הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק במכתבו מתפלא על ירידת הדורות, וכי הגענו עד לכדי כך, שישנם כאלו שרחמנא לצלן לוקחים ברצינות את דבריו של הרב שך
כפי שצייננו בשבועות האחרונים במספר הרשימות שכתבנו בענין מכתבו של הגאון רבי רפאל סאלווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, בכל מילה במכתבו, ניתן לבנות עולמות מלאים. הוא הצטמצם בכמה שורות, אך ריכז בה עשרות ענינים הנחוצים שהציבור יבין את משמעותם.
ולכן, בשורות אלו נקדיש רשימה מיוחדת לענין ירידת הדורות שהרב סאלאווייצ’יק עוסק בה, ובגליון הבא אי”ה, נקדיש את הרשימה לענין שפל המחשבה, שהוא ענין בפני עצמו, עד להיכן הגיע דורנו זה, שאינו קולט כלל בין אור לחושך בין שמאל לימין. הציבור הולך חושך, איבד את מחשבתו כלל, אך על כך כאמור בגליון הבא.
וכך כותב הגאון רבי רפאל סאלאווייציק במכתבו: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...” בל נשכח במי עוסקים אנו. לא במי שאינו תופס עמדה רצינית בציבור החרדי. עוסקים אנו במי שרוצה, כי הציבור יראה בו כמנהיג, וכי הוא יוביל את הציבור החרדי.
ב”ה, שרק קבוצה אחת מן הציבור הליטאי מכיר בו. הציבור החסידי כולו, ולצידם הליטאים מבריסק ו“חזון איש” ואף אחרים, יודעים ב”ה את האמת, ואינם הולכי חושך. אבל, עדיין ישנו ציבור גדול, כאלו שלמדו בישיבת פונוביז’, או אחרים שיש להם אינטרס פוליטי בכל הענין, אלו, גם אם לא כולם מאמינים בו, הם לפחות מראים כלפי חוץ, כי הם רואים בו כ“גדול”.
אך, אותו ציבור, מחולק לכמה חלקים. החלק האחד והגדול, הוא ציבור שלא הכיר בו בעבר. ואם ניקח לדוגמא את תלמידי הישיבות חברון וסלבודקה, שם שמעו על הרב שך וישיבתו דברים נוראים. בעבר, לא חלם מאן דהוא, כי ראשי ישיבת חברון יבואו אליו, זה היה דבר לא מקובל ולא סביר. הללו - בעבר שמעו זאת מפי מנהלי וראשי אותן הישיבות – זלזלו בהרב שך זלזול גדול, הם טענו, כי בישיבותיהם ראשי ישיבות הרבה יותר גדולים בכל המובנים, ועד להתארגנות הליטאית, כאשר הרב שך ארגן את הציבור שלו, ונתן למפלגתו צביון ליטאי אנטי חסידי, לא היה לו סיכוי לקרב אותו ציבור אליו.
אחת הסיבות העיקריות, מדוע הרב שך בנה את מאבקו, כמלחמה נגד החסידים היתה, בכדי לזכות בכלל הציבור הליטאי שהוא אנטי חסידי במקורו. כאן, היה הרב שך חזק, כי לליטאים האחרים לא היה כח לצאת נגדו ולהתייצב לצד החסידים, שלשיטתם, שיטת החסידים אינה מקובלת עליהם.
אבל מעשית, כאשר מתעלמים אנו מן החסידים כלל, ובוחנים את הישיבות הליטאיות, מה אמרו זה על זה, ומה היה דעתם על הרב שך, שמענו לא אחת, כי הרב שך כלל אינו ראש ישיבה מי יודע מה. ההיפך, ציינו שמות של אחרים שהיו גדולים ממנו פי כמה וכמה.
