הרצון לשבור את האחדות בציבור החסידי
זו הדוחפת את הרב שך לרשימה מאוחדת
השאלה היסודית כיום היא, מה דוחף את הרב שך לרשימה מאוחדת. הוא הקים מפלגה משלו, זו אינה זקוקה היום לאחדות עם אגודת ישראל. בכדי להבטיח את הייצוג בכנסת, ולעקוף את “אחוז החסימה” היו לו דרכים אחרות. הוא יכל להצטרף לש”ס, או לרוץ ברשימה עצמאית כאשר בראש הרב יצחק פרץ, היו לו מספיק אפשרויות להימנע מרשימה עם אגודת ישראל, כפי שאכן היו כאלו בקרב הליטאים שרצו בכך, ואילו הרב שך רצה רק רשימה מאוחדת עם אגודת ישראל.
ובואו וראו, יחד עם זאת שהוא רוצה רשימה מאוחדת, הוא אינו רוצה ב“שלום” ו“אחדות”, הוא אומר במפורש כי הוא רוצה לשמור על מסגרות נפרדות, אם כי בכמה נושאים הוא רוצה את ה“אחדות”, ואת זאת צריך להבין.
בניגוד לפוליטיקאים העושים את החשבון הפוליטי האישי, הרב שך עושה חשבון אחר לגמרי. הוא אינו מועמד לכנסת, ולא זה מה שחשוב לו. הרב שך שחונך במשך שנים על שנאה לחסידות, ואשר בעשרות השנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו ועיתותיו להרס החסידות בכל דרך אפשרית. החל מן המלחמה בחינוך החסידי, ועד לפילוג מן החסידים, עושה עתה צעד קדימה.
אחת המטרות שהרב שך נכשל בהן בהקמת רשימתו הפלגנית, היה החינוך החסידי. בעוד שבמשך שנים הצליח למנוע הקמת ישיבות חסידיות וכן סמינרים לבנות במסגרת חסידית, מאז שלא היו תלויים בו עוד, הקימו מוסדות כאלו. אלו מהוות עבורו כשלון גדול.
עובדה היא, שלמרות שלא היה עוד קשר בינו לבין אגודת ישראל, הוא עשה כל מאמץ אפשרי למנוע את הקמת הסמינרים לבנות במסגרת חסידית בירושלים ובבני ברק. הוא עשה ככל האפשר למנוע הקמת ישיבות חסידויות, ורבים שאלו, מה הקשר שלו לענין ומדוע הוא מתערב. מדובר במפלגה שהוא אינו חבר בה עוד, ושלא יתערב בהכרעות של החסידים. אך, מי שהכיר את מהותו ורצונו של הרב שך, הבין כי כאן נוגעים בציפור הנפש, ולכן הוא השקיע כל כך הרבה כוחות בענין הוא רצה למנוע את הקמתן של מסגרות חסידיות, מאחר והוא ידע, כי כל מסגרת חדשה כזו, מונעת ממנו את התוצאה הסופית, וזוהי הכחדת החסידות עד כמה שאפשר.
ופה נסביר. בעוד שלחסידי גור, ויזניץ, בעלז, ליובאוויטש ואחרים המקימים לעצמם מוסדות משלהם, הוא אינו יכול למנוע הקמת מסגרות משלהם, מה שמדאיג את הרב שך אלו ישיבות ומוסדות לבנות בעלי צביון חסידי אך אינן משתייכות לחסידות מסויימת.
למוסדות כאלו, מגיעים כל סוגי הבנים והבנות, ואלו מהווים אלטרנטיבה לישיבות הליטאיות. בעבר, וזה למעשה גם מה שקורה היום, מי שאינו חסיד גור, לא ילך ללמוד בגור. לעומת זאת, מי שבן למשפחה חסידית, לא יפסול ישיבה בעלת צביון חסידי, אך אינה נושאת שמה של חסידות מסויימת. אלו נאלצו בעבר, ללמוד בישיבות הליטאיות, וכך הצליח הרב שך להכחיד שורה של חסידויות קטנות, כאלו שאין להם ישיבות. הוא לקח את מיטב הבנים, והרעיל אותם בהשקפות זרות לחסידות, ומהוים היום את העורף שלו במאבק נגד החסידים.
