עד להיכן הגיע שפל המחשבה מתפלאים ראשי בריסק כאשר הגענו למצב, שישנם כאלו הלוקחים ברצינות את דבריו של הרב שך רחמנא לצלן
מי שמתבונן במכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, שואל את עצמו, לשם מה היה על הרב סאלאווייצ’יק, להוסיף את הסיום המיוחד, אשר בו הוא כותב פיסקה זו: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה,...”. לכאורה גם לפיסקה זו, יש בה מספיק בכדי לבטאות את מה שרצה במכתבו. אך, הרב סאלווייצ’יק ביקש לבטאות כאן משהו נוסף וחשוב במיוחד, שדורנו סובל ממנו, סבל בל יתואר.
אחד הדברים שרבים תהו ולא הבינו, איך זה מגיע בכלל לכך, שהרב שך מרשה לעצמו להכות בכל עבר, ועד כדי כך, שאפילו בבני ברק עצמה, וכאשר מדובר ב“גדולים” שהם ליטאים ומחשובי הציבור בבני ברק, הרב שך בכל זאת מכה בהם מכות מן הסוג הזה. אך בכדי להבין זאת, הוא נאלץ היה להוסיף פיסקה זו, אשר בה הוא בעצם משיב על העיקר. והוא, כי הגענו למצב שכזה, של “שפל המחשבה”, זו המובילה לכל מה שקורה סביבו של הרב שך ומעשיו.
אך, לא הכל מבינים כלל מה זה “שפל המחשבה”. כי בכדי להבין את השפל, צריך להיות איש מחשבה. וכאלו לצערנו מעטים. ולא מפני שכך צריך היה להיות, אלא מפני שהרב שך גרם בדורנו זה להרס המחשבה. כל המאמץ שהשקיעו גדולי ישראל בעבר, ובמיוחד גדולי ראשי הישיבות הליטאיות, שפיתחו בישיבות את ה“מחשבה”, ועל ידי כך פיתחו עולמות שלמים, זו נעלמה ואיננה. היום אנו חיים בעולם אחר לגמרי, שאין בו מחשבה כלל.
אך, בכדי להמחיש זאת, נחזור קצת אחורנית, ונבחן, במה עסקו עד לעשור האחרון, ובמה עוסקים היום. וכאן נלמד, עד להיכן הגיע שפל המחשבה.
בעבר, עסקו בעמלה של תורה. לבן תורה לא עניין דבר כלשהו, פרט לגמרא, ראשונים ואחרונים. הוא היה שקוע בכל היממה בעמלה של תורה. זו פיתחה כל אחד לפי מדרגתו, למחשבה מושלמת. ואילו מאז הרב שך תפס את ההנהגה הליטאית, זו נעלמת כליל, ואינה עוד. הישיבות עסוקות עתה בלשון הרע ורכילות, בפוליטיקה בלי סוף, ומה לנו יותר מן החורבן הגדול שהרב שך הרס, על ידי החדרת עתונות לתוככי הישיבות, ואשר דרכם, הוא שינה לגמרי את עולמה של תורה.
כאן בעצם, מונח שפל המחשבה. במקום לפתח את המחשבה בעילית שבמחשבה, מפתחים את המחשבה בהשמצות, בפוליטיקה, ובכל הטינופת שבה עסוק הרב שך בשנים האחרונות.
הרב שך, הוא זה, אשר הרס את המחשבה. זו אינה קיימת עוד. כי לו זו היתה קיימת, היינו חיים בעולם אחר. לא היו מקבלים את הגישה הזו, או לפחות היו מבינים, כי במה שהרב שך עוסק, זה ענין לו בלבד, ובני התורה צריכים לעמול אך ורק בתורה, ואילו המציאות שונה בתכלית. כאשר הרב שך עוסק בפוליטיקה, הישיבות והכוללים כולם עוסקים בכך, וזו מעלימה לגמרי את התוכן ואת המחשבה.
