מדוע מתפלאים ראשי בריסק על ירידת הדור, שבעלי מחשבה לוקחים ברצינות את דבריו של הרב שך?
מי שילמד את מכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, ימצא כמעט בכל מילה משהו מיוחד, ולכן, לא היה זה פלא, מדוע שמי שעיין במכתבו, ולמד את תוכנו, יכל ללמוד רבות. ובעיקר, על איך שמתייחסים ליטאים שרופים, אנשי בריסק, אלו אשר מבטאים את ההמשכיות הליטאית –תורתית המקורית של אנשי ליטא, כיצד הם מסתכלים, על מי שמשתמש בשם הליטאי לצרכי יוהרה ומחלוקת.
אם נרצה לעסוק בכל המכתב, נצטרך לכך שבועות רבים, ולא נצליח למצות את הכל. מן המילה הראשונה עד האחרונה שבה, נמצא עשרות נושאים ודברים הראויים לדיון ומחשבה מעמיקה. אך, בשורות אלו נתרכז מסביב לשני מילים בלבד, והם “מאלה וכאלה”, מה ביטא בכך הג”ר סאלאווייצ’יק, ומדוע זו הכאיבה כל כך לתלמידיו של הרב שך.
ונצטט את אותה שורה: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...”, במילים אלו מבטא הרב סאלאוויצ’יק את מה שבעלי מחשבה, אנשי אמת, ומי אשר לוחמים בחירוף נפש זה שנים לגלות את האמת, ולא לתת לציבור ללכת שולל אחר תעמולה ריקנית ונבזית, כזו אשר אין בה תוכן, פרט לאלילות עיוורת, ורצון לשלוט שלטון אישי ומפלגתי. טוענים ואומרים, כי אותו האיש החדיר בציבור מושגים חדשים, כאלו אשר לא שיערום אבותינו, ואשר בעצם. כל כולם מושחתים מיסודם, ועד כדי כך, שאין היום עוד מי שלוחם נגד ה“הלכה” יותר ממנו.
נמצא דבר מאוד מעניין, כי שנים מגדולי הדור הקודם, כאלו שעמדו בראש הציבור הליטאי והיוו את הסמל של ציבור זה, והם רבה של בריסק זצ”ל וה“חזון איש” זצ”ל, שניהם הינם בעצם עולמות אחרים, ואין להם כל קשר עם דרכו של הרב שך. מי שיתבונן לרגע, ימצא, כי שני הקבוצות הללו, כאשר מצד אחד ניצב הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק, בנו של אביו הגדול זצ”ל, והגאון הגדול רבי חיים גריינימן שהוא כיום ממשיך דרכו של בעל ה“חזון איש”, שני אלה, חיים בעולמות אחרים משל הרב שך.
והסיבה לכך ברורה ופשוטה. הללו הולכים בדרכי מוריהם, וזו קובעת דברים ברורים. הללו היו אנשי הלכה, ולכן, דעתם היתה רחבה. לעומתם, קם יצור חדש ששמו הרב שך, שפיתח עולם חדש, כזה שלא היה מקובל בעבר, ולא יכול היה להתקבל על מי אשר ההלכה עמדה לנגד עיניו. רק “ראש ישיבה” שמעולם לא למד “שולחן ערוך”, ולא חי את ה“הלכה”, יכל ועשה מעשה, אשר שבר את כלל ישראל, והובילו לעברי פתח.
המושג הזה של “דעת תורה”, היה מקובל גם בשעתו בתקופתם של אותם שני ענקי הציבור הליטאי. אך, הללו ידעו והבינו, כי ה“הלכה” קודמת. וזה בעצם היה סוד כוחם. ואילו הרב שך בא ועשה מעשה אשר לא ייעשה, והוריד את ההלכה בדרגה, ועל חשבונה קידם את “דעת תורה”, ובכך יצר משהו מסוכן וחמור בציבור החרדי, כאשר יהודים תמימים, מאמינים כי הולכים בדרך הישרה, אך אינם יודעים, כי במעשיהם הם רומסים את ההלכה.
