ב“הבהרה” שפרסמו הליטאים הוכיחו שוב את שפלותם, ואם עוד היה מי שזקוק להוכחה נוספת כי מדובר בהשחתה ולא ב“השקפה”, הוא למד זאת מהתנהגותם
גם אם היה כך בדורות עברו, אך כפי שזה קורה בדורנו אנו זה לא קרה בעבר, הדברים הגיעו עד לכדי חרפה ממש.
במשך שנים, ניסו לרמות את הציבור החרדי, שהרבנים והדיינים מתכוונים לתורה ו“השקפה”, וכי הדרך היחידה המנחה אותם, זוהי האמת. הם מתעלמים מן האנשים ומן החוגים והמפלגות, מעניין אותם, אך ורק הענין לגופו.
כך לכאורה צריך היה להיות. אבל, בואו ונדבר גלויות, כמעט ולא נמצא מי מבין הרבנים, הדיינים, ומי בציבור החרדי, שישקול דברים ללא נגיעה אישית, מבלי שיקח בחשבון במי ובמה מדובר. זה שנים, שאנו סובלים מן המחלה ששמה “מפלגתיות”. לא עוד העם היהודי, ולא עוד הציבור החרדי. קיים היום רק דבר אחד, המנחה את הכל, וזוהי ההשתייכות. אם אתה שייך לי, אתה חבר במפלגתי ונמנה על אנשיי, כל מה שאתה עושה טוב ויפה, והנך “גדול”. אך, אם הנך נמנה על החוג האחר, ואינך מאנשיי, הרי כל מעשיך הם “שבתאות”, ורבניך הם “קטנים” ולא נמנים על רשימת “הגדולים”.
במשך השנים, היה לנו מקרים רבים שבהם הוכחנו, כיצד ענקים הופכים להיות קטנים, וכיצד נושאים שצריכים היו לזעוק עליהם מרה, אבל מאחר ומדובר באנשים קרובים שותקים. את זאת לדאבוננו הנהיגו בכל הקבוצות, ופרט לבודדים ממש לא נמצא מי ביהדות החרדית, שישקלו דברים כפי שצריכים לשקול אותם.
כאשר אנו עוסקים בהרב שך, הדברים מחרידים ממש. ובכדי להיווכח בדברים, אין צורך לרוץ רחוק מדי. בואו ונזכיר רק שניים שהיו העדים הגדולים ביותר להתנהגות זו. והם הרב עובדיה יוסף והאדמו”ר מבעלז.
הרב שך, לא הסכים לבא לסיום הש”ס שערכה בשעתו אגודת ישראל, רק אם יבטיחו לו, כי לא ייאלץ לשבת בו זמנית עם הרב עובדיה יוסף לצד אותו שולחן. ואותו דבר הוא עשה בחנוכת הבית לבית החולים “לניאדו” שבנתניה. בשני המקומות, הוא קם ועזב את המקום כאשר הרב יוסף הגיע.
מה שהרב שך אמר על הרב יוסף, אפשר לכתוב בספר שלם. אין כינוי גנאי שהרב שך לא ביטא ואמר עליו. אך, בואו וראו, כאשר היה זקוק להרב יוסף לצרכים פוליטיים, כשרצה כי ש”ס תצליח, הוא הכשיר את הרב יוסף , ועד כדי כך , שהלך לביתו, וישב עמו לצד שולחן אחד.
אותו דבר קרה עם האדמו”ר מבעלז. בשעתו, כאשר האדמו”ר מגור הציע בישיבת מועצת גדולי התורה כי יצרפו את האדמו”ר מבעלז לגדולי התורה, מי שיצא בכל הכח נגד, דיבר עליו כל דבר אסור, ועשה כל השתדלות אפשרית למנוע את צירופו, היה לא אחר מאשר הרב שך. הוא רצה בכך לשרת את הסאטמארים, שהוא עשה עמם יד אחת נגד האדמו”ר מבעלז. אך כאשר הוא הקים מפלגה משלו, והיה זקוק לאדמו”ר מבעלז, הוא הפך להיות האדמו”ר הגדול והחשוב ביותר, ועד כדי כך, שהוא בא לביתו, ועשה כל מאמץ אפשרי לכבדו.
