הרב שך קונה ומוכר “השקפה” כמו סוסים, ולמען כסא בכנסת, הוא שוכח מכל העקרונות שעליהם דיבר בעבר
אין תקופה טובה מזו, למי שעדיין זקוק להוכחה, עד כמה רחוק הרב שך מדרך האמת, וכי מה שהוא אומר אינו מתכוון, וכי תמורת שוחד ושלמונים, ובעיקר למען אינטרס פוליטי, כל ה“השקפה” שלו נמכרת ונסחרת, ועד כדי כך, שיעשה “צוויי דינים” (שני דינים) מכל דבר וענין, וימצא את הדרך איך לחמוק מן האמת.
זה שנים, שהיו אשר טענו, כי ה“השקפה” הנמכרת על ידי הרב שך, אינה כזו שמקורה ב“השקפה”. מאחר, וגדולי התורה הליטאים היו גדולים ממנו, והרבה פחות מזרחיסטים ממנו, ובכל זאת, הבינו היכן כן והיכן לא, ולא מיד נזקקו ל“צוויי דינים”. עובדה היא, שהגאון רבי חיים עוזר ז”ל, החפץ חיים ז”ל ועוד גדולי הליטאים, לא ראו בלדור בכפיפה אחת עם חסידים אסון כלשהו. ההיפך, הם קיבלו את הגישה האגודאית, זו המאפשרת לכל חוג חרדי לחיות בהשקפתו ושיטתו, ולצד הארגון החרדי, יכולים לדור כולם בכפיפה אחת, וללא יוצא מן הכלל.
הרב שך המציא “השקפה” חדשה, כזו הקובעת. שרק עם חלק מחוגי החסידים ניתן לחיות יחדיו. מי שמוכן להיכנע לו ולקבל את הוראותיו, הרי אלו חסידים שהוא מוכן לדור עימם יחדיו, אך, כאשר ישנם אדמורי”ם שהם גדולים ממנו, ואינם רוצים להיות משרתיו, כפי שקרה בשעתו במועצת גדולי התורה, בינו לבין כ”ק האדמו”ר מגור שליט”א, הרי הוא שבר את הכל.
ובואו וראו על מה שבר הרב שך את הכלים. איך הוא שבר את מועצת גדולי התורה, היה זה אחד הנושאים המעיקים ביותר, ששברו למעשה את אגודת ישראל כולה, וזו ה“רוטציה”, הרב שך יצא נגד הרוטציה בחרב וחנית, נלחם נגדה, והכריח את שלמה לורנץ להפר את הכרעת מועצת גדולי התורה. עדיין לא שכחנו, כיצד גדולי התורה קבעו כי שלמה לורנץ אינו יכול להמשיך ולכהן בכנסת, מאחר וכיהן כבר יותר משתי קדנציות, ואילו הרב שך התייצב ממול ובכל הכח, ולורנץ הפר בגאוה את ההכרעה. הרב שך ראה בכך את נצחונו הגדול.
והנה, כאשר עסקו ברשימה משותפת לבחירות, פתאום נזכר הרב שך ב “רוטציה”. זו אשר כינה אותה בכינויים נוראים, זו אשר יצא נגדה ובכל הכח, וזו אשר בגינה הכריח את שלמה לורנץ להפר את החלטת מועצת גדולי התורה, חברי המועצת טענו כי הדבר הוא בניגוד להחלטה. עתה קם הרב שך, והוא זה שמכתיב לנו “רוטציה”, הוא זה שתבע את הרוטציה בין הרביעי לחמישי, ועמד על כך כתנאי, לרשימה משותפת.
שיאמר הרב שך ברורות, אם הרוטציה כל כך פסולה בעיניו, מדוע היא כל כך כשרה כאשר האיש שלו הוא זה המיועד ליהנות מן הרוטציה?
