הרב שך הרס את אחד היסודות החרדיים של “ציות לגדולי תורה” ופתח את הפתח לציבור לסחור ולשחק במשחקי ה“גדולים” ולהצביע שלא על פי הוראותיהם
עד לפני שתי קדנציות, היה הציבור החרדי “חרד” באמת. וכאשר גדולי תורה הורו להצביע בעד אגודת ישראל, כמעט ולא היה מי שלא יציית לדברים. כך ידענו מראש, כי הציבור הנאמן לרבותיו, לא יעיז להצביע לרשימות אחרות, והשאלה שנותרה היתה, כמה קולות תשיג אגודת ישראל מיהודים שהם חצי חרדים, או כאלו שאין האדמו”ר או ראש הישיבה שלהם חבר במועצת גדולי התורה. אלו, היתה להם מחוייבות אחרת, וטבעי היה כי ישמעו לגדולים שלהם.
ואכן, רוב רובו של הציבור הקשור לחברי מועצת גדולי התורה, הצביע אך ורק לאגודת ישראל, ולכן זכתה רשימה זו, כי מספר הקולות שלה היה פחות או יותר יציב, ידעו מראש כמה תקבל ובאלו קלפיות.
אבל, בשנים האחרונות קרה מהפך בתחום זה. הרב שך יצא למלחמה בחסידים, ובכך גרם לשני דברים. מצד אחד קישר יותר את התלמידים ברבותיהם, ואת החסידים באדמורי”הם, אבל לא לקח בחשבון, כי דוקא זו גורמת להרס וחורבן אחד היסודות החזקים שהיו בעבר לציבור החרדי, והוא ה“ציות” לגדולי תורה. נושא זה לא היה מנת חלקו של קבוצה בודדת בלבד, כל חסיד שהיה מקושר לאדמו”ר, ציית וקיבל את הוראותיו, וכך היווה הארגון החרדי גוף חזק ומבוסס.
אבל, כאשר הרב שך יצא לרחוב ובגד בעקרון האגודאי של ה“ויעשו כולם אגודה אחת”, והוכיח כי אין זו סתירה, וכי המחלוקת והפלגנות הוא דבר שמקובל ויתכן בציבור החרדי, שהיה בעבר הכח המאחד של הציבור החרדי. ואם בעבר לא היה מי שיעיז אפילו בקלפי בחדר הסגור להצביע למפלגה אחרת, הרי עתה המוני המונים סוברים, כי ההוראה האחידה אינה עוד חובת המציאות, וכי למרות שההוראה היא כזו, היא יכולה להית גם אחרת.
באותו רגע שההצבעה לכנסת הפך להיות ענין פוליטי, הוא לא יכל להיות עוד “קדוש”. בעבר, היתה בהצבעה וב“ציות” לגדולי תורה ענין של “ציות”, שאת זו לא יכלו להפר. אבל כאשר זו הפכה להיות נסחרת, ובכל בחירות מצביעים אחרת, שברו בכך את יסוד היסודות, ופתחו את הפתח לעשות אחרת.
עובדה היא, שאין עוד “ציות” שהוא יותר חזק מאשר הציות של חסיד לאדמו”ר שלו. כל חסיד רואה בכך ערך מקודש. מעט מאוד חסידים יהיו אשר יחפשו לעצמם היתרים והסברים מדוע לעשות אחרת, כאשר יבינו שכך רצונו של האדמו”ר.
אבל, כאשר עוסקים אנו בליטאים, נמצא רבים, אשר יעשו “לומדות” וימצאו “התירים”, ואחרים אף ימצאו טיעונים על פי דברי “גדולים” מן העבר, מדוע דוקא מצוה לעשות אחרת. וזה מה שקרה בבני ברק, שחלק גדול מן הציבור לא הצביע בעד רשימת “יהדות התורה”, היו אשר העדיפו את ש”ס, והיו אשר לא השתתפו כלל בבחירות.