הרשימה ארוכה מאוד, וכאשר עוסקים אנו באישים, מה שאמר עליהם הרב שך בעבר, וכיצד הוא מכבדם כאשר הוא זקוק להם פוליטית, זו מספיקה בכדי שניווכח, כי לא התוכן הוא הקובע אצל הרב שך, אלא המפלגתיות היא הקובעת. כאשר הרב עובדיה יוסף והאדמו”ר מבעלז ישבו יחד עמו במפלגה אחת, הפכו השניים לצדיקים גדולים וחשובים, ועד כדי כך, שגם כאשר הרב עובדיה יוסף פרסם ספר שהוא מלא בכפירה ובפסקים נוראים ומחרידים שרבנים יצאו נגד הספר בחומרה רבה, הרב שך העיז ונתן הסכמה לספר, וכאשר הוכיחו לו כי טעה, הוא לא חזר בו, כי הוא זקוק להרב יוסף פוליטית.
בנגע זה ששמו “מפלגתיות”, נגועים רבים לא רק הרב שך. אך אצל הרב שך הדבר ניכר יותר מאשר אצל אחרים, והדברים מגיעים עד לכדי אבסורד. אין עוד בדורנו מי שממחיש את הדברים בצורה כל כך גלויה כמו הרב שך, ומבחינה זו אולי ייאמר לזכותו, שלפחות אינו משקר הוא אומר את האמת, בניגוד לאחרים המשחקים את הדברים, שלפחות כלפי חוץ לא יראו את הדברים כל כך מכוערים, כפי שהם נראים אצל הרב שך.
לפני כחודש ימים, קרה בליובאוויטש אסון כבד, כ”ק אדמו”ר שלט”א חלה, הוא לקה בשיתוק לאורך חלקו הימני של גופו, וברור, שבמצב כזה, זקוקים לרחמים מרובים. כל יהודי ששמע על מה שקרה איחל במקום רפואה שלימה. אמרו תהילים, התפללו, כל אחד מצדו תרם מה שיכל, לשלומו של הרבי.
ללא כל קשר לפוליטיקה, כל מי שנושא עמו נשמה יהודית, חש והבין, כי זו השעה להתפלל ולבקש רחמי שמים. בדרך כלל, כאשר שומעים על אירועים שכאלה, ללא כל קשר במה ובמי מדובר, מאחלים רפואה שלימה, ומראים רגשות כלפי חוץ.
ישנם כאלו שאין להם את היכולת לבטאות רגשות, אך בודאי שלא יקומו ויאמרו את ההיפך, הם ישתקו או יגיבו באיפוק, אך לא יותר מזה.
והנה בבני ברק רקדו משמחה. הרב שך היה כולו שמחה כאשר נודע לו על מה שאירע בליובאוויטש. אך, ברור כי אם ייצא לרחוב ויאמר כי הוא שמח, יסקלו אותו, והוא יאבד את תדמיתו. לכן הוא העדיף להתעלם ולא לעסוק ענין. עד כדי כך, שבטאון הליטאים, היה היחיד שלא דיווח בענין דבר. כל יתר העתונים דיווחו, הליטאים שיחקו משחק אחר לגמרי.
והנה, אם לא היה מספיק למישהו להכיר את הצבעים הנכונים, קרה משהו חמור בהרבה. אחד הרבנים הספרדים, הרב מנצור בן שמעון, חתם על מכתב של הרבנים הספרדים, הקוראים לציבור להצטרף להמונים המתפללים בכותל המערבי לשלומו של הרבי, והרב שך זעם. הוא חיפש כל דרך אפשרית, בכדי שתצא הכחשה. ועד כדי כך, שאילץ את בניו של הרב בן שמעון, כי יפרסמו “הבהרה” בבטאון הליטאים, כי אביהם לא ציוה לומר תהלים לשלומו של האדמו”ר מליובוויטש.