בשעתו, כאשר הרב שך נאבק ונלחם נגד הרוטציה. הוא נשא דברים והסביר, כי מדובר כאן בעקרון חשוב, וכי הרוטציה היא לרעת הנציגות והציבור החרדי. הוא הסביר כי זו מזיקה ומקלקלת, וניסה בכך להוכיח לציבור, מדוע עמדתו טובה יותר מעמדתו של האדמו”ר מגור בענין. עתה, עברו בסך הכל כמה שנים, ומכל הנימוקים וההסברים שנתן לא נותר דבר. ועד כדי כך, שאף פה מסוגל הרב שך עוד לעשות “צוויי דינים”, דין ברוטציה כאשר מדובר בחסיד, ודין ברוטציה כאשר עוסקים בנציג “ליטאי”, ולא יהיה זה פלא אם כך יסביר זאת.
אבל, זהו רק החלק הקטן מן האבסורד הגדול, המוכיח עד לאיזה דיוטה תחתונה הגיעו ליטאי בני ברק, ולאן הוביל אותם הרב שך.
מי שיפתח לרגע את העיתונים מלפני קרוב לארבע שנים, מאז החלה המחלוקת הגדולה מסביב לרשימה לכנסת, מה תבע הרב שך, ומה היה אצלו תנאי בל יעבור. על מה הוא שבר את אגודת ישראל, ומה היו הדברים שמהם לא רצה לזוז, והסביר, כי אלו עקרונות יסוד, שאפילו שלא יהיו לליטאים מנדט אחד בכנסת, על כך לא יעבור ולא יוותר.
הרשימה ארוכה מאוד. מי שיתבונן במה שתבע הרב שך, מתברר, כי בכל הנושאים שהיו אצלו עקרוניים, אין דבר אחד מהם, שהשיג עתה כאשר הוא הלך לרשימה מאוחדת עם אגודת ישראל. ועד כדי כך, שאפילו לא עסקו בכך כמעט. היו אלו החסידים שבקשו אחדות בכל התחומים, ואילו הרב שך לא רצה לעסוק בהם. מעמדם של חסידי חב”ד נותר כמות שהיה, ובכל יתר התחומים אין תזוזה ואין שינוי כלל, ובכל זאת, רשימה מאוחדת.
מה קרה, ומה ההסבר לכל אלו? אך ורק “סחר סוסים”. למען כסא בכנסת, מכר הרב שך את נשמתו. הוא שכח מן ה“השקפה”, הוא התיר לעצמו את הכל, והעיקר, לא לאבד את המקום באותה כנסת, שהוא ולבלריו מכנים אותה בית עבודה זרה.
אבל, בכך עדיין הענין לא גמור. בואו וראו, עד להיכן הרחיק הרב שך לכת, ועד כדי כך, בנושא וענין שהנשמה בבני ברק היתה תלויה בה, ומי שזוכר את העבר, כמה דם ויזע עבר על ראשי אגודת ישראל, בכדי להחזיר את השלום למחנה החרדי, ומה עשו אנשי בני ברק ובראשם הרב שך לטרפד זאת, ואף זו נעלמה כלא היתה, ועד כדי כך, שגם פה הוא עשה “צוויי דינים”, והתעלם מן המציאות ההשקפתית, זו אשר חייבת היתה אצל אנשי אמת להיות ראשונה במעלה, ולעמוד לפני הנציגות בכנסת, ולפני כל דבר וענין אחר.
הצעירים אולי לא יזכרו כל כך. אך, בני הארבעים ומעלה, יזכרו, איזו מערכה ניהלו הרב שך ועמו אנשי בני ברק נגד שיתופה של פא”י בכל מסגרת שהיא. עד כדי כך, שבבני ברק נחשבו אנשי פא”י לגדולי הציונים. ומה לנו יותר מכך, שלפני חדשיים בלבד, בכנס של הליטאים, כאשר עסקו בענין השלום, זעקו אנשיו של הרב שך, כי פא”י אלו הציונים של דורנו, וכי אסור בתכלית האיסור לצרף אותם, וכי חייבים להעמיד תנאי בל יעבור, כי פא”י אינה חלק מן הרשימה המאוחדת.
