מדוע בחר כמטרה דוקא את הגאון רבי חיים גריינימן ומדוע אין להתייחס לחיציו של הרב שך כלל וכלל
במכתבו להגאון רבי חיים גריינימן, כותב הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק הרבה דברים חשובים, ועל כמה מהם אי אפשר מבלי שנתעמק בהם, ונבין את תוכן דבריו. לכאורה, נראים הדברים פשוטים מצד אחד, ובלתי מובנים מצד אחד. אך, מי שלימד היטב את הדברים, ימצא בהם עולם ומלואו, הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק ביטא את האמת לאמיתה, כאשר כתב: “אין להתייחס לדברים שנאמרו כלל וכלל, ואדרבה המה אות כבוד גדול להדר”כ שליט”א כי בחר בו את המטרה לחיציו”.
בשורות אלו, קובע הרב סאלאווייצ’יק שלשה דברים חשובים. האחד, שאין להתייחס לדבריו. והשני שהוא בעצם הראשון כי בחר בו למטרה. והשלישי, שהוא החץ, שבענין זה נמצא דיוק גדול בדבריו של הרב סאלאווייצ’יק, הוא כותב בלשון “חיציו”, שמשמעותו ברורה, כי אין זה חץ כלל ציבורי, אלא “חיציו” שהם חיצים אישיים וממילא אין להתייחס אליהם כלל.
וננסה בשורות אלו, לבאר ולהבין את הקיפם של הדברים. הרב סאלאווייצ’יק כתב במילים בודדות, ובהם ריכז בעצם עולם ומלואו. רק מי שעוקב אחר הרב שך ומעשיו זה עשרות שנים, יידע ויבין מדוע ניסח הרב סאלאווייצ’יק את מכתבו בנוסח שכזה, ומה מונח בהם. ולכן, ננסה לבאר הדברים, לפקוח את עיניהם של אלו ההולכים בחושך, ואינם קולטים ומבינים, כי הגיעו לירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה, כפי שכותב הרב סאלאווייצ’יק במכתבו.
כאשר אומרים לאדם, כי אין להתייחס לדבריו של האחר, אין זה מספיק. הלה צריך להבין מדוע אין להתייחס לדבריו. בדרך כלל, כאשר אין מכירים את האדם ומעשיו, קשה לקבל את הטיעון כי אין להתייחס אליו. אבל, כאשר יודעים, כי דבריו בטלים וחסרי תוכן, על אחד שכזה, יודעים כי אין להתייחס לדברים.
וכאן בעצם, עשה הרב סאלאווייצ’יק צעד רחוק ופוגע ביותר בהרב שך. בדרך כלל, ישנם אנשים שדעתם ברורה וצלולה. וישנם אחרים, שדעתם מזיקה ומסוכנת. לעומתם, ישנם כאלו, שהם חסרי תוכן, הם מדברים הבל וריק, אין בהם כלום, ואף בעלי מחשבה שיחפשו, לא ימצאו בדברים תוכן.
כאן צריך לקחת בחשבון דבר נוסף. כי ההתייחסות לדברים, חייבים להיות בכל מקרה, גם בחיוב וגם בשלילה. אמנם, בדברים חיוביים מתייחסים לדברים כך, ואילו בדברים שליליים חייבים להתייחס באופן האחר, להלחם נגד, ולהסביר מדוע הלה לא צודק. הרי שקיימת דרך שלישית ונחותה יותר, כאשר אין בדברים כלום, רק אז אין מתייחסים לדברים.
וכך קובע הרב סאלאווייצ’יק, כי הרב שך הגיע לדרגה השלישית והנמוכה ביותר, שאין בדבריו תוכן כללי. ולכן, אין להתייחס לדבריו כלל וכלל. וכאן, הפגיעה בהרב שך היא מן הקשים ביותר.
