מדוע לדעת הרב שך מותר היה לפני שלש וחצי שנים לסגור את הישיבות למשך חודש ימים, ואילו עתה זה אסור?
עד להיכן מגעת הצביעות, ובעיקר ה“שקר” שבה מוקף הרב שך, אנו לומדים בימים אלה. הגיעו הדברים לכדי כך, שכל יהודי, היושב לרגע וחושב, ומשווה בין מה שהיה מותר לפני שלש וחצי שנים, ולא רק מותר, אלא חובה שאין להפר אותה, הופך היום להיות אסור, והרב שך עושה הכל בכדי למנוע אותה. מה שהיה אז חובה שאין לזוז הימנה, אינה עוד כזו, ועושים אחרת הימנה.
קורה משהו שחייב להחריד כל בר דעת. מי שיתבונן, כיצד ניהל הרב שך את מערכת הבחירות לפני שלש וחצי שנים, חובה היתה על כל ראש ישיבה, לסגור את הישיבה למשך חודש ימים, ולחייב את הבחורים לסגור את הגמרות, ולצאת לשטח, לעבוד למען הבחירות, שהיה אצל הרב שך הדבר הנעלה ביותר. ואילו עתה, כאשר שוב מתמודדים אותה התמודדות, ולמען אותן העקרונות, לא רק שאין סוגרים לחודש, אף לשבועיים לא נותנים יד לכך, ופרט ליום הבחירות עצמו, לא יסגרו את הישיבות.
האמת היא, שלסגור את הישיבות לתקופה של חודש ימים, היה אסור בעבר, והוא אסור גם היום. אך, למי שהיא היתה בבחינת “חוב קדוש” לפני שלש וחצי שנים, נשאלת השאלה מה ההבדל, האם אז לא התמודדו על אותה כנסת?
יהיו אשר ירצו לטעון, כי היום מתמודדים למען נציגים אחרים. אבל אין זה אמת. היום נאבקים להכניס את המועמד החמישי, שהוא איש של הרב שך ונציג המפלגה הליטאית, ואם אז היה העניין כל כך חשוב וחיוני, מדוע אין הדבר חשוב וחיוני היום?
קורה כאן משהו חשוב, שעל כל אחד לרשום לעצמו. הנושא לכשלעצמו, ההצלחה בבחירות, אינה החשובה, אצל הרב שך. גם לא מספר המנדטים, ומי הם הנציגים שיכנסו לכנסת. מה שהיה חשוב להרב שך לפני שלש וחצי שנים, היה האגו האישי שלו, כי אחרת, אם התכוון לענין עצמו, הוא רצה כי החרדים יחזקו את כוחם ומעמדם, ורצה נציגות ליטאית בכנסת, נשאלת השאלה, מה שונה היום מאז, מדוע לפני שלוש וחצי שנים, היה העניין כל כך חשוב וחזק, שחייב כל בחור לסגור את הגמרות ולעבוד למען ההצלחה, ואילו עתה השתנו הדברים.
ההסבר לכך הוא, כי המאבק לפני שלש וחצי שנים היה על הכבוד האישי של הרב שך, הוא רצה להוכיח כי הוא חזק, וכי יש לו ציבור, ובעיקר להוכיח, כי יש לו מספר קולות כמו לחסידים, וכי הכל מגיע לו בשוה, ולמען מטרה זו בלבד, הוא מוכן לפלג את הציבור כולו, ולסגור את הישיבות.
מה שמחריד כאן, הוא הנימוק, איך הסבירו לפני שלש וחצי שנים, מדוע אז חייבו לסגור את הישיבות. דיברו על “כבוד התורה”, על הנחיצות של נציגות ליטאית. ואולי יסבירו לנו, מה ההבדל בין אז להיום, האם היום אין מדובר ב“כבוד התורה”? האם אין היום ה“כבוד התורה” הרבה יותר גדול, כי מדובר בכבודם של כל “גדולי התורה” כולל של הרב שך?
מה שונה היום מאז, פרט לכך, כי אז המאבק היה מפלגתי פוליטי, ולא מאבק של תורה. שום דבר הקשור בעקרונות לא עמד בפני הכרעה. הויכוח בין חסידים לליטאים, כפי שהרב שך הציג אותן, היה על נושאים חומריים וגשמיים. הרב שך תבע נציגות, הוא רצה יותר כסף ותו לא. ואם יזכירו לנו, כי הרב שך עסק ב“עקרונות”, וכי היו לו רשימה של תביעות, אולי יסבירו לנו, מה השתנה מלפני שלש וחצי שנים להיום, האם אחד מן העקרונות הללו השתנו? האם אגודת ישראל שינתה ממדיניותה?