ובואו וראו, בנושא שהיה יסוד הנשמה ההשקפתית של בני ברק, ואשר על רקע זה לחמו בכל הכח. נזכיר לכם, שלפני שלשה קדנציות, כאשר אגודת ישראל החליטה להופיע עם פא”י ברשימה אחת, יצא הרב שך ועמו הסטייפלר ז”ל בהודעות כי אסור להצביע למען הרשימה הזו. הרב שך שהיה חבר מועצת גדולי התורה, בגד במועצה, ועשה בניגוד להחלטתה. בל נשכח, כי חבר מועצת גדולי התורה מחוייב לה. וכל החלטה המתקבלת ברוב, עליו לקבל. אך הרב שך בעבר נהג אחרת, וטען כי בנושא זה, זהו אצלו כלתת יד נגד תורת משה, ואינו יכול, ויצא לרחובה של עיר ואסר להצביע בעד הרשימה המאוחרת.
והנה, הוא שכח מ“תורת משה”, הוא “שכח” מכל מה שטען ואמר, וכאשר האינטרס שלו היה, כי פא”י תשותף ברשימה, הוא התעלם כליל מן הענין, ועד כדי כך, ששלח את שלמה לורנץ לאברהם ורדיגר לומר לו כי הרב שך אין לו יותר התנגדות כי פא”י תהיה חלק מן הרשימה המשותפת.
וכאן נשאלת השאלה, האם שינה הרב שך את השקפתו, או שהיה משהו אחר ששינה את עמדתו. הסיבה האמיתית לכך היא, כי הרב שך לא רצה כי פא”י תרוץ לבדה, כי היא היתה נכנסת לכנסת, בעזרתם של מסייעים רבים אחרים. וכאן, כאשר האינטרס של הרב שך היה כסא בכנסת, הוא התיר את פא”י, ולא רק שלא אסר עוד להצביע למען רשימה שפא”י בתוכה, אלא טוען ואומר כי חובה ומצווה היא לתמוך ברשימה כזו.
מי שיתבונן לרגע במה שקורה, לא יאמין כיצד בתוך תקופה כל כך קצרה, ויתר הרב שך על כל עקרונותיו. כל מה שבמשך שנים הוא עבד עליהם כל כך חזק, כל מה שהטיף להם, והזהיר מפניהם, כאילו הוראות אלה הם תורה מסיני, וכי אי אפשר כאן להקל אפיל לא בקוצו של יו”ד. והנה, כאשר האינטרס הוא הפעם שלו, הכל מותר, ואין עוד “השקפה”. פא”י אינה יותר “ציונית”, ואף מצוה לתמוך בה.
בושה תכסה פנים של כל מי אשר מתבונן בענין, ומצא עצמו קרוב להרב שך. איך יסבירו היום אנשיו את מעשיו. והאם אין אלו “סחר סוסים”?
מבחינתנו אין זה פלא. במשך תקופה ארוכה הסברנו והוכחנו, כי הרב שך הוא פוליטיקאי ולא “גדול”, ממילא הדברים מובנים. זה דרכם של פוליטיקאים שהיום אומרים כך ומחר עושים אחרת. אבל כאשר עוסקים אנו ב“גדולים”, שהם ינהגו כפוליטיקאים, אוי לו לדור שאלו הם פני מנהיגיו, ואוי להם לליטאי בני ברק, שכל השקפתם שנויה על יסוד אחד ויחיד, של שקר ועיוות, וכזו אשר אך ורק הפוליטיקה היא זו המנחה דרכה, ולא שום דבר שיש בה השקפה הנובעת מתורה.
בעבר טענו, כי אצלם הכל בנוי ומבוסס על “דעת תורה”, וכאשר אין להם מה להשיב על טענות מן הסוג הזה, הם מכנים את ביתו של הרב שך “לשכת הגזית”, וכי הוראות היוצאים משם, הם ככתובים וכמסורים. זוהי התחמקות מן האמת המרה, כי הרב שך עושה מעשים אשר מורידים את הציבור הליטאי לבאר שחת ומוביל אותם לשוק המפלגות החילוניות, ואין שוני בינם לבין כל החילונים רחמנא לצלן.