ולא רק ישיבות אחרות. קחו לדוגמא את ישיבת פונוביז’. כל מי שהכיר את הישיבה, ותלמיד שלא יעשה שקר בנפשו, יעיד ויאמר, כי הגאון הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל, היה ראש הישיבה בה”א הידיעה, הרב שך לא הגיע לקרסוליו, ולולא נסתלק מן העולם בגיל צעיר יחסית, לא היה יכול הרב שך לשלוט בישיבה בלעדיו, כי התלמידים נהרו אחריו.
עובדה היא, כי בשיעוריו של הרב רוזובסקי זצ”ל היו מאות בחורים, וגם באו מבחוץ לשמוע את שיעוריו, ואילו בשעתו – לפני שהרב שך הוכתר ל“גדול” – היו באים רק מספר קטן יחסי של בחורים לשמוע את שיעוריו.
הסיבה לכך, כי הרב שך אינו בעל הסברה, אין בו עמקות, ולא שומעים אצלו משהו מיוחד. אצל הרב רוזובסקי זצ”ל, שמעו גאונות אדירה. בכל ענין היה בנין שלם, שיכלו לעסוק לאחר השיעור במשך שבוע שלם, רק בתוכן אותם הסברים ורעיונות שהשמיע בשיעור הכללי.
גם היום, לאחר שהרב שך הוכתר ל“גדול” באים לשמוע את שיעוריו, לא מפני שהוא משמיע רעיונות עמוקים או משהו שיש מה לשמוע, ועובדה היא, כי לא נמצא אף אחד שיצטט מה אמר הרב שך בשיעורו, פרט לחלק שהוא עוסק בו בפוליטיקה. זה מה שמעניין היום את הציבור ואת תלמידיו, ואת זה הם באים לשמוע.
לולא עסק הרב שך בפוליטיקה ובקטעים כלליים, כאלו שניתן לאחריה להעביר לעיתונות מידע על מה שאמר, היו שיעוריו תפוסים על ידי תלמידי הישיבה, ולא בגלל שהיו מוצאים ענין בשיעוריו.
מי שנוטל לידיו את ספרו “אבי עזרי”, לא ימצא בו ענין מיוחד. תלמידי הישיבות הליטאיות ימצאו ענין בתורתם של ראשי ישיבות בריסק, ובעוד שורה ארוכה של ראשי ישיבות ליטאים ידועים, שעוסקים בהם בישיבות, מאחר והם מאירים סוגיות ופותחים צוהר להבנה בתחומים רבים. אולם, כאשר נוטלים את ה“אבי עזרי” לידים, סוגרים אותו לאחר כמה דקות, לא מוצאים משהו שיוכלו לעסוק בו במשך שעות, כמו שמוצאים ברבי חיים בריסקער זצ”ל ואצל עוד גדולי תורה ליטאים אחרים.
ולכן, כאשר רואים בדורנו זה, כיצד הציבור נוהר לשיעוריו, ורואה בו “ראש ישיבה”, אין ירידת הדורות גדול מזה. כאשר משווים בין גדולי התורה הליטאים אלו שהספקנו עוד להכיר, לבין הרב שך הרוצה כי יראו בו עוד גדול מהם, הרי שירידה זו היא מן הגדולות ביותר שידענו אי פעם.
למעשה, מדור לדור לכאורה קיימת ירידה. אך, בכל הדורות היתה הירידה קטנה יחסית. גדולי התורה למדו מגדולי התורה שקדמו להם, השתדלו ללכת בדרכם, וגם אם לא הצליחו ללכת במאת האחוזים, לפחות בשמונים אחוז היו כמותם. אך, הרב שך עשה מעשה אשר לא ייעשה, הוא פנה לכיוון אחר לגמרי, וגרם בכך, שהירידה תהיה ירידה של מאת האחוזים, כזו, אשר אין ירידה גדולה מזו.
ולכן מתפלא הרב סאלאווייצ’יק על אותו ציבור הלוקח ברצינות את דבריו. מילא כאשר עוסקים אנו בגדולי תורה שלא הכרנו, הרי שלא יודעים כיצד להבחין ביניהם. אבל בדורנו אנו, כאשר עוד חיו עמנו כל כך הרב גדולי תורה, ורואים את ההבדל הגדול שבין אלו לבין הרב שך, הרי שהפלא הגדול הוא, כיצד לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...
