הרב שך אינו רוצה לקבל את ביבי נתניהו בגלל “אורח חייו” ובכך קובע כי החילונים האחרים שאותם קיבל, אורח חייהם טוב רח”ל!!!
כאשר הדברים היו נשמעים על ידי מי שאינו איש השקפה, ומי שאינו “גדול”, היינו פחות מתייחסים לענין, מאחר ומדבריו אין לומדים וקובעים הלכה למעשה. אבל, כאשר “גדול” משמיע דברים, או עושה מעשים שכלפי חוץ לכאורה יראו כטובים ויפים, אם כי אלו עקומים ורחוקים מן הדרך כפי שצריך שיהיה, זו מחייבת הבהרת דברים.
אחד הדברים החשובים אך מאוד חמורים, הוא שלומדים מדבריהם ומעשיהם של “גדולים”. וכאשר אלו מעשים טובים המלמדים דרך ושיטה, זה טוב. אך, כאשר מתוך הדברים ניתן חלילה ללמוד דרכים שאינן חיוביות, דוגמת מה שעשה הרב שך לאחרונה, אלו מחייבים הבהרת דברים, ולדעת, כי אין ללמוד מן המעשים הללו.
למדונו חז”ל, “מכלל לאו אתה שומע הן”, זהו אחד המושגים שהרב שך עוסק בהם הרבה בשיעוריו. ולכן, הדבר קשה שבעתיים, כיצד הוא אינו קולט, כי על ידי דבריו, לומדים ומבינים דברים חמורים עד מאוד, ועד כדי כך, שאלו הורסים ושוברים עמל של עשרות ומאות שנים של גדולי ישראל בעבר, ודוקא, כאשר לכאורה מלמעלה, הדברים שהוא אומר נראים יפים וטובים.
כוחו של “גדול”, הוא בעמקות ותוכן שהוא מכתיב. ולכן, במה שעשה הרב שך לאחרונה, הוא גרם לטשטוש תחומים, ולהבנת דברים, שהם ההיפך הגמור מן המציאות.
לא היה זה פלא, שנמצאו לאחרונה כאלו, אשר דוקא מדברי הרב שך למדו, כי החילונים בעיקרם, “אורח חייהם” טובות ומקובלות עליו. ולכאורה ישאל השואל, היתכן? היכן אמר כך הרב שך? אך, מי שיתבונן בדבריו, וכיצד הגיב כאשר ביקשו להביא לביתו את יו”ר הליכוד ביבי נתניהו, צריך היה להזדעזע, כיצד “גדול” אינו נזהר בדבריו, ואינו לוקח בחשבון, את משמעות הדברים שהוא משמיע.
הרב שך לא רצה לקבל אותו, ונימק זאת, כי הוא אינו יכול לאפשר שיכנס לביתו מי ש“אורחות חייו” אינן טובות. כזכור, בטרם נבחר ביבי נתניהו, השמיצו אותו בצורה חמורה ביותר, וגילו כל מיני דברים, שאינו היחיד בהן. למגינת הלב, רבים מאוד בציבור החילוני, וביניהם עסקנים בכירים ביותר, שרויים בעבירות מן הסוג הזה, וההבדל האחד הוא, שבהם עסקו פחות מאשר בביבי נתניהו.
כל מי ששמע ברגע הראשון את תגובתו של הרב שך, קיבל זאת בצורה יפה והוגנת. בודאי, שמי ש“אורח חייו” כאלו, אין מקומו בביתם של גדולי תורה. אבל, אם הרב שך לא היה מקבל עסקן חילוני כלשהו, בשל אותו נימוק, דבריו במקומם עומדים. ואדרבה, אלו מחזקים את הגישה הפוסלת כל קשר עם מי ש“אורח חייו” דוגמתו. אבל, מי שלמד את ההיסטוריה של הרב שך, ובמיוחד בשנות הקואליציה עם החרדים, נהרו לביתו של הרב שך עסקנים חילונים, ביניהם כאלו ש“אורח חייהם” לא פחות גרועים משלו, ושל אחרים אף גרועים בהרבה, ובכל זאת הרב שך קיבל אותם.