ואכן, מי שניסה לעסוק בדבריו של הרב שך, בעיקר בנאומיו, לא ימצא בהם דבר. הוא אמנם פה ושם יזכיר כמה דברים שהוא חוזר עליהם בכל פעם, כי החילונים אינם יודעים מה זה שבת, אך בשביל זה אין צריך להיות “גדול”, את זה מבין היום ויודע כל ילד. ממי שהוא במעמדו של הרב שך, מבקשים לשמוע תוכן עמוק, ואת זה לא נמצא.
מה שנמצא, כי הרב שך יכנה בשמות, אך לא יותר מזה. ומה לנו יותר מדרשתו בעת הנחת אבן הפינה לישיבת “רבי חיים עוזר”, שם התקיף את הגאון רבי חיים גריינימן, הוא לא הסביר לציבור מדוע מעשיו ודרכיו של רבי חיים גריינימן טריפה, הוא רק זעק כי מעשיו “טרייף”, מבלי שיסביר לציבור, מדוע שיטתו של הגאון רבי חיים גריינימן אינה טובה.
כאן בעצם הבעיה של הרב שך, כי הוא אינו יכול להתווכח בנושאים שכאלה. הוא הרגיל את הציבור שלו, לשמוע דברים זרוקים בחלל האויר, והם עושים מכך תורה מסיני, כאילו שזו האמת. אבל, כל בר דעת שמתעמק בדברים, לא מוצא בהם דבר, מאחר ופרט לשמות וכינויים אין בהם סברא.
וכאן בל נשכח, כי עוסקים אנו בציבור הליטאי ולא החסידי ששם הרגילו את הציבור לקבל אתת דברי הרבי כפי שאמרם גם אם אין מבינים את תוכנם. זו היא שיטה שהליטאים נלחמו נגדה בכל הכח. ואכן, אנשי בריסק ו“חזון איש”, אינם מקבלים גישה זו, ומבחינתם, כאשר רב או ראש ישיבה אומר משהו, הוא חייב להסביר את הדברים, לתת טעם לדבריו ושאלו יעמדו במבחן הסברא. אך, הרב שך שהוא רחוק מאוד מכך, אימץ את השיטה החסידית, זו נוחה לו הרבה יותר, כי בה אינו צריך סברא, הוא יכול לזרוק לחלל האויר, וכך להילחם עם כל מי שעומד לו בדרכו.
לכן, הגאון רבי רפאל סאלאווייציק, שהוא ממשיך דרכו של אביו הגדול רבה של בריסק זצוק”ל, לא מוכן בשום אופן להתייחס לדבריו של הרב שך, כל עוד הוא אינו מסביר את הדברים, ואינה נותן טעם מדוע מעשיו של הרב גריינימן טריפה.
הדבר השני שבו עסק הרב סאלאווייצ’יק במכתבו, הוא ענין ה“מטרה”. לא היה זה ספק, כי בפעם הזאת, בחר הרב שך בהרב גריינימן ל“מטרה”.
מיהו ומהו ה“מטרה”? זהו אחד הדברים, שכל מי שעוקב אחר מעשיו של הרב שך, ימצא, כי הוא שם לעצמו תמיד “מטרה”, ובו, הוא נלחם בכל הכח.
איך וכיצד בוחר הרב שך “מטרה”? הרי, שכאן ברור ומובן לכל, כי רק ממי שהרב שך מפחד, ויודע כי יש בכוחו להלחם בו, או לגבור עליו, הוא ה“מטרה”. מי שאין לו כח זה, ומי שאינו מסוגל להזיק לו, הרב שך לא יבזבז את זמנו במלחמה בו.
וכך מצאנו, כי בישיבת פונוביז’, כאשר הבין וידע, כי הגאון הגדול רבי דוד פורברסקי שליט”א ראוי יותר ממנו לראש ישיבה, וכי יש בו הרבה יותר ממנו בתוכן השיעורים, בהנהגה, ובמוסר, הוא חשש מפניו, ושם לו ל“מטרה” להילחם ולהיאבק בו. ואכן, הרב שך הקדיש את כל כוחו לחסל אותו, עד כדי כך, שרדף אותו בצורה איומה ומבישה, והדברים גלויים וידועים.