עובדה היא, כי אין שינוי, פרט לכך, שהרב שך התמודד מול החסידים, ויצא כאשר ידו על התחתונה. הרב שך הביא לכנסת 33 אלף קולות, ואילו החסידים הביאו 105 אלף קולות, אשר הותיר אותו עם הראש למטה, והבין, כי הפסיד במאבק שהיה מיותר ומזיק לענין החרדי.
השאלה המעסיקה אותנו כרגע היא, כיצד יסבירו, ובמה שונה שלש וחצי השנים מהיום, בכל הקשור לעקרונות ולנושאים הקשורים ב“השקפה” ובנושא האידיאולוגי. פרט לכך, שהליטאים התמודדו בנפרד, כי רצו להוכיח כי כוחם חזק מן החסידים ונכשלו, אין דבר שונה. והאם בשל התמודדות שכזו, מותר היה לסגור את הישיבות?
בל נשכח, כי דבר שכזה לא עשו בהיסטוריה קודם לכן. גם אם אמנם בתקופת הבחירות תמיד היה ביטול תורה בישיבות, וככל שהתקרבו ליום הבחירות, היו הבחורים והאברכים עסוקים בעבודה זו, אבל מעולם לא העיזו לסגור את כל הישיבות, ובודאי שרק חלק עסקו בענין, ורוב הבחורים והאברכים ישבו ולמדו כרגיל, כפי שקורה במציאות גם היום.
הרב שך עשה לפני שלש וחצי שנים מעשה אשר לא ייעשה, כזה אשר עוכרי ישראל פורקי עול שאפו לה ולא הצליחו, הרב שך מילא את מבוקשם. אלו רצו לסגור את הישיבות, ובעיקר שלוחי השטן היצר הרע הרוצים כי ילמדו מה שפחות, עשה זאת עבורם הרב שך, כאשר נתן להם במתנה חודש ימים, הוא הותיר אותם ללא עבודה. זה היה למעשה שירות שעשה למען מטרה, שאין לה כל קשר עם אידיאולוגיה, פרט לפוליטיקה והתמודדות פנים-חרדית.
עוד למדנו, כי באותה תקופה, כאשר ההתמודדות היתה של הרב שך נגד החסידים, הכריחו את כולם בלא יוצא מן הכלל להשתלב במערכה. וכך כמעט ולא מצאנו את מי אשר יישב אדיש ולא נטל חלק במערכה. והנה, אנו קרובים מאוד לבחירות, והמוני ראשי ישיבות, רבנים ואישי ציבור, רחוקים מאוד מן הענין, אדישים לגמרי, ולא נמצא את הרב שך מפעיל את אנשיו ומחייבם לצאת לרחובה של עיר, לעשות את מה שעשו אז.
ומי לנו יותר מאנשיו של הרב שך בחו”ל, אשר הכריחו אותם לתרום סכומי עתק למען מערכת הבחירות. הללו היום אינם נותנים פרוטה אחת למערכה. הרב שך כלל אינו מחייבם, ואינו עושה למען הענין. הללו מבינים, כי היום אין להרב שך עוד ענין, כפי שהיה לו לפני שלש וחצי שנים.
וזו מוכיחה, עד כמה הרב שך פוליטיקאי ולא “גדול”. למדנו, כי דברי חכמים כמסמרות. רבנים גדולי תורה, בכל נושא וענין עקרוני, הם מאמינים בענין, ואין לזה כל קשר עם פוליטיקה. “גדול” המאמין בהצלחת הבחירות, וסבור כי היהדות החרדית צריכה להצליח ולהכניס מה שיותר מנדטים, תורם ועושה כל מה שהוא צריך לעשות. ואם הרב שך האמין לפני שלש וחצי שנים שצריך לעשות למען ההצלחה, ולשם כך גרם לביטול תורה, והפעיל את כל קשריו ותומכיו. נשאלת השאלה, מדוע עתה הם פטורים מכל זאת? האם בקדנציה הקרובה לא חשובה ההצלחה? האם הנציגות החרדית בכנסת, אינה עוד חשובה כפי שהיתה?
