ההונאה הגדולה בסילוף ההשקפה המקורית
והטשטוש הגדול שיוצר הרב שך מתוך כוונת זדון
בדורנו זה, חלק גדול מן הצעירים, מכל חוגי היהדות החרדית, אינם מודעים למשמעות המאבק ברבנות הראשית. רבים, תמהים, מדוע בכלל להתנגד לרבנות הראשית, מדוע לא להצטרף למוסד ממלכתי זה, כמו כפי שמצטרפים לכל יתר המוסדות. מדובר במשרות רבניות, שניתן דרך הרבנות הראשית להשיג עבור הדור הצעיר, וכמו שמשתפים פעולה עם המועצות הדתיות, כך יש לשתף פעולה עם הרבנות הראשית.
הסיבה לאי מודעות למה שמסתתר מאחורי הרבנות הראשית, ומדוע נאבקו גדולי ישראל במוסד זה מאז שנת יסודו, מפני שאין עוסקים בנושא. הרבנות הראשית אינה עומדת על סדר יומה של הציבור החרדי זה שנים רבות. בעבר, בכל תקופת בחירות עסקו ברבנות הראשית, ובהתנגדות למוסד זה. עתה, גם בתקופת הבחירות למוסדות הרבנות אין עוסקים עוד במהות הרבנות הראשית, עוסקים בענין הבחירות ובמועמדים, לכל אחד אינטרסים אחרים, ומתעלמים לגמרי מן הרבנות הראשית ומהותה.
לכן, בואו ונזכיר לכל מי שאינו יודע, ולכל אלו שכבר הספיקו לשכוח, כי יסוד הרבנות הראשית, היה על רקע של הקמת סנהדרין. עד היום הזה, מכנה המפד”ל את מועצת הרבנות כסנהדרין של דורנו. מי שיעיין במה שכותבים לבלרי המזרחי גם בימינו אלה, הם מציינים ומדגישים, כי הרבנות הראשית, היא הסנהדרין של הדור, ונגד זה יצאו רבים מגדולי ישראל באותם הימים.
אם היתה הרבנות הראשית ממלכתית בלבד, ותפקידה היה כמו המועצות הדתיות, להסדיר ולפקח על השרותים הדתיים, יכלו להצטרף למוסד שכזה. הבעיה היא בתוכן של הרבנות הראשית, כאשר זו מהווה סנהדרין, וכאשר מנסים דרכה לסלף את האמת, והקמת מוסדות שאין להם מקום בדורנו, זו מחייבת אותנו להתנגד ולא לתת יד לסילופים.
לא רק רבה של בריסק התנגד לרבנות הראשית, הוא היה אמנם מראשי הלוחמים ברבנות הראשית, אבל כמעט כל גדולי ישראל באותו דור החרדים, ולאו דוקא מבין הקנאים, אלא גדולי ישראל שחייבו את ההשתתפות בבחירות, לא הכירו במוסד הרבנות הראשית, בשל מהותה, אף אחד לא הסכים להקמת סנהדרין, נלחמו נגד מגמה זו.
הרב שך, לא היה באותן השנים ילד קטן, בשנים ההם הוא היה מבוגר דיו בכדי להבין את הענין. אך, הוא ישב מן הצד, בשנות המאבק נגד הרבנות הראשית, לימד הרב שך בישיבות התיכוניות המזרחיסטיות, שם הקים דור של מזרחיסטים, ביניהם יוסק’ה שפירא מראשי המפד”ל המכנה את הרב שך “מורי ורבי”. הוא לימד בישיבת הדרום ברחובות, ובישיבת הישוב החדש בתל אביב, ישיבה ציוניסטית שהוקמה במטרה לשלב לימודי חול עם לימודי קודש, מתוך חינוך לציונות הדתית, ולכן לא רצה להכיר באמת, הוא העדיף להתעלם ולא לעסוק בנושא.
לקח שנים, עד אשר הרב שך שינה את עמדתו, כאשר הבין כי במזרחי אין לו מה למכור, העביר את השפעתו לבני ברק, וכאן הבין, שהקנאות משחקת את התפקיד המרכזי, ככל שיהיה קנאי יותר יטב לו. אך, כל זאת כאשר לא יכל להשיג עמדות ותקציבים. ביום אשר יכל להשיג עמדות בכירות, הוא חזר אחורנית, שינה את השקפתו, שיפץ אותה והתאימה ל“בני תורה”.
