ההשתוללות של הרב שך נובעת משנאה עיוורת וקהות חושים הוא אינו שולט על פיו ומעשיו, ואין פלא שהוא זקוק לאישור מהרופא כי הוא שפוי
הפלא הגדול הוא, לא כל כך על הרב שך, כמו על הציבור שלו, אלו הנוהרים ושומעים למוצא פיו, שלא יבחינו בין אור לחושך, ובין טוב לרע. עומד בפניהם זקן וכסיל, המשמיע דברים בנוסח וסגנון של האדם ברחוב, דומה להפליא לשיכורים ולפרחחים, המדברים בנוסח כזה, והם סוברים כי הם שומעים “גדול”, כזה שמוצא פיו מיוחדים וטובים.
זה מזכיר אדם שמאכילים אותו דבר מאוס, והוא אומר כמה מתוק זה. כך נראו ונראים אנשיו של הרב שך, העומדים ומאזינים לדברי הבל, לסגנון של רחוב, ואומרים, כמה גדולים דבריו של הרב שך.
במשך שנים ידענו, כי מי שמדבר בנוסח של “צודרייט” או “משוגע”, אין זה האדם הגדול, אשר אחת מתכונותיו, זו לשון נקיה. מי שאינו יודע כיצד לשמור על לשונו, ומדבר בנוסח שכזה, אין הוכחה טובה מזו, כי הוא ההיפך מ“גדול”, ויש להרהר אחריו.
לו היה הרב שך תמיד משתמש בלשון נקיה, אך רק הפעם היה חורג ממנהגו, היו יכולים לומר, כי כאן היה לו חשבון מיוחד, והבין כי עליו לצאת מגדרו ולעשות צעד שהוא קצת שונה, בכדי שיבינו כי הדברים חמורים יותר. אך בואו וראו, הרב שך בכמעט בכל הזדמנות, משתמש בלשון שאינו נקיה, וכאשר הוא עוסק באדמו”ר מליובוויטש, הוא מאבד את העשתונות, ומדבר בנוסח וסגנון של הזולל והשובא ברחוב, ובדיוק ההיפך מאיך שמדבר “גדול”.
במשך שנים למדנו, כי גם כאשר קיים ויכוח בין “גדולים”, גם כאשר מתבטאים בנוסח חריף, הדברים מדודים וזהירים. לעומת זאת, כאשר עוסקים בהרב שך, אנו רואים את ההיפך. ומה שחמור מכך, הוא אינו לוקח בחשבון, כי הוא מחנך דור לשפלות, לנוסח וסגנון של רחוב, ואין הוכחה טובה מזו, כי הוא זקן וכסיל, ורחוק מאוד מלהיות “חכם”. הוא אינו מגיע לקצה הקצוות של חכמה. כי לו היתה לו טיפ טיפה של חכמה, הוא היה זהיר יותר, ושקול בדבריו.
ידוע הכלל, ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם. אבל פה, אנו רואים את ההיפך. ככל שהרב שך מזקין, הוא משתולל יותר. אך, טיפ טיפה של אור בכל זאת מצאנו בו, כאשר הוא בעצמו הבין, כי אינו שפוי, והביא את רופאו שיעיד עליו כי הוא “בריא”. זו הפעם הראשונה, שאיזה ניצוץ של אור מצאנו, כזו הנותנת את התחושת התקוה, אולי בסוף ימיו הוא יפקח עינים ויבין כי טעה, וכי עשה מעשים אשר לא ייעשו.
כאשר נוהג כך אדם שאין לו השפעה, ואף אחד אינו לומד ממנו, הדברים לא כל כך חמורים. אך, כאשר עושה כך הרב שך בתפקידו, ובמיוחד כאשר מאזינים לו אלפי איש, עלינו להתייחס לדברים בצורה שונה, ואף לחרוג מן המסגרת. הדברים חייבים שישמעו אחת ולתמיד, להציל את התועים, שאינם יודעים להבחין בין אור לחושך ובין טוב לרע.
מה מדריך את הרב שך? מדוע הוא סוער כל כך? האם מישהו פוגע בו? האם כאשר יהודים מסתובבים ברחובות, ועושים פעולות לקרב ביאת המשיח, האם זו צריכה היתה להפריע לו?
מי שיבחן מה אירע בדורות העבר, כאשר היו דברים מעולם, וחסידים ואנשי מעשה עשו פעולות לקירוב בואו של המשיח, שמענו כיצד הגיבו אחרים סברו כי הפעולות הללו אינן במקומם. הם אמרו, אדרבה ואדרבה, עשו מה שאתם עושים, העיקר שמשיח כבר יבוא. מי שהבין את משמעות הדברים, לא היה איכפת לו מי יהיה משיח, רצו את המציאות של משיח, שזוהי הגאולה השלימה.