אך, לא רק בכך. קורה עוד משהו עמוק בהרבה, שגם זאת רצה הרב סאלאווייצ’יק שהעולם כולו יזכור ויידע, כי הגענו ל“שפל המחשבה”, לא רק בגלל התוכן שבמחשבה, אלא בגלל מהות המחשבה, זו לכשעצמה, הגיעה לתחתית שאין תחתית הימנה.
בכדי להבין זאת, צריך היה להכיר את גדולי ישראל בדורות האחרונים. ומי שעוד הספיק להכיר את אלו אשר חיו עמנו בכמה עשורים האחרונים, ומנסה להשוות בינם לבין הרב שך, הרי שההבדל הוא כבין שמים לארץ. ומי לנו יותר מר’ וולוולע בריסקער זצ”ל שהיה אחד מענקי בעלי המחשבה, הרי שעולמות שלמים של הבדל לא יספיקו בכדי להגיע למרחק ההבדל שביניהם. כזה, שגם אם לא ראינו אחד מן הענקים. כזה, שגם אם לא כולם הסכימו עם שיטתו, והיו רבים אשר חלקו עליו, אבל כולי עלמא לא פליגי כי הוא היה מן החכמים שבדור. בעל מחשבה עמוקה וצלולה. ואילו היום, אין שומעים לא חכמה, ולא תבונה, ולולא היה מדובר במי שעשו ממנו אליל לצרכים פוליטיים, לא היו מסתובבים לסיבוב שלו.
הדברים לכאורה ברורים ומובנים לכל בר דעת. ובכל זאת, אנו מוצאים הרבה יהודים שקולטים כי הוא מעבירם על הדעת, וכי הוא רחוק מחכמה ותבונה. ולכן, הרב סאלאווייצ’יק במכתבו פותח וכותב במילים של “ורק לפלא” על שלוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה, כל מי שהוא בעל מחשבה, היה צריך לקלוט כי מדובר ב“שפל המחשבה”.
אבל, בכדי להבין זאת, צריך להבין איזה חורבן עשה הרב שך בדורנו זה. הוא לא הסתפק רק במעשיו, על ידי החדרת לשון הרע ורכילות, פוליטיקה, והשמצות, שאלו הפכו להיות חייה של היהדות החרדית מאז הרב שך תפס את ההנהגה הליטאית, אלא עשה עוד משהו שהיה חשוב לו מכל, כי בלעדיו, הוא לא יכל להגיע למצבו זה. הוא ידע, כי אם אנשיו יעריכו אותו על פי איך שהעריכו בעבר גדולי ישראל ליטאים, הוא ישאר במיעוט, ורבים לא יכירו בו.
בכדי להבין זאת, חייבים אנו ללכת בחזרה אחורנית, לימי המחלוקת של החסידים והמתנגדים. בעוד שהחסידים פיתחו גישה, של ללכת כעוורים אחר רבם, ולקבל את הדברים כמות שהם, גם אם אינם מבינים את תוכנם, הליטאים נלחמו נגד גישה זו. הם טענו כי השיטה החסידית מובילה לאלילות. ואילו השיטה הליטאית שומרת, כי רק בעלי מחשבה, וכאלו שיש להם את הכשרונות והיכולת, ינהיגו את הציבור.
הרב שך הבין, כי אם יהיה עליו להתמודד עם האדמור”ים הגדולים בדורנו, הוא יהיה המפסיד. ואם הוא רוצה לפחות לשמור על הציבור שלו חזק, עליו לשנות את השיטה, ולהוביל את הציבור שלו לכיוון החסידי. ולא ש“חלילה” יקראו חסידים, אלא יאמינו ברבם, כפי שמאמינים חסידים באדמור”ם.