לציבור החרדי, אין ספק כי החילונים הללו מושחתים עד היסוד בתחומים רבים, במיוחד בתחומים הקשורים בצניעות, טומאה וטהרה, ואף בתחום, אשר רשמית החילונים סבורים כי יש להקפיד ולשמור עליהם. ולדוגמא, חיי המשפחה, רשמית צריכות להתנהל כפי שצריך, אם כי ברור וידוע, כי רבים מאוד מן החילונים “אורח חייהם” הוא אסור וחמור, ולעתים מגיע עד כדי השחתה.
ובכל זאת, הרב שך עשה הבחנה בין ביבי נתניהו לאחרים. וכל בן תורה עושה לעצמו את החשבון, שאם הרב שך אותו פוסל, ואחרים לא, פירושם של דברים, שלהרב שך אין דבר נגד “אורח חייהם” של האחרים.
מי שיתעמק במעשה אשר עשה הרב שך, יגיע למסקנה, כי הוא זה אשר עודד והכשיר את הטמא. הוא זה אשר לא פוסל את “אורח חייהם” של חילונים האחרים. וכאן המעשה החמור אשר עשה. על פי ההשקפה החרדית, “אורח חייהם” של רוב רובם של החילונים, וביניהם אישי הציבור, הוא מופקר.
ציפינו, כי הרב שך יקבל את ביבי נתניהו, דוקא בשל כך. זו היתה מגלה, כי דעת הרב שך על כל החילונים שהם אותו דבר. אך, כאשר הוא מבדיל בין זה לזה, הוא מכשיר את החילונים, וזו גורמת לסכנה חמורה ביותר. יהיו אשר ינסו להאמין, כי שייך ש“אורח חייו” של חילוני יהיו טובים.
אם נתעמק במה שקורה, הרב שך פגע כאן קשות דוקא בהשקפה החרדית. אנו החרדים, איננו מפחדים מכאלו שהם מסוגו של ביבי נתניהו. לא כאלו שהם עושים מעשים דוגמתו, אלא על שעושים זאת בשקט מבלי שאף אחד יודע. אלא אדרבה, כאלו אשר מופיעים בטלויזיה ומודים כי פשעו וחטאו במעשים דוגמת אלו שביבי נתניהו הודה בהם. והסיבה לכך, מפני שזו מכתיבה בצורה ברורה את ההבדלים שבין הדתיים לחילונים. ומבחינה זו, ביבי נתניהו עשה ועושה שירות גדול להשקפה החרדית והדתית.
אותו דבר קורה עם שולמית אלוני. למרות שהיא אוייבת היהדות בכלל, הרי שיש מקום להעריכה. היא משמשת קלף נוח וטוב ביותר לחרדים, היודעים עם מי להתמודד. אין צורך להיות מומחה בכדי להסביר עד כמה היא מסוכנת ומושחתת. מעשיה ודבריה הם ההוכחה הטובה ביותר.
לעומת זאת, עלינו לפחד מכאלו המכחישים ועושים כל מאמץ שיידעו מה שפחות על “אורח חייהם”. אלו מהוים את הסכנה הגדולה, כי אין יודעים עוד להבחין בין אור לחושך.
אותו דבר עם חילונים המעמידים פנים כלפי החרדים, ומעשית עושים מאחורי הגב, מעשים המסכנים את הדת בארץ ישראל.
וכאן העוול הגדול של הרב שך. במקום שהוא יעודד יצורים מן הסוג הזה, בכדי שחילונים אחרים לא יעשו מה שהם עושים מבלי שיידעו ויפלו חלילה ברשת, הרב שך במעשיו מעודד את השקרנים, המסוכנים ליהדות החרדית, ומרחיק את אלו, אשר במעשיהם, - למרות שהם חמורים ביותר - הם מחזקים את היהדות הדתית והחרדית.