אבל, בכדי להבין זאת, איך באמת הצליח הרב שך להונות את הציבור ולהובילו לעברי פי פחת, עלינו להכיר את שיטתו ודרכיו, שהם בצעם הירידה הגדולה ביותר. כזו אשר לא היתה במשך דורות.
עוד בדורנו זה, לפני עשרים שנה ויותר, לא יכל בחור ישיבה להכניס לישיבה עתון, ויהיה זה החרדי ביותר. בזמני בישיבה, משגיח הישיבה היה אוסר את “המודיע”. הוא טען, כי בחור בישיבה לא ראו עיתון. ומי שרצה בכל זאת לראות את “המודיע”, היה צריך לעשות זאת מחוץ לכתלי הישיבה.
והנה היום, לא רק שקוראים עתונים, הרב שך החדיר לישיבות מצב שכזה, שאין הולכים להתפלל לפני שאין בקיאים במה שכתבו העתונים. רעה חולה זו, החדיר לישיבות רק הרב שך, כאשר הורה להקים עתון משלו, וזו גרמה לכך, שבמקום לשבת ולהתפלפל בר’ שמעון שקאפ ז”ל, מתפלפלים בין “המודיע” ל“יתד נאמן” ועתונים אחרים. ובכל זאת, ישנו ציבור גדול, שכלל אינו קולט עד להיכן ירד דורנו זה.
לא רק בישיבות, גם בציבור הכללי, בו בזמן שגדולי התורה בעבר, במיוחד בשמנים השנים האחרונות, עשו הכל לאחדות בין חסידים למתנגדים, ובין כל מי שניתן היה לעבוד בשיתוף בתחומים שונים, הרי שהרב שך עשה צעד הפוך, הוא פילג את היהדות החרדית, ועד כדי כך, שגם היום, כאשר מתמודדים ברשימה אחת, עושה הרב שך כל מאמץ ש“חלילה” לא יהיה אחדות, וקבע את המושג של “שלום כן אחדות לא”, שפירושם, הגברת הפילוג ביהדות החרדית.
כל בר דעת, חייב היה להבין כי פירושם של דברים הוא ירידת הדור. אם ניקח לדוגמא כיצד נראינו לפני עשרים, שלשים, וארבעים שנה, ונשווה את אותם השנים לימינו אלה, המסקנה האחת והיחידה היא, ירידה שאין דומה לה. ובכל זאת, הגענו למצב שכזה, שהציבור אינו קולט עוד להבין את הירידה.
הסיבה לכך, הוא שפל המחשבה, ולכן הרב סאלאווייצ’יק ציין זאת אחד ליד השני. אבל, עוד קודם שנגיע לשפל המחשבה, עלינו לדעת כיצד הגיעו לשפל המחשבה, ואיך הוביל הרב שך ציבור כל כך גדול, לכיוון זה של שפל המחשבה.
אחד הפלאים הגדולים הוא, שנמצא כאלו, אשר לכאורה עוסקים יום יום במחשבה. הם מפחתים סוגיות לכל הכיוונים, מתעמקים ומשתדלים להגיע לעומקם של דברים. ובכל זאת, ישנם מהם, אשר עדיין הולכי חושך הם, ואינם קולטים עד להיכן הוביל אותם הרב שך.
האמת היא, שרוב בעלי המחשבה, אלו אשר יודעים מחשבה מהי, קולטים ויודעים, כי מעשיו ודרכיו של הרב שך יסודם שקר ורמיה. הכוונה אינה טובת הציבור החרדי, אלא טובתו האישית, והרצון להיות יחיד ומעל לכל אחד אחר. אך, ישנו גם ציבור כזה, אשר הרב שך הצליח לרמות אותם, כאילו הוא מבקש את טובתם.