מי שחייבים לציבור תשובה, על מה שעולל הרב שך, הם אלו אשר במשך שנים זעקו “השקפה”, ועשו הכל בכדי להחדיר סילופים חדשים בציבור החרדי. בעבר ידענו שקיימת תורה ומצוות, וכי אין יותר מתרי”ג מצוות, הרי באו ליטאי בני ברק, ופיתחו עבודה זרה חדשה ששמה “השקפה”, ועם זו הם מנסים לפרש ולהסביר תופעות שהם בניגוד גמור לתורה ומצוות. תופעות שהיו צריכות להחריד את הציבור, ואשר בעבר כבר עסקנו בנושאים הללו רבות, הרי התשובה הניתנת על ידם היא “השקפה”.
עתה, גם ה “השקפה”, הפכה להיות ממוסחרת, ועד כדי כך, שמה שה“השקפה” שלהם אסרה, עתה היא מתירה, ולא מפני ששינו עמדות או אידיאולוגיה, אלא מפני שהליטאים מבני ברק רוצים להבטיח לעצמם כסא בכנסת, למען מטרה זו, ממסחרים את ה“השקפה”, ועושים ממנה צחוק אחד גדול.
כאן יש לנו הוכחה נוספת, לאיזה מדרגה ושפל הגיע הרב שך בדרכיו הפוליטיים. אם היה עוד מי שחשב לרגע, כי אולי טיפ טיפה של יראת שמים, ושל מחשבות טובות, כאלו אשר תפקידם שלום ואחרות או רגיעה בציבור, היא זו המנחה את דרכו של הרב שך, לומד שוב, כי כל מה שהוא עושה, תכליתם האחד והיחיד הוא, מה יהיה טוב יותר לו ולמפלגתו, ולא מה שיהיה טוב יותר לכלל ישראל.
כי לו הוא היה חושב על כלל ישראל, הוא לא היה מפלג את הציבור, לא היה נלחם בחסידים וחסידות, ולא היה עוסק ב“השקפה” כב“סחר סוסים”, כפי שהוא לדאבוננו עושה היום.
אין תקופה טובה מזו, למי שעדיין זקוק להוכחה, עד כמה רחוק הרב שך מדרך האמת, וכי מה שהוא אומר אינו מתכוון, וכי תמורת שוחד ושלמונים, ובעיקר למען אינטרס פוליטי, כל ה“השקפה” שלו נמכרת ונסחרת, ועד כדי כך, שיעשה “צוויי דינים” (שני דינים) מכל דבר וענין, וימצא את הדרך איך לחמוק מן האמת.
זה שנים, שהיו אשר טענו, כי ה“השקפה” הנמכרת על ידי הרב שך, אינה כזו שמקורה ב“השקפה”. מאחר, וגדולי התורה הליטאים היו גדולים ממנו, והרבה פחות מזרחיסטים ממנו, ובכל זאת, הבינו היכן כן והיכן לא, ולא מיד נזקקו ל“צוויי דינים”. עובדה היא, שהגאון רבי חיים עוזר ז”ל, החפץ חיים ז”ל ועוד גדולי הליטאים, לא ראו בלדור בכפיפה אחת עם חסידים אסון כלשהו. ההיפך, הם קיבלו את הגישה האגודאית, זו המאפשרת לכל חוג חרדי לחיות בהשקפתו ושיטתו, ולצד הארגון החרדי, יכולים לדור כולם בכפיפה אחת, וללא יוצא מן הכלל.
הרב שך המציא “השקפה” חדשה, כזו הקובעת. שרק עם חלק מחוגי החסידים ניתן לחיות יחדיו. מי שמוכן להיכנע לו ולקבל את הוראותיו, הרי אלו חסידים שהוא מוכן לדור עימם יחדיו, אך, כאשר ישנם אדמורי”ם שהם גדולים ממנו, ואינם רוצים להיות משרתיו, כפי שקרה בשעתו במועצת גדולי התורה, בינו לבין כ”ק האדמו”ר מגור שליט”א, הרי הוא שבר את הכל.