הבעיה של הרב שך היתה מאז ומתמיד, שלא לקח בחשבון, כי לומדים ממעשיו, ועד כמה אלו ישפיעו על העתיד. ולדוגמא, היחס לממשלה ולקואליציה, הוא יחס שאין לו יציבות, וממנה לומדים סתירות חמורות.
היחס למדינה בכלל, מוצאים אנו אצל הרב שך, כי הוא יחס של קואליציה ואופוזיציה. ובעוד שבעת שיושבים בקואליציה, לא נשמע אותו מדבר על “שמאטעס כחול לבן” ולועג למדינה ולראשיה, הרי שבעת שיושבים באופויזציה, נזכרים בכל הדברים האלו. זו, הורסת ושוברת את יסודות ההשקפה, הבנויה על יסודות רעועים, כאלו שאין בהם יציבות כלל.
מי שלמד ולומד השקפה חרדית, יודע כי זו אינה משתנה על פי הקשרים עם ראשי השלטון. אמנם, המציאות יוצרת, שהישיבה בקואליציה משחדת את אלו הנהנים ממנה, אך בעקרון, נשמע מכל איש השקפה יציב, את אותם הדברים. לעומת זאת, כאשר עוסקים אנו בהרב שך, במי שצריך היה להיות מורה דרך לנוהרים אחריו, אנו קולטים דבר יסודי ובסיסי. כאשר יושבים אנשיו בקואליציה, הוא ימצא אלף ואחד צידוקים לקיומה של המדינה, למעשיה ומחדליה. לעומת זאת, כאשר יושבים באופוזיציה, הוא הופך להיות קיצוני ביותר.
גישה זו מתאימה לעסקנים, כאלו שהשוחד הציבורי, הוא זה המעבירם על דעתם. ואכן, מאיש ציבור - גם הטוב שביניהם - אנו מצפים למהפכים מן הסוג הזה. אבל, ממי שמכנים אותו “גדול”, ומי שמדבריו ומעשיו לומדים, ממנו מצפים ליציבות, הוא חייב להיות אחיד תמיד בכל מצב.
ייאמר ברורות. לו היה ביבי נתניהו ראש הממשלה, ו“יהדות התורה” היתה בקואליציה, אין ספק כי הרב שך היה מקבל את ביבי נתניהו בביתו. הוא כלל לא היה מדבר על “אורח חייו”. רק עתה, כאשר יושבים באופוזיציה, וביבי נתניהו בינתיים אינו ראש הממשלה, הוא מרשה לעצמו לעשות כך.
האמת היא, שמה שאותנו מעסיק כרגע, אינו זה שהוא קיבל אותו או לא. ניתן תמיד להסביר מדוע הפעם מקבלים ופעם אחרת דוחים. הבעיה הפעם הוא בנימוק. כאשר הרב שך פוסל את ביבי נתניהו בשל “אורח חייו”, זו שוברת והורסת את יסודות ההשקפה. הוא גורם לחיזוקם של שפלים ונבזים אחרים, ונותן להם הכשר, כאילו שהם טובים ורצויים.
אחת הבעיות היסודיות של דורנו, שאין בציבור החרדי השקפה יסודית. מצב זה הוא לאו דוקא אצל הרב שך בלבד, נמצא זאת גם בסאטמאר, וניתן לכם דוגמא קטנה. בעוד שהם היו צריכים להיות נושאי הדגל המלחמתי נגד “דגל המדינה”, הרי שמשך שנים הם לא עשו דבר נגד הרב שך גם הפעם, במשך שבועיים שתקו, ולבסוף נתרצו והכניסו רשימה נגד, אך על ידי כתב מבחוץ, כזה אשר העורך אינו נוטל אחריות למה שהוא כותב.