וזו בעצם הסיבה, מדוע שני גדולי התורה הליטאים מתנגדים למעשיו ודרכיו של הרב שך, וזו בעצם גם הסיבה, מדוע שניהם גישתם לנושאים הציבוריים שונים בתכלית.
וכאן, בואו וראו משהו שחשוב שנדע ונזכור. השנים, הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק, והגאון רבי חיים גריינימן, השקפתם שונה. השנים אמנם ידידים, אך גדלו וחונכו ב“השקפה” שהיתה שונה. ומי שלמד להבין את מה שמבדיל בין החזון איש לרבה של בריסק, יודע כי היוו עולמות גדולים, אך לכל אחד מהם תפיסה שונה בתחומים רבים.
שניהם אמנם היו “קנאים”, אך קנאתו של רבה של בריסק היתה גדולה בהרבה. וכאן ראינו, כי בעל ה“חזון איש” יכל לקרב את ראשי פא”י, והבין כי צריך לקרבם, ולא קיבל את גישתם של אלו אשר החרימם.
ולמרות הכל, ברגע זה, כאשר המבחן הוא הרב שך אישית, שניהם, קהילת בריסק, וחזון איש, מתנגדים לו ואומרים בקול גדול, כי הוא חי בטעות, וכי מעשיו חמורים.
וכך נבין את משמעות דבריו של הרב סאלאווייצ’יק כאשר הוא מתפלא, איך לוקחים ברצינות דברים “מאלה”. כל בר בי רב, כל מי שלומד להבין את השקפת אותם הגדולים, ובמיוחד מי אשר הולך בדרכם וחי אותם, חייב היה להתקומם נגד הרב שך, ולומר לו דברים ברורים, כי הוא הולך בדרך לא דרך, וכי אין לקבל ממנו דבר.
לא כל מי שמכתירים אותו ל“גדול” הוא גדול. בל נשכח כיצד הציבור הליטאי בשעתו נלחם בחסידים בטענה זו, כי צריכים להיות ראויים, ואין זה מספיק שממנים מישהו לאדמו”ר. מי שיתבונן היטב במה שקורה עם הרב שך, ימצא משהו החייב לזעזע כל מי שינסה להציבו מול גדולי ישראל הליטאיים בדורות הקודמים. הרב שך פרט למסכתות שבהם הוא עוסק בהלכה, ולא בשום דבר אחר. תוכנו, רחוק מלהיות כזה, שניתן לומר עליו כי הוא בעל ראיה מקפת, כזו אשר “גדול בתורה” אמיתי, יכול להיות כזה, רק לאחר שעמל ויגע בכל מקצועות הש”ס והפוסקים, כזו אשר מקיף את תוכנה של תורה, ולא רק את תוכנם של כמה מסכתות בלבד, דבר שכל “בן תורה” או כולל’ניק עשה זאת.
ראשי בריסק, אשר עקבו אחר הרב שך בכל שנות חייו, ועובדה היא, כי בשעתו הוא היה נכנס לרבה של בריסק זצ”ל, ודעתו עליו ידועה, הוא זעם על כמה וכמה מעשים אשר עשה. רבה של בריסק היה נגד שילמד בישיבה תיכונית, והוא עשה בניגוד לדעתו. ולאחר פטירתו בניו ותלמידיו שעקבו אחר מעשיו ודרכיו, הביעו תרעומת רבה, וידעו כי רחוק הוא מלהיות “גדול”.
ולכן, אין זה פלא, שראשי בריסק מתפלאים איך זה שהציבור אינו קולט במי מדובר, ומתייחס ברצינות ל“מאלה”.
אך, לא רק זאת. הרב סאלווייצ’יק לא הסתפק רק עם ה“מאלה”, והמשיך והוסיף מילה נוספת, שזו בעצם לא רק משלימה, אלא אף מוסיפה בנין שלם. הרב סאלאווייצ’יק מתפלא, איך זה, שבכלל יכולים לקחת ברצינות דברים ש“כאלה”.