אותו דבר היה במועצת גדולי התורה. הרב שך שם לו ל“מטרה” את כ”ק האדמו”ר בעל ה“לב שמחה” מגור זצוק”ל, הוא רצה להגמידו ולחסלו. אך, זה לא הלך, ולכן פרש הרב שך ממועצת גדולי התורה.
מי שיעבור על עשרים השנים האחרונות מי היו ה“מטרות” של הרב שך, ימצא כאלו שהם גדולים וענקים. ביניהם אדמורי”ם, ראשי ישיבות, רבנים, ועורכי עתונים.
הרב שך ראה בהם “מטרה”, הוא ידע את סוד כוחם, ורצה לחסלם. חלקם הצליח לחסל, וחלקם גברו עליו, וקיימים. ועד כדי כך, שלא רק שלא הצליח להחליש כוחם, אלא מלחמתו בהם, זו אשר נתנה להם את הכח והיכולת לעשות את מה שלא היו מעיזים ויכולים לעשות לולא מלחמתו בהם, ושורות אלו יעידו על כך.
עתה הוסיף על אלו גם את הגאון רבי חיים גריינימן שליט”א, וכך נוסף לאותה קבוצה עילאית שהרב שך בחר בהם ל“מטרה”. ובכך, הוא כיבדם בכבוד גדול, כאשר העמידם מעל ועשה מהם מהות מיוחדת.
וזהו פירוש הדברים במכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק. כי מי שהרב שך בוחר בו ל“מטרה” זה כבוד גדול. וזו לכשעצמה, ענין מיוחד.
ולכן, לא רק שאין להתרגש ממה שעשה הרב שך, אלא מבחינה מסויימת יש להודות לו. הגאון רבי חיים גריינימן חייב חוב גדול להרב שך, שהוא הרימו מעל, והעמידו במקום אחד עם גדולי וענקי דור זה.
אך, בל נשכח את הנקודה השלישית שהיא לא פחות חשובה, ובה נמצא לכאורה עולם מלא, כזה אשר אצל כל אחד אחר, היה זה העיקר, ואילו כאשר עוסקים אנו בהרב שך, מדובר הוא בחץ שאין לו את החוד המזיק, הוא ריק מתוכן, כזה הפוגע, אך הוא בלון אויר, ואינו מזיק.
מעטים נמצא מבין גדולי ישראל הזורקים “חיצים”. נמצא אצל הרב שך כי הוא זורק חחיצים לכל עבר. לא רק לחילונים או למי שאינם חרדים, אלא אף לכל חוג ביהדות החרדית כולל בציבור הליטאי.
בניגוד לגדולי ישראל האמיתיים, אשר לכל אחד מהם היתה שיטה מסויימת בהנהגת הציבור, ובהשקפתם בתחומים שונים. הרב שך יצר “השקפה” חדשה, כזו אשר אין בה תוכן, אלא יש בה “חיצים”. הוא זורק כאלו, ומכך הוא חי.
שמענו וראינו גדולי ישראל ידועים שזרקו חיצים, אך לא כאלו, אשר אם אתה משרת את האינטרסים שלי אין חיצים, וברגע האחר החיצים אינם פוסקים. גדולי ישראל האמיתיים, מי שהיה לדעתם כזה הראוי לחיצים, לא עשו חשבונות צרים ומפלגתיים. ואילו הרב שך, כאשר נקח לדוגמא את הרב עובדיה יוסף, בטרם הקימו את ש”ס, הוא היה מוקצה מחמת מיאוס. ואילו ביום שהקים את ש”ס, “שכח” הרב שך מן החיצים, ובאותו יום שהחליט אחרת, שוב הוא זורק עליו “חיצים”.
כאשר הזכיר הרב סאלאווייצ’יק במכתבו את המילה “חיציו”, הוא כתב בלשון שממנו משתמע בצורה ברורה כי מדובר ב“חיציו” שהם שלו, וכאלו שאינם מקובלים על גדולי ישראל האמיתיים. “חיציו” נוצרו, לא בכדי לשמש את היהדות החרדית, אלא בכדי לשמש אותו אישית ותו לא.
