איך יסביר הרב שך את המאבק למען הקרקעות שב“שטחים”
למרות שהוא מתנגד חריף לכל בניה ב “שטח” כזה?
בכל עת אשר עוסקים בנושא הבניה הציבורית בישראל זה צורם. כואב ומצער לראות ולשמוע, כיצד על גבם של יהודים שומרי תורה ומצוות, מתעשרים העסקנים. הללו נאבקים למען שטח לבניה, מתיימרים כי השיגו שטח, אך אינם יכולים לבשר לציבור את הבשורה הגדולה שלה הם ממתינים יותר מכל. מחירים נמוכים, או מחירים סבירים שיוכלו להתמודד עימם. כל המאבקים הם על יוקרה כבוד וכסף של הפוליטיקאי ומעסיקיו, אך לאיש הקטן אין מכך כלום.
ירושלים נבנית. ולא רק ירושלים. הבניה הציבורית למען הציבור החרדי זוכה לתנופה גדולה. אבל, היכן נשמע כי נמצא מי שהשיג שטח, שאותו הוא מוסר לבניה אך ורק למי שמבטיח שמחיר הדירה יהיה קטן בהרבה. נשמע אולי הבטחות ויומרות. אבל למעשה, אין זוכים למציאות. מי שקונה דירה צריך לשלם במיטב כספו.
זו המציאות המרה. ולכן קשה להבין על מה נאבקים. אין ספק שטוב וחשוב שהבניה תהיה מרוכזת, בכדי למנוע עימות עם חילונים, אבל בשום אופן אין להסכים רק עם מטרה זו. חייב היה כל פוליטיקאי להיות מודרך ומונחה על ידי מנהיגיו הרשמיים, כי עליו לדאוג שמחירי הדירות יהיו נמוכים, ובכך ישרת את הציבור שרות של אמת, החשוב הרבה יותר, מכל יתר הפטפוטים וההצהרות הבומבסטיות, שאין מהם לציבור החרדי ולא כלום.
לצערנו, אין עוד את המודעות הזו לנציגות החרדית. הם לא חשים חובה לעשות למען מטרה זו. חשוב להם להשיג תקציבים יחודיים, שדרכם יוכלו להגדיל את חשבונות הבנקים אשר עליהם הם שולטים, ובשום אופן לא יחשבו עוד על האדם הקטן, זה אשר מתייסר כאשר הוא צריך לחתן את ילדיו, ואשר כל אלף דולר שמוזילים בו את מחיר הדירה, זהו עבורו רווח והצלה.
אבל, לא על כך אני רוצה לעסוק הפעם. פשוט קשה היה לפתוח בענין הקשור, מבלי שלא להביע את הכאב הגדול, שאבדו העסקנים של פעם. אלו אשר חשו חובה, ועשו למען הציבור החרדי. סייעו לו, לא רק למצוא מקלט מפלגתי או קן חרדי, אלא דאגו גם, שיוכל לקנות את הדירה במחיר סביר, ויוכל לעמוד בתשלומיה.
בויכוח שפרץ בשבוע שעבר בענין הבנייה בשועפט לחרדים, מתעוררת שאלה נוספת ושונה, המוכיחה שוב, עד כמה שקריים הם דרכי ה “השקפה”, ועד להיכן יתבזו, בכדי להשיג את מה שטוב ונוח להם, למרות שהדבר נוגד ניגוד גמור את שיטתם ודרכם בעד בצע כסף וטובות הנאה.
מי שעדיין לא זוכר, יברר אצל הקנאים מסאטמאר, יספרו לו הללו, כי ראו בהרב שך חברותא, עד כדי כך, שכאשר הקים מפלגה, בכדי לשמור על השלום ועל הקשר עמו, לא תקפו אותו, והבליגו, למרות שהוא היה האיש שעשה את הגרוע מכל, הוא נשא את דגל הקנאות, ועם דגל זה קרא ליהודים שמעולם לא הצביעו להשתתף בבחירות. הוא היה האיש אשר זעק כי אין זה קנאות לשבת בבית ולא להשתתף בחירות, אלא ה“קנאות” הנוכחית היא, להשתתף בבחירות ולהצביע כמובן עבור הרשימה שהוא מייסדה. עד היום רואה עצמו הרב שך את מי שמייצג את השיטה הסאטמארית, וסבור כי הוא קנאי, למרות שסוף סוף כבר התפכחו האחרים להבין, כי הוא מנצל אותם רק לצרכים אישיים, בכדי לנגח את אגו”י ותו לא. ברגע שהוא צריך להתמודד, ולהוכיח כי אף הוא עקבי, הוא סוטה וממציא אלף ואחד תירוצים, מדוע מותר לו לסטות מן הדרך.
