יום שלישי, 27 במרץ 2012

הרב שך והציונות

הוא זועק כי ה“בני תורה” וה“חרדים” הם ה“ציונים” ובכך הוא גורם טשטוש גמור במהותה של ה“ציונות”

לולא היינו עוסקים ב“גדול”, היינו קובעים כי מדובר בודאי ב“טיפש”, כזה אשר אינו מבין במה שהוא עוסק. כי לו ידע, הוא היה קודם לכל מסביר מה זה “ציונות” ורק לאחריה יכל לקבוע דברים, שגם אז אסור היה להם להישמע כפי שנשמעו.
    מי אשר שמע את דבריו של הרב שך, ואינו מבין לעומקה של ה“השקפה” החרדית ומשמעותה, קיבל את הדברים באחת משני הדרכים. או שראה בה קביעה כוללנית כזו, אשר עלולה להמיט אסון על היהדות החרדית. או כזו אשר יש בה ראות והסבר חדש לנושא ה“ציוני”. כזה האומר, שקיימת אפשרות, שה“ציונות” תהיה מקובלת וטובה על הציבור החרדי בכלל, אם יקבלו תנאים מסויימים.
    לעומתם, מי שמבינים לתוכנם של דברים, ובמיוחד למשמעותה של הציונות מייסדיה ומטרותיה, אלו נחרדו חרדה עמוקה, ולא סתם חרדה, אלא הגיעו למסקנה, כי להרב שך בעיה יסודית. הוא כלל אינו קולט באיזה עולם הוא חי, הוא לא מבין מה זו “ציונות”, כי לא ידע והבין, הוא כלל לא היה מעלה על דל שפתיו דברים שכאלו.
    וראשית, בטרם ניגש להרב שך בנושא זה, עלינו להבין מה זה “ציונות” בכלל, והאם שייך שיהודי חרדי יהיה “ציוני”. וכאן, בל נשכח, כי בנושא הזה קיים ויכוח ישן נושן שבין החרדים לדתיים לאומיים. כאשר האחרונים טענו, כי מה שחסר לציונות זו רק רוח התורה, וכאשר מזווגים את זו עם תורת ישראל, אין שום דבר אחר היכול לשלול את הציונות.
    לעומתם, החרדים לא קבלו גישה זו. ומי שהספיק לשכוח נזכיר, שעד להקמת המדינה, רוב רובם של החרדים התנגדו למדינה ולציונות. רק לאחר שהמדינה הוקמה, השתנו הדברים מבחינת היחס למדינה, אך בשום אופן לא ל“ציונות”. מאחר ומייסדיה החדירו ב“ציונות” אופי אנטי דתי, כזה אשר לא רק שאינה נושאת עימה זהות דתית כלשהו, אלא אף יש בה הרבה ממה שיש במומר להכעיס.
    הבעיה הגדולה של הציונות היתה כבר מן הרגע הראשון, שזו התעלמה כליל מן המחוייבויות הדתיות, ולולא היו בה חברים דתיים, אין ספק כי אף את המעט שהסכימו לה לא היו מסכימים. ועל הכל, גדולי הציונים, דוגמת הרצל וחבריו, היו עוכרי ישראל במלא מובן המילה.
    וכאן המקום שוב להזכיר להרב שך, כי מי שייצג את הימין באותם הימים היה זאב ז’בוטינסקי, שלאורו הלכו אנשי הימין, ולא היה עוד בדורנו עוכר ישראל ומשומד כמוהו. עד כדי כך, שמה שרוב רובם של השמאלנים אינם מעיזים לעשות, הוא עשה. רוב רובם של השמאלנים מלים את בניהם, ואילו זאב ז’בוטינסקי איש הימין, היה זה שהכריז בפומבי והתגאה בכך, שלא מל את בנו כלל.
    וכאן אולי הרב שך יקלוט, כי הקביעה שלו כי הימין הם רק מומרים לתיאבון, עומדת בסתירה מוחלטת למציאות.
    כך, שכאשר אנו עוסקים בראשוני הציונים, אלו אשר חזו את המדינה, וגיבשו את יסודות הציונות, גם אם יכלו באיזשהו מקום להחדיר כמה פינות אור ברוח התורה, אך עצם העובדה שהם אלו אשר קבעו אותה, הרי שזה בדיוק כפי שמומר יכתוב ספר תורה. זה לא יכול ללכת יחד כלל.
    אין להרחיב את הדיבור על הציונות ומהותה. על כך נכתב רבות, ואין עוד מי מבין החרדים שאינו יודע במה דברים אמורים. אבל השאלה הנשאלת היא, האם מותר ואפשר כלל, שיהודי חרדי יגדיר את עצמו כ“ציוני”?