שלושה יסודות אלו במכתבו של הרב סאלווייצ’יק, הינם כאלו, אשר מבטאים את מהותו של הרב שך. וללא כל קשר למה שעשה להגאון רבי חיים גריינימן, הוא גרם לעצמו, כי שוב ושוב, יזכרו ויעסקו בתוכנו של הרב שך, זו אשר אומרת דבר אחד ברור ויסודי, כי אין בינו ובין מעשיו דבר עם דרך התורה, או כזו המשרתת “השקפה תורתית” מסויימת. הרב שך, יצר מהות חדשה, כזו אשר אין בינה ובין תורה ומוסר ולא כלום. מדובר ב“חיציו” במשהו אישי, ולא במשהו כלל ציבורי.
לו היה הרב שך שולח “חיצים” כאלו שהם נוגעים לכלל כולו, היה הכל אחרת. אך, כאשר הוא עוסק ב“חיציו”, פירושם של דברים, כי גדולי התורה בדורנו, חייבים להבין מכך, כי אין להתייחס לדבריו ולחיציו כלל וכלל.
הרב שך בחר בהגאון רבי חיים גריינימן כמטרה ל“חיציו”, מפני שהרב גריינימן הוא ההיפך הגמור ממנו. הוא “גדול” שדרכיו ומעשיו שקולים. בכל צעד, יש לו הסבר. וגם אם לא נשלים עם שיטתו והשקפתו, אבל דרכיו ומעשיו בנויים על יסודות השקפתיים המוסברים היטב, ומתקבלים על הדעת.
זה מה שמפריע להרב שך, שלא למד עד כה להתגבר על חולשתו זו, וכל מי שהוא ההיפך ממנו, בעצם אומר במילים אחרות, בואו וראו מה ההבדל ביננו.
הרב שך זרק “חיציו” על הרב גריינימן, אך פגע בעצמו הרבה יותר.
במכתבו להגאון רבי חיים גריינימן, כותב הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק הרבה דברים חשובים, ועל כמה מהם אי אפשר מבלי שנתעמק בהם, ונבין את תוכן דבריו. לכאורה, נראים הדברים פשוטים מצד אחד, ובלתי מובנים מצד אחד. אך, מי שלימד היטב את הדברים, ימצא בהם עולם ומלואו, הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק ביטא את האמת לאמיתה, כאשר כתב: “אין להתייחס לדברים שנאמרו כלל וכלל, ואדרבה המה אות כבוד גדול להדר”כ שליט”א כי בחר בו את המטרה לחיציו”.
בשורות אלו, קובע הרב סאלאווייצ’יק שלשה דברים חשובים. האחד, שאין להתייחס לדבריו. והשני שהוא בעצם הראשון כי בחר בו למטרה. והשלישי, שהוא החץ, שבענין זה נמצא דיוק גדול בדבריו של הרב סאלאווייצ’יק, הוא כותב בלשון “חיציו”, שמשמעותו ברורה, כי אין זה חץ כלל ציבורי, אלא “חיציו” שהם חיצים אישיים וממילא אין להתייחס אליהם כלל.
וננסה בשורות אלו, לבאר ולהבין את הקיפם של הדברים. הרב סאלאווייצ’יק כתב במילים בודדות, ובהם ריכז בעצם עולם ומלואו. רק מי שעוקב אחר הרב שך ומעשיו זה עשרות שנים, יידע ויבין מדוע ניסח הרב סאלאווייצ’יק את מכתבו בנוסח שכזה, ומה מונח בהם. ולכן, ננסה לבאר הדברים, לפקוח את עיניהם של אלו ההולכים בחושך, ואינם קולטים ומבינים, כי הגיעו לירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה, כפי שכותב הרב סאלאווייצ’יק במכתבו.