במשך שנים רבות זעק הרב שך כי אסור להשתתף בקואליציה, ורק כאשר הובטח לאיש שלו שלמה לורנץ את העמדה הראשונה הבכירה והחזקה של יו”ר וועדת הכספים, רק אז הסכים וטען כי זו מצוה להשתתף בקואליציה. מה שהיה יום קודם לכן טרף מכוער ואסור בתכלית האיסור, הפך להיות חשוב וטוב ואין גדול ממנו.
מי חלם להשתתף בקואליציה עם תפקידי סגני שרים, בטרם הרב שך היה זה שהתיר זאת. הוא ורק הוא, האחראי הישיר, שאנשי ש”ס יושבים בפועל בממשלה, והוא ורק הוא האחראי, שהיום יושבים החרדים האשכנזים בקואליציה בתפקידי סגני שרים. ומה שחמור מכל, שהם נושאים בתפקידים ביצועיים. בלעדיו, לא היה איש מעיז להתיר היתר שכזה. הוא ה“קנאי”, היה זה שהחדיר קנאות גם בזה, והתיר את מה שלא התירו קודמיו.
מי עוד כמוהו, היה מן המתנגדים להקמת שיכונים בשטחים. הוא טען כי חייבים להחזיר מה שיותר. והנה, לא רק שהוא “שכח’’ ממה שאמר, הוא עתה הלוחם הגדול למען דיור באזורים, שברור ואין ספק כי שם התגוררו בעבר ערבים, וכי השטח לא היה בידי ישראל לפני תשכ”ז.
ואם סבור מישהו, כי הוא שינה את עמדותיו, לכן הורה לעשות כך, טועה. גם היום הוא מדבר כאילו הוא יושב אי שם רחוק מן הזירה המבצעת. הוא עושה זאת כאילו שהוא לא נושא באחריות, וכאילו הוא מחוץ לתמונה. הוא משחק אותה כפול, ואומר גם מזה וגם מזה אל תנח ידך, ושם ללעג את הציבור כולו.
אין זה סוד, כי שיטתו של מנהיג ההשקפה הרב שך, כי אסור להתיישב בשטחים. בעבר, כאשר התיישבו בשכונת “רמות” היו הרבה שערערו על כך, בטענה כי המקום לא היה משוחרר לפני מלחמת ששת הימים, אך הרב שך תירץ זאת בעובדה כי מדובר היה בשטח הפקר, וממילא לא היה למקום זה דין של “שטחים”, והתיר בדיעבד לגור שם.
והנה, שועפט הוא איזור שהיה בשטח הירדנים, ואין ספק כי השטח היה מבחינתם של ה“השקפיסטים’’ שטח שדינו “שטחים”. והנה, לא רק שלא דוחים שטח כזה לבניה עבור הציבור החרדי, אלא נאבקים בכל הכוח, ואף מאיימים לפרוש מן הקואליציה אם לא יאפשרו להם לבנות שם.
איך מתיישבת עובדה זו עם משנתו ה“השקפיסטית” של הרב שך וסייעתו, מצד הדין, היו צריכים אנשיו של הרב שך להיות ראשונים המצטרפים לבג”ץ לאסור בניה בשועפט, ואין זה משנה על איזה רקע. העובדה שמדובר ב“שטחים”, זה לכשעצמו מספיק ומצדיק התנגדות מוחלטת.
אלא, שאין זו הצביעות הראשונה. הרב שך לא יתיר לעצמו תחרות חרדית, על חשבון ה“השקפה”. הוא יוותר על עקרונות למען המאבק הפנים-חרדי, זו חשובה לו עשרת מונים.
אבל, איך הוא יסביר, מדוע הוא מתנגד שיגורו ב“בית”ר” ובמקומות אחרים, ואינו מתנגד לבנייה במקומות שברור מלכתחילה כי מדובר באזור הקרוי “שטחים”.
האמת היא, שאף פעם לא היתה ה“השקפה” יציבה. זו צלעה ועיקמה את דרכיה בכל עת. מי שעדיין זוכר, איזו מערכה ניהלו ה“השקפיסטים” נגד “עמנואל”, ומה קורה היום במציאות, אנשיו של הרב שך אינם מוותרים על עמנואל, ומתמודדים בה, למרות שמדובר ב“שטחים”. הם לא יעזבו את המקום למען האידיאה, הם יעדיפו להקריב עצמם למען קדושת המפלגה, ויוותרו על ה“השקפה”.