גם אם היה זה נכון, כי לא אמר, צריך עזות מצח איומה לפרסם מודעה שכזו, ובכל זאת זו פורסמה. זו הוכיחה שוב במי מדובר ועם מי יש לנו עסק. ועל הכל, הוכח שגם כאשר עוסקים אנו בנושא שלכאורה העם כולו חייב להיות מאוחד בו, העיזו ועשו מעשה אשר לא ייעשה.
בואו ונשאל את עצמנו, על מה בקשו לומר תהילים? האם על “השקפה” על “שיטה”? או על “חולה” הזקוק לרחמי שמים. אין מי מבין אנשי אמת, שישאלו אותו דין אמת, שיאמר חלילה בכיוון הפוך, אין ספק שכולם כאחד לא היו מעלים כלל על הדעת לבקש ממישהו שימשוך בחזרה, ויפרסם הבהרה כי הוא לא חתם על דבר שכזה.
והנה, כאשר מדובר במי שהוא מן המחנה האחר, הגיעו הדברים עד לכדי שפיכות דמים. אסור לומר עליו תהילים, ועדיף מבחינתם שחלילה יקרה שם אסון, וכאן מוכח שוב עם איזה יצור יש לנו עסק, עם מי שהוא בתחתית שבתחתית, שפל ונבזה, גס רוח, המסוגל גם במצב שכזה, לתבוע “הבהרה”, כאשר אין לענין כל קשר ל“השקפה”, מדובר בסך הכל במחלתו של “יהודי”.
אם היה צריך מישהו הוכחה נוספת, כי הרב שך כל כולו פועל על פי ההשתייכות והמפלגתיות, באה עובדה זו והוכיחה, כי הרב שך ממשיך בדרכו הנלוזה, וגורם להרס וחורבן היהדות החרדית.
הרב שך מעולם לא היה איש אמת. הוא מעולם לא בחן דברים על פי תכנם. כי לו היה מתייחס לכל נושא לגופו, הוא לא היה עושה את רוב הדברים שעשה.
הבעיה היא לא כל כך בהרב שך, כמו בתלמידיו, הלומדים ממעשיו, וקובעים אותם כ“דעת תורה”. הגענו למצב, שרח”ל, כאשר יהודי אחר חולה, אסור לומר על ההוא תהילים ולבקש את רפואתו. בואו ונתאר לעצמנו כי כך יהיה מעתה הדברים, החסידים ירקדו וישמחו כאשר הליטאים יהיו חולים, וכן להיפך, לאן נגיע?
מי הוביל את הציבור החרדי לתוהו ובוהו שכזה? מי גורם לנו את כל הבושה האיומה הזו, שעלינו להתבייש לדאבוננו מן החילונים, שלמרות שהם כל כך רחוקים מן האמת, כאשר עוסקים בענין שכזה, הם הרבה יותר אנושיים. הרב שך מחנך דור לתת אנושיות, לשנאת ישראל איומה, ומחריד כי הוא מחנך אותם לשפל איום ונורא זה.
ממה קובעים “דעת תורה”? האם מדברים הנאמרים על פי שיקול דעת, ומתוך בדיקת הדברים לעומקם, או משנאת ישראל, שהיא כיום ה“דעת תורה”! כאשר מסוגלים לתת יד לשחיתות שכזו, לפרסם “הבהרה” כי לא הורו לומר תהילים לשלומו של חולה, מסוגלים לדברים הגרועים והחמורים ביותר.
עבורנו לא היה זה חידוש, כי כל כולו של הרב שך בנוי על שקר ורמיה. במשך שנים אנו עוקבים ולומדים את האיש ומעשיו, וקובעים ברורות, כי הוא אינו יודע מימינו ומשמאלו, ומה לנו יותר מנאומיו, כאשר שומעים אותם, שוב ושוב, מגיעים למסקנה אחת ויחידה, כי הוא לא מציאותי, וחי בעננים. השנאה הנוראה, מעבירה אותו על הדעת.
יותר מעשרים שנה ש“פנים אל פנים”, לא קיים עוד, ואילו הרב שך עוד עוסק בהם, ומזהיר שלא יקנו את ה“פנים אל פנים”, מה צריך יותר מזה בכדי להוכיח, כי הוא לא מציאותי וחי בעננים.