בעבר הלא רחוק, זעקו כי מדובר ב“חוב קדוש”, וכי יש למסור את הנפש למען הענין. ואכן, הרב שך חייב לפני שלש וחצי שנים, הוכיח עד כמה מחוייבים לענין, ועשה הכל וכמו שצריך לעשות מבחינה זו. אבל, כאשר המאבק אינו עוד עם החסידים, ומדובר בענין הבחירות עצמו, כאן נדם קולו, ואין הרב שך עוד אותו הרב שך כפי שהיה לפני שלש וחצי שנים.
זו מוכיחה, כי הרב שך ביסודו צבוע ושקרן. ואם זקוק עוד מישהו להוכחה, הוא קיבל אותה עתה פעם נוספת. כל מה שאמר וטען בעבר, בקשור לבחירות, מדוע אינה דומה מערכת בחירות זו, למערכת הבחירות הקודמת?
מקורביו של הרב שך מוכנים היום להודות כי הרב שך מבין כי עשה טעות בבחירות הקודמות כאשר סגר את הישיבות, וכי היה אסור לעשות זאת. אבל, בלעדי זאת, הוא לא היה מכניס את השני לכנסת. ולמען נציג נוסף בכנסת הוא התיר לעצמו זאת. אך, הללו אינם יכולים להסביר, מדוע למען נציג נוסף בכנסת הזו, אין הצדקה לסגירת הישיבות?
לו היה הרב שך קם ומתנצל, ואומר כי טעה אז וכי אינו רוצה לשוב על הטעות שעשה, יכולנו להבין. אך, כאשר הוא אינו עושה זאת, ורוצה שיבינו כי מה שעשה היה טוב וחיוני, הוא חייב הסבר, מדוע היום הוא אינו עושה כך.
אותו דבר בכל תחום. לא יתכן, שכאשר מתמודדים לבד בלי החסידים, קיימת חובה כפולה ומכופלת לסייע למערכת הבחירות בצורה כפי שהם פעלו אז, ואילו כאשר מתמודדים יחד עם החסידים, מותירים את מטה הבחירות בצורה שהיא כמעט ומשותקת.
בל נשכח, כי לפני שלש וחצי שנים, לא היתה בעיה כזו ששמה תקציב. כאשר הרב שך היה צריך לגייס כסף, הוא ידע בתוך יום אחד כיצד להעמיד את התקציב לרשות מטה הבחירות. ואילו עתה, כאשר מדובר ברשימת “יהדות התורה המאוחדת” של חסידים ומתנגדים יחדיו, הרב שך לא יודע כיצד לגייס תקציב למערכת הבחירות, ומותיר את המטה שתעבוד בצורה צולעת כפי שעבדה עד לימים אלה.
מה שמוכיח את הצביעות והשקר שבדבריו ומעשיו של הרב שך, היא הצורה שבה הוא ניגש לנושא. לא נמצא אצלו דברים ברורים. הרב שך מחליף עמדות ו“השקפות”, כפי שהוא מחליף גופיות ותחתונים, וזהו בניגוד גמור לאיך וכיצד ש“גדול” צריך לפעול. אצל “גדול” אמיתי, העקרונות קודמים לכל, ולמען ענין שהוא אצלו בבחינת מסירות הפש, הוא לא ימכור את עצמו, תמורת כסא בכנסת או תקציבים וטובות הנאה, כפי שהרב שך עשה ועושה בשנים אלה.
כאשר אנו משוים את הבחירות הקודמות לבחירות אלו. כיצד לא יכלו למצוא אדיש כלשהו במחנה החרדי, כולם היו מעורבים בענין, והלבישו את המערכה ב“השקפה”, טענו כי להכניס “ליטאי” לכנסת, אין חובה ומצוה גדולה מזו. ואף עתה המאמץ הוא, להכניס חמישי שהוא נציג ליטאי, הכל משתנה.
האמת הפשוטה היא, מפני שהיום אין את המאבק של הרב שך בחסידים, שזו עיקר תורתו ואומנתו. בבחירות לפני שלש וחצי שנים, הרב שך נאבק בחסידים, ולמען מטרה זו היה הכל חובה ומצווה. הוא אמנם לא רצה שיאמרו את הדברים בגלוי, כי זה הזיק לו, לכן הלבישו זאת בלבושים אחרים. אך, זה היה המאבק ולא משהו אחר.
עתה, כאשר אין נאבקים עם החסידים, אין עוד לבחירות משמעות מיוחדת, למרות כל מה שהרב שך אמר בעבר על הצורך בהצלחת הבחירות, ולמרות כי הנציג החמישי הוא ליטאי. זה לא כל כך חשוב אצל הרב שך, כמו להכות חסידים.
