הרצחת וגם ירשת?

  זעקות שבר זועקים עתה הליטאים נגד הפירוד

    מאז נודע על התכנית להקמת בית ספר חסידי, ובמיוחד לאחרונה כשהדבר כבר יוצא אל הפועל, מעלים שוב ושוב הליטאים את ענין הפירוד, הם זועקים מרה, ומאשימים את החסידים כי הם הגורמים לפירוד ביהדות החרדית.
    גם הרב שך ביום ראשון בשבוע שעבר, כאשר עמד על במת ישיבת פונוביז’ בפתיחה ל‘ירחי כלה’ זעק מרה נגד הפירוד, וטען כי הדבר אסור.
    הרב שך לא הסביר בדבריו, מדוע בכל התחומים שהוא מעוניין בהם, הפירוד מותר, והיכן שהליטאים חוטפים מכה קשה שם הפירוד אסור. אם אסור להפריד בין הדבקים, אז אסור להביא לקרע בין חלקי היהדות החרדית, מדוע הוא החליט לפני שנה להפרד מאגודת ישראל ולהקים מועצת גדולי תורה משלו? מדוע הוא מיהר להקים משרדים חופפים בכל מה שידו השיגה?
    מוזר מאוד לשמוע מהרב שך דברים נגד הפירוד. בשעתו כאשר הוא הכריז על הפירוד הזהירו אותו רבנים וגדולי תורה נגד הפירוד. הוא הסביר כי מדובר בפגיעה בהשקפתו, וזו קודמת לאיחודה של היהדות החרדית.
    ולכן פלא הוא לשמוע מהרב שך ומהציבור הליטאי דברים נגד הפירוד, מדוע שלא יבינו, שכאשר מדובר בפגיעה בהשקפת החסידים, הפירוד קודם לאיחוד? האם רק פגיעה בהשקפת הליטאים היא זו המתירה את הפירוד, ואילו פגיעה בהשקפת החסידים, אוסרת את הפירוד?
    על הרב שך והציבור הליטאי לדעת, כי אין להם מונופול על היהדות החרדית. זכותו של הרב שך להורות לליטאים, וחובתם של הליטאים הכפופים למרותו לשמוע בקולו. אך לציבור החסידי יש מנהיגים משלו, וכשאלו מורים להם אחרת, חייבים הם לשמוע בקול רבותיהם, והוראותיו של הרב שך בטלות ומבוטלות.
    בעבר, כשישבו במועצת גדולי התורה שהיה מאוחד רבנים חסידים וליטאים, ובה השתתף גם הרב שך, נאלצו לקבל את הוראותיו, אם מוסד זה אישר זאת. אך בו ברגע שאינו שם, הוא אינו יכול עוד לתת הוראות לציבור שאינו נמנה על חסידיו. עליו להבין, שאת כוחו שאב בציבור הכללי מעצם היותו חבר מועצת גדולי התורה, וממילא גדולי התורה החסידים אף שלא הסכימו עם חלק גדול מהשקפותיו השלימו עמן. אך באותו רגע שהציב עצמו מעברו השני של המתרס, המשחק הזה נגמר.