נוצר משהו שלא קרה בעבר. הרב שך שבר את הבסיס שעליו נשענת היהדות החרדית, שכאשר חותמים כל כך הרבה “גדולים” על “קול קורא”, אין אפשרות לחמוק מן הענין, וחייבים לתמוך. הפעם הוכח, שערכו של ה“קול קורא” הוא אפסי, ועד כדי כך, שאפילו כאלו שלכאורה צריכים היו לראות ב“קול קורא” צו עליון וחשוב, זלזלו בו, ועשו אחרת.
הרב שך במלחמתו בגדולי ישראל ממועצת גדולי התורה, הרס בכך את הבסיס של ה“ציות”. בעבר לא היה מי שיכל להעיז בנפשו לעשות זאת, ולא היה לו גם בחדרי חדרים את האומץ להפר את הציווי וההוראה של הרבנים גדולי התורה. לעומת זאת עתה, לא רק שאין עוד מה שמפריע, עושים זאת בשקט ובמצפון נקי.
יחס הציבור כיום לגדולי תורה, אינו עוד כפי שהיה, ואם בעבר, למרות שכל אחד היה שייך לחוג מסויים העריך ונהג בכבוד באחרים, גרם הרב שך לכך, שהכל ייהרס, ואין עוד מי אשר יתייחס בכבוד ובהערצה לאחר, אם זו לא משתלמת לו פוליטית.
בעבר הלא רחוק, התייחסו בכבוד לכל גדולי התורה. גם אם היה למישהו ביקורת, הוא לא היה מעיז להשמיע זאת בקול רם. עתה, לא רק שמעיזים, אלא שזו הפכה לחלק מן המציאות.
ואין זה קרה? בשל העובדה שהרב שך לפני חמש עשרה שנה, פתח במלחמה קשה באדמורי”ם ובגדולי תורה אחרים. תחילה באדמורי”ם והרבנים באגודת ישראל שלא תמכו בסיעת “ציות והגשמה” שהתמודדה כסיעה בבחירות הפנימיות. ובניגוד לעבר. שה“גדולים” לא התערבו בבחירות הפנימיות, והותירו את אלו פתוחות לציבור לבחור את נציגיהם, היה זה הרב שך שיחד עם אנשיו גרם לקרע עמוק. הוא יצר סיעה ליטאית אנטי חסידית, כזו שסילקה את החסידים מן הסיעה, ויצרה מושג חדש של “ציות”, כאילו שהאחרים אינם מצייתים.
כאן החל המשבר בשבירת הערך העליון של “ציות”. עד אז לא עסקו בכלל בנושא זה של “ציות”, מאחר וזו היתה מציאות שלא היה מי אשר יערער עליה. הרב שך אז פתח את הפתח, ואיפשר לרבנים להיכנס לנושאים לא להם, והפוליטיקה הפנימית החלה לתפוס מקום על חשבון גדולי התורה.
אבל, עדיין היינו באגודה אחת, והסבירות אמרה. כי הציבור בכללו עדיין ממשיך לשמור על הקיים, וגם אם פה ושם ישנם כאלו שאמונתם בגדולי התורה התערערה, הרי ברובו, הציבור נאמן לו, וממשיך בדרך שהיינו רגילים לה במשך שנים.
והנה, לפני כעשר שנים, כאשר הרב שך ניהל מלחמת חרמה בגדולי התורה במועצת גדולי התורה, שבר את הבסיס עליה נשענה אגודת ישראל, הוא פתח את הפתח לערעור האמינות והאמונה בגדולי התורה, זו היתה בעצם הפסיעה הגדולה שעשה הרב שך, ולא לקח בחשבון, כי הוא יוצר מצב, אשר עוד נכה עליו והציבור החרדי יסבול מכך קשות.