הרבנות הראשית, מעולם לא שינתה את מטרת קיומה. ההיפך, בכל עת, הרבנים הראשים מדגישים כי הם ממשיכים את הרצון ודעת המייסדים. הם מאמינים בשליחותם הרבנית, הם אומרים “הלל” ביום העצמאותת בכוונה גדולה, ומאמינים כי הם הסנהדרין של דורנו.
ההשקפה הבני ברקית, עד לאחרונה, נאבקה ברבנות הראשית. אמנם, בשנים האחרונות עסוקים הבני ברקים במלחמות פנימיות, וממילא אינם עוסקים בענינים אלו, אך בעבר, כאשר היו צריכים לשפוך את זעמם, עשו זאת על המזרחיסטים, הרבנים הראשיים, מועצת הרבנות וכל מה שבא. לא היה ספק, כי הרבנות הראשית, הוא מוסד שלחרדים אין בו יד ורגל, לא היה בכך ספק, ולא חיפשו תירוצים וסילופים. היה זה כמו להכשיר את החזיר. לא חשבו כלל כי יתכן והרבנות תהפוך לכשרה, וכי קיימת אפשרות כזו.
במשך השנים, ברור היה, כי הרבנות הראשית, זו הרבנות של המזרחי, וכפי שהמזרחי לא תבעה להכניס רבנים שלה למועצת גדולי התורה, כך הבינו גם החרדים, כי אל להם לדחוף רבנים שלהם למועצת הרבנות הראשית, שזו בעצם ה“מועצת” של המזרחי.
לבלרי ההשקפה, שפכו במשך שנים אש וגפרית על הרבנים הראשיים, תוך הסברים מפורטים, מדוע אסור לשתף עימם פעולה. מודעות אין סופיות נתפרסמו, אשר בהן נקרא הציבור שלא לשתף פעולה עם הרבנות הראשית, עד כדי כך, שאסרו אפילו את הכניסה ל“היכל שלמה” שהוא מרכזה של הרבנות הראשית.
באותם השנים, ערכו מסיבות וכנסים ב“היכל שלמה” חזנים היו מופיעים בבית הכנסת הגדול שהיה שם – בטרם הקימו את בית הכנסת הגדול הסמוך לה – ולמרות שמדובר היה בקונצרט בלבד, ולא בענין אידיאולוגי כלשהו, פרסמו והזהירו, כי אסור להיכנס לבנין זה. לא אסרו את החזן או את הקונצרט, אסרו את הכניסה לבנין זה. אותם החזנים הופיעו במקומות אחרים, ולא אסרו זאת, לעומת זאת כאשר ההופעה היתה ב“היכל שלמה” הזהירו מפני הכניסה למבנה זה.
עד היום, ישנם יהודים בירושלים החוששים לעבור על המדרכה שליד “היכל שלמה”, הם חשים בניכור כאשר הם צריכים לעבור שם. ומה שהדהים והסעיר לבבות רבים, היה זה לפני שלשה שבועות, כאשר נציגי מפלגת העץ, אנשיו של הרב שך, ללא כל שמץ של בושה נכנסו ל“היכל שלמה” ישבו בין כולם, הצביעו ונטלו חלק במאבק על מועצת הרבנות הראשית. במעשה זה, הם תקעו סכין בגבם של שומרי הגחלת, אלו אשר ראו בכך בגידה ואינם מוכנים לסלוח על כך.
איש לא היה מעלה על הדעת, שאם היו מזמינים את הרב שך לשאת דברים ב“היכל שלמה” שהיה בא. לא היה ספק, כי הוא היה דוחה את הדבר בשני ידים, ברור היה לו, כי הוא לא יכול לעשות זאת, מבחינה השקפתית, מאחר והדבר נוגד את ההשקפה המקורית, כפי שהבינו אותה בעשרות השנים האחרונות.
והנה, להפתעתם של רבים, לא רק שאין עוד איסור על הכניסה ל“היכל שלמה” מותר אף להתמודד על תפקיד מרכזי בה. ולא די בכך, אלא שהרב שך בכבודו ובעצמו, הוא זה הדוחף רבנים לכך, הוא מכנס אסיפות בביתו, ורוצה בכל מאודו לראות רבנים אחדים ברבנות הראשית. מי היה מאמין שכך יוכל לקרות. הנה, זה קרה במציאות, בחדשים האחרונים היה הרב שך עסוק בענין הרבנים הראשיים, הוא רוצה להבטיח, כי לפחות רב אחד מן הרבנים הראשיים יהיה מאנשיו.