    על כך התשובה היא אחת ויחידה. גם אם ל“ציונות” היתה מטרה שבחלקה אולי ימצאו לה מליצי יושר, אך במציאות כפי שנוסדה, וכפי שהטיפו לה, היא פסלה את עצמה מלהיות קיימת. ועובדה היא, שכל גדולי ישראל החרדים ללא יוצא מן הכלל עד להקמת המדינה התנגדו ל“ציונות”.
    גם לאחר הקמת המדינה, למרות שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לה, הרי באשר ל“ציונות” ברור היה לכל, כי מדובר במשהו שהוא פסול בתכלית.
    וכאן, בטרם נמשיך בנושא לכשעצמו נזכיר, כי אין משמעות הדברים שאנו מסכימים עם הגישה הפוסלת את המדינה בשל ה“ציונות”. בנושא זה כבר נאמרו דברים ברורים על ידי רוב רובם של גדולי ישראל, שחילקו בין הציונות למדינה.
    במשך שנות הבחרות, של כל בחור חרדי, מחדירים בתוכו ערכים כאלו, הסולדים מן ה“ציונות”. בכל מוסד חרדי יעשו זאת אחרת, אך המכנה המשותף של הכל הוא, כי הציונות הוא דבר חמור פסול ואסור.
    והנה, במקום שבחור ישיבה או אברך בכולל ישמע מהרב שך דברים חמורים נגד הציונות, וכי יתריע נגד ה“ציונות” בכלל, קם הרב שך, ומשמיע דברים שהם היפך וסתירה למה שלמדו במשך שנים, ושומעים כי ה“ציונות” הוא דבר טוב ויפה, וכי כל הבעיה היא רק בכך, שלא הרצל הוא ה“ציוני”, אלא ה“בני תורה” הציבור החרדי הוא ה“ציוני”.
    וכאן נשאלת השאלה הבסיסית, מה זה “ציונות”, והאם בכלל הרב שך מקבל את ה“ציונות” ככל גדולי ישראל שהתנגדו לה בתכלית, ואשר אף לאחר הקמת המדינה המשיכו להתנגד לה גם ללא כל קשר להכרה במדינה כמדינה, או שאצלו הדברים שונים בתכלית?
    אין ספק, כי לדעת רוב רובם של גדולי ישראל, הרב שך טועה ומטעה, וכי אין זה נכון שאנו החרדים “ציונים”. לא ולא! אנו לא ציונים. יתכן, וכי ליטאי בני ברק הם ציונים, כאשר מה שחשוב להם אינו העיקר אלא הטפל, אך הרב שך אינו יכול לזרוק על הציבור החרדי כולו, ולהאשימו חלילה ב“ציונות”.
    חוץ מזה, ולשם כך אנו כותבים שורות אלו. למדנו, חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם... כאשר “גדול” משמיע דברים, יש להם לא רק את משמעות הדברים לכשעצמם, אלא ההשפעה שיש לה על כלל הציבור, ובמיוחד כאשר הדברים נשמעים בצורה, היכולה להתפרש לא נכון.
    תפקידו של הרב שך הוא כמחנך. ולכן, כאשר הוא זועק “אנחנו הציונים”, הוא עושה מעשה חמור ביותר. זה מתאים לעסקן, כזה אשר רוצה להתווכח עם חילונים או עם כאלו שהוא מאמין שיפיק בה תועלת. אך בשום אופן לא כאשר “גדול” מדבר בפני החרדים.
    בל נשכח, כי הרב שך דיבר בפני ציבור החרדים ולא בפני הרחוב החילוני. וכאן, המעשה חמור פי כמה. לציבור כזה, חייבים קודם להסביר במה מדובר. בל נשכח, כי בין הציבור יושב המון של יהודים תמימים שאינם מבינים לעומקם של דברים, ואינם לומדים דבר מתוך דבר, ומקבלים את הדברים כפשוטם. הללו, יכולים להבין מדבריו של הרב שך, כי מדובר בתחרות שבינו לבין הרצל על מי שמבצע בפועל את הציונות.
    אין זה מספיק שהרב שך אומר כי אנו שומרים והולכים בדרך התורה לכן אנו ה“ציונים”. כאשר יהודי כזה שומע על דברים אחרים הקשורים בציונות, ומקשר את זה לזה, הוא קולט מושגים מוטעים.
    אך יחד עם זאת, בואו וראו עד להיכן הרחקנו לכת, ועד כמה הרב שך מגלה את צבעיו הנכונים, אלו אשר הוא נושא עמו זה עשרות שנים, עוד מאז היותו במזרחי.