לפני שבע וחצי שנים, כאשר הרב שך הורה להצביע לש”ס ולא לשמוע בקולם של חברי מועצת גדולי התורה, הוא חיזק בכך את הערעור באמונה בגדולי התורה, ויצר את הדרך לפוליטיקה לחדור בתחומים החרדיים. ואם בעבר ידענו כי הפוליטיקה היא נחלתם של פוליטיקאים בלבד, והציבור בכללו מציית ועושה, כפי שמורים לו גדולי התורה, הפך ענין הציות אף הוא לפוליטי, ומי שהוא מאנשי הרב שך הצביע לש”ס, ומי שהוא מן החסידים ואחרים הצביעו לאגודת ישראל. כאן גרם הרב שך לתוצאה איומה, הנותנת את האפשרות לכל יחיד להכריע ולהחליט במי הוא תומך.
בעוד שעד לצעד זה של הרב שך, לא היה לחרדי כל אפשרות לפזול ולחרוג מן המסגרת, חינך הרב שך את הציבור כי זו אפשרית. ואם עד אז היתה המחוייבות על הכל להצביע אך ורק לאגודת ישראל, הוא יצר את הדרך לחינוך הציבור, כי זו אינה חובת המציאות, וכי ניתן להצביע גם למפלגות אחרות.
דבר נוסף וחמור מאוד עשה הרב שך, ובכך הוא שבר את הבסיס כולו. בעבר, ידענו כי ההצבעה לאגודת ישראל הוא ענין אידיאולוגי, כזו המחייבת את הציבור לתמוך באידיאה מסויימת, שלמענה נאבקים. עתה, כאשר הרב שך הורה להצביע לש”ס ולא לאגודת ישראל, לא היה זה בשל איזה פשע אידיאולוגי שעשתה אגודת ישראל, וכי את זאת הוא בא לתקן בש”ס, אלא מפני שמדובר היה בייצוג של אישים, הרב שך רצה יותר שלטון ויותר ייצוג, ועל ענין זה הוא הורה להצביע אחרת.
צעד זה חיזק הרב שך לפני שלש וחצי שנים, כאשר קבע את הפילוג. זו לא היתה על רקע אידיאולוגי. ועובדה היא, כי מה שהרב שך ביקש הוא שלטון. הוא רצה יותר שליטה ויותר כסף, ואם היו נותנים לו זאת לא היה פילוג. הענין עם חב”ד היה רק לתפארת המליצה ולא התכוון לכך. וראינו עתה, כאשר השתלם לו אחרת, הוא כלל לא העלה את הנושאים כמו חב”ד ופא”י ואחרים. עובדה היא, שהוא פרש ממועצת גדולי התורה, לא בגלל חב”ד, אלא בגלל הרוטציה והיחודייים, ששניהם אינם ענין שבאידיאולוגיה.
כאן, גרם הרב שך, כי הציבור החרדי ירשה לעצמו לעסוק בתחומים שקודם לכם לא הרשה לעצמו. בעוד שבעבר כאשר הכניסו את הג’ הבינו כי מצביעים אידיאולוגית, וכי הענין הוא קדוש, הרי מאז הבינו, כי יש לנו כאן ענין פוליטי בלבד, מדובר בהתמודדות של כוחות ואישים, וכלל לא בענין שבאידיאולוגיה.
זו גרמה לציבור, שלא יתייחסו עוד ברצינות להוראות של גדולי התורה, וכאשר אלו מחייבים להצביע עבור רשימת “יהדות התורה” אין לו עוד את הערך שהיה לו בעבר.
ומה לנו יותר מהבחירות האחרונות שהוכיחו, כמה הנזק גדול, ומה גרם הרב שך, שרבים בציבור החרדי, אינם מתייחסים עוד להוראות גדולי התורה כפי שהתייחסו בעבר, ראינו זאת בקלפיות. רבים מן החרדים הצביעו למפלגות אחרות, למרות האזהרות וההוראות להצביע לרשימת “יהדות התורה” בלבד.
מי ששבר והרס את יסוד היסודות, זה שעליו בנו את הארגון החרדי, היה אחד ויחיד ושמו אליעזר מנחם מן שך. הוא זה שגרם לכך, שעתה נאלצו לצאת בבזיונות מן הבחירות, ולא עזר לו ה“אחדות”, ולא כל מיני סוגי תעמולה שהבטיחו לחרדים עולם ומלואו. הוכח כי הציבור מעדיף אחרים, ואינו אוהב נוכלים, שקרנים, ומעמידי פנים.
