מדוע הרב שך חוזר שוב ושוב וטוען כי הוא לא שקרן?
אחד הדברים המעניינים המתעוררים אצל כל מי שישמע את דבריו של הרב שך, הוא חוזר שוב ושוב וטוען כי הוא לא שקרן. שמעתי כמה וכמה קלטות (טייפים) עם דבריו, ולא אחת הוא חוזר על הדברים ושוב ושוב, דבר שאינו מובן לשמוע.
לא אחת שאלתי את עצמי, לשם מה הוא זקוק לומר זאת. מי בכלל חושב שהוא משקר. האם יש מי מבין תלמידיו שסבור שהוא שקרן, והאם אלו הנועים אחריו סבורים שהוא שקרן?
ניסיתי להשוות את הדברים עם ראשי ישיבות ומשגיחים אחרים, כיצד הם דברו ואמרו, ולא שמעתי שיהיה מי שיאמר שוב ושוב כי אינו שקרן. הרב שך הוא היחידי או כמעט יחידי החוזר בדבריו וטוען כי אינו שקרן.
ידוע הכלל, כאשר מישהו חוזר על הדברים שוב ושוב, כנראה שמשהו מפריע לו. הרב שך ככל הנראה בתוככי לבו סבור, כי הוא משקר, או שיש סוברים כי הוא משקר. כי אחרת לשם מה הוא צריך לומר זאת. הוא ניצב בפני קהל מאמינים, כאלו שכל דבר שטות שלו הופכת להיות אצלם תורה שלימה, ולאלו הוא אומר כי אינו שקרן.
הדברים טעונים ליבון ובירור. ורק מי שיתעמק בדברים, יגיע למסקנה, כי הרב שך בעצמו יודע כי מה שהוא אומר הם היפך האמת, וכי הוא עושה זאת אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים, או חשבונות שאין בינם ובין תורת אמת ולא כולם. כי לולא היה אחרת, הוא כלל לא היה מעלה על הדעת להזכיר כי אינו שקרן.
לא ניכנס כאן לכל, היריעה קצרה מהשתרע, אך נתעכב על כמה דברים, המוכיחים איך שכל גישתו של הרב שך בשקר יסודם.
לפני הרבה שנים, היה זה בישיבת סטולין, שם היה הרב שך בשנותיו הצעירות ראש ישיבה. ביום בהיר, כאשר הגיע לישיבה הוא לא מצא את הבחורים, וכאשר נשאל היכן הם, סיפרו לו, כי היום היארצייט (יום הזכרון) של רבי אהרון הגדול מקרלין, וכי נסעו להשתטח על קברו, ולאחר מכן הולכים אל הרבי, שם נערכת סעודה גדולה לכבוד היארצייט. כאשר שמע זאת, הוא התמלא חמה גדולה, ואיים מיד לעזוב את הישיבה. כאשר הבחורים שבו, הוא זעק, וטען כי לנסוע להשתטח על קברו של רבם ביום היארצייט הוא ביטול תורה אחד גדול, וכי להשתתף בסעודה אצל רבי זו בטלה גדולה, ורצה לעזוב את הישיבה.
מנהלי הישיבה שהתקשו באותו זמן למצוא ראש ישיבה שיחליף אותו, מאוד רצו שישאר, הבטיחו לו, כי בשנה הבאה לא יסעו בלי רשותו וכי כל נסיעה כזו יתאמו עמו. הרב שך רצה שיבטיחו שכלל לא יסעו. ראשי ההנהלה שבאותה שעה לא היתה להם ברירה אחרת, הבטיחו כי אכן כך יהיה. אך, כידוע – וכפי שמספרים זקני סטאלין – נסעו בשנה שלאחריה על אפו ועל חמתו. החסידים הבינו כי דבריו אלו הם הבל ורעות רוח, הללו ידעו כי הוא מתנגד שרוף, ועבורו ההשתטחות על קברי צדיקים הוא זמן לבטלה, ולכן לא התייחסו לבקשתו זו.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר אגודת ישראל התמודדה בבחירות, והרב שך היה אחד מראשיה, לא איפשר הרב שך בשום אופן לבחורים לבטל תורה. הוא בקושי התיר לקבוצה מסויימת לעבוד בערבים, אך עמד על כך שהבחורים ילמדו כל היום בישיבה. כך היה עד לקדנציה האחרונה, כאשר הרב שך החליט להתמודד בעצמו בבחירות, הוא הודיע על ביטול הישיבות לחודש ימים, הוא סגר את הגמרא בכל חודש חשון, והורה לכל בחור להשתתף במסע הבחירות.