וכאן, צריך להבין את המתרחש. כי לכאורה, האם באמת הציבור סתום ואינו קולט כלל, כי מדובר בשנאה איומה, בפוליטיקה, ולא בשום דבר שיש בו תוכן?
ומה לנו יותר מדברים אלו שהשמיע הרב שך, ונגד מי, שצריכים היו לפקוח את עיניו של כל בר דעת, כי הדברים אינם דברי תורה, וכי לא ניתן כלל להתייחס אליהם ברצינות.
נמצא פה עמנו אחד מגאוני ארץ ישראל, מי שהציבור הליטאי היה צריך להרים אותו על הכתפיים, בשל חוכמתו הגדולה. אדם שזה שנים רבות מכירים אותו כחכם, ולא נוצר כזה רק תמול שלשום. וכאשר דרכו שונה משל הרב שך, ורוצה בכך לשמור על ציבור שלם שחלילה לא יפול לידים לא רצויות, או חלילה יפזול לכיוונים שבהם נלחמים החרדים זה שנים. הרי שבמקום לחבבו ולגדלו, להעריך את מעשיו וגישתו, נלחמים ונאבקים בו, ועוד בחירוף נפש.
בל נשכח, שמי שהלבין את ראשי ש”ס חינם ועל לא דבר, היה זה הרב שך. הוא פתח עימם במחלוקת, כאשר קבע “כי אינם ראויים להנהגה”. מילים אלו זעזעו כל בר דעת, וללא הבדל שיטה ומפלגה חרדית. פירושם של מילים אלו היו, להפקיע מציבור החרדים ציבור גדול של בני עדות המזרח שב”ה בעשרות השנים האחרונות הולך ומתקרב לציבור החרדי. מעשהו של הרב שך היה מעשה, שריחק אותם בצורה קשה ואיומה, וזו גרמה לכך, שהללו קבלו את הכח להתנגד להרב שך ובגלוי. הם לימדו את הרב שך, כי מי שאינו ראוי להנהגה, גם אינו מקבל הוראות ממנו.
מי שהלך בדרכי החכמה ולא עזב אותם, אלא המשיך לקרבם, היה הגאון רבי חיים גריינימן, שמטרתו היתה ברורה, לשמור על הקשר, שחלילה לא ינתקו לגמרי מציבור זה. ובמקום שיעריכו אותו, וילמדו ממעשיו, קם הרב שך בריש גלי, ולעיניהם של המונים שהשתתפו באבן הפינה לישיבת “רבינו חיים עוזר” בבני ברק, ומתקיף אותו בצורה חמורה, וקובע כי “מעשיו טריפה”.
ובואו וראו על להיכן מגיע הטשטוש של אנשי הרב שך, אלו אשר הולכים אחריו בעינים עוורות, שאינם קולטים, כי הם הולכי חושך. הגאון רבי רפאל סאלאוויצ’יק ידוע כ“קנאי”, כזה אשר אין לו כל קשר עם ש”ס, ולא ירצה בקשר עימם. שיטתו שונה בתכלית. אך הוא, כאשר בחן את הדברים והמתרחש בארץ ישראל, קלט והבין, כי מעשיו של הרב גריינימן הינם מעשי חכמה, וכי הוא ההולך בדרכיו ושיטתו של בעל ה“חזון איש”, עשה עם ש”ס, מה שה“חזון איש”, עשה בשעתו עם פא”י. ומי שיתבונן לרגע, היה זה ה“חזון איש” אשר בזכות זה שקירב את אנשי פא”י, לא נפלו הללו ביד המפד”ל והקרובים אליהם. הללו נשארו בחוגי החרדים, וב”ה צאצאיהם של אלו, הינם היום מראשי הציבור החרדי בישראל, וביניהם גם רבים מן הציבור הליטאי ותלמידי הרב שך ואחרים. הרב סאלאווייצ’יק קלט מיד את מעשיו ודרכיו של הרב גריינימן, ולכן חש חובה להתייצב לצידו. הוא הבין כי הרב שך עשה מעשה חמור נוסף, ולכן הוא שלח מכתב זה, אשר בא לחזק את הרב גריינימן, ההולך בדרכי מורו ורבו ה“חזון איש” זצ”ל, שאף הוא היה נוהג כך בשעה שכזו.