כן, הרב שך גרם לכך, שהרושם שנוצר הוא, כי מעמידים פנים. מי שיכול לסחור באידיאולוגיה כפי שהוא סוחר בסוסים, גורם לכך שהציבור לא יתייחס ברצינות בענין. הרב שך סחר הפעם בנושאים שהיו בעבר אידיאולוגים ובעלי ערך עליון, כפי שסוחרים בסוסים. הוא התמקח על תן וקח, ולא על עקרון. הוא כלל לא העלה על השולחן נושאים בסיסיים, והמיקוח שלו היה רק על דבר אחד על כסאות.
בואו וראו על מה התמקח הרב שך עם האדמו”ר מויזניץ, הגרפ”מ אלתר, האדמו”ר מסדיגורא, ורבה של ערלוי. האם הוא תבע מהם משהו אידיאולוגי? בהחלט לא, הוא רצה מהם רק דבר אחד ויחיד, שיתנו לו שוויון בחלוקת התפקידים והתקציבים. פרט לכך לא עניין אותו דבר.
ולכן הציבור לא היה גדול בעבר, החדירו בראשם של המצביעים החרדים, כי לא ככל הגויים בית ישראל, ולא ככל המפלגות “אגודת ישראל” והנה מתברר, ש“גדולים”, במקום לעסוק בענינים שהם משכמם ומעלה, עוסקים בפרטים, שזאטוטים פוליטיים עוסקים בהם.
זוהי בושה וחרפה שכך יראו הדברים. אבל עלינו לזכור ולדעת, כי מי שנושא באחריות לחורבן והרס היהדות החרדית, האיש אשר גרם כי אין עוד מתייחסים להוראות גדולי תורה כפי שהתייחסו בעבר, הוא אך ורק מנהיגם של הליטאים הרב אליעזר שך, שעשה את כל הטעויות האפשריות, וגרם לחורבן והרס היסוד שעליו היה בנוי הארגון החרדי בארץ ישראל.
עד לפני שתי קדנציות, היה הציבור החרדי “חרד” באמת. וכאשר גדולי תורה הורו להצביע בעד אגודת ישראל, כמעט ולא היה מי שלא יציית לדברים. כך ידענו מראש, כי הציבור הנאמן לרבותיו, לא יעיז להצביע לרשימות אחרות, והשאלה שנותרה היתה, כמה קולות תשיג אגודת ישראל מיהודים שהם חצי חרדים, או כאלו שאין האדמו”ר או ראש הישיבה שלהם חבר במועצת גדולי התורה. אלו, היתה להם מחוייבות אחרת, וטבעי היה כי ישמעו לגדולים שלהם.
ואכן, רוב רובו של הציבור הקשור לחברי מועצת גדולי התורה, הצביע אך ורק לאגודת ישראל, ולכן זכתה רשימה זו, כי מספר הקולות שלה היה פחות או יותר יציב, ידעו מראש כמה תקבל ובאלו קלפיות.
אבל, בשנים האחרונות קרה מהפך בתחום זה. הרב שך יצא למלחמה בחסידים, ובכך גרם לשני דברים. מצד אחד קישר יותר את התלמידים ברבותיהם, ואת החסידים באדמורי”הם, אבל לא לקח בחשבון, כי דוקא זו גורמת להרס וחורבן אחד היסודות החזקים שהיו בעבר לציבור החרדי, והוא ה“ציות” לגדולי תורה. נושא זה לא היה מנת חלקו של קבוצה בודדת בלבד, כל חסיד שהיה מקושר לאדמו”ר, ציית וקיבל את הוראותיו, וכך היווה הארגון החרדי גוף חזק ומבוסס.