כאשר עשה זאת הרב שך, הוא ניצב בפני סתירה גדולה. בעבר הוא זעק כי להשתטח על קברו של צדיק ביום הזכרון הוא זמן לבטלה. בבחירות קודמות, כאשר אגודת ישראל התמודדה והיו זקוקים לעזרת הבחורים, היה הדבר אסור וביטול תורה גמור, והנה כאשר הדבר נוגע לכבודו האישי, ולאינטרס מפלגתי, מותר לסגור את הגמרות, ואין זה ביטול תורה. ואסור לשכוח, כי כאן לא היה מדובר בכמה בחורים ובכמה שעות, אלא בכל הישיבות הליטאיות במשך חודש ימים ביום ובלילה.
אין ספק, שכאשר הרב שך עומד ומדבר בפני הציבור שלו, הוא יודע כי הוא משקר, ולכן הוא נאלץ שוב ושוב להזכיר כי אינו שקרן.
קקק
מי שעדיין זכרונו לא קצר, וזוכר את אשר אירע בעשרות השנים האחרונות, ובמיוחד עד להקמת ש”ס, שמע בודאי לא אחת, כיצד הרב שך התנגד בתוקף לשבת על כל במה ציבורית שבו ישב הראשון לציון דאז הרב עובדיה יוסף. שני אירועים בולטים אשר הרב שך קם ועזב את המקום במפגיע נחרתו בזכרונם של מי שהיו שם או ששמעו על אשר אירע שם.
היה זה בסיום ה“דף היומי” הקודם לפני שמנה שנים. הרב שך היתנה את בואו בתנאי, שכאשר יהיה נוכח במקום, לא יישב שם הרב עובדיה יוסף, הוא אינו מוכן בשום אופן לשבת עמו על יד שולחן אחד. נאלצו לעשות סידורים שכאלה שהרב יוסף יגיע בזמן מאוחר יותר, בכדי שהרב שך יישב שם. ואכן, כאשר הרב יוסף נכנס לאולם, קם הרב שך ועזב את המקום.
כך היה גם בעת הנחת אבן הפינה לבית החולים “לניאדו” בנתניה. הרב שך התנה את בואו בכך שהרב עובדיה יוסף לא יהיה שם, וגם שם, כאשר הגיע הרב יוסף, קם הרב שך, ועזב את המקום במפגיע.
כאשר הסתכסך הרב שך עם חברי מועצת גדולי התורה מאגודת ישראל, ופרש ממנה, הוא רצה לנקום באגודת ישראל. ואז היו כל האמצעים כשרים. הוא זקוק היה לשיתוף הפעולה של הרב עובדיה יוסף, והלה סייע לו. גם הרב יוסף רצה מאוד להקים מפלגה, הוא הסיר מלבו את אשר יש לו על הרב שך, את אשר עולל לו במשך שנים כאשר לא רצה לשבת עמו, ובעצה אחת עמו הקים מפלגה חדשה ששמה ש”ס.
מאז לפני יותר משש שנים, ועד לפני מספר חדשים, היה הרב שך קרוב מאוד להרב עובדיה יוסף, ולא רק שלא ברח מן הבמה הציבורית כאשר הרב יוסף היה מדבר, ההיפך, הוא העניק לו כבוד גדול.
לפני כמה חדשים השתבשו היחסים בין ש”ס למפלגת העץ ובמיוחד עם הרב שך, על שזה לא מסייע להם להיחלץ מן המשפטים שהם ניצבים בפניהם, ושוב התרופפות ביחס שבין הרב שך להרב עובדיה יוסף, והוא שוב מתיר לעצמו לדבר בפורומים סגורים דברים בגנותו של הרב עובדיה יוסף.
כאשר עומד היום הרב שך בפני ציבור “בני התוררה הליטאים” ומדבר בפניהם, הוא חש עצמו כשקרן. לפני שנים לא היה מוכן לשבת עם הרב יוסף, ופתאום לצרכים פוליטיים, הרב יוסף הפך להיות כשר. והנה שוב, כאשר אין עוד צורך בו, שוב הפך הרב יוסף להיות “קל” ואסור להתייחס לפסקיו.