בעבר, הכרנו יהודים, שלמען האידיאה עלו על המוקד. יהודים שנאבקו בכל כוחם ולא ויתרו בנושאים אידיאולוגיים, גם אם הדבר היה עולה להם בהפסד פוליטי. היום השתנו הדברים, הרב שך הוכיח, כי ניתן להיות “קנאי שחקן”, ובכל שעה לשנות את פרצופו.
איך צורך לנדוד רחוק, או להרבה שנים לאחור בכדי להזדעזע מצביעות איומה ומשקר זועק, החושף את הפרצוף האמיתי של ה“השקפה” הבני ברקית. אם ננסה בקצרה לעבור על השנים האחרונות, על גל האירועים, ועל העמדות השונות שהוחלפו על יד הרב שך בקצב מסחרר, נגיע למסקנה אחת, כי מעולם לא היה אגודאי. הוא היה מזרחיסט ונשאר כזה. ובשיטת הזיגזגים, הוא עושה ככל העולה על רוחו, מציג את עצמו כ“קנאי”, ומאידך הוא עושה את מה שעושים הפחותים והנחותים ביותר המוכרים את נשמתם למען כסף ושררה.
מהותו של הרב שך הוא במזרחי, ונראה כי הגירסא דינקותא שלו, הוא מחדיר ובכל הכח, בציבור החרדי הבני ברקי, רק בלבוש אחר. בעוד שאנשי המזרחי לא רימו ואמרו את מה שאמרו, בגלוי ובצורה ברורה ביותר, עושה להם הרב שך שירות גדול. הוא הלביש לשיטה המזרחיסטית לבוש חדש ששמה “השקפה”, הוא הלביש לה “קנאות”, ועם אלו הוא משחק אותה בגדול. שיטת הפשרות שלא היתה מקובלת על הציבור החרדי, שבעבר לחם נגד השיטה המתקפלת, ועמד על כך, שהציבור החרדי יהיה יציב ואיתן בעמדותיו, ולא ישנה בעמדותיו כקוצו של יו”ד. בא הרב שך, ומצא דרך, כיצד להיראות חרדי, ולנהוג כמזרחיסט. הוא החליף לבושים, ואלו הספיקו בכדי לסלול מסלולים חדשים, אשר בהם תורת המזרחי בראש, בבגדים עטופים שונים.
אם יש היום לראשי המזרחי למי שהם חייבים מדליה, על השירות הגדול שעשה למען השקפתם, בהחדרתו את משנתם בציבור החרדי, הם חייבים זאת להרב שך, שהוכיח, כי ניתן להיות מזרחניק, ולהיות קנאי כאחד. לזעוק כל היום נגד, לשחק אותה כאילו נמנים עם החוגים הקנאיים, ומאידך להתיר לעצמו לעשות, את מה שלא התירו לעצמם בעבר אנשי המזרחי. היום, בשביל כמה פרוטות, יתיר הרב שך את הכל. וכפי שאומרים אנשיו בצורה מאוד ברורה, למען בצע כסף, תוספות שונות למוסדות, הם מוכנים לוותר על עקרונות.
מי שעדיין זוכר, בעבר, היתה אגודת ישראל זו אשר תבעה נושאים דתיים ומעט מן החומריות. המפד”ל לעומת זאת, ביקשה הרבה עמדות ותקציבים, ומעט מאוד מן הדת. הויכוח וההבדלים האידיאולוגיים היו ברורים. אגו”י דאגה לצביון, והמפד”ל ראתה חשיבות עליונה ביצירה. לכן המפד”ל תמיד ישבה בקואליציה, והשתדלה להשיג מה שיותר. לעומת זאת אגו”י נאלצה במשך שנים רבות לשבת באופוזיציה, ולוותר על הטבות חומריות, בשל העובדה כי לא רצו להבטיח שינויים באורח חיי המדינה.
הרב שך הוא האיש אשר שינה זאת, וקבע, כי המזרחי צודק. לדעתו, אין לחרדים צורך בחוקים שונים, עדיף להם עמדות וכסף. וכך אכן נהגו נציגיו בכנסת, הם אמרו במפורש כי הם רוצים עמדות וכסף, ואינם רוצים להתערב בנעשה אצל החילונים.
כך הצליח הרב שך להוכיח שוב, כי הוא המזרחיסט האמיתי, וכי ה“השקפה” שהוא היום פטרונה, יכולה לחיות עם כל מצב, כאשר העקרון הוא, כי הציבור של הרב שך נהנה מן ההטבות החומריות. עובדה היא, הוא יוותר על העקרון, ולא יוותר על הכסף.
מנחם-אב תשנ"א
