הרב שך מחזיר ומלבה את מלחמת ההתנגדות בחסידים תוך קביעת עובדות שכולן עלילות שקרים ובדותות
מעלה גדולה לתקופות שכאלו, אשר בהן מנסים ליישר הדורים, לארגן רשימות משותפות וכדומה. בימים שכאלה מתלבנים דברים שבדרך כלל הינם נסתרים. ופרט למבינים דבר מתוך דבר, האחרים זקוקים ל“הוכחות” ברורות יותר כי מדובר בלוחם בחסידות, כזה אשר מטרתו הסופית שונה ממה שהוא אומר.
זה שנים שהרב שך נתן לציבור סימנים רבים כי הוא שונא את החסידות כולה, ונלחם בה בכל כוחו. אמנם, הוא לא יכל להצהיר מפורשות כי הוא נגד החסידות, כי זו תזיק לאינטרסים פוליטיים שהוא קשור בהם. אך מעשית , הוא עושה הכל נגד ציבור החסידים, ובכל מקום שיכל להצר את צעדי החסידות, ובעיקר למנוע את התפתחות החינוך החסידי, הוא משקיע לכך את רוב זמנו.
בימים כתיקונם, הדברים נעשים בסתר ובתחום מצומצם של אנשים קרובים. אך, בתקופה שכזו, כאשר הדברים ברורים וידועים לכל, מוכיח שוב הרב שך את צבעיו הנכונים, ומי שהיה זקוק עוד להוכחה, עד להיכן מגיעה עויינותו של הרב שך לחסידים, ראה ושמע בשבועות האחרונים, דברים אשר תסמרנה שערות ראש, ומי שבקי בעובדות חייב להזדעדע.
לא אחזור לתקופת העבר של לפני מאתיים שנה, בתקופה אשר בה היו עדיין למתנגדי החסידות ציבור גדול של תלמידי חכמים. כאשר אנו מדלגים על המאתיים שנה, על מה שעבר בה, ובעיקר מה שקורה בדורנו, צריך להיות פושע לבא ולטעון, כי חסידים הינם “בעלי בתים” ואילו הליטאים הינם “בני תורה”.
בל נשכח, כי בעבר, בעת יסוד החסידות, בתקופת הבעל שם טוב, היו החסידים מעטים, ואילו המתנגדים הרבים, ובואו וראו מה קרה לאלו אשר כינו עצמם “בני תורה”, אלו עזבו את דרך ה’, ורוב רובם הפכו למשכילים, כופרים במלא מובן המילה, עד אשר כמעט ונכחדו כליל.
מה שמדהים, כי אלו לא נכחדו במלחמות רח”ל, אלא נכחדו רוחנית. לעומת זאת, הציבור החסידי שהיו אז מתי מעט הלך וגדל, ולולא נכחדו המונים במלחמות, היו החסידים כיום תשעים ותשעה אחוז ויותר מכלל הציבור החרדי.
עובדה היא, שהציבור הליטאי תפח בדור האחרון, אך ורק בזכות בני החסידים. הליטאים כלל לא שלחו את בניהם לישיבות. רק מעטים מהם, מאלו שנשארו דתיים, שלחו לישיבות, ואלו מן המעטים.
זכורני לפני יותר מעשרים שנה, בישיבות הליטאיות. היו רוב רובים של הבחורים בני החסידים, ומאלו הקימו הליטאים דור חדש, שמקורם הוא מקור חסידי.
לעומת זאת, בישיבת החסידיות, למדו אך ורק בני חסידים, לשם לא הגיעו בני ליטאים כלל, מפני שלא היו ליטאים שירצו ללמוד בישיבות, אלו העדיפו את החינוך החילוני, או הדתי לאומי, והתרחקו מן החסידים, שכל השנים היו בעיני הליטאים מוקצים.
עובדה היא, כי בעשורים האחרונים, פרחו הישיבות בכל החוגים ללא יוצא מן הכלל, ולכולם תלמידי חכמים ובעלי בתים. אין עוד היום מציאות כזו, שחוג זה הוא של “בעל בתים” וחוגים אחרים של “תלמידי חכמים”, בכל חוג ישנם מן הכל, ואין מה שמזהה את אלו או אחרים, פרט לנושאים מסויימים אשר בהם ניחנו אלו יותר מן האחרים, בשל הדגש המיוחד שנתנו לאותו ענין.