אין פלא מדוע הרב שך חש עצמו כשקרן, וצריך שוב ושוב להזכיר לקהל שומעיו כי אינו שקרן.
הרב שך עומד ומדבר על אכילת חזירים ושפנים, ויודע היטב, כי מבין חברי הכנסת הנוכחים, השניים הידועים והמפורסמים ביותר באוכלי המאכלים המתועבים הללו, הם יצחק שמיר ואריאל שרון, ולא די שאינו יוצא נגדם בחמת זעם, אלא תומך בהם, וקורא לאנשיו לשמור על שלימות ממשלתם.
כאשר הרב שך הבדיל בין המערך לליכוד, הוא עשה את אחד השקרים הגדולים ביותר בחייו. הוא תפס את עצמו מאוחד מדי. אין כל הבדל בין אלו לאלו מבחינה דתית. שני המפלגות חונכו על ברכי הציונות והחינוך החילוני, כולם עושים את אותו דבר, ובאים למעשה מאותו מקור, ולכן אין פלא כי הרב שך חש כי הוא עושה שקר בנפשו.
הרב שך מסתובב ככל הנראה בתחושה, כי הציבור חש כי הוא משקר, כי לו היה עקבי, הוא היה נוהג אחרת. הוא היה ממשיך להיות קיצוני, ולא היה מוכן להתפשר על פחים קטנים. הויתור על עקרונות תמורת טובות הנאה פוליטיות, אינן מתיישבות עם אמת ודרך הישר.
כל דרכיו רצופות שקרים. בטרם הציעו לשלמה לורנץ להיות יו”ר וועדת הכספים, היה אסור בתכלית האיסור להצטרף לקואליציה, רק לאחר שהציעו לשלמה לורנץ שהיה נציגו את התפקיד החזק ביותר, הפך להיות הדבר מותר.
בעבר, אסר הרב שך מינויים של סגני שרים. אך ברגע שאנשיו יכלו לקבל תפקידים כאלה, מיד הפך הדבר להיות מותר. צריך להיות סתום בכדי שלא לראות בחוש כי כל דבריו שקר ורמיה.
דבר נוסף וקשה בהרבה, זו תחושתם של ראשי ישיבות ו“גדולים” ליטאיים, שאינם מבינים, על מה המאבק של הרב שך, וכפי שכתבו כמה מראשי הישיבות הללו, האם בשל איזה כסא בעיריה, מותר וכדאי להביא לפירוד כל כך גדול בציבור החרדים בבני ברק? כיצד מתיישבת התנהגותו של הרב שך בכל השנים האחרונות עם תורה ומוסר? האם זו דרך ה’, האם אלו הן מידות טובות?
ועל הכל, התמכרות לכסף. אין עוד מי כמו הרב שך שמכר את נשמתו לעבודה זרה ששמו כסף. עבור תקציבים מוכן הרב שך לוותר על הכל. בעבר היה משרד הדתות טרף, ומשרד הבינוי והשיכון שמחללים שם שבת בוודאי שהיה טרף, והיום מוכנים לאפשר אפילו מינוי של שר התקשורת שהוא משרד העובד בשבת, מערכת הטלפונים, הרדיו והטלוויזיה עובדים בשבת, והרב שך שותק.
אין עוד מחאות כפי שהיה בעבר על חילולי שבת, ואף לא על נושאים עדינים אחרים. מסתירים היום הכל בכדי למנוע מצבים עדינים, וזאת בתמיכה מלאה של הרב שך, הרוצה בשלימות הקואליציה לצרכים פוליטיים ואישיים בלבד.
אין פלא מדוע הרב שך חוזר שוב ושוב וטוען כי הוא לא שקרן, משהו מעיק בלבו, ולא קשה להבין למה ומדוע.
אחד הדברים המעניינים המתעוררים אצל כל מי שישמע את דבריו של הרב שך, הוא חוזר שוב ושוב וטוען כי הוא לא שקרן. שמעתי כמה וכמה קלטות (טייפים) עם דבריו, ולא אחת הוא חוזר על הדברים ושוב ושוב, דבר שאינו מובן לשמוע.