האדמורי”ם הללו שתפסו מאוחר יותר מה עשה להם הרב שך במשך השנים, הקימו ישיבות משלהם, ועתה אינם נותנים עוד לצעיריהם ללכת להיטמאות בטומאה ההרסנית של הרב שך, הם מצילים את נשמות ילדיהם, ושומרים עליהם במסגרת חינוכית, שלא תקלוט עוד את ההשקפות הזרות, המחנכות לשנאת ישראל, ולערכים מעוותים, הקרובים יותר לנצרות מאשר ליהדות.
הרב שך הבין כי הישיבות הללו מהוות לו סכנה. וכאשר הקימו לפני שלוש שנים חמישה ישיבות כאלו, לא ישן הרב שך בלילות, הוא התעניין מה שקורה בישיבות אלו, וכאשר שמע כי מידי שנה מצטרפים עוד ועוד בחורים לאותן הישיבות, הוא היה כולו סוער וזועם, והבין, כי זו תוצאת הפילוג, עובדה היא, שלא העיזו בשנים של טרם פילוג להקים ישיבות כאלו. האדמורי”ם החסידיים, וכן אישים בכירים בקהילה החסידית, לא עשו את מה שעשו רק לאחר שהרב שך עזב את אגודת ישראל.
עתה, כאשר הרב שך חשב על העתיד, הוא לקח בחשבון את החינוך החסידי. הוא רוצה להכחיד אותה. ובכדי שהוא יוכל לעשות זאת, הוא החליט כי הגיע הזמן לפלג בין החסידים. אין זה סוד, כי מה שגרם להצלחת המוסדות הללו, זו העובדה שבמשך ארבעת השנים האחרונות, חלה התקרבות גדולה בין כל חוגי החסידים. כל אחד עזר לשני, ויחדיו הצליחו לעשות רבות. ובכדי שהרב שך יצליח לשבור זאת, ולהחזיר את המצב לקדמותו, הוא זקוק ראשית לפלג בין החסידים.
ואת זה הוא החליט ועשה. הוא רוצה “אחדות עם החסידים, ויודע כי המחיר של “אחדות”, הוא פילוג בין חלקי החסידים. עובדה היא, שחלק גדול מן הציבור החסידי אינו מרוצה. כל עיסקה הנעשית חייבת לבא על חשבונם של אחרים, וזו יוצרת אנדרלמוסיה, ועימות בין חלקים נרחבים מציבור החסידים.
נחוש בכך מאוחר יותר, אם כי ברור כי היעד הראשון של הרב שך יהיה החינוך החסידי. הוא יתבע גם כאן “לאחד” את המוסדות עם מוסדות ליטאיים, הוא יעשה ככל האפשר, בכדי להכחיד את הזכר החסידי.
זו היתה הסיבה, מדוע הרב שך רצה דוקא רשימה מאוחדת עם אגודת ישראל. הוא ידע כי רק זו תשרת את המטרה הסופית שלו. זו תתן הכשר למעשיו, ובשל “אחדות” זו, תיאלץ אגודת ישראל להימנע מפעולות המחזקות את החינוך החסידי.
כאשר הרב שך מדבר על “אחדות”, הוא מדבר למעשה על משהו אחר לגמרי. הוא רוצה לחדור שוב פנימה, וזו הסיבה מדוע הוא זקוק לשלמה לורנץ ואנשיו. הוא רוצה כאלו היכולים לשוב לאותן המוסדות והארגונים כפי שהיו, ומבפנים להרוס ככל שניתן.