הרב שך מתפאר היום, כי הציבור כולו שומע בקולו, אף אחד אינו קונה את ה“פנים אל פנים”, יתכן והוא רצה הישג אחד בחייו, כזה אשר תלמידיו יוכלו לטעון, כי העולם כולו ללא יוצא מן הכלל קיבל את דבריו, ומקיים אותם בדיוק כפי שהורה, ולא קונים את ה“פנים אל פנים”. אך לו היה הרב שך מציאותי, ועוסק בדבריו על פי אמת וצדק, הוא לא היה אומר כי ב“התוועדויות” אין עוסקים בתורה כלל, וכי אין יודעים שם מה זה חומש, משניות, גמרא. רואים כי מפטמים אותו בשטויות והבלים. לו השתתף ב“התוועדות” אחת, הוא היה נוכח לדעת, כי כל מילה שלו בנוי על שקר ובורות איומה.
הבעיה, שהרב שך בונה “השקפה” ו“דעת תורה” על פי הבורות הזו. הוא רצה שיקבלו את דבריו כתורה מסיני, ואכן תלמידיו קונים את הדברים, ואינם יודעים להבחין בין טוב ורע.
לברליו מנסים לתקן את דבריו. עובדה היא, שהם שינו את נאומו, השמיטו קטעים ואף הוסיפו דברים שלא אמר. אך, בל נשכח שכל התוכן שלו בנוי על שנאת ישראל, ושחיתות איומה.
לא נצליח לשנות אותו, בגיל שלו לא נצליח להחזירו למוטב. אך אל לנו לתת לדברים להתקבל כמות שהם, עלינו להתקומם נגדם, ולהראות לציבור את צבעיו הנכונים, על מנת שנדע להבחין בין הטוב והרע, האור והחושך, ובל חלילה ניפול לרשת שהוא טומן להמונים, שאינם יודעים להבחין ולדעת, כי מעשיו הינם תוצאה של שנאה ושחיתות, ולא של “השקפה” ו“דעת תורה”, מאחר ואין בין השתים כלום.
גם אם היה כך בדורות עברו, אך כפי שזה קורה בדורנו אנו זה לא קרה בעבר, הדברים הגיעו עד לכדי חרפה ממש.
במשך שנים, ניסו לרמות את הציבור החרדי, שהרבנים והדיינים מתכוונים לתורה ו“השקפה”, וכי הדרך היחידה המנחה אותם, זוהי האמת. הם מתעלמים מן האנשים ומן החוגים והמפלגות, מעניין אותם, אך ורק הענין לגופו.
כך לכאורה צריך היה להיות. אבל, בואו ונדבר גלויות, כמעט ולא נמצא מי מבין הרבנים, הדיינים, ומי בציבור החרדי, שישקול דברים ללא נגיעה אישית, מבלי שיקח בחשבון במי ובמה מדובר. זה שנים, שאנו סובלים מן המחלה ששמה “מפלגתיות”. לא עוד העם היהודי, ולא עוד הציבור החרדי. קיים היום רק דבר אחד, המנחה את הכל, וזוהי ההשתייכות. אם אתה שייך לי, אתה חבר במפלגתי ונמנה על אנשיי, כל מה שאתה עושה טוב ויפה, והנך “גדול”. אך, אם הנך נמנה על החוג האחר, ואינך מאנשיי, הרי כל מעשיך הם “שבתאות”, ורבניך הם “קטנים” ולא נמנים על רשימת “הגדולים”.
במשך השנים, היה לנו מקרים רבים שבהם הוכחנו, כיצד ענקים הופכים להיות קטנים, וכיצד נושאים שצריכים היו לזעוק עליהם מרה, אבל מאחר ומדובר באנשים קרובים שותקים. את זאת לדאבוננו הנהיגו בכל הקבוצות, ופרט לבודדים ממש לא נמצא מי ביהדות החרדית, שישקלו דברים כפי שצריכים לשקול אותם.