לא אחת שאלתי את עצמי, לשם מה הוא זקוק לומר זאת. מי בכלל חושב שהוא משקר. האם יש מי מבין תלמידיו שסבור שהוא שקרן, והאם אלו הנועים אחריו סבורים שהוא שקרן?
ניסיתי להשוות את הדברים עם ראשי ישיבות ומשגיחים אחרים, כיצד הם דברו ואמרו, ולא שמעתי שיהיה מי שיאמר שוב ושוב כי אינו שקרן. הרב שך הוא היחידי או כמעט יחידי החוזר בדבריו וטוען כי אינו שקרן.
ידוע הכלל, כאשר מישהו חוזר על הדברים שוב ושוב, כנראה שמשהו מפריע לו. הרב שך ככל הנראה בתוככי לבו סבור, כי הוא משקר, או שיש סוברים כי הוא משקר. כי אחרת לשם מה הוא צריך לומר זאת. הוא ניצב בפני קהל מאמינים, כאלו שכל דבר שטות שלו הופכת להיות אצלם תורה שלימה, ולאלו הוא אומר כי אינו שקרן.
הדברים טעונים ליבון ובירור. ורק מי שיתעמק בדברים, יגיע למסקנה, כי הרב שך בעצמו יודע כי מה שהוא אומר הם היפך האמת, וכי הוא עושה זאת אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים, או חשבונות שאין בינם ובין תורת אמת ולא כולם. כי לולא היה אחרת, הוא כלל לא היה מעלה על הדעת להזכיר כי אינו שקרן.
* * *
כל חייו של הרב שך, היו למעשה סתירה אחת גדולה. החל משנות ילדותו ועד לזקנותו, הוא עבר מדורת חתחתים גדולה. חנוכו במזרחי, שהותו שם, ומאוחר יותר לשפוך עליהם אש וגפרית, ואותו דבר בימינו אלה, כאשר היה חלק מאגודת ישראל, ועתה הוא שובר במו ידיו את מה שהיה חלק מבנייתו במשך שנים רבות.לא ניכנס כאן לכל, היריעה קצרה מהשתרע, אך נתעכב על כמה דברים, המוכיחים איך שכל גישתו של הרב שך בשקר יסודם.
לפני הרבה שנים, היה זה בישיבת סטולין, שם היה הרב שך בשנותיו הצעירות ראש ישיבה. ביום בהיר, כאשר הגיע לישיבה הוא לא מצא את הבחורים, וכאשר נשאל היכן הם, סיפרו לו, כי היום היארצייט (יום הזכרון) של רבי אהרון הגדול מקרלין, וכי נסעו להשתטח על קברו, ולאחר מכן הולכים אל הרבי, שם נערכת סעודה גדולה לכבוד היארצייט. כאשר שמע זאת, הוא התמלא חמה גדולה, ואיים מיד לעזוב את הישיבה. כאשר הבחורים שבו, הוא זעק, וטען כי לנסוע להשתטח על קברו של רבם ביום היארצייט הוא ביטול תורה אחד גדול, וכי להשתתף בסעודה אצל רבי זו בטלה גדולה, ורצה לעזוב את הישיבה.
מנהלי הישיבה שהתקשו באותו זמן למצוא ראש ישיבה שיחליף אותו, מאוד רצו שישאר, הבטיחו לו, כי בשנה הבאה לא יסעו בלי רשותו וכי כל נסיעה כזו יתאמו עמו. הרב שך רצה שיבטיחו שכלל לא יסעו. ראשי ההנהלה שבאותה שעה לא היתה להם ברירה אחרת, הבטיחו כי אכן כך יהיה. אך, כידוע – וכפי שמספרים זקני סטאלין – נסעו בשנה שלאחריה על אפו ועל חמתו. החסידים הבינו כי דבריו אלו הם הבל ורעות רוח, הללו ידעו כי הוא מתנגד שרוף, ועבורו ההשתטחות על קברי צדיקים הוא זמן לבטלה, ולכן לא התייחסו לבקשתו זו.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר אגודת ישראל התמודדה בבחירות, והרב שך היה אחד מראשיה, לא איפשר הרב שך בשום אופן לבחורים לבטל תורה. הוא בקושי התיר לקבוצה מסויימת לעבוד בערבים, אך עמד על כך שהבחורים ילמדו כל היום בישיבה. כך היה עד לקדנציה האחרונה, כאשר הרב שך החליט להתמודד בעצמו בבחירות, הוא הודיע על ביטול הישיבות לחודש ימים, הוא סגר את הגמרא בכל חודש חשון, והורה לכל בחור להשתתף במסע הבחירות.