אך, נמצא דבר שונה בתכלית אצל הרב שך. הוא מציב תנאים למשיח. כאשר אומרים לו כי המשיח עומד להתגלות, השאלה הראשונה היא, מי יהיה המשיח? אם יהיה זה איזה מישהו שיפול מן השמים, או שיגיע מן היערות, שיראה קרוע ובלוע, אולי הוא יסכים. גם זה עדיין לא ברור, הוא בודאי ירצה שיעבור קודם מבחן של “השקפה” אצלו, בטרם יחליט אם הוא מסכים שיהיה ה“משיח”. אך, אם משיח יהיה אחד ממנהיגי הדור, ולא הוא, זה לא בא בחשבון, וכפי שהתבטא ואמר, כי אם המשיח הוא כ”ק האדמו”ר מליובאוויטש עדיף שלא יבא.
לכן אין זה פלא, מדוע הוא כל כך משתולל. הוא חושש שמא האדמו”ר מליובאוויטש הוא המשיח, ולכן הוא חייב לחבל ולעשות כל מה שהוא יכול, שלפחות הציבור שלו לא ירצה את המשיח.
אבל, בואו לרגע ונחשוב ברצינות יותר. האם הרב שך אדם חכם? כיצד היה נוהג חכם במקרה שכזה?
ממה נפשך, אם הרב שך היה באמת מאמין כי האדמו”ר מליובאוויטש אינו המשיח, ממה הוא חושש? מדוע הוא לא נתן לענינים להמשיך ולהתגלגל, ושהמציאות תוכיח את עצמה? האם לא זו היתה פוגעת הרבה יותר מהשקפותיו הנבזיות?
המסקנה היחידה המתבקשת מתוכן דבריו של הרב שך, כי הוא ככל הנראה בסתר לבו חושש, שמא יהיה זה כך, ואת זה הוא לא יכול לשאת, ולכן הוא עושה עתה כל שאפשר, שהמשיח לא יתגלה, או ידחה בואו של המשיח, וזה דבר קל מאוד לעשות. מספיק להוסיף במעשים רעים, בקטרוג, ובהוספת עוונות, בכדי שזו תדחה את בואו של המשיח לתקופה נוספת.
הרב שך לא התכוון להציל את אנשיו שלא יסחפו לענין של משיח. רק כסיל יכל לחשוב כך. אין זה סוד, כי הציבור החרדי והדתי, מפולג ומפוצל, ועדיין לא קם המנהיג היכול לאחד את הכל. לכן, שטות הוא לחשוב, כי הפעולות למען זירוז בואו של המשיח יפגע במישהו או במשהו.
הרב שך מעולם לא האמין במשיח, ואף אחד אינו מבקש ממנו שיאמין במשיח, הבעיה עמו שונה בתכלית. אם יש מי שמהווה היום אסון לכלל ישראל, הרי זה לא אחר מאשר הרב שך בעצמו.
אחד הדברים שחייבים לקחת בחשבון, אלו התוצאות של מה שמנהיגי הציבור אומרים ועושים. לאלו השפעה על חיי היום יום, ועל עתיד היהדות החרדית. בל נשכח, כי אצל רבים, כל דיבור שכזה, הופך לתורה מסיני, ובין התלמידים והחסידים, ישנם המהדרים ומוסיפים הרבה יותר ממה שאמרו ועשו המנהיגים, ולכן כאשר הרב שך ניצב על הדוכן, ומדבר בלשון שאינה נקיה, ובשפת רחוב שהיא איומה, הוא מחנך את הדורות הבאים להפקרות, ולסגנון של רחוב.
לולא מדובר היה בציבור החרדי, היה עוד חצי צרה. המציאות היא, כי עוסקים אנו במי שאמורים היו להיות העילית של הציבור היהודי, מי שעיני כל ישראל נשואות לציבור זה, וכאשר רואים ושומעים מה נעשה בציבור זה, אומרים כי עדיף לעמוד מרחוק.
מה לנו יותר מתנועת התשובה שעצרה, אך ורק בשל מעשיו של הרב שך. בטרם פילג הרב שך את הציבור החרדי, פרחה תנועת התשובה, ועד כדי כך, שמידי חודש כמעט נפתחה ישיבה חדשה לבעלי תשובה. אך הרב שך, בהיותו כסיל חסר חכמה, החליט לפלג את היהדות החרדית, ולא לקח בחשבון, שהתוצאה הישירה ממעשהו זה, הרס וחורבן בעולמה של תשובה. מי שעמד באמצע, מי שכמעט והשתכנע, באה התנהגותו של הרב שך והוכיחה לו, כי ה“גדולים” החרדים, הם שפלים ונבזים, פוליטיקאים מושחתים, ולא כאלו כפי שהציגו אותם קודם לכן.