אבל, כאשר הרב שך יצא לרחוב ובגד בעקרון האגודאי של ה“ויעשו כולם אגודה אחת”, והוכיח כי אין זו סתירה, וכי המחלוקת והפלגנות הוא דבר שמקובל ויתכן בציבור החרדי, שהיה בעבר הכח המאחד של הציבור החרדי. ואם בעבר לא היה מי שיעיז אפילו בקלפי בחדר הסגור להצביע למפלגה אחרת, הרי עתה המוני המונים סוברים, כי ההוראה האחידה אינה עוד חובת המציאות, וכי למרות שההוראה היא כזו, היא יכולה להית גם אחרת.
באותו רגע שההצבעה לכנסת הפך להיות ענין פוליטי, הוא לא יכל להיות עוד “קדוש”. בעבר, היתה בהצבעה וב“ציות” לגדולי תורה ענין של “ציות”, שאת זו לא יכלו להפר. אבל כאשר זו הפכה להיות נסחרת, ובכל בחירות מצביעים אחרת, שברו בכך את יסוד היסודות, ופתחו את הפתח לעשות אחרת.
עובדה היא, שאין עוד “ציות” שהוא יותר חזק מאשר הציות של חסיד לאדמו”ר שלו. כל חסיד רואה בכך ערך מקודש. מעט מאוד חסידים יהיו אשר יחפשו לעצמם היתרים והסברים מדוע לעשות אחרת, כאשר יבינו שכך רצונו של האדמו”ר.
אבל, כאשר עוסקים אנו בליטאים, נמצא רבים, אשר יעשו “לומדות” וימצאו “התירים”, ואחרים אף ימצאו טיעונים על פי דברי “גדולים” מן העבר, מדוע דוקא מצוה לעשות אחרת. וזה מה שקרה בבני ברק, שחלק גדול מן הציבור לא הצביע בעד רשימת “יהדות התורה”, היו אשר העדיפו את ש”ס, והיו אשר לא השתתפו כלל בבחירות.
נוצר משהו שלא קרה בעבר. הרב שך שבר את הבסיס שעליו נשענת היהדות החרדית, שכאשר חותמים כל כך הרבה “גדולים” על “קול קורא”, אין אפשרות לחמוק מן הענין, וחייבים לתמוך. הפעם הוכח, שערכו של ה“קול קורא” הוא אפסי, ועד כדי כך, שאפילו כאלו שלכאורה צריכים היו לראות ב“קול קורא” צו עליון וחשוב, זלזלו בו, ועשו אחרת.
הרב שך במלחמתו בגדולי ישראל ממועצת גדולי התורה, הרס בכך את הבסיס של ה“ציות”. בעבר לא היה מי שיכל להעיז בנפשו לעשות זאת, ולא היה לו גם בחדרי חדרים את האומץ להפר את הציווי וההוראה של הרבנים גדולי התורה. לעומת זאת עתה, לא רק שאין עוד מה שמפריע, עושים זאת בשקט ובמצפון נקי.
יחס הציבור כיום לגדולי תורה, אינו עוד כפי שהיה, ואם בעבר, למרות שכל אחד היה שייך לחוג מסויים העריך ונהג בכבוד באחרים, גרם הרב שך לכך, שהכל ייהרס, ואין עוד מי אשר יתייחס בכבוד ובהערצה לאחר, אם זו לא משתלמת לו פוליטית.
בעבר הלא רחוק, התייחסו בכבוד לכל גדולי התורה. גם אם היה למישהו ביקורת, הוא לא היה מעיז להשמיע זאת בקול רם. עתה, לא רק שמעיזים, אלא שזו הפכה לחלק מן המציאות.
ואין זה קרה? בשל העובדה שהרב שך לפני חמש עשרה שנה, פתח במלחמה קשה באדמורי”ם ובגדולי תורה אחרים. תחילה באדמורי”ם והרבנים באגודת ישראל שלא תמכו בסיעת “ציות והגשמה” שהתמודדה כסיעה בבחירות הפנימיות. ובניגוד לעבר. שה“גדולים” לא התערבו בבחירות הפנימיות, והותירו את אלו פתוחות לציבור לבחור את נציגיהם, היה זה הרב שך שיחד עם אנשיו גרם לקרע עמוק. הוא יצר סיעה ליטאית אנטי חסידית, כזו שסילקה את החסידים מן הסיעה, ויצרה מושג חדש של “ציות”, כאילו שהאחרים אינם מצייתים.