סענדר דייטש, הדובר הרשמי של ההשקפה הסאטמארית מילא פיו מים. בעוד שנגד אגודת ישראל על דברים הרבה פחות חמורים הוא יזעק חמס. הסיבה לכך, בשל קשרים פוליטיים. הפוליטיקה היא זו המנחה את מה שכדאי לו ומה שלא טוב לו.
כאשר הוא רוצה להתחנף להרב שך, הוא שוכח מן ה“דגל הישמעאלי” כפי שהוא יודע לכנות בהזדמנויות אחרות. כאן אין עוד ערך לעקרונות. וזה מה שקורה בעתון הליטאי, גם שם, נראה איך שאין יציבות, ולדוגמא, כאשר נפטר הגאון רבי יוסף דב סולובייצ’יק ראש ישיבת “רבי יצחק אלחנן”, הרי שבישראל הם כתבו עליו רק ז”ל, ולעומת זאת בניו יורק בשל הפחד מפני מה יאמרו אנשיהם, הם כתבו זצ”ל.
הלבלרים הללו לומדים ממעשיו ודרכיו של הרב שך. ומצאנו גם מצאנו, שהוא אמר על רבנים וגדולים דברים חמורים ביותר, ואילו מאוחר יותר נתרצה ו“שכח” את כל אשר אמר עליהם. שוב ושוב אנו לומדים, עד כמה הוא רחוק מן האמת ומן היציבות, ועושה מן ה“השקפה” סחר פוליטי.
אך, לולא היה מזיק ל“השקפה” המקורית, ולחינוך הבנים, יתכן ויכלו לחיות עם מציאות זו. אבל, כאשר הרב שך מחנך לגישה שהיא מחבלת ומזיקה, דוגמת זו שעשה עתה עם ביבי נתניהו, כאשר חיבל באחד מעקרונות היסוד, כי “אורח חייהם” של כל החילונים הוא לא טוב, וכי אין הבדל בינם לבין ביבי נתניהו, הרי שהוא גרם וגורם לחורבן גדול ורציני בעולמה של תורה.
כאשר הדברים היו נשמעים על ידי מי שאינו איש השקפה, ומי שאינו “גדול”, היינו פחות מתייחסים לענין, מאחר ומדבריו אין לומדים וקובעים הלכה למעשה. אבל, כאשר “גדול” משמיע דברים, או עושה מעשים שכלפי חוץ לכאורה יראו כטובים ויפים, אם כי אלו עקומים ורחוקים מן הדרך כפי שצריך שיהיה, זו מחייבת הבהרת דברים.
אחד הדברים החשובים אך מאוד חמורים, הוא שלומדים מדבריהם ומעשיהם של “גדולים”. וכאשר אלו מעשים טובים המלמדים דרך ושיטה, זה טוב. אך, כאשר מתוך הדברים ניתן חלילה ללמוד דרכים שאינן חיוביות, דוגמת מה שעשה הרב שך לאחרונה, אלו מחייבים הבהרת דברים, ולדעת, כי אין ללמוד מן המעשים הללו.
למדונו חז”ל, “מכלל לאו אתה שומע הן”, זהו אחד המושגים שהרב שך עוסק בהם הרבה בשיעוריו. ולכן, הדבר קשה שבעתיים, כיצד הוא אינו קולט, כי על ידי דבריו, לומדים ומבינים דברים חמורים עד מאוד, ועד כדי כך, שאלו הורסים ושוברים עמל של עשרות ומאות שנים של גדולי ישראל בעבר, ודוקא, כאשר לכאורה מלמעלה, הדברים שהוא אומר נראים יפים וטובים.
כוחו של “גדול”, הוא בעמקות ותוכן שהוא מכתיב. ולכן, במה שעשה הרב שך לאחרונה, הוא גרם לטשטוש תחומים, ולהבנת דברים, שהם ההיפך הגמור מן המציאות.