הרב שך מהווה סכנה גדולה לציבור החסידים. הוא אינו מכיר בשוויון, עבורו החסידים הם “בעלי בתים”. המציאות היא, כי בנושא זה לא עסקו, ובודאי שהרב שך לא ישנה את דעתו. וכאן יסוד המחלוקת והמטרה של הרב שך. טוב לו להיות יחד עם כאלו שהוא יכול לומר להם בפרצוף כי הוא חשוב יותר מהם. אם הוא נאלץ היה להופיע יחד עם ש”ס, שם הוא לא יכל לדבר בשפה כזו. ראשית מפני שמדובר באנשים שלא מבינים שפה זו. ושנית, הכמה בודדים שמבינים, אוחזים את עצמם גדולים ממנו, ואין זה סוד.
התועלת מגישתו זו תצמח דוקא כשיהיה בסיעה משותפת עם אגודת ישראל, ואחת מן השתים, או שיצליח, או שיחריף את המחלוקת. הוא אין לו כרגע מה להפסיד.
אין היום ספק, כי לו ידע הרב שך מראש כי החסידים “יעיזו” להקים מוסדות חינוך חסידיים, הוא לא היה מפלג את אגודת ישראל. הבעיה של ראשי אגודת ישראל כאשר ישבו עמו בטרם הפילוג, לא “איימו” עליו בהקמת מוסדות כאלו. אם הוא היה שומע היטב אז כי זה מה שיקרה, הוא היה שוכח מכל יתר הטענות, הוא היה עושה הכל, שלא תרוץ רשימה נפרדת.
עתה השאלה היא, האם על ציבור החסידים להושיט את צווארם לשחיטה. האם מותר לתת יד להרב שך למלאות את רצונו ההרסני, ומדוע נותנים ראשי אגודת ישראל את ידם למגמה ההרסנית של הרב שך?
אין עוד ספק, כי בכל הקשור ליחסים בין החסידים, רשימה מאוחדת עם הרב שך תיצור עימות עם חוגים חסידים שונים. והשאלה היא, האם זו כדאית?
מה שמפחיד וכואב, שזוהי מגמתו של הרב שך, וישנם מבין החסידים הנותנים יד למגמה זו. במקום שיחליטו על יד אחת נגד כל מי שמרים יד בחסידות, עושים צעד, אשר בעקיפין מסייעים לו במטרתו הסופית.
עובדה היא, שהרב שך נלחם בחסידות כולה. אין חסידות שלא סבלה ממנו במישרין או בעקיפין. ואם יש מי שסבור, שאם הרב שך יוצא לריקוד עם הגרפ”מ אלתר, פירושו שלום, הוא טועה טעות מרה. זהו עוד טריק של הרב שך, כיצד להונות את ציבור החסידים. הוא רוקד עמו, ונותן לו תחושה טובה של “אחדות”, ומאחורי גבו עושה הכל בכדי להשיג את היעד הסופי שלו, וזו הפגיעה בעתידה של הציבור החסידי בארץ ישראל.
הגיע הזמן שנפקח עיניים ונבין, כי המחלוקת שפיתח הרב שך במשך השנים האחרונות בענין חסידים וליטאים נמשכת. עובדה היא, שלא הצליחו ליצור הסכם כלשהו שתעצור את ההתדרדרות. הרב שך ימשיך לדבר נגד החסידים, ובטוח אני, כי אם תיווצר שוב בעיה כזו כפי שקרה לחסידי סטריקוב, שעירית בני ברק תקציב שטח לבניית ישיבה חסידית, ויהיה בכוחו של הרב שך למנוע זאת, הוא יעשה הכל למנוע זאת, ולכן כל מי שנתן ונותן יד לאחדות שכזו, מסייע להרב שך במאבקו בחסידים וחסידות.
לא הרשימה המשותפת זו החשובה. החזרת המצב לקדמותו, ולפחות לאותו מצב כפי שהיה בטרם הרב שך החל במאבקו בחסידים וחסידות, זו החשובה ונחוצה לנו. אך, את זאת לא רוצה הרב שך. הוא עושה עתה צעד קדימה במאבקו בחסידים, ולמגינת לב החסידים, הוא עושה זאת בעזרתם של פוליטיקאים, וכאלו אשר רשמית רוצים את טובת החסידים, אך נפלו לפח שטמן להם הרב שך במאבקו בחסידים וחסידות.