*    *    *

    האידיאולוגים בבני ברק מאנשיו של הרב שך מתאימים את התורה להשקפתם, בניגוד לגישה המחייבת להתקרב לתורה ולא את התורה להשקפה, אלו בכל שני וחמישי ממציאים פירושים חדשים, גישה חדשה, הבונה וסותרת, ומקרבת למעשה את התורה להשקפתם. הם לא יזוזו למען הענין, הם יזיזו את הענין למען האינטרס.
    כאשר הם רצו פירוד, טענו כי הדבר מחוייב המציאות, כאשר הם רצו להבטיח ייצוג לאנשיהם בכנסת, הכל היה כשר. מי שיעיין בחומר הרב שהציפו באותם הימים, יבחין כי הנימוק המרכזי שלהם היה, כי הפירוד הוא דבר טוב וחיובי. לטענתם הדבר יביא לקנאת סופרים, ויגביר את כוחה של היהדות החרדית. הם התעלמו מן ההשלכות האיומות, של חרב איש ברעהו, של שנאת חנם איומה, וצרות אחרות שפירוד כזה גורם ביהדות החרדית. הם רצו להשיג את מה שרצו, ולמענה הקריבו את הכל.
    כך היה גם שנים קודם לכן. כאשר אלו לא רצו את פועלי אגודת ישראל, העלו נימוקים רבים מדוע חייבים להיפרד, ברגע שחשבו שלחסידי גור יהיה רב מדי, הפירוד היה מחוייב המציאות. אך באותו רגע שהדבר היה אמור לפגוע בהם, הקערה נהפכה על פיה, והפירוד הפך לחמור והמסוכן ביותר.
    באיזו חוצפה, יכול אדם להתייצב ולומר כי הפירוד אסור, כאשר הוא האחראי הישיר לפירוד בכלל ישראל. האם הוא מאמין שזכרון הציבור כל כך קצר שאינו זוכר מה אירע לפני פחות משנה? מי גרם לפירוד, מי איים, מי ביצע למעשה את מה שלא רצו אז החסידים?
    אי אפשר בשום אופן להפריד, ולאחר מכן להתלונן על נזקים. מי שאחראי למעשים אלה, שיאכל אותה. עליו לשאת בתוצאות גם אם הם פוגעים באינטרס שלו.
    לעמוד על הבמה, לזעוק נגד הפירוד, מבלי להסביר מדוע פרש ונפרד מאגודת ישראל וממועצת גדולי התורה, יש בכך משום הגזמה, זכותו של הציבור לפחות להבין, מדוע בכל התחומים שלהרב שך היה בהם ענין הפירוד היה מותר, וכאשר מדובר בחינוך הבנות, היכן שבמשך שנים פגעו בנשמותיהן של הבנות ממשפחות חסידיות, שם הפירוד אסור.

*    *    *

    הרב שך בדבריו לא התייחס לנקודה אחרת השייכת לענין זה. המציאות היא, שהבנות בינן לבין עצמן רבות. סיפורים רבים הופצו בשנה האחרונה על הנעשה בתחומי בית הספר בין המורות לבנות. עד כדי, שנאלצו לארגן שני חדרי מורות, כי המורות לא הסכימו לשבת אלו בצד אלו. הליטאיות ישבו לבדן והחסידיות לבדן. התלמידות עמדו מן הצד וחזו בנעשה. מצב זה היה נמשך כל זמן שהציבור האשכנזי מפולג. מצב זה היה מחמיר בכל פרשה חדשה שתתעורר. האם זה טוב לתלמידות? האם מותר שהבנות בבית הספר יראו איך שהמורות רבות, ואינן יושבות זו לצד זו בחדר המורות?
    במצב כפי שיצר הרב שך אי פירוד יוצר בעיות. וכאשר נשוה בין מצב של אי פירוד לפירוד, האי פירוד יהיה גרוע מן הפירוד.
    מציאות היא, שילדות בנות עשר רבות בבית הספר. זו מדברת על רב זה וזו על הרב האחר. מצב זה נוצר בעקבות שיחות המבוגרים. הילדות שומעות על מה מדברים, וזה מתבטא בשיחות בין הבנות בבית הספר. במצב הזה אסור שיישבו בנות אלו לצד הבנות האחרות, עדיף שילמדו קבוצות של בנות הבאות מבתי החסידים או מבתי הליטאים שלהן גישה אחידה בכל הקשור לאידיאה חסידית או ליטאית, וכך נמנע מצב עגום זה אותו יצר הרב שך בשנה האחרונה. אסור לשכוח, מצב זה לא היה קודם, לא שמענו מעולם שמורות לא יישבו יחד בחדר המורות בשל מחלוקת אידיאולוגית, לא שמענו מעולם קודם שכיתות יתפלגו ויריבו על מי גדול יותר האדמו”ר מגור או הרב שך.
    בטרם פתרו בעיה זו, אין לדבר נגד פירוד. אם הרב שך לא יכול לפתור את המצב הזה, הפירוד הוא מחוייב המציאות. להשאיר את המצב כמות שהוא הוא אסון לחינוך החרדי.