כאשר אנו עוסקים בהרב שך, הדברים מחרידים ממש. ובכדי להיווכח בדברים, אין צורך לרוץ רחוק מדי. בואו ונזכיר רק שניים שהיו העדים הגדולים ביותר להתנהגות זו. והם הרב עובדיה יוסף והאדמו”ר מבעלז.
הרב שך, לא הסכים לבא לסיום הש”ס שערכה בשעתו אגודת ישראל, רק אם יבטיחו לו, כי לא ייאלץ לשבת בו זמנית עם הרב עובדיה יוסף לצד אותו שולחן. ואותו דבר הוא עשה בחנוכת הבית לבית החולים “לניאדו” שבנתניה. בשני המקומות, הוא קם ועזב את המקום כאשר הרב יוסף הגיע.
מה שהרב שך אמר על הרב יוסף, אפשר לכתוב בספר שלם. אין כינוי גנאי שהרב שך לא ביטא ואמר עליו. אך, בואו וראו, כאשר היה זקוק להרב יוסף לצרכים פוליטיים, כשרצה כי ש”ס תצליח, הוא הכשיר את הרב יוסף , ועד כדי כך , שהלך לביתו, וישב עמו לצד שולחן אחד.
אותו דבר קרה עם האדמו”ר מבעלז. בשעתו, כאשר האדמו”ר מגור הציע בישיבת מועצת גדולי התורה כי יצרפו את האדמו”ר מבעלז לגדולי התורה, מי שיצא בכל הכח נגד, דיבר עליו כל דבר אסור, ועשה כל השתדלות אפשרית למנוע את צירופו, היה לא אחר מאשר הרב שך. הוא רצה בכך לשרת את הסאטמארים, שהוא עשה עמם יד אחת נגד האדמו”ר מבעלז. אך כאשר הוא הקים מפלגה משלו, והיה זקוק לאדמו”ר מבעלז, הוא הפך להיות האדמו”ר הגדול והחשוב ביותר, ועד כדי כך, שהוא בא לביתו, ועשה כל מאמץ אפשרי לכבדו.
הרשימה ארוכה מאוד, וכאשר עוסקים אנו באישים, מה שאמר עליהם הרב שך בעבר, וכיצד הוא מכבדם כאשר הוא זקוק להם פוליטית, זו מספיקה בכדי שניווכח, כי לא התוכן הוא הקובע אצל הרב שך, אלא המפלגתיות היא הקובעת. כאשר הרב עובדיה יוסף והאדמו”ר מבעלז ישבו יחד עמו במפלגה אחת, הפכו השניים לצדיקים גדולים וחשובים, ועד כדי כך, שגם כאשר הרב עובדיה יוסף פרסם ספר שהוא מלא בכפירה ובפסקים נוראים ומחרידים שרבנים יצאו נגד הספר בחומרה רבה, הרב שך העיז ונתן הסכמה לספר, וכאשר הוכיחו לו כי טעה, הוא לא חזר בו, כי הוא זקוק להרב יוסף פוליטית.
בנגע זה ששמו “מפלגתיות”, נגועים רבים לא רק הרב שך. אך אצל הרב שך הדבר ניכר יותר מאשר אצל אחרים, והדברים מגיעים עד לכדי אבסורד. אין עוד בדורנו מי שממחיש את הדברים בצורה כל כך גלויה כמו הרב שך, ומבחינה זו אולי ייאמר לזכותו, שלפחות אינו משקר הוא אומר את האמת, בניגוד לאחרים המשחקים את הדברים, שלפחות כלפי חוץ לא יראו את הדברים כל כך מכוערים, כפי שהם נראים אצל הרב שך.
לפני כחודש ימים, קרה בליובאוויטש אסון כבד, כ”ק אדמו”ר שלט”א חלה, הוא לקה בשיתוק לאורך חלקו הימני של גופו, וברור, שבמצב כזה, זקוקים לרחמים מרובים. כל יהודי ששמע על מה שקרה איחל במקום רפואה שלימה. אמרו תהילים, התפללו, כל אחד מצדו תרם מה שיכל, לשלומו של הרבי.