וכאן בעצם, בגד הרב שך בעקרונות הליטאים. בעבר, כאשר שמעו “גדול” ליטאי, ביקשו לשמוע את התוכן, את הנימוק וההסבר. עסקו בענין, יכלו לחשוב אחרת, אך עצם העובדה שהלה בנה את דבריו על יסודות חזקים, זה לכשעצמו נתן לו את הכח והמעמד. הרב שך לא היה לו את כל זאת, הוא היה חלש מאוד בכך, וזקוק היה לשיטה החסידית.
ובכדי להמחיש זאת, נביא לכם כאן מה שהיה לפני שנים בישיבת פונוביז’ עוד לפני שהרב שך היה “גדול”, וכאשר עוד היה חי עמנו הגאון האדיר רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל, וכיהן יחד עם הרב שך כראש ישיבת פונוביז’.
בשיעוריו של הרב רוזובסקי, היתה הישיבה תפוסה ומליאה, אף אחד לא ויתר על שיעורו. כל שיעור שכזה, היה בה עולם ומלואו, היה זה תענוג לשמוע איך שהוא מסביר כל נושא וענין. ואילו כאשר הרב שך היה נותן שיעור, הוא לא היה זוכה אפילו לא למחצית ממה שהיו באים לשיעורו של רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל.
אך, לכל ראשי ישיבה חסידים משלו, וכך היה גם להרב שך, ופעם אחת בישיבה נאבקו תלמידי הרב רוזובסקי עם תלמידי הרב שך, מי גדול יותר, ומי נותן שיעורים עמוקים יותר. וקבעו שכל אחד יאמר משהו בשם רבו, ונראה מי עולה על מי.
ואז כאשר היו צריכים תלמידיו של הרב רוזובסקי לומר משהו משל רבם, היה זה תלמידו הגאון רבי סימוניק ד. (הוא חי עדיין עמנו, ובשל הסכנה בפרסום שמו שמא יבולע לו, אנו עושים עמו חסד ואיננו כותבים את שמו המלא), אמר להם ענין שלם, שהוא לקח מה“אבי עזרי” שהוא ספרו של הרב שך. תלמידיו של הרב שך לא ידעו כי מדובר ב“אבי עזרי”, והם קפצו, והוכיחו, כי כל מה שסימוניק אמר, הכל עמי הארצות, והינם הבל הבלים.
סימוניק נתן להם לדבר, כמה שרק רצו, וכאש סיימו להוכיח שהכל “הבל הבלים”, וכי אין בהם כלום, הוא ניגש לארון, הוציא את ה“אבי עזרי”, הניח בפניהם, והראה להם, כי הוא אמר מילה במילה ממה שכותב רבם הרב שך.
תלמידיו של הרב שך קברו את עצמם מבושה, וכך נפלו בפח. – סיפור זה ידוע בעולם הישיבות, וכמובן בדורנו זה, אף אחד לא יעיז לספר זאת, שמא יבולע לו.
אבל, כאן נבין, כי הרב שך מעולם לא היה בעל הסברה, ואף לא בעל מחשבה. הוא חוזר על הדברים בצורה פשוטה וללא כל עמקות שבענין, ולא אלו מה שמושך תלמידים אליו.
ולכן, עשה הרב שך שני דברים יסודיים שבכך הוא הרס את עולמה של תורה, ובעיקר, הביא את תלמידיו ל“שפל המחשבה”. הוא מקדיש חלק מזמן השיעור לפוליטיקה. זו אוטומטית מושכת המונים. היום, במקום שתלמידים יבואו לשיעוריו, מגיעים לשם עתונאים. זו לכשעצמה מוכיחה, לאיזה שפל הגענו.
אבל, הרב שך רצה כי אף לא יחשבו. כי אם יקדישו זמן למחשבה, יבינו כי הוא הרס הכל. בימים אלא בבני ברק פרסמו חוברת בשם “הבה נתבונן”, אשר בה מעלים רק מעין דמעין מן החורבן שהרב שך גרם. אלו אשר כתבו זאת, ניסו לרגע להפעיל את מחשבתם, והגיעו למסקנה, שהרב שך במשך השנים רצה למנוע, מהציבור הליטאי את היכולת “לחשוב” כי המחשבה, הוא הדבר המסוכן ביותר עבורו.