ונשים לב לדבר מאוד מעניין כיצד הרב שך קונה את אלו, על ידי כבוד וקירוב. לא על ידי רעיון וסברא, ולא על ידי כל צעד שבעבר גדולי ישראל נהגו בה, כאשר פיתחו סברא, הסבירו ושכנעו מדוע דרכם היא הצודקת. הרב שך את זאת אינו יודע לעשות, הוא רחוק מכך, ולכן הוא משתמש בכח הפוליטי.
הוא קנה כאלו, על ידי שמינה אותם לחברי מועצת גדולי התורה שלו, ואחרים על ידי כיבודים פוליטים אחרים. נדיר שנמצא מי שהוא בעל מחשבה, ובכל זאת יקבל את הרב שך כ“גדול” מבלי שאותו אחר יהיה נגוע במשהו שכדאי לו.
ברור, כאשר המאבק הוא חסידים ומתנגדים, טבעי שכל אחד יתייצב לצד אנשיו. אבל כאשר מתעלמים מכל הנגיעות, ומחפשים אצל הרב שך תוכן, לא נמצא בו משהו שיעשה אותו ל“גדול”.
בכח המחלוקת, הוא הצליח לאחד וללכד מסביבו אוהדים. זו בעצם גם תורתו, האומרת, כי המחלוקת מאחדת ומלכדת את השורות. הרב שך בנה את עצמו בכח השלילה, שכח זה גדול בהרבה מכח החיוב. אך אין עוד כמו כח השלילה, הגורם לירידת הדור, ובהיקף כפי שהרב שך פיתח את השלילה, לא היו עוד מזמנו של קרח ועדתו מי שהצליחו בכח “תורתם” לפתח שלילה כל כך רחבה.
על כך כואב ודואב רבי רפאל סאלאווייצ’יק, אשר למד מאביו הגדול, כי חייבים להילחם עם האחרים בכח החיוב, הבריסקאים בכח תורתם נלחמו עם מתנגדיהם, ואילו הרב שך, הולך בדרך ההפוכה, וגורם לירידת הדור באופן מבהיל.
כפי שצייננו בשבועות האחרונים במספר הרשימות שכתבנו בענין מכתבו של הגאון רבי רפאל סאלווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, בכל מילה במכתבו, ניתן לבנות עולמות מלאים. הוא הצטמצם בכמה שורות, אך ריכז בה עשרות ענינים הנחוצים שהציבור יבין את משמעותם.
ולכן, בשורות אלו נקדיש רשימה מיוחדת לענין ירידת הדורות שהרב סאלאווייצ’יק עוסק בה, ובגליון הבא אי”ה, נקדיש את הרשימה לענין שפל המחשבה, שהוא ענין בפני עצמו, עד להיכן הגיע דורנו זה, שאינו קולט כלל בין אור לחושך בין שמאל לימין. הציבור הולך חושך, איבד את מחשבתו כלל, אך על כך כאמור בגליון הבא.
וכך כותב הגאון רבי רפאל סאלאווייציק במכתבו: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...” בל נשכח במי עוסקים אנו. לא במי שאינו תופס עמדה רצינית בציבור החרדי. עוסקים אנו במי שרוצה, כי הציבור יראה בו כמנהיג, וכי הוא יוביל את הציבור החרדי.
ב”ה, שרק קבוצה אחת מן הציבור הליטאי מכיר בו. הציבור החסידי כולו, ולצידם הליטאים מבריסק ו“חזון איש” ואף אחרים, יודעים ב”ה את האמת, ואינם הולכי חושך. אבל, עדיין ישנו ציבור גדול, כאלו שלמדו בישיבת פונוביז’, או אחרים שיש להם אינטרס פוליטי בכל הענין, אלו, גם אם לא כולם מאמינים בו, הם לפחות מראים כלפי חוץ, כי הם רואים בו כ“גדול”.