עד להיכן מגעת הצביעות, ובעיקר ה“שקר” שבה מוקף הרב שך, אנו לומדים בימים אלה. הגיעו הדברים לכדי כך, שכל יהודי, היושב לרגע וחושב, ומשווה בין מה שהיה מותר לפני שלש וחצי שנים, ולא רק מותר, אלא חובה שאין להפר אותה, הופך היום להיות אסור, והרב שך עושה הכל בכדי למנוע אותה. מה שהיה אז חובה שאין לזוז הימנה, אינה עוד כזו, ועושים אחרת הימנה.
קורה משהו שחייב להחריד כל בר דעת. מי שיתבונן, כיצד ניהל הרב שך את מערכת הבחירות לפני שלש וחצי שנים, חובה היתה על כל ראש ישיבה, לסגור את הישיבה למשך חודש ימים, ולחייב את הבחורים לסגור את הגמרות, ולצאת לשטח, לעבוד למען הבחירות, שהיה אצל הרב שך הדבר הנעלה ביותר. ואילו עתה, כאשר שוב מתמודדים אותה התמודדות, ולמען אותן העקרונות, לא רק שאין סוגרים לחודש, אף לשבועיים לא נותנים יד לכך, ופרט ליום הבחירות עצמו, לא יסגרו את הישיבות.
האמת היא, שלסגור את הישיבות לתקופה של חודש ימים, היה אסור בעבר, והוא אסור גם היום. אך, למי שהיא היתה בבחינת “חוב קדוש” לפני שלש וחצי שנים, נשאלת השאלה מה ההבדל, האם אז לא התמודדו על אותה כנסת?
יהיו אשר ירצו לטעון, כי היום מתמודדים למען נציגים אחרים. אבל אין זה אמת. היום נאבקים להכניס את המועמד החמישי, שהוא איש של הרב שך ונציג המפלגה הליטאית, ואם אז היה העניין כל כך חשוב וחיוני, מדוע אין הדבר חשוב וחיוני היום?
קורה כאן משהו חשוב, שעל כל אחד לרשום לעצמו. הנושא לכשלעצמו, ההצלחה בבחירות, אינה החשובה, אצל הרב שך. גם לא מספר המנדטים, ומי הם הנציגים שיכנסו לכנסת. מה שהיה חשוב להרב שך לפני שלש וחצי שנים, היה האגו האישי שלו, כי אחרת, אם התכוון לענין עצמו, הוא רצה כי החרדים יחזקו את כוחם ומעמדם, ורצה נציגות ליטאית בכנסת, נשאלת השאלה, מה שונה היום מאז, מדוע לפני שלוש וחצי שנים, היה העניין כל כך חשוב וחזק, שחייב כל בחור לסגור את הגמרות ולעבוד למען ההצלחה, ואילו עתה השתנו הדברים.
ההסבר לכך הוא, כי המאבק לפני שלש וחצי שנים היה על הכבוד האישי של הרב שך, הוא רצה להוכיח כי הוא חזק, וכי יש לו ציבור, ובעיקר להוכיח, כי יש לו מספר קולות כמו לחסידים, וכי הכל מגיע לו בשוה, ולמען מטרה זו בלבד, הוא מוכן לפלג את הציבור כולו, ולסגור את הישיבות.
מה שמחריד כאן, הוא הנימוק, איך הסבירו לפני שלש וחצי שנים, מדוע אז חייבו לסגור את הישיבות. דיברו על “כבוד התורה”, על הנחיצות של נציגות ליטאית. ואולי יסבירו לנו, מה ההבדל בין אז להיום, האם היום אין מדובר ב“כבוד התורה”? האם אין היום ה“כבוד התורה” הרבה יותר גדול, כי מדובר בכבודם של כל “גדולי התורה” כולל של הרב שך?
מה שונה היום מאז, פרט לכך, כי אז המאבק היה מפלגתי פוליטי, ולא מאבק של תורה. שום דבר הקשור בעקרונות לא עמד בפני הכרעה. הויכוח בין חסידים לליטאים, כפי שהרב שך הציג אותן, היה על נושאים חומריים וגשמיים. הרב שך תבע נציגות, הוא רצה יותר כסף ותו לא. ואם יזכירו לנו, כי הרב שך עסק ב“עקרונות”, וכי היו לו רשימה של תביעות, אולי יסבירו לנו, מה השתנה מלפני שלש וחצי שנים להיום, האם אחד מן העקרונות הללו השתנו? האם אגודת ישראל שינתה ממדיניותה?