זו מחייבת מאבק שיהיה קשה מן העבר בהרב שך ואלו המסייעים לו במלחמה נגד חסידים וחסידות. אין ספק כי הרב שך מצידו ימשיך בצעדים נוספים בשלבים המאוחרים יותר, וחובתם של מי שרוצים להגן על חסידות, לפקוח עינים, ולקחת בחשבון כל צעד של מי אשר כל מגמתו ופעולותיו בחייו, היא אחת ויחידה, מאבק בחסידים וחסידות.
הגיעו לצערנו הדברים לידי כך, שישנם מבין החסידים שאינם מבינים זאת. הרב שך הצליח לטשטש אף אותם, שלא יקלטו, כי בסופו של דבר, הרב שך נלחם במורשתם ובעבר שלהם. לו קלטו את מעשיו של הרב שך, ומה שהוא רוצה באמת בחייו, היו הם בראש הלוחמים בו.
מה שכואב יותר מכל, שישנם כאלו המבינים ויודעים זאת, ועושים את החשבון הפוליטי החשוב לה יותר מן האינטרס החסידי, זו מאיימת על ציבור החסידים, שאינם קולטים כיצד יכול לקרות דבר שכזה.
בינתיים לא נותר לנו, אלא לצאת למאבק, להגן על החסידים מפני המשמטה של הרב שך, לפקוח את עיניהם של ראשי אגודת ישראל, הנופלים עתה בפח שהרב שך טומן להם, וימים ידברו.
הרב שך בדורנו, הוא משטינם ומקטרגם של חסידות וחסידים. לו היה הדבר בידו, הוא היה שובר אותם מזמן, יש להודות להקב”ה, שהגיע לכח ועצמה, רק כאשר היה מאוחר מדי. לו היה הוא במצב דומה שנים קודם לכן, לא היו מצליחים להקים ישיבות חסידיות. ובודאי שלא היו מקימים סמינרים למורות ברוח החסידות.
זו הדוחפת את הרב שך לרשימה מאוחדת
השאלה היסודית כיום היא, מה דוחף את הרב שך לרשימה מאוחדת. הוא הקים מפלגה משלו, זו אינה זקוקה היום לאחדות עם אגודת ישראל. בכדי להבטיח את הייצוג בכנסת, ולעקוף את “אחוז החסימה” היו לו דרכים אחרות. הוא יכל להצטרף לש”ס, או לרוץ ברשימה עצמאית כאשר בראש הרב יצחק פרץ, היו לו מספיק אפשרויות להימנע מרשימה עם אגודת ישראל, כפי שאכן היו כאלו בקרב הליטאים שרצו בכך, ואילו הרב שך רצה רק רשימה מאוחדת עם אגודת ישראל.
ובואו וראו, יחד עם זאת שהוא רוצה רשימה מאוחדת, הוא אינו רוצה ב“שלום” ו“אחדות”, הוא אומר במפורש כי הוא רוצה לשמור על מסגרות נפרדות, אם כי בכמה נושאים הוא רוצה את ה“אחדות”, ואת זאת צריך להבין.
בניגוד לפוליטיקאים העושים את החשבון הפוליטי האישי, הרב שך עושה חשבון אחר לגמרי. הוא אינו מועמד לכנסת, ולא זה מה שחשוב לו. הרב שך שחונך במשך שנים על שנאה לחסידות, ואשר בעשרות השנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו ועיתותיו להרס החסידות בכל דרך אפשרית. החל מן המלחמה בחינוך החסידי, ועד לפילוג מן החסידים, עושה עתה צעד קדימה.
אחת המטרות שהרב שך נכשל בהן בהקמת רשימתו הפלגנית, היה החינוך החסידי. בעוד שבמשך שנים הצליח למנוע הקמת ישיבות חסידיות וכן סמינרים לבנות במסגרת חסידית, מאז שלא היו תלויים בו עוד, הקימו מוסדות כאלו. אלו מהוות עבורו כשלון גדול.
