איך הפך הרב אלישיב ל“בעל עבירה” ומדוע?
ומי הם המכתירים ומשחקים בגדולים כבתוך שלהם?
אחת הקללות הגדולות שקילל הקב”ה את דורנו, הוא ביצירת “גדולים”. בעבר, גדול בתורה היה מי שראוי לכך. הוא לא היה זקוק ליועצי פרסום, ולאשפי יחסי הציבור. “גדול” נוצר בכוחות עצמו, ומי שהיה ראוי לכך, הכירו בו כגדול בתורה.
עובדה היא, של“חפץ חיים” לא היתה ישיבה גדולה, ואת גדלותו לא יצר בעזרת מכונה משומנת של כמה פוליטיקאים שהיה להם אינטרס ל“גדול” בכדי לרומם את עצמם. הציבור הכיר בגדלותו, ולאיש לא היה ערעור על כך.
לעומת זאת בדורנו אנו, אתה יכול להיות “גדול” אמיתי, שיהיו לך כל התכונות, שתהיה עניו ולמדן, צדיק וקדוש ומה לא, אם הפוליטיקאים אינם חפצים בך, לא תהיה גדול, ולא תעזור לך האמת. זו אינה קובעת עוד.
לעומת זאת, אם רוצים בך כ“גדול”, שתהיה מושחת, וכמי שאין לו תכונות של גדול, ועושה את כל הטעויות האפשריות, תהיה “גדול”.
כך מוצאים אנו, כיצד משחקים בגדולים. כאלו שכאשר השתלם הם אינם גדולים, וכאשר זקוקים להם הופכים הם לגדולים, וכאשר שוב אין רוצים בהם, הם הופכים ללעג ולקלס, ושופכים עליהם בוץ ורפש ללא רחם.
הרשימה ארוכה, אך נעסוק הפעם בעיקר באיש החש בטעם זה בימים אלה, מי שהאמינו כי הוא יהיה ה“גדול” הבא של הליטאים, סובל עתה מן הפוליטיקאים הליטאים סבל רב, עד כדי כך, שהגיעו מים עד נפש, והודיע כי הוא פורש מ“מועצת גדולי התורה” הליטאית. הוא אינו מוכן לשבת עוד ליד שולחן של נוכלים וצבועים, ושל כאלו העושים מעשי זמרי, וגורמים לחילול שם שמים בצורה איומה.
מאבק גדול מתנהל בפתח תקוה על הרבנות. הליטאים החליטו למנות רב ראשי לציבור החרדי את שלמה זלמן גרוסמן. למרות, שהרב הראשי של פתח תקוה הוא אחד מגדולי הליטאים הרב ברוך שמעון סלומון, ראש ישיבה ליטאית ידועה, ואף היה מתומכי הליטאים בבחירות. הרב שך החליט לתמוך בגרוסמן, מאחר וזה שמשו ומסתובב בביתו, והרב אלישיב שראה כי נעשה כאן עוול בל יכופר להרב סלומון שהוא רב הרבה שנים בפתח תקוה, האיש שנשא את סמל המלחמה למען השבת, והוא איש הליטאים, החליט להתייצב לימינו, וזעק כי אסור למנות את גרוסמן בפתח תקוה. ואם גרוסמן חפץ ברבנות, שיחפש לעצמו עיר היכן שאין פוגעים ברב ליטאי אחר.
כאשר שמעו הפוליטיקאים מבני ברק, כי הרב אלישיב מתייצב לימינו של הרב סלומון ומתנגד למינויו של גרוסמן, נגזר דינו למיתה. ומכתירי הגדולים של ליטאי בני ברק המושחתים הידועים כחיים שאול קרליץ, נתן זוכובסקי ואהרן ישעי’ רוטר ודומיהם, החלו לרדוף את הרב אלישיב, עד כדי כך, ששופכים עליו רפש ובוץ שלא יאומן, ושלחו להגיד להרב אלישיב, כי עדיין לא שכחו לו את עבירותיו, וכי הוא כופר ומזרחיסט, ואינו ראוי לעמוד בד’ אמותיהם של בני תורה.
הסיבה ידועה, הרב אלישיב היה מי שלחם נגד רבה של בריסק, כאשר יצא בכל כוחותיו נגד הרבנות הראשית, טען כי אסור לדרוך על מפתן בית זה, וכי ליהודי ירא שמים, אסור אפילו לעבור על המדרכה העוברת ליד בנין זה. אבל, הרב אלישיב בכהנו כדיין בבית הדין הגדול, לא שהה לדברי רבה של בריסק, ומידי יום הלך ל“היכל שלמה”.