עובדה היא, כי אין שינוי, פרט לכך, שהרב שך התמודד מול החסידים, ויצא כאשר ידו על התחתונה. הרב שך הביא לכנסת 33 אלף קולות, ואילו החסידים הביאו 105 אלף קולות, אשר הותיר אותו עם הראש למטה, והבין, כי הפסיד במאבק שהיה מיותר ומזיק לענין החרדי.
השאלה המעסיקה אותנו כרגע היא, כיצד יסבירו, ובמה שונה שלש וחצי השנים מהיום, בכל הקשור לעקרונות ולנושאים הקשורים ב“השקפה” ובנושא האידיאולוגי. פרט לכך, שהליטאים התמודדו בנפרד, כי רצו להוכיח כי כוחם חזק מן החסידים ונכשלו, אין דבר שונה. והאם בשל התמודדות שכזו, מותר היה לסגור את הישיבות?
בל נשכח, כי דבר שכזה לא עשו בהיסטוריה קודם לכן. גם אם אמנם בתקופת הבחירות תמיד היה ביטול תורה בישיבות, וככל שהתקרבו ליום הבחירות, היו הבחורים והאברכים עסוקים בעבודה זו, אבל מעולם לא העיזו לסגור את כל הישיבות, ובודאי שרק חלק עסקו בענין, ורוב הבחורים והאברכים ישבו ולמדו כרגיל, כפי שקורה במציאות גם היום.
הרב שך עשה לפני שלש וחצי שנים מעשה אשר לא ייעשה, כזה אשר עוכרי ישראל פורקי עול שאפו לה ולא הצליחו, הרב שך מילא את מבוקשם. אלו רצו לסגור את הישיבות, ובעיקר שלוחי השטן היצר הרע הרוצים כי ילמדו מה שפחות, עשה זאת עבורם הרב שך, כאשר נתן להם במתנה חודש ימים, הוא הותיר אותם ללא עבודה. זה היה למעשה שירות שעשה למען מטרה, שאין לה כל קשר עם אידיאולוגיה, פרט לפוליטיקה והתמודדות פנים-חרדית.
עוד למדנו, כי באותה תקופה, כאשר ההתמודדות היתה של הרב שך נגד החסידים, הכריחו את כולם בלא יוצא מן הכלל להשתלב במערכה. וכך כמעט ולא מצאנו את מי אשר יישב אדיש ולא נטל חלק במערכה. והנה, אנו קרובים מאוד לבחירות, והמוני ראשי ישיבות, רבנים ואישי ציבור, רחוקים מאוד מן הענין, אדישים לגמרי, ולא נמצא את הרב שך מפעיל את אנשיו ומחייבם לצאת לרחובה של עיר, לעשות את מה שעשו אז.
ומי לנו יותר מאנשיו של הרב שך בחו”ל, אשר הכריחו אותם לתרום סכומי עתק למען מערכת הבחירות. הללו היום אינם נותנים פרוטה אחת למערכה. הרב שך כלל אינו מחייבם, ואינו עושה למען הענין. הללו מבינים, כי היום אין להרב שך עוד ענין, כפי שהיה לו לפני שלש וחצי שנים.
וזו מוכיחה, עד כמה הרב שך פוליטיקאי ולא “גדול”. למדנו, כי דברי חכמים כמסמרות. רבנים גדולי תורה, בכל נושא וענין עקרוני, הם מאמינים בענין, ואין לזה כל קשר עם פוליטיקה. “גדול” המאמין בהצלחת הבחירות, וסבור כי היהדות החרדית צריכה להצליח ולהכניס מה שיותר מנדטים, תורם ועושה כל מה שהוא צריך לעשות. ואם הרב שך האמין לפני שלש וחצי שנים שצריך לעשות למען ההצלחה, ולשם כך גרם לביטול תורה, והפעיל את כל קשריו ותומכיו. נשאלת השאלה, מדוע עתה הם פטורים מכל זאת? האם בקדנציה הקרובה לא חשובה ההצלחה? האם הנציגות החרדית בכנסת, אינה עוד חשובה כפי שהיתה?