הרב שך שולח מועמד לתפקיד “ראש הסנהדרין”, זהו חלום שלפני שנים לא היו חולמים כלל, מאחר ומדובר בפנטזיה רחוקה שכלל לא היו מעלים על הדעת, צריכים היו להיות מטורפים בכדי להאמין ששייך דבר שכזה. אבל, היום אין זה עוד פנטזיה, זו מציאות, הרב שך נוטל חלק בבחירות לרבנות הראשית, ואין ספק, כי מעתה ירצה גם ליטול חלק בדיוני מועצת הרבנות הראשית.
אין זה סוד, שעל שולחנה של מועצת הרבנות הראשית, עולים לדיון שאלות שהמועצה חייבת להכריע, וכן שאלות שבין הרבנים הראשיים אין הסכמה. שולחן זה הוא המכריע. הרב שך ירצה לקחת חלק בדיונים אלה באמצעות אנשיו, וזו לכשעצמה מעשה חמור. מוסד שאין מכירים בו, אין משתתפים גם בדיוניו והכרעותיו. הציבור החרדי מעולם לא התייחס להחלטות הרבנות הראשית כהחלטות רציניות. עובדה היא, מועצת הרבנות הראשית קבעה כי יש לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, ואין מי מבין החרדים המקיים הוראות סנהדרין זו. אבל, ברגע שנוטלים חלק בדיונים, אין עוד ערך להתנגדות, הרב שך גורם במעשיו שהציבור יכיר ברבנות הראשית.
חשוב שנרשום לעצמנו, כי מי שהכשיר את הרבנות הראשית היה לא אחר מאשר הרב שך. אף אחד לא העיז לעשות זאת. ראשי המפד”ל זועמים ומכנים אותו ואנשיו כצבועים, אבל הם מבחינתם טועים, הרב שך עושה להם שרות גדול, הוא גרם לכך שהציבור החרדי יכיר ברבנות הראשית, זו שווה לרבנות הראשית את המאבק של הרב שך. עדיף שיהיה להרב שך נציג או שניים במועצה, וכך הוא נוטל בה חלק, ואי אפשר עוד לבא בטענות למזרחי.
אותנו אבל מעניינת ההשקפה החרדית. קורה בתקופה זו משהו חמור. מהפכה של ממש. הרבנות הראשית שהיתה בעבר מוסד מזרחיסטי הפך ל“חרדי”, מוסד שידענו תמיד, כי מקימיה והעומדים בראשה מכנים אותה “סנהדרין”, ועל כך ההתנגדות, בא עתה הרב שך ומתעלם לגמרי מעובדות אלה. אותו מעניין דבר אחר לגמרי, האם יוכל דרך הרבנות הראשית, להשיג עוד כמה עמדות בכירות, זה חשוב לו יותר מן ההשקפה המקורית.
לא היה עוד בהיסטוריה החרדית, מי שהחדיר סכין בליבה של ההשקפה יותר מאשר הרב שך. בכל דרכיו בשנים האחרונות, במיוחד מאז שהוא עצמאי, הוא שבר את כל המחיצות, התיר את האסור, והחדיר אוירה מזרחיסטית בציבור החרדי. כאשר ישב במועצת גדולי התורה, היו גדולי התורה החסידים בולמים אותו, ולא יכל לגרור את הציבור לכיוונים אלה, לו היה עוד היום יושב במועצת גדולי התורה האמיתית, לא היה מעיז להתמודד על מועצת הרבנות הראשית. גדולי התורה האמיתיים היו אומרים לו כלך לך מדרך זו. אך, כאשר הוא יושב היום במועצת כזו שאינה מועצת, הוא בעל הבית היחידי, המכריע הבלעדי, והיושבים בה הינם לתפארת המליצה בלבד, הוא מרשה לעצמו לעשות ככל אשר עולה על רוחו.
הרב שך מגלה בתקופה זו את פרצופו האמיתי. מסתתרת בלבו עבודה זרה מזרחיסטית, הדוחפת אותו לפרוץ את החומות. הוא מזרחיסט יותר מן המזרחיסטים, עובדה היא, שהוא מאמץ את שיטתם בצורה קיצונית יותר. היום כל מה שניתן דרכו להשיג תקציבים ועמדות, כשרות וחיוביות. זו היתה שיטת המזרחי, וזו שיטתו של הרב שך.
לולא היו מפחדים מן הרב שך, היו נלחמים נגדו בחרב ובחנית. רק הפחד האיום מפני טרוריסטים חרדים, כאלו שילחמו בכל הכח למענו ולא למען ההשקפה המקורית, זו המונעת מן האמת לצאת לאור. הגיע הזמן שלא לפחד, אנו מצווים על לא תגורו, ואל לנו להירתע מפני איומים, האמת היא נר לרגלנו, ולמענה נילחם וניאבק.
אלול תשנ"א