ולכן, פלא גדול הביע הרב סאלאווייצ’יק, איך בכלל מקבל הציבור מהרב שך דברים “כאלה”? אך הוא מקדים וקובע, כי ירידת הדורות ושפל המחשבה, הגיע למצב שכזה, שלוקחים ברצינות את דבריו של הרב שך, ועל כך דוה לבו, ולבם של בעלי המחשבות, וכל מי אשר בוחן את הדברים לגופם.
כפי שהקדמנו וקבענו, כי דבריו של הרב סאלאווייצ’יק במכתבו, הוא בעצם אישור, לזעקה הנשמעת זה שנים, כי הגענו לשפל שאין גדול ממנו. בעבר, לפחות היו לנו גדולי ישראל, כאלו אשר ניסו להציל, והם בעצמם לפחות היו מנהיגים ראויים שפיארו את הדורות. כיום, איבד הציבור הליטאי בבני ברק גם את המעט שהיה לו בעבר. ולא מפני שאין מי שראויים. גם בדורנו ישנם כאלו הראויים, אך אותו האיש עשה כל מאמץ לטרפדם ולהרחיקם, בכדי שלא יבחינו בהבדל הגדול שביניהם, ואז יידעו להבחין בין אור לחושך, ובעיקר, יהיו אשר לא יפחדו ממנו, ויביעו “דעת תורה” כזו שאינה סותרת את ה“הלכה”, וכזו ההולכת בדרכם של גדולי ישראל בעבר, ולא בדרך החדשה והרפורמית שהחדיר אותו האיש.
מי שילמד את מכתבו של הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק להגאון רבי חיים גריינימן, ימצא כמעט בכל מילה משהו מיוחד, ולכן, לא היה זה פלא, מדוע שמי שעיין במכתבו, ולמד את תוכנו, יכל ללמוד רבות. ובעיקר, על איך שמתייחסים ליטאים שרופים, אנשי בריסק, אלו אשר מבטאים את ההמשכיות הליטאית –תורתית המקורית של אנשי ליטא, כיצד הם מסתכלים, על מי שמשתמש בשם הליטאי לצרכי יוהרה ומחלוקת.
אם נרצה לעסוק בכל המכתב, נצטרך לכך שבועות רבים, ולא נצליח למצות את הכל. מן המילה הראשונה עד האחרונה שבה, נמצא עשרות נושאים ודברים הראויים לדיון ומחשבה מעמיקה. אך, בשורות אלו נתרכז מסביב לשני מילים בלבד, והם “מאלה וכאלה”, מה ביטא בכך הג”ר סאלאווייצ’יק, ומדוע זו הכאיבה כל כך לתלמידיו של הרב שך.
ונצטט את אותה שורה: “ורק לפלא על ירידת הדורות ושפל המחשבה כי לוקחים ברצינות דברים מאלה וכאלה...”, במילים אלו מבטא הרב סאלאוויצ’יק את מה שבעלי מחשבה, אנשי אמת, ומי אשר לוחמים בחירוף נפש זה שנים לגלות את האמת, ולא לתת לציבור ללכת שולל אחר תעמולה ריקנית ונבזית, כזו אשר אין בה תוכן, פרט לאלילות עיוורת, ורצון לשלוט שלטון אישי ומפלגתי. טוענים ואומרים, כי אותו האיש החדיר בציבור מושגים חדשים, כאלו אשר לא שיערום אבותינו, ואשר בעצם. כל כולם מושחתים מיסודם, ועד כדי כך, שאין היום עוד מי שלוחם נגד ה“הלכה” יותר ממנו.