וברור גלוי וידוע, כי ה“המחשבה” מתפתחת על ידי מחשבה. כאשר עוסקים במחשבה, הרי שמיום ליום מתבהרים הדברים. ולכן, חשוב היה להרב שך כי יעסקו בפוליטיקה, ובכל נושא אשר אינו מוביל לכיוון של מחשבה אמיתית, כזו אשר שואלת את השאלה המרכזית, האם לכך פיללו גדולי ישראל? האם רצו הם מחלוקת שכזו בציבור החרדי? האם באמת גדולי התורה הליטאים, רצו ישיבות פוליטיות? או שרצו ישיבות אשר יתפתחו בכיוון כפי שהם חינכו במשך מאות שנים?
וכאן, נבין גם מדוע הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק הוא זה שמתפלא על “שפל המחשבה”. אנשי בריסק לא התפתו אחרי הרב שך, הם לא קיבלו את הגישה הזו, הם המשיכו לעסוק בתורה, הם הקדישו את זמנם למחשבה אמיתית. ולכן, הם אלו אשר שואלים ומתפלאים, לאיזה “שפל המחשבה” הגיע דורנו.
ייאמר ברורות, כי המאבק של הרב שך, אינו עם החסידים. לו היה מאבק בין שיטות, הוא לא היה זקוק ל“שפל המחשבה”. הוא יכל להסתמך על גדולי ישראל בעבר שחלקו, ולכל צד היו גדולי ישראל משלו. אבל, הרב שך רצה שלטון ליטאי פנימי, הוא ידע, כי אם המחשבה תפעל על פי איך שקבעו זאת גדולי התורה בעבר, הוא יאבד את ערכו, יבינו ויידעו, כי הוא רחוק מ“גדלות” אמיתית, ובשל הרצון לשלוט, הוא הרס את עולמה של תורה.
מי שמתבונן במכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, שואל את עצמו, לשם מה היה על הרב סאלאווייצ’יק, להוסיף את הסיום המיוחד, אשר בו הוא כותב פיסקה זו: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה,...”. לכאורה גם לפיסקה זו, יש בה מספיק בכדי לבטאות את מה שרצה במכתבו. אך, הרב סאלווייצ’יק ביקש לבטאות כאן משהו נוסף וחשוב במיוחד, שדורנו סובל ממנו, סבל בל יתואר.
אחד הדברים שרבים תהו ולא הבינו, איך זה מגיע בכלל לכך, שהרב שך מרשה לעצמו להכות בכל עבר, ועד כדי כך, שאפילו בבני ברק עצמה, וכאשר מדובר ב“גדולים” שהם ליטאים ומחשובי הציבור בבני ברק, הרב שך בכל זאת מכה בהם מכות מן הסוג הזה. אך בכדי להבין זאת, הוא נאלץ היה להוסיף פיסקה זו, אשר בה הוא בעצם משיב על העיקר. והוא, כי הגענו למצב שכזה, של “שפל המחשבה”, זו המובילה לכל מה שקורה סביבו של הרב שך ומעשיו.
אך, לא הכל מבינים כלל מה זה “שפל המחשבה”. כי בכדי להבין את השפל, צריך להיות איש מחשבה. וכאלו לצערנו מעטים. ולא מפני שכך צריך היה להיות, אלא מפני שהרב שך גרם בדורנו זה להרס המחשבה. כל המאמץ שהשקיעו גדולי ישראל בעבר, ובמיוחד גדולי ראשי הישיבות הליטאיות, שפיתחו בישיבות את ה“מחשבה”, ועל ידי כך פיתחו עולמות שלמים, זו נעלמה ואיננה. היום אנו חיים בעולם אחר לגמרי, שאין בו מחשבה כלל.