ובואו וראו על מה שבר הרב שך את הכלים. איך הוא שבר את מועצת גדולי התורה, היה זה אחד הנושאים המעיקים ביותר, ששברו למעשה את אגודת ישראל כולה, וזו ה“רוטציה”, הרב שך יצא נגד הרוטציה בחרב וחנית, נלחם נגדה, והכריח את שלמה לורנץ להפר את הכרעת מועצת גדולי התורה. עדיין לא שכחנו, כיצד גדולי התורה קבעו כי שלמה לורנץ אינו יכול להמשיך ולכהן בכנסת, מאחר וכיהן כבר יותר משתי קדנציות, ואילו הרב שך התייצב ממול ובכל הכח, ולורנץ הפר בגאוה את ההכרעה. הרב שך ראה בכך את נצחונו הגדול.
והנה, כאשר עסקו ברשימה משותפת לבחירות, פתאום נזכר הרב שך ב “רוטציה”. זו אשר כינה אותה בכינויים נוראים, זו אשר יצא נגדה ובכל הכח, וזו אשר בגינה הכריח את שלמה לורנץ להפר את החלטת מועצת גדולי התורה, חברי המועצת טענו כי הדבר הוא בניגוד להחלטה. עתה קם הרב שך, והוא זה שמכתיב לנו “רוטציה”, הוא זה שתבע את הרוטציה בין הרביעי לחמישי, ועמד על כך כתנאי, לרשימה משותפת.
שיאמר הרב שך ברורות, אם הרוטציה כל כך פסולה בעיניו, מדוע היא כל כך כשרה כאשר האיש שלו הוא זה המיועד ליהנות מן הרוטציה?
בשעתו, כאשר הרב שך נאבק ונלחם נגד הרוטציה. הוא נשא דברים והסביר, כי מדובר כאן בעקרון חשוב, וכי הרוטציה היא לרעת הנציגות והציבור החרדי. הוא הסביר כי זו מזיקה ומקלקלת, וניסה בכך להוכיח לציבור, מדוע עמדתו טובה יותר מעמדתו של האדמו”ר מגור בענין. עתה, עברו בסך הכל כמה שנים, ומכל הנימוקים וההסברים שנתן לא נותר דבר. ועד כדי כך, שאף פה מסוגל הרב שך עוד לעשות “צוויי דינים”, דין ברוטציה כאשר מדובר בחסיד, ודין ברוטציה כאשר עוסקים בנציג “ליטאי”, ולא יהיה זה פלא אם כך יסביר זאת.
אבל, זהו רק החלק הקטן מן האבסורד הגדול, המוכיח עד לאיזה דיוטה תחתונה הגיעו ליטאי בני ברק, ולאן הוביל אותם הרב שך.
מי שיפתח לרגע את העיתונים מלפני קרוב לארבע שנים, מאז החלה המחלוקת הגדולה מסביב לרשימה לכנסת, מה תבע הרב שך, ומה היה אצלו תנאי בל יעבור. על מה הוא שבר את אגודת ישראל, ומה היו הדברים שמהם לא רצה לזוז, והסביר, כי אלו עקרונות יסוד, שאפילו שלא יהיו לליטאים מנדט אחד בכנסת, על כך לא יעבור ולא יוותר.
הרשימה ארוכה מאוד. מי שיתבונן במה שתבע הרב שך, מתברר, כי בכל הנושאים שהיו אצלו עקרוניים, אין דבר אחד מהם, שהשיג עתה כאשר הוא הלך לרשימה מאוחדת עם אגודת ישראל. ועד כדי כך, שאפילו לא עסקו בכך כמעט. היו אלו החסידים שבקשו אחדות בכל התחומים, ואילו הרב שך לא רצה לעסוק בהם. מעמדם של חסידי חב”ד נותר כמות שהיה, ובכל יתר התחומים אין תזוזה ואין שינוי כלל, ובכל זאת, רשימה מאוחדת.