אך, אותו ציבור, מחולק לכמה חלקים. החלק האחד והגדול, הוא ציבור שלא הכיר בו בעבר. ואם ניקח לדוגמא את תלמידי הישיבות חברון וסלבודקה, שם שמעו על הרב שך וישיבתו דברים נוראים. בעבר, לא חלם מאן דהוא, כי ראשי ישיבת חברון יבואו אליו, זה היה דבר לא מקובל ולא סביר. הללו - בעבר שמעו זאת מפי מנהלי וראשי אותן הישיבות – זלזלו בהרב שך זלזול גדול, הם טענו, כי בישיבותיהם ראשי ישיבות הרבה יותר גדולים בכל המובנים, ועד להתארגנות הליטאית, כאשר הרב שך ארגן את הציבור שלו, ונתן למפלגתו צביון ליטאי אנטי חסידי, לא היה לו סיכוי לקרב אותו ציבור אליו.
אחת הסיבות העיקריות, מדוע הרב שך בנה את מאבקו, כמלחמה נגד החסידים היתה, בכדי לזכות בכלל הציבור הליטאי שהוא אנטי חסידי במקורו. כאן, היה הרב שך חזק, כי לליטאים האחרים לא היה כח לצאת נגדו ולהתייצב לצד החסידים, שלשיטתם, שיטת החסידים אינה מקובלת עליהם.
אבל מעשית, כאשר מתעלמים אנו מן החסידים כלל, ובוחנים את הישיבות הליטאיות, מה אמרו זה על זה, ומה היה דעתם על הרב שך, שמענו לא אחת, כי הרב שך כלל אינו ראש ישיבה מי יודע מה. ההיפך, ציינו שמות של אחרים שהיו גדולים ממנו פי כמה וכמה.
ולא רק ישיבות אחרות. קחו לדוגמא את ישיבת פונוביז’. כל מי שהכיר את הישיבה, ותלמיד שלא יעשה שקר בנפשו, יעיד ויאמר, כי הגאון הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל, היה ראש הישיבה בה”א הידיעה, הרב שך לא הגיע לקרסוליו, ולולא נסתלק מן העולם בגיל צעיר יחסית, לא היה יכול הרב שך לשלוט בישיבה בלעדיו, כי התלמידים נהרו אחריו.
עובדה היא, כי בשיעוריו של הרב רוזובסקי זצ”ל היו מאות בחורים, וגם באו מבחוץ לשמוע את שיעוריו, ואילו בשעתו – לפני שהרב שך הוכתר ל“גדול” – היו באים רק מספר קטן יחסי של בחורים לשמוע את שיעוריו.
הסיבה לכך, כי הרב שך אינו בעל הסברה, אין בו עמקות, ולא שומעים אצלו משהו מיוחד. אצל הרב רוזובסקי זצ”ל, שמעו גאונות אדירה. בכל ענין היה בנין שלם, שיכלו לעסוק לאחר השיעור במשך שבוע שלם, רק בתוכן אותם הסברים ורעיונות שהשמיע בשיעור הכללי.
גם היום, לאחר שהרב שך הוכתר ל“גדול” באים לשמוע את שיעוריו, לא מפני שהוא משמיע רעיונות עמוקים או משהו שיש מה לשמוע, ועובדה היא, כי לא נמצא אף אחד שיצטט מה אמר הרב שך בשיעורו, פרט לחלק שהוא עוסק בו בפוליטיקה. זה מה שמעניין היום את הציבור ואת תלמידיו, ואת זה הם באים לשמוע.
לולא עסק הרב שך בפוליטיקה ובקטעים כלליים, כאלו שניתן לאחריה להעביר לעיתונות מידע על מה שאמר, היו שיעוריו תפוסים על ידי תלמידי הישיבה, ולא בגלל שהיו מוצאים ענין בשיעוריו.