נמצא דבר מאוד מעניין, כי שנים מגדולי הדור הקודם, כאלו שעמדו בראש הציבור הליטאי והיוו את הסמל של ציבור זה, והם רבה של בריסק זצ”ל וה“חזון איש” זצ”ל, שניהם הינם בעצם עולמות אחרים, ואין להם כל קשר עם דרכו של הרב שך. מי שיתבונן לרגע, ימצא, כי שני הקבוצות הללו, כאשר מצד אחד ניצב הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק, בנו של אביו הגדול זצ”ל, והגאון הגדול רבי חיים גריינימן שהוא כיום ממשיך דרכו של בעל ה“חזון איש”, שני אלה, חיים בעולמות אחרים משל הרב שך.
והסיבה לכך ברורה ופשוטה. הללו הולכים בדרכי מוריהם, וזו קובעת דברים ברורים. הללו היו אנשי הלכה, ולכן, דעתם היתה רחבה. לעומתם, קם יצור חדש ששמו הרב שך, שפיתח עולם חדש, כזה שלא היה מקובל בעבר, ולא יכול היה להתקבל על מי אשר ההלכה עמדה לנגד עיניו. רק “ראש ישיבה” שמעולם לא למד “שולחן ערוך”, ולא חי את ה“הלכה”, יכל ועשה מעשה, אשר שבר את כלל ישראל, והובילו לעברי פתח.
המושג הזה של “דעת תורה”, היה מקובל גם בשעתו בתקופתם של אותם שני ענקי הציבור הליטאי. אך, הללו ידעו והבינו, כי ה“הלכה” קודמת. וזה בעצם היה סוד כוחם. ואילו הרב שך בא ועשה מעשה אשר לא ייעשה, והוריד את ההלכה בדרגה, ועל חשבונה קידם את “דעת תורה”, ובכך יצר משהו מסוכן וחמור בציבור החרדי, כאשר יהודים תמימים, מאמינים כי הולכים בדרך הישרה, אך אינם יודעים, כי במעשיהם הם רומסים את ההלכה.
וזו בעצם הסיבה, מדוע שני גדולי התורה הליטאים מתנגדים למעשיו ודרכיו של הרב שך, וזו בעצם גם הסיבה, מדוע שניהם גישתם לנושאים הציבוריים שונים בתכלית.
וכאן, בואו וראו משהו שחשוב שנדע ונזכור. השנים, הגאון רבי רפאל סאלאווייצ’יק, והגאון רבי חיים גריינימן, השקפתם שונה. השנים אמנם ידידים, אך גדלו וחונכו ב“השקפה” שהיתה שונה. ומי שלמד להבין את מה שמבדיל בין החזון איש לרבה של בריסק, יודע כי היוו עולמות גדולים, אך לכל אחד מהם תפיסה שונה בתחומים רבים.
שניהם אמנם היו “קנאים”, אך קנאתו של רבה של בריסק היתה גדולה בהרבה. וכאן ראינו, כי בעל ה“חזון איש” יכל לקרב את ראשי פא”י, והבין כי צריך לקרבם, ולא קיבל את גישתם של אלו אשר החרימם.
ולמרות הכל, ברגע זה, כאשר המבחן הוא הרב שך אישית, שניהם, קהילת בריסק, וחזון איש, מתנגדים לו ואומרים בקול גדול, כי הוא חי בטעות, וכי מעשיו חמורים.
וכך נבין את משמעות דבריו של הרב סאלאווייצ’יק כאשר הוא מתפלא, איך לוקחים ברצינות דברים “מאלה”. כל בר בי רב, כל מי שלומד להבין את השקפת אותם הגדולים, ובמיוחד מי אשר הולך בדרכם וחי אותם, חייב היה להתקומם נגד הרב שך, ולומר לו דברים ברורים, כי הוא הולך בדרך לא דרך, וכי אין לקבל ממנו דבר.