    רוב הציבור הספיק לשכוח, ותלמידיו כלל אינם רוצים לזכור זאת, כי הרב שך מקורו במזרחי. הוא גדל וחונך שם, ואף נמנה על ראשי ישיבותיה. ורק בשל העובדה שהגאון מפונוביז’ זצ”ל העבירו לישיבתו, כך חדר לעולמם של החרדים. בלעדי זאת, יתכן, כי היה היום מראשי התנועה המזרחיסטית ואולי אף היה “הרב הראשי” של המדינה, או ראש ישיבות ההסדר ו“בני עקיבא”.
    וכאן בעצם הבעיה שלו. הוא קלט מושגים ציוניים. באותן הימים, הוא כלל לא קלט מדוע הציונות אינה טובה. ההיפך, הוא הבין אחרת, ובמשך עשרות שנים חי עם מושגים אחרים. מי שרוצה להבין זאת, שיחזור אחורנית בכמה שבועות, וישמע על מה דיבר הרב שך, כיצד הוא מזכיר את שלום אש ועוד סופרים כאלו שבדורנו אנו בעולם החרדי כלל אין יודעים עוד מי הם. מכך לומדים אנו, כי הוא חדור עם אותו חינוך, וזה בעצם אשר מתבטא בדבריו.
    נאומו של הרב שך בשבוע שעבר בנתניה, היה כולו ציונות. מי שיתעמק בתוכנם של דברים ימצא, במילים אחרות כיצד הרב שך קובע, כי חזיר שנשחט הודח והומלח הוא כשר. זהו בדיוק מה שהוא עושה עתה ל“ציונות” וכך עשה אף בתחומים אחרים.
    מי שהספיק לשכוח נזכיר, כי בעבר אגודת ישראל כאשר הצטרפה לקואליציה, לא העלתה כלל על הדעת כי אפשר להתמנות לסגני שרים, מאחר ואין נושאים באחריות. מי שהיה זה אשר התיר את הרצועה והתיר זאת היה הרב שך. כך עשה גם לש”ס בשעתו, כאשר התיר להם להצטרף לממשלה ולשאת באחריות בדיוק כפי שעשתה בכל השנים המפד”ל. הגישה שלו תמיד בכל נושא וענין ציוני, כי השיטה המזרחיסטית כשרה למהדרין. וטריפה, כאשר פוליטית זה לא משתלם.
    לו היה הרב שך “השקפיסט” כזה כפי שהטיפו לה במשך שנים בבני ברק, הוא לא היה מעלה על דל שפתיו מילים כאלו, כאילו אנו החרדים הציונים האמיתיים. חלילה וחלילה. השוחט הטוב ביותר, ושכל מהלך המליחה וההדחה יהיה של “גלאט כשר” אינו יכול להתיר את מה שאסור לכלל ישראל.
    הציונות היתה אסורה ופסולה, ואין מי אשר יכול להתירה, גם אם זו תכריז כי היא מקבלת על עצמה את מצוות התורה. היסוד היה לא טוב.
    יהיה זה בדיוק כפי שהיום יבואו הנוצרים ויכריזו כי הם מקבלים על עצמם את הדרך היהדות מבלי שיתגיירו, האם שייך שיהיו יהודים?
    הציונות בכדי שתהיה כשירה בציבור החרדי, זקוקה לגיור. כזה, אשר משנה את הכל מן היסוד. וכאן טמון כשלונו של הרב שך, הרוצה להתיר את הטמא והאסור בדרך שאינו מקובל על פי תורה והלכה.
    הרב שך רחוק מלהבין בהשקפה חרדית. דבריו רחוקים מן האמת. ועובדה היא, כי הן מלאות סתירות. היום הוא קיצוני ומחר הוא פשרן. החישוב שלו פוליטי, ובעיקר מזרחיסטי כזה הקובע כי עושים לפי מה שמשתלם, ולא לפי מה שהעקרון מחייב.
    זה שנים, שהרב שך מנסה להחדיר את הרוח המזרחיסטית בציבור החרדי. הוא רוצה להלביש לה צביון חרדי, וכך הוא עשה בשבוע שעבר ל“ציונות”. הוא מאמין, כי אם ילביש לה שטריימל, זה יהפוך לכשר וטוב.
    הרב שך הורס את ההשקפה החרדית, מטשטש אותה, וגורם לה חורבן מבפנים. הצעירים לומדים דברים שהם מנוגדים לרוחה של ההשקפה החרדית, ואוי לה לאותה בושה וכלימה.