מי שנוטל לידיו את ספרו “אבי עזרי”, לא ימצא בו ענין מיוחד. תלמידי הישיבות הליטאיות ימצאו ענין בתורתם של ראשי ישיבות בריסק, ובעוד שורה ארוכה של ראשי ישיבות ליטאים ידועים, שעוסקים בהם בישיבות, מאחר והם מאירים סוגיות ופותחים צוהר להבנה בתחומים רבים. אולם, כאשר נוטלים את ה“אבי עזרי” לידים, סוגרים אותו לאחר כמה דקות, לא מוצאים משהו שיוכלו לעסוק בו במשך שעות, כמו שמוצאים ברבי חיים בריסקער זצ”ל ואצל עוד גדולי תורה ליטאים אחרים.
ולכן, כאשר רואים בדורנו זה, כיצד הציבור נוהר לשיעוריו, ורואה בו “ראש ישיבה”, אין ירידת הדורות גדול מזה. כאשר משווים בין גדולי התורה הליטאים אלו שהספקנו עוד להכיר, לבין הרב שך הרוצה כי יראו בו עוד גדול מהם, הרי שירידה זו היא מן הגדולות ביותר שידענו אי פעם.
למעשה, מדור לדור לכאורה קיימת ירידה. אך, בכל הדורות היתה הירידה קטנה יחסית. גדולי התורה למדו מגדולי התורה שקדמו להם, השתדלו ללכת בדרכם, וגם אם לא הצליחו ללכת במאת האחוזים, לפחות בשמונים אחוז היו כמותם. אך, הרב שך עשה מעשה אשר לא ייעשה, הוא פנה לכיוון אחר לגמרי, וגרם בכך, שהירידה תהיה ירידה של מאת האחוזים, כזו, אשר אין ירידה גדולה מזו.
ולכן מתפלא הרב סאלאווייצ’יק על אותו ציבור הלוקח ברצינות את דבריו. מילא כאשר עוסקים אנו בגדולי תורה שלא הכרנו, הרי שלא יודעים כיצד להבחין ביניהם. אבל בדורנו אנו, כאשר עוד חיו עמנו כל כך הרב גדולי תורה, ורואים את ההבדל הגדול שבין אלו לבין הרב שך, הרי שהפלא הגדול הוא, כיצד לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...
אבל, בכדי להבין זאת, איך באמת הצליח הרב שך להונות את הציבור ולהובילו לעברי פי פחת, עלינו להכיר את שיטתו ודרכיו, שהם בצעם הירידה הגדולה ביותר. כזו אשר לא היתה במשך דורות.
עוד בדורנו זה, לפני עשרים שנה ויותר, לא יכל בחור ישיבה להכניס לישיבה עתון, ויהיה זה החרדי ביותר. בזמני בישיבה, משגיח הישיבה היה אוסר את “המודיע”. הוא טען, כי בחור בישיבה לא ראו עיתון. ומי שרצה בכל זאת לראות את “המודיע”, היה צריך לעשות זאת מחוץ לכתלי הישיבה.
והנה היום, לא רק שקוראים עתונים, הרב שך החדיר לישיבות מצב שכזה, שאין הולכים להתפלל לפני שאין בקיאים במה שכתבו העתונים. רעה חולה זו, החדיר לישיבות רק הרב שך, כאשר הורה להקים עתון משלו, וזו גרמה לכך, שבמקום לשבת ולהתפלפל בר’ שמעון שקאפ ז”ל, מתפלפלים בין “המודיע” ל“יתד נאמן” ועתונים אחרים. ובכל זאת, ישנו ציבור גדול, שכלל אינו קולט עד להיכן ירד דורנו זה.
לא רק בישיבות, גם בציבור הכללי, בו בזמן שגדולי התורה בעבר, במיוחד בשמנים השנים האחרונות, עשו הכל לאחדות בין חסידים למתנגדים, ובין כל מי שניתן היה לעבוד בשיתוף בתחומים שונים, הרי שהרב שך עשה צעד הפוך, הוא פילג את היהדות החרדית, ועד כדי כך, שגם היום, כאשר מתמודדים ברשימה אחת, עושה הרב שך כל מאמץ ש“חלילה” לא יהיה אחדות, וקבע את המושג של “שלום כן אחדות לא”, שפירושם, הגברת הפילוג ביהדות החרדית.