אך, בשל היותו מחותנו של הרב קנייבסקי ז”ל (המכונה סטייפלר), לא רצו לפגוע בהרב קנייבסקי, ואף חמלו על חתנו הרב חיים קנייבסקי, ולכן לא יצאו נגדו בפומבי, אבל כל בר בי רב שהסתובב בבני ברק ידע, כי הרב אלישיב הוא כופר וגס רוח, וכי הוא מנודה ואסור לעמוד במחיצתו. האיש אשר לחם נגד רבה של בריסק, אסור שבביתו ידרכו בני תורה.
ולכן, הבני ברקים נידוהו. אמנם לא רשמית, אך מעשית לא רצו להכיר בו. ולקח זמן רב, מאז שפרש מן הרבנות, היה זה בעת שהסתכסך עם הרב גורן בפרשת הממזרים, היו זקוקים ליטאי בני ברק לפסק זמן ולרגיעה, עד אשר יכלו לאט לאט להכיר בו.
ואכן, אנשיו של הרב אלישיב עמלו בשקט. הוא לקח לעצמו חתנים בני תורה ידועים. הוא השתדך עם הרב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, ועם אחרים, שנתנו לו לגיטימציה. אך האיבה נגדו בבני ברק היתה מאז ומתמיד ידועה.
הרב שך לא הכיר בו במשך שנים. הוא ראה בו סמל של מי שנושא את הטומאה. האיש אשר הלך עם הרבנות והמזרחי נגד רבה של בריסק, אינו ראוי ש“גדול” דוגמתו של הרב שך יבא אליו ויישב עמו ליד שולחן אחד.
אבל, כאשר נוצר מצב חדש, והרב שך נזקק לחתימות על איסורים וחרמות, וידע כי לבד לא יהיה לכך תועלת, במיוחד כאשר היוצאים מבני ברק לבד אין להם ערך, הוא שלח להרב אלישיב. הוא ניצל את העובדה, שהרב אלישיב רצה להתקרב לחוגי בני ברק, ולכן כאשר שלחו אליו לחתום, עשה זאת בעינים סגורות, ללא דין וללא דיין.
אך, לא עברו ימים רבים וחלה תפנית גדולה, הרב שך נזקק לו בכדי להקים מפלגה. הוא היה זקוק לירושלמים, ואז הוא “שכח” לגמרי מעבירותיו, והחליט לעשותו “גדול” צירף אותו למועצת גדולי הליטאים, והחלו לנפנף בשמו. טיפחוהו, ועשו ממנו “גדול” הבני ברקים העדיפו שלא לעסוק בעברו, ורצו בו, קיוו דרכו לכבוש את הדור הצעיר, את אלו שאינם מכירים את עברו, ואינם יודעים מה קרה בינו לבין רבה של בריסק.
כך שיחק הרב אלישיב “גדול”, ובמשך השנתיים האחרונות, רצו לביתו הפוליטיקאים מן הליטאים, הם האמינו כי הוא יהיה בעתיד הפוסק האחרון, במיוחד כאשר הרב שך בעצמו, כאשר הביאו לפניו שאלות סבוכות, וחשש לקחת על עצמו אחריות, או שלא רצה להסתכסך עם צד אחד, היה שולח להרב אלישיב להכרעה. הבינו הפוליטיקאים, שצריך לפתח קשרים מיוחדים עם הרב אלישיב.
והנה, הרב אלישיב יצא נגד הרב שך. וייאמר לזכותו של הרב אלישיב, כי הוא הבין את מה שהרב שך כבר אינו מבין. בזקנותו של הרב שך, השוכח ואינו יודע עוד, ולעתים פשוט חי בעולם אחר מתוך זקנה קשה שנפלה עליו, עשה מעשה אשר לא ייעשה, כאשר קרא למינויו של שלמה זלמן גרוסמן אברך צעיר בנו של חלבן ממאה שערים, שיהפוך לרבה החרדי של פתח תקוה. בטאון הליטאים הכתיר אותו כרבם החרדי של פתח תקוה, וכאן עורר מהומה גדולה.
הרב אלישיב קם וזעק. הוא התייצב לימינו של הרב ברוך שמעון סלומון המכהן כרבה של פתח תקוה זה שנים, והוא מוכר כרבה החרדי של העיר. כאן נעשה עוול בל יכופר להרב סלומון. הרב אלישיב עשה למעשה את המוטל עליו לעשות בשעה שכזו, במיוחד כאשר הוא רואה כיצד עוול שכזה נעשה בצורה חמורה, ובשפיכות דמים שאין דומה לה.