עובדה היא, שלמרות שלא היה עוד קשר בינו לבין אגודת ישראל, הוא עשה כל מאמץ אפשרי למנוע את הקמת הסמינרים לבנות במסגרת חסידית בירושלים ובבני ברק. הוא עשה ככל האפשר למנוע הקמת ישיבות חסידויות, ורבים שאלו, מה הקשר שלו לענין ומדוע הוא מתערב. מדובר במפלגה שהוא אינו חבר בה עוד, ושלא יתערב בהכרעות של החסידים. אך, מי שהכיר את מהותו ורצונו של הרב שך, הבין כי כאן נוגעים בציפור הנפש, ולכן הוא השקיע כל כך הרבה כוחות בענין הוא רצה למנוע את הקמתן של מסגרות חסידיות, מאחר והוא ידע, כי כל מסגרת חדשה כזו, מונעת ממנו את התוצאה הסופית, וזוהי הכחדת החסידות עד כמה שאפשר.
ופה נסביר. בעוד שלחסידי גור, ויזניץ, בעלז, ליובאוויטש ואחרים המקימים לעצמם מוסדות משלהם, הוא אינו יכול למנוע הקמת מסגרות משלהם, מה שמדאיג את הרב שך אלו ישיבות ומוסדות לבנות בעלי צביון חסידי אך אינן משתייכות לחסידות מסויימת.
למוסדות כאלו, מגיעים כל סוגי הבנים והבנות, ואלו מהווים אלטרנטיבה לישיבות הליטאיות. בעבר, וזה למעשה גם מה שקורה היום, מי שאינו חסיד גור, לא ילך ללמוד בגור. לעומת זאת, מי שבן למשפחה חסידית, לא יפסול ישיבה בעלת צביון חסידי, אך אינה נושאת שמה של חסידות מסויימת. אלו נאלצו בעבר, ללמוד בישיבות הליטאיות, וכך הצליח הרב שך להכחיד שורה של חסידויות קטנות, כאלו שאין להם ישיבות. הוא לקח את מיטב הבנים, והרעיל אותם בהשקפות זרות לחסידות, ומהוים היום את העורף שלו במאבק נגד החסידים.
האדמורי”ם הללו שתפסו מאוחר יותר מה עשה להם הרב שך במשך השנים, הקימו ישיבות משלהם, ועתה אינם נותנים עוד לצעיריהם ללכת להיטמאות בטומאה ההרסנית של הרב שך, הם מצילים את נשמות ילדיהם, ושומרים עליהם במסגרת חינוכית, שלא תקלוט עוד את ההשקפות הזרות, המחנכות לשנאת ישראל, ולערכים מעוותים, הקרובים יותר לנצרות מאשר ליהדות.
הרב שך הבין כי הישיבות הללו מהוות לו סכנה. וכאשר הקימו לפני שלוש שנים חמישה ישיבות כאלו, לא ישן הרב שך בלילות, הוא התעניין מה שקורה בישיבות אלו, וכאשר שמע כי מידי שנה מצטרפים עוד ועוד בחורים לאותן הישיבות, הוא היה כולו סוער וזועם, והבין, כי זו תוצאת הפילוג, עובדה היא, שלא העיזו בשנים של טרם פילוג להקים ישיבות כאלו. האדמורי”ם החסידיים, וכן אישים בכירים בקהילה החסידית, לא עשו את מה שעשו רק לאחר שהרב שך עזב את אגודת ישראל.
עתה, כאשר הרב שך חשב על העתיד, הוא לקח בחשבון את החינוך החסידי. הוא רוצה להכחיד אותה. ובכדי שהוא יוכל לעשות זאת, הוא החליט כי הגיע הזמן לפלג בין החסידים. אין זה סוד, כי מה שגרם להצלחת המוסדות הללו, זו העובדה שבמשך ארבעת השנים האחרונות, חלה התקרבות גדולה בין כל חוגי החסידים. כל אחד עזר לשני, ויחדיו הצליחו לעשות רבות. ובכדי שהרב שך יצליח לשבור זאת, ולהחזיר את המצב לקדמותו, הוא זקוק ראשית לפלג בין החסידים.