כאשר אומרים לאדם, כי אין להתייחס לדבריו של האחר, אין זה מספיק. הלה צריך להבין מדוע אין להתייחס לדבריו. בדרך כלל, כאשר אין מכירים את האדם ומעשיו, קשה לקבל את הטיעון כי אין להתייחס אליו. אבל, כאשר יודעים, כי דבריו בטלים וחסרי תוכן, על אחד שכזה, יודעים כי אין להתייחס לדברים.
וכאן בעצם, עשה הרב סאלאווייצ’יק צעד רחוק ופוגע ביותר בהרב שך. בדרך כלל, ישנם אנשים שדעתם ברורה וצלולה. וישנם אחרים, שדעתם מזיקה ומסוכנת. לעומתם, ישנם כאלו, שהם חסרי תוכן, הם מדברים הבל וריק, אין בהם כלום, ואף בעלי מחשבה שיחפשו, לא ימצאו בדברים תוכן.
כאן צריך לקחת בחשבון דבר נוסף. כי ההתייחסות לדברים, חייבים להיות בכל מקרה, גם בחיוב וגם בשלילה. אמנם, בדברים חיוביים מתייחסים לדברים כך, ואילו בדברים שליליים חייבים להתייחס באופן האחר, להלחם נגד, ולהסביר מדוע הלה לא צודק. הרי שקיימת דרך שלישית ונחותה יותר, כאשר אין בדברים כלום, רק אז אין מתייחסים לדברים.
וכך קובע הרב סאלאווייצ’יק, כי הרב שך הגיע לדרגה השלישית והנמוכה ביותר, שאין בדבריו תוכן כללי. ולכן, אין להתייחס לדבריו כלל וכלל. וכאן, הפגיעה בהרב שך היא מן הקשים ביותר.
ואכן, מי שניסה לעסוק בדבריו של הרב שך, בעיקר בנאומיו, לא ימצא בהם דבר. הוא אמנם פה ושם יזכיר כמה דברים שהוא חוזר עליהם בכל פעם, כי החילונים אינם יודעים מה זה שבת, אך בשביל זה אין צריך להיות “גדול”, את זה מבין היום ויודע כל ילד. ממי שהוא במעמדו של הרב שך, מבקשים לשמוע תוכן עמוק, ואת זה לא נמצא.
מה שנמצא, כי הרב שך יכנה בשמות, אך לא יותר מזה. ומה לנו יותר מדרשתו בעת הנחת אבן הפינה לישיבת “רבי חיים עוזר”, שם התקיף את הגאון רבי חיים גריינימן, הוא לא הסביר לציבור מדוע מעשיו ודרכיו של רבי חיים גריינימן טריפה, הוא רק זעק כי מעשיו “טרייף”, מבלי שיסביר לציבור, מדוע שיטתו של הגאון רבי חיים גריינימן אינה טובה.
כאן בעצם הבעיה של הרב שך, כי הוא אינו יכול להתווכח בנושאים שכאלה. הוא הרגיל את הציבור שלו, לשמוע דברים זרוקים בחלל האויר, והם עושים מכך תורה מסיני, כאילו שזו האמת. אבל, כל בר דעת שמתעמק בדברים, לא מוצא בהם דבר, מאחר ופרט לשמות וכינויים אין בהם סברא.
וכאן בל נשכח, כי עוסקים אנו בציבור הליטאי ולא החסידי ששם הרגילו את הציבור לקבל אתת דברי הרבי כפי שאמרם גם אם אין מבינים את תוכנם. זו היא שיטה שהליטאים נלחמו נגדה בכל הכח. ואכן, אנשי בריסק ו“חזון איש”, אינם מקבלים גישה זו, ומבחינתם, כאשר רב או ראש ישיבה אומר משהו, הוא חייב להסביר את הדברים, לתת טעם לדבריו ושאלו יעמדו במבחן הסברא. אך, הרב שך שהוא רחוק מאוד מכך, אימץ את השיטה החסידית, זו נוחה לו הרבה יותר, כי בה אינו צריך סברא, הוא יכול לזרוק לחלל האויר, וכך להילחם עם כל מי שעומד לו בדרכו.
