. וכאשר ח’’כ מטעמה מתחנן שיאשרו לו להיות שר, ניצבים ראשי החסידים באגו”י, ואומרים להרב פרוש לא באל”ף רבתי, יש גבול עד היכן מותר ללכת, ומכאן ואילך הדרך אסורה. את זאת לא למד הרב שך, הוא לימד את אנשיו, כי אין גבולות, הכל מותר, כאשר מעניקים כסף וטובות הנאה. אלו עומדות מעל לכל.
אם יש היום בדורנו את מי לכנות חזיר ושפן, אין זה דוקא את החילונים מן המערך, הללו אינם צבועים, הם עושים בגלוי. מרביתם בדורנו בחזקת תינוקות שנשבו, ופשוט אינם מבינים לחומרת מעשיהם. אבל מי שמבין לחומרת מעשיו, ובכל זאת מוכר את נשמתו לשטן הפוליטי, הוא לא אחר, אלא מי שיושב ב“גבעת הישיבה” ברח’ ראב”ד בבני ברק, האיש שנושא באחריות להתדרדרות המוסרית של הציבור החרדי, שאיבד את צביונו בשל דרכיו העקלקלות.
מנחם-אב תשנ"א