לא היה זה פלא, שנמצאו לאחרונה כאלו, אשר דוקא מדברי הרב שך למדו, כי החילונים בעיקרם, “אורח חייהם” טובות ומקובלות עליו. ולכאורה ישאל השואל, היתכן? היכן אמר כך הרב שך? אך, מי שיתבונן בדבריו, וכיצד הגיב כאשר ביקשו להביא לביתו את יו”ר הליכוד ביבי נתניהו, צריך היה להזדעזע, כיצד “גדול” אינו נזהר בדבריו, ואינו לוקח בחשבון, את משמעות הדברים שהוא משמיע.
הרב שך לא רצה לקבל אותו, ונימק זאת, כי הוא אינו יכול לאפשר שיכנס לביתו מי ש“אורחות חייו” אינן טובות. כזכור, בטרם נבחר ביבי נתניהו, השמיצו אותו בצורה חמורה ביותר, וגילו כל מיני דברים, שאינו היחיד בהן. למגינת הלב, רבים מאוד בציבור החילוני, וביניהם עסקנים בכירים ביותר, שרויים בעבירות מן הסוג הזה, וההבדל האחד הוא, שבהם עסקו פחות מאשר בביבי נתניהו.
כל מי ששמע ברגע הראשון את תגובתו של הרב שך, קיבל זאת בצורה יפה והוגנת. בודאי, שמי ש“אורח חייו” כאלו, אין מקומו בביתם של גדולי תורה. אבל, אם הרב שך לא היה מקבל עסקן חילוני כלשהו, בשל אותו נימוק, דבריו במקומם עומדים. ואדרבה, אלו מחזקים את הגישה הפוסלת כל קשר עם מי ש“אורח חייו” דוגמתו. אבל, מי שלמד את ההיסטוריה של הרב שך, ובמיוחד בשנות הקואליציה עם החרדים, נהרו לביתו של הרב שך עסקנים חילונים, ביניהם כאלו ש“אורח חייהם” לא פחות גרועים משלו, ושל אחרים אף גרועים בהרבה, ובכל זאת הרב שך קיבל אותם.
לציבור החרדי, אין ספק כי החילונים הללו מושחתים עד היסוד בתחומים רבים, במיוחד בתחומים הקשורים בצניעות, טומאה וטהרה, ואף בתחום, אשר רשמית החילונים סבורים כי יש להקפיד ולשמור עליהם. ולדוגמא, חיי המשפחה, רשמית צריכות להתנהל כפי שצריך, אם כי ברור וידוע, כי רבים מאוד מן החילונים “אורח חייהם” הוא אסור וחמור, ולעתים מגיע עד כדי השחתה.
ובכל זאת, הרב שך עשה הבחנה בין ביבי נתניהו לאחרים. וכל בן תורה עושה לעצמו את החשבון, שאם הרב שך אותו פוסל, ואחרים לא, פירושם של דברים, שלהרב שך אין דבר נגד “אורח חייהם” של האחרים.
מי שיתעמק במעשה אשר עשה הרב שך, יגיע למסקנה, כי הוא זה אשר עודד והכשיר את הטמא. הוא זה אשר לא פוסל את “אורח חייהם” של חילונים האחרים. וכאן המעשה החמור אשר עשה. על פי ההשקפה החרדית, “אורח חייהם” של רוב רובם של החילונים, וביניהם אישי הציבור, הוא מופקר.
ציפינו, כי הרב שך יקבל את ביבי נתניהו, דוקא בשל כך. זו היתה מגלה, כי דעת הרב שך על כל החילונים שהם אותו דבר. אך, כאשר הוא מבדיל בין זה לזה, הוא מכשיר את החילונים, וזו גורמת לסכנה חמורה ביותר. יהיו אשר ינסו להאמין, כי שייך ש“אורח חייו” של חילוני יהיו טובים.