לא כל מי שמכתירים אותו ל“גדול” הוא גדול. בל נשכח כיצד הציבור הליטאי בשעתו נלחם בחסידים בטענה זו, כי צריכים להיות ראויים, ואין זה מספיק שממנים מישהו לאדמו”ר. מי שיתבונן היטב במה שקורה עם הרב שך, ימצא משהו החייב לזעזע כל מי שינסה להציבו מול גדולי ישראל הליטאיים בדורות הקודמים. הרב שך פרט למסכתות שבהם הוא עוסק בהלכה, ולא בשום דבר אחר. תוכנו, רחוק מלהיות כזה, שניתן לומר עליו כי הוא בעל ראיה מקפת, כזו אשר “גדול בתורה” אמיתי, יכול להיות כזה, רק לאחר שעמל ויגע בכל מקצועות הש”ס והפוסקים, כזו אשר מקיף את תוכנה של תורה, ולא רק את תוכנם של כמה מסכתות בלבד, דבר שכל “בן תורה” או כולל’ניק עשה זאת.
ראשי בריסק, אשר עקבו אחר הרב שך בכל שנות חייו, ועובדה היא, כי בשעתו הוא היה נכנס לרבה של בריסק זצ”ל, ודעתו עליו ידועה, הוא זעם על כמה וכמה מעשים אשר עשה. רבה של בריסק היה נגד שילמד בישיבה תיכונית, והוא עשה בניגוד לדעתו. ולאחר פטירתו בניו ותלמידיו שעקבו אחר מעשיו ודרכיו, הביעו תרעומת רבה, וידעו כי רחוק הוא מלהיות “גדול”.
ולכן, אין זה פלא, שראשי בריסק מתפלאים איך זה שהציבור אינו קולט במי מדובר, ומתייחס ברצינות ל“מאלה”.
אך, לא רק זאת. הרב סאלווייצ’יק לא הסתפק רק עם ה“מאלה”, והמשיך והוסיף מילה נוספת, שזו בעצם לא רק משלימה, אלא אף מוסיפה בנין שלם. הרב סאלאווייצ’יק מתפלא, איך זה, שבכלל יכולים לקחת ברצינות דברים ש“כאלה”.
וכאן, צריך להבין את המתרחש. כי לכאורה, האם באמת הציבור סתום ואינו קולט כלל, כי מדובר בשנאה איומה, בפוליטיקה, ולא בשום דבר שיש בו תוכן?
ומה לנו יותר מדברים אלו שהשמיע הרב שך, ונגד מי, שצריכים היו לפקוח את עיניו של כל בר דעת, כי הדברים אינם דברי תורה, וכי לא ניתן כלל להתייחס אליהם ברצינות.
נמצא פה עמנו אחד מגאוני ארץ ישראל, מי שהציבור הליטאי היה צריך להרים אותו על הכתפיים, בשל חוכמתו הגדולה. אדם שזה שנים רבות מכירים אותו כחכם, ולא נוצר כזה רק תמול שלשום. וכאשר דרכו שונה משל הרב שך, ורוצה בכך לשמור על ציבור שלם שחלילה לא יפול לידים לא רצויות, או חלילה יפזול לכיוונים שבהם נלחמים החרדים זה שנים. הרי שבמקום לחבבו ולגדלו, להעריך את מעשיו וגישתו, נלחמים ונאבקים בו, ועוד בחירוף נפש.
בל נשכח, שמי שהלבין את ראשי ש”ס חינם ועל לא דבר, היה זה הרב שך. הוא פתח עימם במחלוקת, כאשר קבע “כי אינם ראויים להנהגה”. מילים אלו זעזעו כל בר דעת, וללא הבדל שיטה ומפלגה חרדית. פירושם של מילים אלו היו, להפקיע מציבור החרדים ציבור גדול של בני עדות המזרח שב”ה בעשרות השנים האחרונות הולך ומתקרב לציבור החרדי. מעשהו של הרב שך היה מעשה, שריחק אותם בצורה קשה ואיומה, וזו גרמה לכך, שהללו קבלו את הכח להתנגד להרב שך ובגלוי. הם לימדו את הרב שך, כי מי שאינו ראוי להנהגה, גם אינו מקבל הוראות ממנו.