כאן החל המשבר בשבירת הערך העליון של “ציות”. עד אז לא עסקו בכלל בנושא זה של “ציות”, מאחר וזו היתה מציאות שלא היה מי אשר יערער עליה. הרב שך אז פתח את הפתח, ואיפשר לרבנים להיכנס לנושאים לא להם, והפוליטיקה הפנימית החלה לתפוס מקום על חשבון גדולי התורה.
אבל, עדיין היינו באגודה אחת, והסבירות אמרה. כי הציבור בכללו עדיין ממשיך לשמור על הקיים, וגם אם פה ושם ישנם כאלו שאמונתם בגדולי התורה התערערה, הרי ברובו, הציבור נאמן לו, וממשיך בדרך שהיינו רגילים לה במשך שנים.
והנה, לפני כעשר שנים, כאשר הרב שך ניהל מלחמת חרמה בגדולי התורה במועצת גדולי התורה, שבר את הבסיס עליה נשענה אגודת ישראל, הוא פתח את הפתח לערעור האמינות והאמונה בגדולי התורה, זו היתה בעצם הפסיעה הגדולה שעשה הרב שך, ולא לקח בחשבון, כי הוא יוצר מצב, אשר עוד נכה עליו והציבור החרדי יסבול מכך קשות.
לפני שבע וחצי שנים, כאשר הרב שך הורה להצביע לש”ס ולא לשמוע בקולם של חברי מועצת גדולי התורה, הוא חיזק בכך את הערעור באמונה בגדולי התורה, ויצר את הדרך לפוליטיקה לחדור בתחומים החרדיים. ואם בעבר ידענו כי הפוליטיקה היא נחלתם של פוליטיקאים בלבד, והציבור בכללו מציית ועושה, כפי שמורים לו גדולי התורה, הפך ענין הציות אף הוא לפוליטי, ומי שהוא מאנשי הרב שך הצביע לש”ס, ומי שהוא מן החסידים ואחרים הצביעו לאגודת ישראל. כאן גרם הרב שך לתוצאה איומה, הנותנת את האפשרות לכל יחיד להכריע ולהחליט במי הוא תומך.
בעוד שעד לצעד זה של הרב שך, לא היה לחרדי כל אפשרות לפזול ולחרוג מן המסגרת, חינך הרב שך את הציבור כי זו אפשרית. ואם עד אז היתה המחוייבות על הכל להצביע אך ורק לאגודת ישראל, הוא יצר את הדרך לחינוך הציבור, כי זו אינה חובת המציאות, וכי ניתן להצביע גם למפלגות אחרות.
דבר נוסף וחמור מאוד עשה הרב שך, ובכך הוא שבר את הבסיס כולו. בעבר, ידענו כי ההצבעה לאגודת ישראל הוא ענין אידיאולוגי, כזו המחייבת את הציבור לתמוך באידיאה מסויימת, שלמענה נאבקים. עתה, כאשר הרב שך הורה להצביע לש”ס ולא לאגודת ישראל, לא היה זה בשל איזה פשע אידיאולוגי שעשתה אגודת ישראל, וכי את זאת הוא בא לתקן בש”ס, אלא מפני שמדובר היה בייצוג של אישים, הרב שך רצה יותר שלטון ויותר ייצוג, ועל ענין זה הוא הורה להצביע אחרת.
צעד זה חיזק הרב שך לפני שלש וחצי שנים, כאשר קבע את הפילוג. זו לא היתה על רקע אידיאולוגי. ועובדה היא, כי מה שהרב שך ביקש הוא שלטון. הוא רצה יותר שליטה ויותר כסף, ואם היו נותנים לו זאת לא היה פילוג. הענין עם חב”ד היה רק לתפארת המליצה ולא התכוון לכך. וראינו עתה, כאשר השתלם לו אחרת, הוא כלל לא העלה את הנושאים כמו חב”ד ופא”י ואחרים. עובדה היא, שהוא פרש ממועצת גדולי התורה, לא בגלל חב”ד, אלא בגלל הרוטציה והיחודייים, ששניהם אינם ענין שבאידיאולוגיה.