ואת זה הוא החליט ועשה. הוא רוצה “אחדות עם החסידים, ויודע כי המחיר של “אחדות”, הוא פילוג בין חלקי החסידים. עובדה היא, שחלק גדול מן הציבור החסידי אינו מרוצה. כל עיסקה הנעשית חייבת לבא על חשבונם של אחרים, וזו יוצרת אנדרלמוסיה, ועימות בין חלקים נרחבים מציבור החסידים.
נחוש בכך מאוחר יותר, אם כי ברור כי היעד הראשון של הרב שך יהיה החינוך החסידי. הוא יתבע גם כאן “לאחד” את המוסדות עם מוסדות ליטאיים, הוא יעשה ככל האפשר, בכדי להכחיד את הזכר החסידי.
זו היתה הסיבה, מדוע הרב שך רצה דוקא רשימה מאוחדת עם אגודת ישראל. הוא ידע כי רק זו תשרת את המטרה הסופית שלו. זו תתן הכשר למעשיו, ובשל “אחדות” זו, תיאלץ אגודת ישראל להימנע מפעולות המחזקות את החינוך החסידי.
כאשר הרב שך מדבר על “אחדות”, הוא מדבר למעשה על משהו אחר לגמרי. הוא רוצה לחדור שוב פנימה, וזו הסיבה מדוע הוא זקוק לשלמה לורנץ ואנשיו. הוא רוצה כאלו היכולים לשוב לאותן המוסדות והארגונים כפי שהיו, ומבפנים להרוס ככל שניתן.
הרב שך מהווה סכנה גדולה לציבור החסידים. הוא אינו מכיר בשוויון, עבורו החסידים הם “בעלי בתים”. המציאות היא, כי בנושא זה לא עסקו, ובודאי שהרב שך לא ישנה את דעתו. וכאן יסוד המחלוקת והמטרה של הרב שך. טוב לו להיות יחד עם כאלו שהוא יכול לומר להם בפרצוף כי הוא חשוב יותר מהם. אם הוא נאלץ היה להופיע יחד עם ש”ס, שם הוא לא יכל לדבר בשפה כזו. ראשית מפני שמדובר באנשים שלא מבינים שפה זו. ושנית, הכמה בודדים שמבינים, אוחזים את עצמם גדולים ממנו, ואין זה סוד.
התועלת מגישתו זו תצמח דוקא כשיהיה בסיעה משותפת עם אגודת ישראל, ואחת מן השתים, או שיצליח, או שיחריף את המחלוקת. הוא אין לו כרגע מה להפסיד.
אין היום ספק, כי לו ידע הרב שך מראש כי החסידים “יעיזו” להקים מוסדות חינוך חסידיים, הוא לא היה מפלג את אגודת ישראל. הבעיה של ראשי אגודת ישראל כאשר ישבו עמו בטרם הפילוג, לא “איימו” עליו בהקמת מוסדות כאלו. אם הוא היה שומע היטב אז כי זה מה שיקרה, הוא היה שוכח מכל יתר הטענות, הוא היה עושה הכל, שלא תרוץ רשימה נפרדת.
עתה השאלה היא, האם על ציבור החסידים להושיט את צווארם לשחיטה. האם מותר לתת יד להרב שך למלאות את רצונו ההרסני, ומדוע נותנים ראשי אגודת ישראל את ידם למגמה ההרסנית של הרב שך?
אין עוד ספק, כי בכל הקשור ליחסים בין החסידים, רשימה מאוחדת עם הרב שך תיצור עימות עם חוגים חסידים שונים. והשאלה היא, האם זו כדאית?
מה שמפחיד וכואב, שזוהי מגמתו של הרב שך, וישנם מבין החסידים הנותנים יד למגמה זו. במקום שיחליטו על יד אחת נגד כל מי שמרים יד בחסידות, עושים צעד, אשר בעקיפין מסייעים לו במטרתו הסופית.