אך, בכדי להמחיש זאת, נחזור קצת אחורנית, ונבחן, במה עסקו עד לעשור האחרון, ובמה עוסקים היום. וכאן נלמד, עד להיכן הגיע שפל המחשבה.
בעבר, עסקו בעמלה של תורה. לבן תורה לא עניין דבר כלשהו, פרט לגמרא, ראשונים ואחרונים. הוא היה שקוע בכל היממה בעמלה של תורה. זו פיתחה כל אחד לפי מדרגתו, למחשבה מושלמת. ואילו מאז הרב שך תפס את ההנהגה הליטאית, זו נעלמת כליל, ואינה עוד. הישיבות עסוקות עתה בלשון הרע ורכילות, בפוליטיקה בלי סוף, ומה לנו יותר מן החורבן הגדול שהרב שך הרס, על ידי החדרת עתונות לתוככי הישיבות, ואשר דרכם, הוא שינה לגמרי את עולמה של תורה.
כאן בעצם, מונח שפל המחשבה. במקום לפתח את המחשבה בעילית שבמחשבה, מפתחים את המחשבה בהשמצות, בפוליטיקה, ובכל הטינופת שבה עסוק הרב שך בשנים האחרונות.
הרב שך, הוא זה, אשר הרס את המחשבה. זו אינה קיימת עוד. כי לו זו היתה קיימת, היינו חיים בעולם אחר. לא היו מקבלים את הגישה הזו, או לפחות היו מבינים, כי במה שהרב שך עוסק, זה ענין לו בלבד, ובני התורה צריכים לעמול אך ורק בתורה, ואילו המציאות שונה בתכלית. כאשר הרב שך עוסק בפוליטיקה, הישיבות והכוללים כולם עוסקים בכך, וזו מעלימה לגמרי את התוכן ואת המחשבה.
אך, לא רק בכך. קורה עוד משהו עמוק בהרבה, שגם זאת רצה הרב סאלאווייצ’יק שהעולם כולו יזכור ויידע, כי הגענו ל“שפל המחשבה”, לא רק בגלל התוכן שבמחשבה, אלא בגלל מהות המחשבה, זו לכשעצמה, הגיעה לתחתית שאין תחתית הימנה.
בכדי להבין זאת, צריך היה להכיר את גדולי ישראל בדורות האחרונים. ומי שעוד הספיק להכיר את אלו אשר חיו עמנו בכמה עשורים האחרונים, ומנסה להשוות בינם לבין הרב שך, הרי שההבדל הוא כבין שמים לארץ. ומי לנו יותר מר’ וולוולע בריסקער זצ”ל שהיה אחד מענקי בעלי המחשבה, הרי שעולמות שלמים של הבדל לא יספיקו בכדי להגיע למרחק ההבדל שביניהם. כזה, שגם אם לא ראינו אחד מן הענקים. כזה, שגם אם לא כולם הסכימו עם שיטתו, והיו רבים אשר חלקו עליו, אבל כולי עלמא לא פליגי כי הוא היה מן החכמים שבדור. בעל מחשבה עמוקה וצלולה. ואילו היום, אין שומעים לא חכמה, ולא תבונה, ולולא היה מדובר במי שעשו ממנו אליל לצרכים פוליטיים, לא היו מסתובבים לסיבוב שלו.
הדברים לכאורה ברורים ומובנים לכל בר דעת. ובכל זאת, אנו מוצאים הרבה יהודים שקולטים כי הוא מעבירם על הדעת, וכי הוא רחוק מחכמה ותבונה. ולכן, הרב סאלאווייצ’יק במכתבו פותח וכותב במילים של “ורק לפלא” על שלוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה, כל מי שהוא בעל מחשבה, היה צריך לקלוט כי מדובר ב“שפל המחשבה”.