לכן, הגאון רבי רפאל סאלאווייציק, שהוא ממשיך דרכו של אביו הגדול רבה של בריסק זצוק”ל, לא מוכן בשום אופן להתייחס לדבריו של הרב שך, כל עוד הוא אינו מסביר את הדברים, ואינה נותן טעם מדוע מעשיו של הרב גריינימן טריפה.
הדבר השני שבו עסק הרב סאלאווייצ’יק במכתבו, הוא ענין ה“מטרה”. לא היה זה ספק, כי בפעם הזאת, בחר הרב שך בהרב גריינימן ל“מטרה”.
מיהו ומהו ה“מטרה”? זהו אחד הדברים, שכל מי שעוקב אחר מעשיו של הרב שך, ימצא, כי הוא שם לעצמו תמיד “מטרה”, ובו, הוא נלחם בכל הכח.
איך וכיצד בוחר הרב שך “מטרה”? הרי, שכאן ברור ומובן לכל, כי רק ממי שהרב שך מפחד, ויודע כי יש בכוחו להלחם בו, או לגבור עליו, הוא ה“מטרה”. מי שאין לו כח זה, ומי שאינו מסוגל להזיק לו, הרב שך לא יבזבז את זמנו במלחמה בו.
וכך מצאנו, כי בישיבת פונוביז’, כאשר הבין וידע, כי הגאון הגדול רבי דוד פורברסקי שליט”א ראוי יותר ממנו לראש ישיבה, וכי יש בו הרבה יותר ממנו בתוכן השיעורים, בהנהגה, ובמוסר, הוא חשש מפניו, ושם לו ל“מטרה” להילחם ולהיאבק בו. ואכן, הרב שך הקדיש את כל כוחו לחסל אותו, עד כדי כך, שרדף אותו בצורה איומה ומבישה, והדברים גלויים וידועים.
אותו דבר היה במועצת גדולי התורה. הרב שך שם לו ל“מטרה” את כ”ק האדמו”ר בעל ה“לב שמחה” מגור זצוק”ל, הוא רצה להגמידו ולחסלו. אך, זה לא הלך, ולכן פרש הרב שך ממועצת גדולי התורה.
מי שיעבור על עשרים השנים האחרונות מי היו ה“מטרות” של הרב שך, ימצא כאלו שהם גדולים וענקים. ביניהם אדמורי”ם, ראשי ישיבות, רבנים, ועורכי עתונים.
הרב שך ראה בהם “מטרה”, הוא ידע את סוד כוחם, ורצה לחסלם. חלקם הצליח לחסל, וחלקם גברו עליו, וקיימים. ועד כדי כך, שלא רק שלא הצליח להחליש כוחם, אלא מלחמתו בהם, זו אשר נתנה להם את הכח והיכולת לעשות את מה שלא היו מעיזים ויכולים לעשות לולא מלחמתו בהם, ושורות אלו יעידו על כך.
עתה הוסיף על אלו גם את הגאון רבי חיים גריינימן שליט”א, וכך נוסף לאותה קבוצה עילאית שהרב שך בחר בהם ל“מטרה”. ובכך, הוא כיבדם בכבוד גדול, כאשר העמידם מעל ועשה מהם מהות מיוחדת.
וזהו פירוש הדברים במכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק. כי מי שהרב שך בוחר בו ל“מטרה” זה כבוד גדול. וזו לכשעצמה, ענין מיוחד.
ולכן, לא רק שאין להתרגש ממה שעשה הרב שך, אלא מבחינה מסויימת יש להודות לו. הגאון רבי חיים גריינימן חייב חוב גדול להרב שך, שהוא הרימו מעל, והעמידו במקום אחד עם גדולי וענקי דור זה.