כל בר דעת, חייב היה להבין כי פירושם של דברים הוא ירידת הדור. אם ניקח לדוגמא כיצד נראינו לפני עשרים, שלשים, וארבעים שנה, ונשווה את אותם השנים לימינו אלה, המסקנה האחת והיחידה היא, ירידה שאין דומה לה. ובכל זאת, הגענו למצב שכזה, שהציבור אינו קולט עוד להבין את הירידה.
הסיבה לכך, הוא שפל המחשבה, ולכן הרב סאלאווייצ’יק ציין זאת אחד ליד השני. אבל, עוד קודם שנגיע לשפל המחשבה, עלינו לדעת כיצד הגיעו לשפל המחשבה, ואיך הוביל הרב שך ציבור כל כך גדול, לכיוון זה של שפל המחשבה.
אחד הפלאים הגדולים הוא, שנמצא כאלו, אשר לכאורה עוסקים יום יום במחשבה. הם מפחתים סוגיות לכל הכיוונים, מתעמקים ומשתדלים להגיע לעומקם של דברים. ובכל זאת, ישנם מהם, אשר עדיין הולכי חושך הם, ואינם קולטים עד להיכן הוביל אותם הרב שך.
האמת היא, שרוב בעלי המחשבה, אלו אשר יודעים מחשבה מהי, קולטים ויודעים, כי מעשיו ודרכיו של הרב שך יסודם שקר ורמיה. הכוונה אינה טובת הציבור החרדי, אלא טובתו האישית, והרצון להיות יחיד ומעל לכל אחד אחר. אך, ישנו גם ציבור כזה, אשר הרב שך הצליח לרמות אותם, כאילו הוא מבקש את טובתם.
ונשים לב לדבר מאוד מעניין כיצד הרב שך קונה את אלו, על ידי כבוד וקירוב. לא על ידי רעיון וסברא, ולא על ידי כל צעד שבעבר גדולי ישראל נהגו בה, כאשר פיתחו סברא, הסבירו ושכנעו מדוע דרכם היא הצודקת. הרב שך את זאת אינו יודע לעשות, הוא רחוק מכך, ולכן הוא משתמש בכח הפוליטי.
הוא קנה כאלו, על ידי שמינה אותם לחברי מועצת גדולי התורה שלו, ואחרים על ידי כיבודים פוליטים אחרים. נדיר שנמצא מי שהוא בעל מחשבה, ובכל זאת יקבל את הרב שך כ“גדול” מבלי שאותו אחר יהיה נגוע במשהו שכדאי לו.
ברור, כאשר המאבק הוא חסידים ומתנגדים, טבעי שכל אחד יתייצב לצד אנשיו. אבל כאשר מתעלמים מכל הנגיעות, ומחפשים אצל הרב שך תוכן, לא נמצא בו משהו שיעשה אותו ל“גדול”.
בכח המחלוקת, הוא הצליח לאחד וללכד מסביבו אוהדים. זו בעצם גם תורתו, האומרת, כי המחלוקת מאחדת ומלכדת את השורות. הרב שך בנה את עצמו בכח השלילה, שכח זה גדול בהרבה מכח החיוב. אך אין עוד כמו כח השלילה, הגורם לירידת הדור, ובהיקף כפי שהרב שך פיתח את השלילה, לא היו עוד מזמנו של קרח ועדתו מי שהצליחו בכח “תורתם” לפתח שלילה כל כך רחבה.
על כך כואב ודואב רבי רפאל סאלאווייצ’יק, אשר למד מאביו הגדול, כי חייבים להילחם עם האחרים בכח החיוב, הבריסקאים בכח תורתם נלחמו עם מתנגדיהם, ואילו הרב שך, הולך בדרך ההפוכה, וגורם לירידת הדור באופן מבהיל.