עובדה היא, שהרב שך נלחם בחסידות כולה. אין חסידות שלא סבלה ממנו במישרין או בעקיפין. ואם יש מי שסבור, שאם הרב שך יוצא לריקוד עם הגרפ”מ אלתר, פירושו שלום, הוא טועה טעות מרה. זהו עוד טריק של הרב שך, כיצד להונות את ציבור החסידים. הוא רוקד עמו, ונותן לו תחושה טובה של “אחדות”, ומאחורי גבו עושה הכל בכדי להשיג את היעד הסופי שלו, וזו הפגיעה בעתידה של הציבור החסידי בארץ ישראל.
הגיע הזמן שנפקח עיניים ונבין, כי המחלוקת שפיתח הרב שך במשך השנים האחרונות בענין חסידים וליטאים נמשכת. עובדה היא, שלא הצליחו ליצור הסכם כלשהו שתעצור את ההתדרדרות. הרב שך ימשיך לדבר נגד החסידים, ובטוח אני, כי אם תיווצר שוב בעיה כזו כפי שקרה לחסידי סטריקוב, שעירית בני ברק תקציב שטח לבניית ישיבה חסידית, ויהיה בכוחו של הרב שך למנוע זאת, הוא יעשה הכל למנוע זאת, ולכן כל מי שנתן ונותן יד לאחדות שכזו, מסייע להרב שך במאבקו בחסידים וחסידות.
לא הרשימה המשותפת זו החשובה. החזרת המצב לקדמותו, ולפחות לאותו מצב כפי שהיה בטרם הרב שך החל במאבקו בחסידים וחסידות, זו החשובה ונחוצה לנו. אך, את זאת לא רוצה הרב שך. הוא עושה עתה צעד קדימה במאבקו בחסידים, ולמגינת לב החסידים, הוא עושה זאת בעזרתם של פוליטיקאים, וכאלו אשר רשמית רוצים את טובת החסידים, אך נפלו לפח שטמן להם הרב שך במאבקו בחסידים וחסידות.
זו מחייבת מאבק שיהיה קשה מן העבר בהרב שך ואלו המסייעים לו במלחמה נגד חסידים וחסידות. אין ספק כי הרב שך מצידו ימשיך בצעדים נוספים בשלבים המאוחרים יותר, וחובתם של מי שרוצים להגן על חסידות, לפקוח עינים, ולקחת בחשבון כל צעד של מי אשר כל מגמתו ופעולותיו בחייו, היא אחת ויחידה, מאבק בחסידים וחסידות.
הגיעו לצערנו הדברים לידי כך, שישנם מבין החסידים שאינם מבינים זאת. הרב שך הצליח לטשטש אף אותם, שלא יקלטו, כי בסופו של דבר, הרב שך נלחם במורשתם ובעבר שלהם. לו קלטו את מעשיו של הרב שך, ומה שהוא רוצה באמת בחייו, היו הם בראש הלוחמים בו.
מה שכואב יותר מכל, שישנם כאלו המבינים ויודעים זאת, ועושים את החשבון הפוליטי החשוב לה יותר מן האינטרס החסידי, זו מאיימת על ציבור החסידים, שאינם קולטים כיצד יכול לקרות דבר שכזה.
בינתיים לא נותר לנו, אלא לצאת למאבק, להגן על החסידים מפני המשמטה של הרב שך, לפקוח את עיניהם של ראשי אגודת ישראל, הנופלים עתה בפח שהרב שך טומן להם, וימים ידברו.
הרב שך בדורנו, הוא משטינם ומקטרגם של חסידות וחסידים. לו היה הדבר בידו, הוא היה שובר אותם מזמן, יש להודות להקב”ה, שהגיע לכח ועצמה, רק כאשר היה מאוחר מדי. לו היה הוא במצב דומה שנים קודם לכן, לא היו מצליחים להקים ישיבות חסידיות. ובודאי שלא היו מקימים סמינרים למורות ברוח החסידות.