ללא כל קשר לפוליטיקה, כל מי שנושא עמו נשמה יהודית, חש והבין, כי זו השעה להתפלל ולבקש רחמי שמים. בדרך כלל, כאשר שומעים על אירועים שכאלה, ללא כל קשר במה ובמי מדובר, מאחלים רפואה שלימה, ומראים רגשות כלפי חוץ.
ישנם כאלו שאין להם את היכולת לבטאות רגשות, אך בודאי שלא יקומו ויאמרו את ההיפך, הם ישתקו או יגיבו באיפוק, אך לא יותר מזה.
והנה בבני ברק רקדו משמחה. הרב שך היה כולו שמחה כאשר נודע לו על מה שאירע בליובאוויטש. אך, ברור כי אם ייצא לרחוב ויאמר כי הוא שמח, יסקלו אותו, והוא יאבד את תדמיתו. לכן הוא העדיף להתעלם ולא לעסוק ענין. עד כדי כך, שבטאון הליטאים, היה היחיד שלא דיווח בענין דבר. כל יתר העתונים דיווחו, הליטאים שיחקו משחק אחר לגמרי.
והנה, אם לא היה מספיק למישהו להכיר את הצבעים הנכונים, קרה משהו חמור בהרבה. אחד הרבנים הספרדים, הרב מנצור בן שמעון, חתם על מכתב של הרבנים הספרדים, הקוראים לציבור להצטרף להמונים המתפללים בכותל המערבי לשלומו של הרבי, והרב שך זעם. הוא חיפש כל דרך אפשרית, בכדי שתצא הכחשה. ועד כדי כך, שאילץ את בניו של הרב בן שמעון, כי יפרסמו “הבהרה” בבטאון הליטאים, כי אביהם לא ציוה לומר תהלים לשלומו של האדמו”ר מליובוויטש.
גם אם היה זה נכון, כי לא אמר, צריך עזות מצח איומה לפרסם מודעה שכזו, ובכל זאת זו פורסמה. זו הוכיחה שוב במי מדובר ועם מי יש לנו עסק. ועל הכל, הוכח שגם כאשר עוסקים אנו בנושא שלכאורה העם כולו חייב להיות מאוחד בו, העיזו ועשו מעשה אשר לא ייעשה.
בואו ונשאל את עצמנו, על מה בקשו לומר תהילים? האם על “השקפה” על “שיטה”? או על “חולה” הזקוק לרחמי שמים. אין מי מבין אנשי אמת, שישאלו אותו דין אמת, שיאמר חלילה בכיוון הפוך, אין ספק שכולם כאחד לא היו מעלים כלל על הדעת לבקש ממישהו שימשוך בחזרה, ויפרסם הבהרה כי הוא לא חתם על דבר שכזה.
והנה, כאשר מדובר במי שהוא מן המחנה האחר, הגיעו הדברים עד לכדי שפיכות דמים. אסור לומר עליו תהילים, ועדיף מבחינתם שחלילה יקרה שם אסון, וכאן מוכח שוב עם איזה יצור יש לנו עסק, עם מי שהוא בתחתית שבתחתית, שפל ונבזה, גס רוח, המסוגל גם במצב שכזה, לתבוע “הבהרה”, כאשר אין לענין כל קשר ל“השקפה”, מדובר בסך הכל במחלתו של “יהודי”.
אם היה צריך מישהו הוכחה נוספת, כי הרב שך כל כולו פועל על פי ההשתייכות והמפלגתיות, באה עובדה זו והוכיחה, כי הרב שך ממשיך בדרכו הנלוזה, וגורם להרס וחורבן היהדות החרדית.
הרב שך מעולם לא היה איש אמת. הוא מעולם לא בחן דברים על פי תכנם. כי לו היה מתייחס לכל נושא לגופו, הוא לא היה עושה את רוב הדברים שעשה.