אם נתעמק במה שקורה, הרב שך פגע כאן קשות דוקא בהשקפה החרדית. אנו החרדים, איננו מפחדים מכאלו שהם מסוגו של ביבי נתניהו. לא כאלו שהם עושים מעשים דוגמתו, אלא על שעושים זאת בשקט מבלי שאף אחד יודע. אלא אדרבה, כאלו אשר מופיעים בטלויזיה ומודים כי פשעו וחטאו במעשים דוגמת אלו שביבי נתניהו הודה בהם. והסיבה לכך, מפני שזו מכתיבה בצורה ברורה את ההבדלים שבין הדתיים לחילונים. ומבחינה זו, ביבי נתניהו עשה ועושה שירות גדול להשקפה החרדית והדתית.
אותו דבר קורה עם שולמית אלוני. למרות שהיא אוייבת היהדות בכלל, הרי שיש מקום להעריכה. היא משמשת קלף נוח וטוב ביותר לחרדים, היודעים עם מי להתמודד. אין צורך להיות מומחה בכדי להסביר עד כמה היא מסוכנת ומושחתת. מעשיה ודבריה הם ההוכחה הטובה ביותר.
לעומת זאת, עלינו לפחד מכאלו המכחישים ועושים כל מאמץ שיידעו מה שפחות על “אורח חייהם”. אלו מהוים את הסכנה הגדולה, כי אין יודעים עוד להבחין בין אור לחושך.
אותו דבר עם חילונים המעמידים פנים כלפי החרדים, ומעשית עושים מאחורי הגב, מעשים המסכנים את הדת בארץ ישראל.
וכאן העוול הגדול של הרב שך. במקום שהוא יעודד יצורים מן הסוג הזה, בכדי שחילונים אחרים לא יעשו מה שהם עושים מבלי שיידעו ויפלו חלילה ברשת, הרב שך במעשיו מעודד את השקרנים, המסוכנים ליהדות החרדית, ומרחיק את אלו, אשר במעשיהם, - למרות שהם חמורים ביותר - הם מחזקים את היהדות הדתית והחרדית.
הבעיה של הרב שך היתה מאז ומתמיד, שלא לקח בחשבון, כי לומדים ממעשיו, ועד כמה אלו ישפיעו על העתיד. ולדוגמא, היחס לממשלה ולקואליציה, הוא יחס שאין לו יציבות, וממנה לומדים סתירות חמורות.
היחס למדינה בכלל, מוצאים אנו אצל הרב שך, כי הוא יחס של קואליציה ואופוזיציה. ובעוד שבעת שיושבים בקואליציה, לא נשמע אותו מדבר על “שמאטעס כחול לבן” ולועג למדינה ולראשיה, הרי שבעת שיושבים באופויזציה, נזכרים בכל הדברים האלו. זו, הורסת ושוברת את יסודות ההשקפה, הבנויה על יסודות רעועים, כאלו שאין בהם יציבות כלל.
מי שלמד ולומד השקפה חרדית, יודע כי זו אינה משתנה על פי הקשרים עם ראשי השלטון. אמנם, המציאות יוצרת, שהישיבה בקואליציה משחדת את אלו הנהנים ממנה, אך בעקרון, נשמע מכל איש השקפה יציב, את אותם הדברים. לעומת זאת, כאשר עוסקים אנו בהרב שך, במי שצריך היה להיות מורה דרך לנוהרים אחריו, אנו קולטים דבר יסודי ובסיסי. כאשר יושבים אנשיו בקואליציה, הוא ימצא אלף ואחד צידוקים לקיומה של המדינה, למעשיה ומחדליה. לעומת זאת, כאשר יושבים באופוזיציה, הוא הופך להיות קיצוני ביותר.
גישה זו מתאימה לעסקנים, כאלו שהשוחד הציבורי, הוא זה המעבירם על דעתם. ואכן, מאיש ציבור - גם הטוב שביניהם - אנו מצפים למהפכים מן הסוג הזה. אבל, ממי שמכנים אותו “גדול”, ומי שמדבריו ומעשיו לומדים, ממנו מצפים ליציבות, הוא חייב להיות אחיד תמיד בכל מצב.