כאשר עשה זאת הרב שך, הוא ניצב בפני סתירה גדולה. בעבר הוא זעק כי להשתטח על קברו של צדיק ביום הזכרון הוא זמן לבטלה. בבחירות קודמות, כאשר אגודת ישראל התמודדה והיו זקוקים לעזרת הבחורים, היה הדבר אסור וביטול תורה גמור, והנה כאשר הדבר נוגע לכבודו האישי, ולאינטרס מפלגתי, מותר לסגור את הגמרות, ואין זה ביטול תורה. ואסור לשכוח, כי כאן לא היה מדובר בכמה בחורים ובכמה שעות, אלא בכל הישיבות הליטאיות במשך חודש ימים ביום ובלילה.
אין ספק, שכאשר הרב שך עומד ומדבר בפני הציבור שלו, הוא יודע כי הוא משקר, ולכן הוא נאלץ שוב ושוב להזכיר כי אינו שקרן.
קקק
מי שעדיין זכרונו לא קצר, וזוכר את אשר אירע בעשרות השנים האחרונות, ובמיוחד עד להקמת ש”ס, שמע בודאי לא אחת, כיצד הרב שך התנגד בתוקף לשבת על כל במה ציבורית שבו ישב הראשון לציון דאז הרב עובדיה יוסף. שני אירועים בולטים אשר הרב שך קם ועזב את המקום במפגיע נחרתו בזכרונם של מי שהיו שם או ששמעו על אשר אירע שם.
היה זה בסיום ה“דף היומי” הקודם לפני שמנה שנים. הרב שך היתנה את בואו בתנאי, שכאשר יהיה נוכח במקום, לא יישב שם הרב עובדיה יוסף, הוא אינו מוכן בשום אופן לשבת עמו על יד שולחן אחד. נאלצו לעשות סידורים שכאלה שהרב יוסף יגיע בזמן מאוחר יותר, בכדי שהרב שך יישב שם. ואכן, כאשר הרב יוסף נכנס לאולם, קם הרב שך ועזב את המקום.
כך היה גם בעת הנחת אבן הפינה לבית החולים “לניאדו” בנתניה. הרב שך התנה את בואו בכך שהרב עובדיה יוסף לא יהיה שם, וגם שם, כאשר הגיע הרב יוסף, קם הרב שך, ועזב את המקום במפגיע.
כאשר הסתכסך הרב שך עם חברי מועצת גדולי התורה מאגודת ישראל, ופרש ממנה, הוא רצה לנקום באגודת ישראל. ואז היו כל האמצעים כשרים. הוא זקוק היה לשיתוף הפעולה של הרב עובדיה יוסף, והלה סייע לו. גם הרב יוסף רצה מאוד להקים מפלגה, הוא הסיר מלבו את אשר יש לו על הרב שך, את אשר עולל לו במשך שנים כאשר לא רצה לשבת עמו, ובעצה אחת עמו הקים מפלגה חדשה ששמה ש”ס.
מאז לפני יותר משש שנים, ועד לפני מספר חדשים, היה הרב שך קרוב מאוד להרב עובדיה יוסף, ולא רק שלא ברח מן הבמה הציבורית כאשר הרב יוסף היה מדבר, ההיפך, הוא העניק לו כבוד גדול.
לפני כמה חדשים השתבשו היחסים בין ש”ס למפלגת העץ ובמיוחד עם הרב שך, על שזה לא מסייע להם להיחלץ מן המשפטים שהם ניצבים בפניהם, ושוב התרופפות ביחס שבין הרב שך להרב עובדיה יוסף, והוא שוב מתיר לעצמו לדבר בפורומים סגורים דברים בגנותו של הרב עובדיה יוסף.