כאן, גרם הרב שך, כי הציבור החרדי ירשה לעצמו לעסוק בתחומים שקודם לכם לא הרשה לעצמו. בעוד שבעבר כאשר הכניסו את הג’ הבינו כי מצביעים אידיאולוגית, וכי הענין הוא קדוש, הרי מאז הבינו, כי יש לנו כאן ענין פוליטי בלבד, מדובר בהתמודדות של כוחות ואישים, וכלל לא בענין שבאידיאולוגיה.
זו גרמה לציבור, שלא יתייחסו עוד ברצינות להוראות של גדולי התורה, וכאשר אלו מחייבים להצביע עבור רשימת “יהדות התורה” אין לו עוד את הערך שהיה לו בעבר.
ומה לנו יותר מהבחירות האחרונות שהוכיחו, כמה הנזק גדול, ומה גרם הרב שך, שרבים בציבור החרדי, אינם מתייחסים עוד להוראות גדולי התורה כפי שהתייחסו בעבר, ראינו זאת בקלפיות. רבים מן החרדים הצביעו למפלגות אחרות, למרות האזהרות וההוראות להצביע לרשימת “יהדות התורה” בלבד.
מי ששבר והרס את יסוד היסודות, זה שעליו בנו את הארגון החרדי, היה אחד ויחיד ושמו אליעזר מנחם מן שך. הוא זה שגרם לכך, שעתה נאלצו לצאת בבזיונות מן הבחירות, ולא עזר לו ה“אחדות”, ולא כל מיני סוגי תעמולה שהבטיחו לחרדים עולם ומלואו. הוכח כי הציבור מעדיף אחרים, ואינו אוהב נוכלים, שקרנים, ומעמידי פנים.
כן, הרב שך גרם לכך, שהרושם שנוצר הוא, כי מעמידים פנים. מי שיכול לסחור באידיאולוגיה כפי שהוא סוחר בסוסים, גורם לכך שהציבור לא יתייחס ברצינות בענין. הרב שך סחר הפעם בנושאים שהיו בעבר אידיאולוגים ובעלי ערך עליון, כפי שסוחרים בסוסים. הוא התמקח על תן וקח, ולא על עקרון. הוא כלל לא העלה על השולחן נושאים בסיסיים, והמיקוח שלו היה רק על דבר אחד על כסאות.
בואו וראו על מה התמקח הרב שך עם האדמו”ר מויזניץ, הגרפ”מ אלתר, האדמו”ר מסדיגורא, ורבה של ערלוי. האם הוא תבע מהם משהו אידיאולוגי? בהחלט לא, הוא רצה מהם רק דבר אחד ויחיד, שיתנו לו שוויון בחלוקת התפקידים והתקציבים. פרט לכך לא עניין אותו דבר.
ולכן הציבור לא היה גדול בעבר, החדירו בראשם של המצביעים החרדים, כי לא ככל הגויים בית ישראל, ולא ככל המפלגות “אגודת ישראל” והנה מתברר, ש“גדולים”, במקום לעסוק בענינים שהם משכמם ומעלה, עוסקים בפרטים, שזאטוטים פוליטיים עוסקים בהם.
זוהי בושה וחרפה שכך יראו הדברים. אבל עלינו לזכור ולדעת, כי מי שנושא באחריות לחורבן והרס היהדות החרדית, האיש אשר גרם כי אין עוד מתייחסים להוראות גדולי תורה כפי שהתייחסו בעבר, הוא אך ורק מנהיגם של הליטאים הרב אליעזר שך, שעשה את כל הטעויות האפשריות, וגרם לחורבן והרס היסוד שעליו היה בנוי הארגון החרדי בארץ ישראל.