אבל, בכדי להבין זאת, צריך להבין איזה חורבן עשה הרב שך בדורנו זה. הוא לא הסתפק רק במעשיו, על ידי החדרת לשון הרע ורכילות, פוליטיקה, והשמצות, שאלו הפכו להיות חייה של היהדות החרדית מאז הרב שך תפס את ההנהגה הליטאית, אלא עשה עוד משהו שהיה חשוב לו מכל, כי בלעדיו, הוא לא יכל להגיע למצבו זה. הוא ידע, כי אם אנשיו יעריכו אותו על פי איך שהעריכו בעבר גדולי ישראל ליטאים, הוא ישאר במיעוט, ורבים לא יכירו בו.
בכדי להבין זאת, חייבים אנו ללכת בחזרה אחורנית, לימי המחלוקת של החסידים והמתנגדים. בעוד שהחסידים פיתחו גישה, של ללכת כעוורים אחר רבם, ולקבל את הדברים כמות שהם, גם אם אינם מבינים את תוכנם, הליטאים נלחמו נגד גישה זו. הם טענו כי השיטה החסידית מובילה לאלילות. ואילו השיטה הליטאית שומרת, כי רק בעלי מחשבה, וכאלו שיש להם את הכשרונות והיכולת, ינהיגו את הציבור.
הרב שך הבין, כי אם יהיה עליו להתמודד עם האדמור”ים הגדולים בדורנו, הוא יהיה המפסיד. ואם הוא רוצה לפחות לשמור על הציבור שלו חזק, עליו לשנות את השיטה, ולהוביל את הציבור שלו לכיוון החסידי. ולא ש“חלילה” יקראו חסידים, אלא יאמינו ברבם, כפי שמאמינים חסידים באדמור”ם.
וכאן בעצם, בגד הרב שך בעקרונות הליטאים. בעבר, כאשר שמעו “גדול” ליטאי, ביקשו לשמוע את התוכן, את הנימוק וההסבר. עסקו בענין, יכלו לחשוב אחרת, אך עצם העובדה שהלה בנה את דבריו על יסודות חזקים, זה לכשעצמו נתן לו את הכח והמעמד. הרב שך לא היה לו את כל זאת, הוא היה חלש מאוד בכך, וזקוק היה לשיטה החסידית.
ובכדי להמחיש זאת, נביא לכם כאן מה שהיה לפני שנים בישיבת פונוביז’ עוד לפני שהרב שך היה “גדול”, וכאשר עוד היה חי עמנו הגאון האדיר רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל, וכיהן יחד עם הרב שך כראש ישיבת פונוביז’.
בשיעוריו של הרב רוזובסקי, היתה הישיבה תפוסה ומליאה, אף אחד לא ויתר על שיעורו. כל שיעור שכזה, היה בה עולם ומלואו, היה זה תענוג לשמוע איך שהוא מסביר כל נושא וענין. ואילו כאשר הרב שך היה נותן שיעור, הוא לא היה זוכה אפילו לא למחצית ממה שהיו באים לשיעורו של רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל.
אך, לכל ראשי ישיבה חסידים משלו, וכך היה גם להרב שך, ופעם אחת בישיבה נאבקו תלמידי הרב רוזובסקי עם תלמידי הרב שך, מי גדול יותר, ומי נותן שיעורים עמוקים יותר. וקבעו שכל אחד יאמר משהו בשם רבו, ונראה מי עולה על מי.
ואז כאשר היו צריכים תלמידיו של הרב רוזובסקי לומר משהו משל רבם, היה זה תלמידו הגאון רבי סימוניק ד. (הוא חי עדיין עמנו, ובשל הסכנה בפרסום שמו שמא יבולע לו, אנו עושים עמו חסד ואיננו כותבים את שמו המלא), אמר להם ענין שלם, שהוא לקח מה“אבי עזרי” שהוא ספרו של הרב שך. תלמידיו של הרב שך לא ידעו כי מדובר ב“אבי עזרי”, והם קפצו, והוכיחו, כי כל מה שסימוניק אמר, הכל עמי הארצות, והינם הבל הבלים.