כאשר עומד היום הרב שך בפני ציבור “בני התוררה הליטאים” ומדבר בפניהם, הוא חש עצמו כשקרן. לפני שנים לא היה מוכן לשבת עם הרב יוסף, ופתאום לצרכים פוליטיים, הרב יוסף הפך להיות כשר. והנה שוב, כאשר אין עוד צורך בו, שוב הפך הרב יוסף להיות “קל” ואסור להתייחס לפסקיו.
אין פלא מדוע הרב שך חש עצמו כשקרן, וצריך שוב ושוב להזכיר לקהל שומעיו כי אינו שקרן.
* * *
יש משהו נוסף המורכב הרבה יותר, והוא רצונו הגדול להיות “קנאי” אך זה אינו מסתדר עם מעשיו בפועל. מצד אחד הוא מטיף נגד ראשי השלטון, ומאידך הוא התומך הגדול ביותר שלהם. הרב שך עומד ומדבר על אכילת חזירים ושפנים, ויודע היטב, כי מבין חברי הכנסת הנוכחים, השניים הידועים והמפורסמים ביותר באוכלי המאכלים המתועבים הללו, הם יצחק שמיר ואריאל שרון, ולא די שאינו יוצא נגדם בחמת זעם, אלא תומך בהם, וקורא לאנשיו לשמור על שלימות ממשלתם.
כאשר הרב שך הבדיל בין המערך לליכוד, הוא עשה את אחד השקרים הגדולים ביותר בחייו. הוא תפס את עצמו מאוחד מדי. אין כל הבדל בין אלו לאלו מבחינה דתית. שני המפלגות חונכו על ברכי הציונות והחינוך החילוני, כולם עושים את אותו דבר, ובאים למעשה מאותו מקור, ולכן אין פלא כי הרב שך חש כי הוא עושה שקר בנפשו.
הרב שך מסתובב ככל הנראה בתחושה, כי הציבור חש כי הוא משקר, כי לו היה עקבי, הוא היה נוהג אחרת. הוא היה ממשיך להיות קיצוני, ולא היה מוכן להתפשר על פחים קטנים. הויתור על עקרונות תמורת טובות הנאה פוליטיות, אינן מתיישבות עם אמת ודרך הישר.
כל דרכיו רצופות שקרים. בטרם הציעו לשלמה לורנץ להיות יו”ר וועדת הכספים, היה אסור בתכלית האיסור להצטרף לקואליציה, רק לאחר שהציעו לשלמה לורנץ שהיה נציגו את התפקיד החזק ביותר, הפך להיות הדבר מותר.
בעבר, אסר הרב שך מינויים של סגני שרים. אך ברגע שאנשיו יכלו לקבל תפקידים כאלה, מיד הפך הדבר להיות מותר. צריך להיות סתום בכדי שלא לראות בחוש כי כל דבריו שקר ורמיה.
דבר נוסף וקשה בהרבה, זו תחושתם של ראשי ישיבות ו“גדולים” ליטאיים, שאינם מבינים, על מה המאבק של הרב שך, וכפי שכתבו כמה מראשי הישיבות הללו, האם בשל איזה כסא בעיריה, מותר וכדאי להביא לפירוד כל כך גדול בציבור החרדים בבני ברק? כיצד מתיישבת התנהגותו של הרב שך בכל השנים האחרונות עם תורה ומוסר? האם זו דרך ה’, האם אלו הן מידות טובות?
ועל הכל, התמכרות לכסף. אין עוד מי כמו הרב שך שמכר את נשמתו לעבודה זרה ששמו כסף. עבור תקציבים מוכן הרב שך לוותר על הכל. בעבר היה משרד הדתות טרף, ומשרד הבינוי והשיכון שמחללים שם שבת בוודאי שהיה טרף, והיום מוכנים לאפשר אפילו מינוי של שר התקשורת שהוא משרד העובד בשבת, מערכת הטלפונים, הרדיו והטלוויזיה עובדים בשבת, והרב שך שותק.
אין עוד מחאות כפי שהיה בעבר על חילולי שבת, ואף לא על נושאים עדינים אחרים. מסתירים היום הכל בכדי למנוע מצבים עדינים, וזאת בתמיכה מלאה של הרב שך, הרוצה בשלימות הקואליציה לצרכים פוליטיים ואישיים בלבד.
אין פלא מדוע הרב שך חוזר שוב ושוב וטוען כי הוא לא שקרן, משהו מעיק בלבו, ולא קשה להבין למה ומדוע.