ייאמר ברורות. לו היה ביבי נתניהו ראש הממשלה, ו“יהדות התורה” היתה בקואליציה, אין ספק כי הרב שך היה מקבל את ביבי נתניהו בביתו. הוא כלל לא היה מדבר על “אורח חייו”. רק עתה, כאשר יושבים באופוזיציה, וביבי נתניהו בינתיים אינו ראש הממשלה, הוא מרשה לעצמו לעשות כך.
האמת היא, שמה שאותנו מעסיק כרגע, אינו זה שהוא קיבל אותו או לא. ניתן תמיד להסביר מדוע הפעם מקבלים ופעם אחרת דוחים. הבעיה הפעם הוא בנימוק. כאשר הרב שך פוסל את ביבי נתניהו בשל “אורח חייו”, זו שוברת והורסת את יסודות ההשקפה. הוא גורם לחיזוקם של שפלים ונבזים אחרים, ונותן להם הכשר, כאילו שהם טובים ורצויים.
אחת הבעיות היסודיות של דורנו, שאין בציבור החרדי השקפה יסודית. מצב זה הוא לאו דוקא אצל הרב שך בלבד, נמצא זאת גם בסאטמאר, וניתן לכם דוגמא קטנה. בעוד שהם היו צריכים להיות נושאי הדגל המלחמתי נגד “דגל המדינה”, הרי שמשך שנים הם לא עשו דבר נגד הרב שך גם הפעם, במשך שבועיים שתקו, ולבסוף נתרצו והכניסו רשימה נגד, אך על ידי כתב מבחוץ, כזה אשר העורך אינו נוטל אחריות למה שהוא כותב.
סענדר דייטש, הדובר הרשמי של ההשקפה הסאטמארית מילא פיו מים. בעוד שנגד אגודת ישראל על דברים הרבה פחות חמורים הוא יזעק חמס. הסיבה לכך, בשל קשרים פוליטיים. הפוליטיקה היא זו המנחה את מה שכדאי לו ומה שלא טוב לו.
כאשר הוא רוצה להתחנף להרב שך, הוא שוכח מן ה“דגל הישמעאלי” כפי שהוא יודע לכנות בהזדמנויות אחרות. כאן אין עוד ערך לעקרונות. וזה מה שקורה בעתון הליטאי, גם שם, נראה איך שאין יציבות, ולדוגמא, כאשר נפטר הגאון רבי יוסף דב סולובייצ’יק ראש ישיבת “רבי יצחק אלחנן”, הרי שבישראל הם כתבו עליו רק ז”ל, ולעומת זאת בניו יורק בשל הפחד מפני מה יאמרו אנשיהם, הם כתבו זצ”ל.
הלבלרים הללו לומדים ממעשיו ודרכיו של הרב שך. ומצאנו גם מצאנו, שהוא אמר על רבנים וגדולים דברים חמורים ביותר, ואילו מאוחר יותר נתרצה ו“שכח” את כל אשר אמר עליהם. שוב ושוב אנו לומדים, עד כמה הוא רחוק מן האמת ומן היציבות, ועושה מן ה“השקפה” סחר פוליטי.
אך, לולא היה מזיק ל“השקפה” המקורית, ולחינוך הבנים, יתכן ויכלו לחיות עם מציאות זו. אבל, כאשר הרב שך מחנך לגישה שהיא מחבלת ומזיקה, דוגמת זו שעשה עתה עם ביבי נתניהו, כאשר חיבל באחד מעקרונות היסוד, כי “אורח חייהם” של כל החילונים הוא לא טוב, וכי אין הבדל בינם לבין ביבי נתניהו, הרי שהוא גרם וגורם לחורבן גדול ורציני בעולמה של תורה.