*    *    *

    ההבדל בין החסידים לליטאים בענין זה של פירוד, הוא שהחסידים נאלצים להיפרד כשכלו כל הקיצין, כאשר פוגעים בנפש, כאשר הורסים את חינוך הבנות. ואילו הליטאים, למען שררה כבוד וכסף נפרדו. עדיין לא שכחנו על מה רבו בשנה שעברה, מה רצו ומה תבעו, לו היו נותנים להם משהו חומרי יותר, הם היו מוותרים על הכל. כל היתר היה כיסוי אידיאולוגי לא מציאותי. הכוונה היתה ברורה השתלטות על היהדות החרדית.
    מצב בתי הספר לבנות אשר בהן למדו בנות מן החסידים והליטאים יחדיו, היה עגום תמיד*. כבר שנים שמדברים על הצורך לתיקון המצב, אך איש מבין החסידים לא הפריד, פחדו מצעד זה. הרב שך הוא זה ששבר את הכלים ועתה אין עוד מנוס הפירוד הוא מחוייב המציאות.
    מי שהפריד בכל השנים היה הרב שך. הוא זה שהקים מוסדות ליטאים, הוא היה הראשון שהקים סמינר לבנות ליטאיות בירושלים, הוא היה זה שהקים תלמודי תורה ליטאיים, ואילץ את ההורים החסידים לעזוב את תלמוד התורה שהיה קודם לכן נייטראלי, ובכל זאת הציבור החסידי הבליג. בלעו צפרדעים, ואיפשרו לו להמשיך לעשות ככל שהוא רוצה.
    איש לא לקח בחשבון את ההשלכות הצפויות, איש לא האמין שהרב שך יעשה בסופו של דבר צעד כל כך מרחיק לכת, ולכן הבליגו. אין ספק שלו ידעו מראש מה יהיה הסוף, כבר לפני שנים היו מפרידים בין הבנות.
    אין זה סוד שהמורות הליטאיות פגעו בבנות החסידיות פגיעות קשות ואיומות. אחת המורות שרצתה ללגלג על החסידים, היתה אומרת לבנות החסידיות, לנקות את הלוח בשטריימל של הוריהן. המורות הקדישו שעות ארוכות להחדרת תודעה ליטאית בבנות, והתעלמו לגמרי מן העובדה, שמרבית הבנות הינן בנות להורים חסידים. ולכן לא היה זה פלא מדוע נוצרו קשיים לחתן את הבנות עם בחורים מישיבות חסידיות. אותן הבנות להורים חסידים לא רצו לשמוע על שטריימל. הן היו אומרות כי שטריימל טוב לנקות גיר מן הלוח, וזלזלו בחסידים. הם רצו בחורים ליטאים, שלהם בלורית גבוהה, חליפת האופנה האחרונה, ועניבה המעוצבת על ידי מיטב מעצבי האופנה.
    ההורים התלוננו ותבעו פתרון, אך כולם חששו. וכאשר הגיעו מים עד נפש, במיוחד בשנה זו, כאשר המורות הליטאיות, במקום להרגיע את הבנות ולהסביר להן כי מדובר במשהו זמני, וכי יש לכבד את כולם, הסיתו וליבו את האש. ילדות בנות שבע ושמונה היו באות הביתה עם סיפורים שההורים ממש הזדעזעו.
    הציבור החסידי עשה צעד חשוב, ואל לו להירתע. אסור לו לקבל את פניות ה‘שלום’ המופנות לעברו בימים אלה שמטרתן אחת ויחידה, לעבור את תאריך פתיחת בית הספר, ולמנוע במשך שנה נוספת פתיחת בית ספר כזה. חייבים לפתוח בתי ספר חסידיים בכל רחבי הארץ, ורק לאחר מכן להידבר לשלום. גם אם רוצים הם באמת בשלום, אסור שישלטו על הנפש החסידית. אם רוצים הם שילמדו יחדיו, אז רק בתנאי שהוועדות הפדגוגיות והמחנכות יהיו מורכבות מאחוז יחסי שידאג לאינטרס החסידי ולפחות יגן עליו. כל עוד לא מוכנים לכך, חבל על ההידברות, ההפסד יהיה כולו של החסידים.

*    *    *

    על פירוד היה צורך לדבר ולחשוב עוד בטרם עשו את הצעד הראשון. ברגע שיצאו לדרך חייבים היו להשלים עם התוצאות שלהן. לדבר נגד הפירוד בבתי הספר לבנות מבלי לנמק מדוע הפירוד בכל יתר התחומים מותרים, הדברים לא רציניים.
    אסור לשכוח, שבחינוך הבנים קיים למעשה פירוד דה פקטו. הבנים לומדים במוסדות חינוך ליטאים או חסידים. שם אין תובעים שילמדו יחדיו. איש לא העלה גם בעבר תביעות כאלה. ומדוע שונה הדבר אצל הבנות, למה לא ילמדו גם הבנות במסגרות יחודיות?

הערה

*המחנכות הליטאיות בשעתו חינכו שירצו רק ‘בן תורה’ מישיבות ליטאיות, ושלא ירצו בחורים מישיבות חסידיות