והנה, קמו הבני ברקים, ושפכו את כל חמתם על הרב אלישיב. הם הזכירו לו את ה“נשכחות”, והזהירו אותו כי יסתום פיו, אחרת יראו לו את הדרך. הם הודיעו לו כי הוא “שרוף” וכי הוא כבר “גדול” לא יהיה. הוא העז לקום נגד הפוליטיקאים מבני ברק, ונגד דעותיהם של הקובעים מי יהיו ה“גדולים” ולכן אחת דינו.
בימים אלה שופכים את דמו של הרב אלישיב בצורה חמורה. עושים זאת אנשיו מבני ברק, כאלו אשר ראו בו “גדול” כאשר עשה מה שהם רצו, ואינו יותר “גדול” כאשר אינו עושה את אשר הם רוצים.
את הבוץ על הרב אלישיב שופכים היום ליטאי בני ברק. לא חסידים, ולא כאלו שיש להם עמו חשבון ארוך בשל סיבות אחרות. מי שעושים לו מלאכה זו, הם “גדולי בני ברק” קבוצת צבועים, אשר כל תכליתם זו מזימה והרס הציבור החרדי.
בימים אלה מתייסרים אנשיו של הרב אלישיב על מה שמעוללים לו. הם אינם יכולים לקלוט מצב זה. הם זועקים “מה חטאנו ומה פשענו”? הלא הרב אלישיב עשה את אשר היה חייב לעשות. אבל, אין למי לזעוק. בבני ברק פועלת השיטה, של הדיקקטורה המפלגתית, של בודדים המכריעים, וה“גדולים” חייבים לעשות כרצונם.
קרה כאן משהו נוסף וחמור. שלמה זלמן גרוסמן, היה ראש צוות מושחתי בני ברק. הוא האיש הקרוב ביותר להרב שך, הוא המסית ומדיח, והוא האיש הנושא באחריות, לכל הצרות הפילוגים והפירודים בציבור החרדי. וכאשר פוגעים “בצדיק” זה, אין פלא שבני ברק תזדעזע, ובדיוק כמו במאפיא, איש לא יהין שלא להתייצב לצדו של ראש המאפיא, כאשר יש מי שמערער על סמכותו.
דם ניגר היום מליטאים רבים הרואים כיצד הגיעו להשחתה נוראה זו. כיצד לוקחים יהודי כמו הרב ברוך שמעון סלומון, ראש ישיבת “נחלת דוד”, מי אשר במשך שנים חינך בני ישיבה בשיטה הליטאית, שלח אותם להרב שך, וכאשר התמודדו בבחירות, ניצב הוא לימין הליטאים, בכל לבו ונפשו, ועתה שופכים את דמו, בשל תאוה שנתאוה שלמה זלמן גרוסמן להיות רבה של פתח תקוה.
הציבור הליטאי כואב את מה שקורה. וכפי שאמר אחד החכמים שבהם, שמה שהם גורמים לעצמם בידים, לא עשו לליטאי בני ברק האוייבים הגדולים ביותר שלהם. וכאשר הרב אלישיב הודיע כי הוא פורש ממועצת גדולי התורה הליטאית, לא היה זה פלא, הגיעו מים עד נפש.
הרב אלישיב אינו הראשון שסובל מכך, וחש את השוט של פוליטיקאי בני ברק. עשו כך גם לאחרים. ולדוגמא, הרב עובדיה יוסף. בעבר היה טרף, ואסור היה לשבת במחיצתו. אך כאשר היו זקזקים לו, רדפו אחריו והפך להיות רב חשוב שיושב לצדו של הרב שך. וביום שאין בו עוד ענין, הוא שוב הפך להיות טיפש ומכונה בפיהם “חמור נושא ספרים’’...
רשימת ה“גדולים” העולים ויורדים במחנה זה גדול. אך מי שלא רצה להאמין שזה יכול לקרוא גם להרב אלישיב טעה. עובדה היא, שאת דמו שופכים היום כמים, וללא רחמנות. הרב אלישיב הינו הקרבן התורן של מטורפי בני ברק, המכלים את זעמם במי שעומד להם בדרך, ובמי שאינו מוכן לקבל את תכתיבי המפלגה.
והרב שך, יושב בביתו ונהנה, אין לו עוד מתחרה. לא איכפת לו שפיכת דמו של הרב סלומון, עדיף לו גרוסמן הפוליטיקאי אשר ממנו יהיה לו תועלת רבה יותר בתחומים פוליטיים.
אלו ‘גדוליך’!!!
סיון תשנ"א