מה קרה, ומה ההסבר לכל אלו? אך ורק “סחר סוסים”. למען כסא בכנסת, מכר הרב שך את נשמתו. הוא שכח מן ה“השקפה”, הוא התיר לעצמו את הכל, והעיקר, לא לאבד את המקום באותה כנסת, שהוא ולבלריו מכנים אותה בית עבודה זרה.
אבל, בכך עדיין הענין לא גמור. בואו וראו, עד להיכן הרחיק הרב שך לכת, ועד כדי כך, בנושא וענין שהנשמה בבני ברק היתה תלויה בה, ומי שזוכר את העבר, כמה דם ויזע עבר על ראשי אגודת ישראל, בכדי להחזיר את השלום למחנה החרדי, ומה עשו אנשי בני ברק ובראשם הרב שך לטרפד זאת, ואף זו נעלמה כלא היתה, ועד כדי כך, שגם פה הוא עשה “צוויי דינים”, והתעלם מן המציאות ההשקפתית, זו אשר חייבת היתה אצל אנשי אמת להיות ראשונה במעלה, ולעמוד לפני הנציגות בכנסת, ולפני כל דבר וענין אחר.
הצעירים אולי לא יזכרו כל כך. אך, בני הארבעים ומעלה, יזכרו, איזו מערכה ניהלו הרב שך ועמו אנשי בני ברק נגד שיתופה של פא”י בכל מסגרת שהיא. עד כדי כך, שבבני ברק נחשבו אנשי פא”י לגדולי הציונים. ומה לנו יותר מכך, שלפני חדשיים בלבד, בכנס של הליטאים, כאשר עסקו בענין השלום, זעקו אנשיו של הרב שך, כי פא”י אלו הציונים של דורנו, וכי אסור בתכלית האיסור לצרף אותם, וכי חייבים להעמיד תנאי בל יעבור, כי פא”י אינה חלק מן הרשימה המאוחדת.
ובואו וראו, בנושא שהיה יסוד הנשמה ההשקפתית של בני ברק, ואשר על רקע זה לחמו בכל הכח. נזכיר לכם, שלפני שלשה קדנציות, כאשר אגודת ישראל החליטה להופיע עם פא”י ברשימה אחת, יצא הרב שך ועמו הסטייפלר ז”ל בהודעות כי אסור להצביע למען הרשימה הזו. הרב שך שהיה חבר מועצת גדולי התורה, בגד במועצה, ועשה בניגוד להחלטתה. בל נשכח, כי חבר מועצת גדולי התורה מחוייב לה. וכל החלטה המתקבלת ברוב, עליו לקבל. אך הרב שך בעבר נהג אחרת, וטען כי בנושא זה, זהו אצלו כלתת יד נגד תורת משה, ואינו יכול, ויצא לרחובה של עיר ואסר להצביע בעד הרשימה המאוחרת.
והנה, הוא שכח מ“תורת משה”, הוא “שכח” מכל מה שטען ואמר, וכאשר האינטרס שלו היה, כי פא”י תשותף ברשימה, הוא התעלם כליל מן הענין, ועד כדי כך, ששלח את שלמה לורנץ לאברהם ורדיגר לומר לו כי הרב שך אין לו יותר התנגדות כי פא”י תהיה חלק מן הרשימה המשותפת.
וכאן נשאלת השאלה, האם שינה הרב שך את השקפתו, או שהיה משהו אחר ששינה את עמדתו. הסיבה האמיתית לכך היא, כי הרב שך לא רצה כי פא”י תרוץ לבדה, כי היא היתה נכנסת לכנסת, בעזרתם של מסייעים רבים אחרים. וכאן, כאשר האינטרס של הרב שך היה כסא בכנסת, הוא התיר את פא”י, ולא רק שלא אסר עוד להצביע למען רשימה שפא”י בתוכה, אלא טוען ואומר כי חובה ומצווה היא לתמוך ברשימה כזו.