בעבר הלא רחוק, זעקו כי מדובר ב“חוב קדוש”, וכי יש למסור את הנפש למען הענין. ואכן, הרב שך חייב לפני שלש וחצי שנים, הוכיח עד כמה מחוייבים לענין, ועשה הכל וכמו שצריך לעשות מבחינה זו. אבל, כאשר המאבק אינו עוד עם החסידים, ומדובר בענין הבחירות עצמו, כאן נדם קולו, ואין הרב שך עוד אותו הרב שך כפי שהיה לפני שלש וחצי שנים.
זו מוכיחה, כי הרב שך ביסודו צבוע ושקרן. ואם זקוק עוד מישהו להוכחה, הוא קיבל אותה עתה פעם נוספת. כל מה שאמר וטען בעבר, בקשור לבחירות, מדוע אינה דומה מערכת בחירות זו, למערכת הבחירות הקודמת?
מקורביו של הרב שך מוכנים היום להודות כי הרב שך מבין כי עשה טעות בבחירות הקודמות כאשר סגר את הישיבות, וכי היה אסור לעשות זאת. אבל, בלעדי זאת, הוא לא היה מכניס את השני לכנסת. ולמען נציג נוסף בכנסת הוא התיר לעצמו זאת. אך, הללו אינם יכולים להסביר, מדוע למען נציג נוסף בכנסת הזו, אין הצדקה לסגירת הישיבות?
לו היה הרב שך קם ומתנצל, ואומר כי טעה אז וכי אינו רוצה לשוב על הטעות שעשה, יכולנו להבין. אך, כאשר הוא אינו עושה זאת, ורוצה שיבינו כי מה שעשה היה טוב וחיוני, הוא חייב הסבר, מדוע היום הוא אינו עושה כך.
אותו דבר בכל תחום. לא יתכן, שכאשר מתמודדים לבד בלי החסידים, קיימת חובה כפולה ומכופלת לסייע למערכת הבחירות בצורה כפי שהם פעלו אז, ואילו כאשר מתמודדים יחד עם החסידים, מותירים את מטה הבחירות בצורה שהיא כמעט ומשותקת.
בל נשכח, כי לפני שלש וחצי שנים, לא היתה בעיה כזו ששמה תקציב. כאשר הרב שך היה צריך לגייס כסף, הוא ידע בתוך יום אחד כיצד להעמיד את התקציב לרשות מטה הבחירות. ואילו עתה, כאשר מדובר ברשימת “יהדות התורה המאוחדת” של חסידים ומתנגדים יחדיו, הרב שך לא יודע כיצד לגייס תקציב למערכת הבחירות, ומותיר את המטה שתעבוד בצורה צולעת כפי שעבדה עד לימים אלה.
מה שמוכיח את הצביעות והשקר שבדבריו ומעשיו של הרב שך, היא הצורה שבה הוא ניגש לנושא. לא נמצא אצלו דברים ברורים. הרב שך מחליף עמדות ו“השקפות”, כפי שהוא מחליף גופיות ותחתונים, וזהו בניגוד גמור לאיך וכיצד ש“גדול” צריך לפעול. אצל “גדול” אמיתי, העקרונות קודמים לכל, ולמען ענין שהוא אצלו בבחינת מסירות הפש, הוא לא ימכור את עצמו, תמורת כסא בכנסת או תקציבים וטובות הנאה, כפי שהרב שך עשה ועושה בשנים אלה.
כאשר אנו משוים את הבחירות הקודמות לבחירות אלו. כיצד לא יכלו למצוא אדיש כלשהו במחנה החרדי, כולם היו מעורבים בענין, והלבישו את המערכה ב“השקפה”, טענו כי להכניס “ליטאי” לכנסת, אין חובה ומצוה גדולה מזו. ואף עתה המאמץ הוא, להכניס חמישי שהוא נציג ליטאי, הכל משתנה.
האמת הפשוטה היא, מפני שהיום אין את המאבק של הרב שך בחסידים, שזו עיקר תורתו ואומנתו. בבחירות לפני שלש וחצי שנים, הרב שך נאבק בחסידים, ולמען מטרה זו היה הכל חובה ומצווה. הוא אמנם לא רצה שיאמרו את הדברים בגלוי, כי זה הזיק לו, לכן הלבישו זאת בלבושים אחרים. אך, זה היה המאבק ולא משהו אחר.
עתה, כאשר אין נאבקים עם החסידים, אין עוד לבחירות משמעות מיוחדת, למרות כל מה שהרב שך אמר בעבר על הצורך בהצלחת הבחירות, ולמרות כי הנציג החמישי הוא ליטאי. זה לא כל כך חשוב אצל הרב שך, כמו להכות חסידים.