הרב שך בכל שנות חייו. הרס ושבר. ומה לנו יותר מאגודת ישראל, שכל הגדולים שקדמו לו, עשו הכל למען האחדות. גם הם היו מודעים לחסידים וחסידות. ואף אותם גדולים ליטאים לא אהבו חסידים וחסידות, אבל הבינו את משמעות הדברים, ולא עשו את מה שהוא העיז ועשה. הם היו גדולים אמיתיים. כאלו השוקלים את מעשיהם. וחושבים פעמיים בטרם אומרים ועושים.
הרב שך הרס את הבסיס החרדי. בטרם מה שעשה, יכלה היהדות החרדית לשבת ליד שולחן אחד. האחדות זו שחיזקה ושמרה על הציבור החרדי, שמר על עקרונות, ולא פרצו את המסגרת, מאז הפילוג שיצר הרב שך, הוא גרם להרס וחורבן היהדות החרדית, ועד כדי כך, שכל הכללים שהיו מנת חלקה של היהדות החרדית, נפרצו, וכיום אין כל הבדל בין החרדים למזרחי.
במשך שנים ניסו להסביר לציבור מה ההבדל בין אלו לאלו. אגודת ישראל לא ישבה בממשלה, אך ורק בכדי שיהיה משהו מבדיל. אך, הרב שך פרץ גם גדר זה על ידי שהתיר את האסור, וגרם שהיהדות החרדית תיאלץ להתחרות זה בזה. ותהרוס את הבסיס היסודי עליה השתיתו את הארגון החרדי.
הרס וחורבן גרם הרב שך לציבור החרדי בכלל, ועתה הוא גורם הרס לציבור הליטאי. ומה לנו יותר מלבלריו, הכותבים כשפלים ונבזים, בצורה המתאימה לפרחחים מן הרחוב, וכל זאת כמובן בהכשר ואולי על פי מצוות הרב שך, המחנך אותם להיפך ממה שחינכו ולימדו הגדולים הליטאים שקדמו לו.
אם עדיין ישנם מי אשר אולי ירצו להאמין, כי המחלוקת של הרב שך הוא רק עם החסידים, ואילו בציבור הליטאי הכל ישר וטוב, וכי מעולם לא נתן יד למחלוקת, עליו לעלות לישיבת פונוביז’, לשאול את הגאון רבי דוד פוברסקי, מי שפך את דמו, ומה עשה לו הרב שך. לו ידעו על מה רב הרב שך עם הרב פוברסקי, היתה זו מוכיחה לאיזו שפלות הוא הגיע. הרב שך לא רצה שהרב פוברסקי יכניס לישיבה את בני משפחתו לכהן כרמי”ם, ועד כדי כך, שהרב שך אמר, גם לי וגם לך לא יהיה. הוא מעדיף להפסיד. העיקר לשפוך את דמו של האחר.
טבעו של הרב שך זו מחלוקת. מי שמכיר את ההיסטוריה שלו יעיד, כי במשך שבעים שנותיו בישיבות, הוא גרם לחורבן והרס, הוא עשה כל שיכל, בכדי להגביר את המחלוקת, ולהוסיף שנאה ככל שאפשר.
מה שהנחה במשך השנים את הרב שך, כי עליו לבזות ולהשפיל אחרים, אלו יתנו לו את הכח והיכולת לפעול. הוא פעל בשיטה האומרת, תשפיל ותקטין את האחר, וממילא תהיה אתה גדול יותר. הרב שך לא השקיע בפעולות חיוביות, כאלו שיוכיחו כי הוא “גדול”, מי שיעלה לישיבת פונוביז’ ויראה מה עשה הרב שך להרב פוברסקי יבין זאת. ואין זה פלא מדוע אומרים תלמידיו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי ז”ל, כי מזל שהוא כבר הלך מן העולם, כי לולא עוד היה חי עמנו, היה נאלץ לעבור את הגיהנום מהרב שך, אשר כך מנסה לשמור על עליונות.
כל מי שעינים בראשו, יבחין ויראה, מה עשה וגרם הרב שך במעשיו במשך שנים, וכאשר עולה הרב שך על הבמה בישיבת פונוביז’ או בבניני האומה ומדבר בשפת הרחוב, הוא עושה זאת, אך ורק מתוך דחפים של כסיל וחסר חכמה. לו היה לו רק טיפ טיפת חכמה בראשו, הוא היה נוהג אחרת, הוא היה מבין, כי אין מדברים כך, וכי הוא מקלקל לעצמו, לציבור שלו, וליהדות החרדית כולה.
אדר ב' תשנ"ב