סימוניק נתן להם לדבר, כמה שרק רצו, וכאש סיימו להוכיח שהכל “הבל הבלים”, וכי אין בהם כלום, הוא ניגש לארון, הוציא את ה“אבי עזרי”, הניח בפניהם, והראה להם, כי הוא אמר מילה במילה ממה שכותב רבם הרב שך.
תלמידיו של הרב שך קברו את עצמם מבושה, וכך נפלו בפח. – סיפור זה ידוע בעולם הישיבות, וכמובן בדורנו זה, אף אחד לא יעיז לספר זאת, שמא יבולע לו.
אבל, כאן נבין, כי הרב שך מעולם לא היה בעל הסברה, ואף לא בעל מחשבה. הוא חוזר על הדברים בצורה פשוטה וללא כל עמקות שבענין, ולא אלו מה שמושך תלמידים אליו.
ולכן, עשה הרב שך שני דברים יסודיים שבכך הוא הרס את עולמה של תורה, ובעיקר, הביא את תלמידיו ל“שפל המחשבה”. הוא מקדיש חלק מזמן השיעור לפוליטיקה. זו אוטומטית מושכת המונים. היום, במקום שתלמידים יבואו לשיעוריו, מגיעים לשם עתונאים. זו לכשעצמה מוכיחה, לאיזה שפל הגענו.
אבל, הרב שך רצה כי אף לא יחשבו. כי אם יקדישו זמן למחשבה, יבינו כי הוא הרס הכל. בימים אלא בבני ברק פרסמו חוברת בשם “הבה נתבונן”, אשר בה מעלים רק מעין דמעין מן החורבן שהרב שך גרם. אלו אשר כתבו זאת, ניסו לרגע להפעיל את מחשבתם, והגיעו למסקנה, שהרב שך במשך השנים רצה למנוע, מהציבור הליטאי את היכולת “לחשוב” כי המחשבה, הוא הדבר המסוכן ביותר עבורו.
וברור גלוי וידוע, כי ה“המחשבה” מתפתחת על ידי מחשבה. כאשר עוסקים במחשבה, הרי שמיום ליום מתבהרים הדברים. ולכן, חשוב היה להרב שך כי יעסקו בפוליטיקה, ובכל נושא אשר אינו מוביל לכיוון של מחשבה אמיתית, כזו אשר שואלת את השאלה המרכזית, האם לכך פיללו גדולי ישראל? האם רצו הם מחלוקת שכזו בציבור החרדי? האם באמת גדולי התורה הליטאים, רצו ישיבות פוליטיות? או שרצו ישיבות אשר יתפתחו בכיוון כפי שהם חינכו במשך מאות שנים?
וכאן, נבין גם מדוע הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק הוא זה שמתפלא על “שפל המחשבה”. אנשי בריסק לא התפתו אחרי הרב שך, הם לא קיבלו את הגישה הזו, הם המשיכו לעסוק בתורה, הם הקדישו את זמנם למחשבה אמיתית. ולכן, הם אלו אשר שואלים ומתפלאים, לאיזה “שפל המחשבה” הגיע דורנו.
ייאמר ברורות, כי המאבק של הרב שך, אינו עם החסידים. לו היה מאבק בין שיטות, הוא לא היה זקוק ל“שפל המחשבה”. הוא יכל להסתמך על גדולי ישראל בעבר שחלקו, ולכל צד היו גדולי ישראל משלו. אבל, הרב שך רצה שלטון ליטאי פנימי, הוא ידע, כי אם המחשבה תפעל על פי איך שקבעו זאת גדולי התורה בעבר, הוא יאבד את ערכו, יבינו ויידעו, כי הוא רחוק מ“גדלות” אמיתית, ובשל הרצון לשלוט, הוא הרס את עולמה של תורה.