מי שיתבונן לרגע במה שקורה, לא יאמין כיצד בתוך תקופה כל כך קצרה, ויתר הרב שך על כל עקרונותיו. כל מה שבמשך שנים הוא עבד עליהם כל כך חזק, כל מה שהטיף להם, והזהיר מפניהם, כאילו הוראות אלה הם תורה מסיני, וכי אי אפשר כאן להקל אפיל לא בקוצו של יו”ד. והנה, כאשר האינטרס הוא הפעם שלו, הכל מותר, ואין עוד “השקפה”. פא”י אינה יותר “ציונית”, ואף מצוה לתמוך בה.
בושה תכסה פנים של כל מי אשר מתבונן בענין, ומצא עצמו קרוב להרב שך. איך יסבירו היום אנשיו את מעשיו. והאם אין אלו “סחר סוסים”?
מבחינתנו אין זה פלא. במשך תקופה ארוכה הסברנו והוכחנו, כי הרב שך הוא פוליטיקאי ולא “גדול”, ממילא הדברים מובנים. זה דרכם של פוליטיקאים שהיום אומרים כך ומחר עושים אחרת. אבל כאשר עוסקים אנו ב“גדולים”, שהם ינהגו כפוליטיקאים, אוי לו לדור שאלו הם פני מנהיגיו, ואוי להם לליטאי בני ברק, שכל השקפתם שנויה על יסוד אחד ויחיד, של שקר ועיוות, וכזו אשר אך ורק הפוליטיקה היא זו המנחה דרכה, ולא שום דבר שיש בה השקפה הנובעת מתורה.
בעבר טענו, כי אצלם הכל בנוי ומבוסס על “דעת תורה”, וכאשר אין להם מה להשיב על טענות מן הסוג הזה, הם מכנים את ביתו של הרב שך “לשכת הגזית”, וכי הוראות היוצאים משם, הם ככתובים וכמסורים. זוהי התחמקות מן האמת המרה, כי הרב שך עושה מעשים אשר מורידים את הציבור הליטאי לבאר שחת ומוביל אותם לשוק המפלגות החילוניות, ואין שוני בינם לבין כל החילונים רחמנא לצלן.
מי שחייבים לציבור תשובה, על מה שעולל הרב שך, הם אלו אשר במשך שנים זעקו “השקפה”, ועשו הכל בכדי להחדיר סילופים חדשים בציבור החרדי. בעבר ידענו שקיימת תורה ומצוות, וכי אין יותר מתרי”ג מצוות, הרי באו ליטאי בני ברק, ופיתחו עבודה זרה חדשה ששמה “השקפה”, ועם זו הם מנסים לפרש ולהסביר תופעות שהם בניגוד גמור לתורה ומצוות. תופעות שהיו צריכות להחריד את הציבור, ואשר בעבר כבר עסקנו בנושאים הללו רבות, הרי התשובה הניתנת על ידם היא “השקפה”.
עתה, גם ה “השקפה”, הפכה להיות ממוסחרת, ועד כדי כך, שמה שה“השקפה” שלהם אסרה, עתה היא מתירה, ולא מפני ששינו עמדות או אידיאולוגיה, אלא מפני שהליטאים מבני ברק רוצים להבטיח לעצמם כסא בכנסת, למען מטרה זו, ממסחרים את ה“השקפה”, ועושים ממנה צחוק אחד גדול.
כאן יש לנו הוכחה נוספת, לאיזה מדרגה ושפל הגיע הרב שך בדרכיו הפוליטיים. אם היה עוד מי שחשב לרגע, כי אולי טיפ טיפה של יראת שמים, ושל מחשבות טובות, כאלו אשר תפקידם שלום ואחרות או רגיעה בציבור, היא זו המנחה את דרכו של הרב שך, לומד שוב, כי כל מה שהוא עושה, תכליתם האחד והיחיד הוא, מה יהיה טוב יותר לו ולמפלגתו, ולא מה שיהיה טוב יותר לכלל ישראל.
כי לו הוא היה חושב על כלל ישראל, הוא לא היה מפלג את הציבור, לא היה נלחם בחסידים וחסידות, ולא היה עוסק ב“השקפה” כב“סחר סוסים”, כפי שהוא לדאבוננו עושה היום.