מי שהלך בדרכי החכמה ולא עזב אותם, אלא המשיך לקרבם, היה הגאון רבי חיים גריינימן, שמטרתו היתה ברורה, לשמור על הקשר, שחלילה לא ינתקו לגמרי מציבור זה. ובמקום שיעריכו אותו, וילמדו ממעשיו, קם הרב שך בריש גלי, ולעיניהם של המונים שהשתתפו באבן הפינה לישיבת “רבינו חיים עוזר” בבני ברק, ומתקיף אותו בצורה חמורה, וקובע כי “מעשיו טריפה”.
ובואו וראו על להיכן מגיע הטשטוש של אנשי הרב שך, אלו אשר הולכים אחריו בעינים עוורות, שאינם קולטים, כי הם הולכי חושך. הגאון רבי רפאל סאלאוויצ’יק ידוע כ“קנאי”, כזה אשר אין לו כל קשר עם ש”ס, ולא ירצה בקשר עימם. שיטתו שונה בתכלית. אך הוא, כאשר בחן את הדברים והמתרחש בארץ ישראל, קלט והבין, כי מעשיו של הרב גריינימן הינם מעשי חכמה, וכי הוא ההולך בדרכיו ושיטתו של בעל ה“חזון איש”, עשה עם ש”ס, מה שה“חזון איש”, עשה בשעתו עם פא”י. ומי שיתבונן לרגע, היה זה ה“חזון איש” אשר בזכות זה שקירב את אנשי פא”י, לא נפלו הללו ביד המפד”ל והקרובים אליהם. הללו נשארו בחוגי החרדים, וב”ה צאצאיהם של אלו, הינם היום מראשי הציבור החרדי בישראל, וביניהם גם רבים מן הציבור הליטאי ותלמידי הרב שך ואחרים. הרב סאלאווייצ’יק קלט מיד את מעשיו ודרכיו של הרב גריינימן, ולכן חש חובה להתייצב לצידו. הוא הבין כי הרב שך עשה מעשה חמור נוסף, ולכן הוא שלח מכתב זה, אשר בא לחזק את הרב גריינימן, ההולך בדרכי מורו ורבו ה“חזון איש” זצ”ל, שאף הוא היה נוהג כך בשעה שכזו.
ולכן, פלא גדול הביע הרב סאלאווייצ’יק, איך בכלל מקבל הציבור מהרב שך דברים “כאלה”? אך הוא מקדים וקובע, כי ירידת הדורות ושפל המחשבה, הגיע למצב שכזה, שלוקחים ברצינות את דבריו של הרב שך, ועל כך דוה לבו, ולבם של בעלי המחשבות, וכל מי אשר בוחן את הדברים לגופם.
כפי שהקדמנו וקבענו, כי דבריו של הרב סאלאווייצ’יק במכתבו, הוא בעצם אישור, לזעקה הנשמעת זה שנים, כי הגענו לשפל שאין גדול ממנו. בעבר, לפחות היו לנו גדולי ישראל, כאלו אשר ניסו להציל, והם בעצמם לפחות היו מנהיגים ראויים שפיארו את הדורות. כיום, איבד הציבור הליטאי בבני ברק גם את המעט שהיה לו בעבר. ולא מפני שאין מי שראויים. גם בדורנו ישנם כאלו הראויים, אך אותו האיש עשה כל מאמץ לטרפדם ולהרחיקם, בכדי שלא יבחינו בהבדל הגדול שביניהם, ואז יידעו להבחין בין אור לחושך, ובעיקר, יהיו אשר לא יפחדו ממנו, ויביעו “דעת תורה” כזו שאינה סותרת את ה“הלכה”, וכזו ההולכת בדרכם של גדולי ישראל בעבר, ולא בדרך החדשה והרפורמית שהחדיר אותו האיש.