הבעיה היא לא כל כך בהרב שך, כמו בתלמידיו, הלומדים ממעשיו, וקובעים אותם כ“דעת תורה”. הגענו למצב, שרח”ל, כאשר יהודי אחר חולה, אסור לומר על ההוא תהילים ולבקש את רפואתו. בואו ונתאר לעצמנו כי כך יהיה מעתה הדברים, החסידים ירקדו וישמחו כאשר הליטאים יהיו חולים, וכן להיפך, לאן נגיע?
מי הוביל את הציבור החרדי לתוהו ובוהו שכזה? מי גורם לנו את כל הבושה האיומה הזו, שעלינו להתבייש לדאבוננו מן החילונים, שלמרות שהם כל כך רחוקים מן האמת, כאשר עוסקים בענין שכזה, הם הרבה יותר אנושיים. הרב שך מחנך דור לתת אנושיות, לשנאת ישראל איומה, ומחריד כי הוא מחנך אותם לשפל איום ונורא זה.
ממה קובעים “דעת תורה”? האם מדברים הנאמרים על פי שיקול דעת, ומתוך בדיקת הדברים לעומקם, או משנאת ישראל, שהיא כיום ה“דעת תורה”! כאשר מסוגלים לתת יד לשחיתות שכזו, לפרסם “הבהרה” כי לא הורו לומר תהילים לשלומו של חולה, מסוגלים לדברים הגרועים והחמורים ביותר.
עבורנו לא היה זה חידוש, כי כל כולו של הרב שך בנוי על שקר ורמיה. במשך שנים אנו עוקבים ולומדים את האיש ומעשיו, וקובעים ברורות, כי הוא אינו יודע מימינו ומשמאלו, ומה לנו יותר מנאומיו, כאשר שומעים אותם, שוב ושוב, מגיעים למסקנה אחת ויחידה, כי הוא לא מציאותי, וחי בעננים. השנאה הנוראה, מעבירה אותו על הדעת.
יותר מעשרים שנה ש“פנים אל פנים”, לא קיים עוד, ואילו הרב שך עוד עוסק בהם, ומזהיר שלא יקנו את ה“פנים אל פנים”, מה צריך יותר מזה בכדי להוכיח, כי הוא לא מציאותי וחי בעננים.
הרב שך מתפאר היום, כי הציבור כולו שומע בקולו, אף אחד אינו קונה את ה“פנים אל פנים”, יתכן והוא רצה הישג אחד בחייו, כזה אשר תלמידיו יוכלו לטעון, כי העולם כולו ללא יוצא מן הכלל קיבל את דבריו, ומקיים אותם בדיוק כפי שהורה, ולא קונים את ה“פנים אל פנים”. אך לו היה הרב שך מציאותי, ועוסק בדבריו על פי אמת וצדק, הוא לא היה אומר כי ב“התוועדויות” אין עוסקים בתורה כלל, וכי אין יודעים שם מה זה חומש, משניות, גמרא. רואים כי מפטמים אותו בשטויות והבלים. לו השתתף ב“התוועדות” אחת, הוא היה נוכח לדעת, כי כל מילה שלו בנוי על שקר ובורות איומה.
הבעיה, שהרב שך בונה “השקפה” ו“דעת תורה” על פי הבורות הזו. הוא רצה שיקבלו את דבריו כתורה מסיני, ואכן תלמידיו קונים את הדברים, ואינם יודעים להבחין בין טוב ורע.
לברליו מנסים לתקן את דבריו. עובדה היא, שהם שינו את נאומו, השמיטו קטעים ואף הוסיפו דברים שלא אמר. אך, בל נשכח שכל התוכן שלו בנוי על שנאת ישראל, ושחיתות איומה.
לא נצליח לשנות אותו, בגיל שלו לא נצליח להחזירו למוטב. אך אל לנו לתת לדברים להתקבל כמות שהם, עלינו להתקומם נגדם, ולהראות לציבור את צבעיו הנכונים, על מנת שנדע להבחין בין הטוב והרע, האור והחושך, ובל חלילה ניפול לרשת שהוא טומן להמונים, שאינם יודעים להבחין ולדעת, כי מעשיו הינם תוצאה של שנאה ושחיתות, ולא של “השקפה” ו“דעת תורה”, מאחר ואין בין השתים כלום.