אך, בל נשכח את הנקודה השלישית שהיא לא פחות חשובה, ובה נמצא לכאורה עולם מלא, כזה אשר אצל כל אחד אחר, היה זה העיקר, ואילו כאשר עוסקים אנו בהרב שך, מדובר הוא בחץ שאין לו את החוד המזיק, הוא ריק מתוכן, כזה הפוגע, אך הוא בלון אויר, ואינו מזיק.
מעטים נמצא מבין גדולי ישראל הזורקים “חיצים”. נמצא אצל הרב שך כי הוא זורק חחיצים לכל עבר. לא רק לחילונים או למי שאינם חרדים, אלא אף לכל חוג ביהדות החרדית כולל בציבור הליטאי.
בניגוד לגדולי ישראל האמיתיים, אשר לכל אחד מהם היתה שיטה מסויימת בהנהגת הציבור, ובהשקפתם בתחומים שונים. הרב שך יצר “השקפה” חדשה, כזו אשר אין בה תוכן, אלא יש בה “חיצים”. הוא זורק כאלו, ומכך הוא חי.
שמענו וראינו גדולי ישראל ידועים שזרקו חיצים, אך לא כאלו, אשר אם אתה משרת את האינטרסים שלי אין חיצים, וברגע האחר החיצים אינם פוסקים. גדולי ישראל האמיתיים, מי שהיה לדעתם כזה הראוי לחיצים, לא עשו חשבונות צרים ומפלגתיים. ואילו הרב שך, כאשר נקח לדוגמא את הרב עובדיה יוסף, בטרם הקימו את ש”ס, הוא היה מוקצה מחמת מיאוס. ואילו ביום שהקים את ש”ס, “שכח” הרב שך מן החיצים, ובאותו יום שהחליט אחרת, שוב הוא זורק עליו “חיצים”.
כאשר הזכיר הרב סאלאווייצ’יק במכתבו את המילה “חיציו”, הוא כתב בלשון שממנו משתמע בצורה ברורה כי מדובר ב“חיציו” שהם שלו, וכאלו שאינם מקובלים על גדולי ישראל האמיתיים. “חיציו” נוצרו, לא בכדי לשמש את היהדות החרדית, אלא בכדי לשמש אותו אישית ותו לא.
שלושה יסודות אלו במכתבו של הרב סאלווייצ’יק, הינם כאלו, אשר מבטאים את מהותו של הרב שך. וללא כל קשר למה שעשה להגאון רבי חיים גריינימן, הוא גרם לעצמו, כי שוב ושוב, יזכרו ויעסקו בתוכנו של הרב שך, זו אשר אומרת דבר אחד ברור ויסודי, כי אין בינו ובין מעשיו דבר עם דרך התורה, או כזו המשרתת “השקפה תורתית” מסויימת. הרב שך, יצר מהות חדשה, כזו אשר אין בינה ובין תורה ומוסר ולא כלום. מדובר ב“חיציו” במשהו אישי, ולא במשהו כלל ציבורי.
לו היה הרב שך שולח “חיצים” כאלו שהם נוגעים לכלל כולו, היה הכל אחרת. אך, כאשר הוא עוסק ב“חיציו”, פירושם של דברים, כי גדולי התורה בדורנו, חייבים להבין מכך, כי אין להתייחס לדבריו ולחיציו כלל וכלל.
הרב שך בחר בהגאון רבי חיים גריינימן כמטרה ל“חיציו”, מפני שהרב גריינימן הוא ההיפך הגמור ממנו. הוא “גדול” שדרכיו ומעשיו שקולים. בכל צעד, יש לו הסבר. וגם אם לא נשלים עם שיטתו והשקפתו, אבל דרכיו ומעשיו בנויים על יסודות השקפתיים המוסברים היטב, ומתקבלים על הדעת.
זה מה שמפריע להרב שך, שלא למד עד כה להתגבר על חולשתו זו, וכל מי שהוא ההיפך ממנו, בעצם אומר במילים אחרות, בואו וראו מה ההבדל ביננו.
הרב שך זרק “חיציו” על הרב גריינימן, אך פגע בעצמו הרבה יותר.