ולכן, כאשר הרב שך קובע, כי החסידים הינם “בעלי בתים”, הוא פשוט משקר. ולא מפני שאינו יודע את האמת, עובדה היא כי ידוע לו, כי בישיבות החסידיות כיום בחורים ואברכים היכולים להתמודד בלומדות עם כל בחור או אברך מישיבה ליטאית, אך הוא אינו רוצה להכיר בכך, מאחר וזו סותרת את מהות חייו, לפיו, חסידים אין להם קשר עם תורה.
זהו השקר הגדול עליו גדל וחונך הרב שך, ואת זה הוא מוריש לתלמידיו אחריו עבורו חסידות הוא דבר נעלם ונסתר ואין בו תורה, ועד כדי כך, שהעיז לפני כמה שבועות בבניני האומה לטעון, כי ב“התוועדויות” אין משמיעים דברי תורה, לא חומש, לא משניות, ולא גמרא, בו בזמן, שכל מי שקורה את שיחותיו של כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש, יודע כי ב“התוועדויות” אלו, ערך האדמו”ר שליט”א עשרות סיומים של מסכתות הש”ס.
כל ילד המתבונן ב“שיחות” של אותן התוועדויות, ימצא כי תמיד הדבר בנוי על פרשת השבוע, ועל עניני הזמן, ואין שיחה, - מכל אלו שהרב שך הזכיר, - שלא יזכירו בה. כך שצריך מצח נחושה לשקר, ולקבוע דברים שהינם כל כולם שקר ורעות רוח.
אך מה שמרגיז בהרבה. הרב שך מנסה במשך שנים לטעון כי הוא רק נגד ליובאוויטש ולא נגד כלל החסידים, ומדבר דוקא נגד כלל החסידים. בעוד שבליובאוויטש הסדר הוא “התוועדויות” שרוב זמנן שמיעת “שיחות” הבנויות על כל חלקי התורה, הן בנגלה והן בנסתר, הרי בקרב רבים מן החסידויות שעימם הרב שך רוצה “רשימה משותפת”, ה“טיש” בנוי על שירה וזמרה ומעט מאוד דברי תורה אם בכלל. ולמעשה בדבריו, הוא יוצא נגד אלו יותר מאשר נגד ליובאוויטש, שהדברים גלויים וידועים, ב“שיחות” שהם מפיצים, שכל כולם בנויים על מקורות מן החומש, משניות, גמרא ועוד אשר אותן ציין הרב שך כי אין מזכירים שם כלל.
דבר נוסף וחשוב שעלינו לשאול, על סמך מה קובע הרב שך כי הוא מייצג את “עולם התורה”? מיהו ומהו “עולם התורה”? על פי איזה קנה מידה נקבעת ה“תורה”? האם על פי מי שאוייב יותר את החסידות?
בואו ונבחן, מיהו היהודי ההולך בדרכי התורה, האם רק מי שלומד בישיבה ליטאית, הוא זה ההולך בדרכי התורה, ואילו מי שלומד בישיבה חסידית, ובהנהגתו היומיומית, הוא עילאי הרבה יותר מחברו הליטאי, במיוחד בכל הקשור לשמירת המצוות והקפדה בנושאים שמי שנושא עמו “תורה” יודע כמה צריך להתרחק ולשמור עצמם בתחומים, שאותם שהרב שך מכנה “בני תורה” רחוקים מכך הרחק מזרח ממערב.
אדרבה, אולי יקום הרב שך ויסביר, כיצד הוא פירש במשך שנים בשמחת תורה, כאשר העזרת נשים בישיבות הליטאיות היו נפתחות, והבחורים היו רוקדים, לנגד הנשים בשירה אדירה של “אלה חמדה לבי” האם דבר שכזה הוא יכול היה לראות בישיבה חסידית כלשהי?
על סמך מה הוא קובע מיהו “בן תורה”? אנו מבינים כי “בן תורה” הוא כל יהודי ההולך בדרך התורה, שפירושה שמירת תרי”ג מצוות, מתנהג והולך בדרך ה’, זו הנותנת לו את הזכות להיקרא “בן תורה”, ובשום אופן לא אלו הקוראים לעצמם “בני תורה”, בו בזמן שהינם פרוצים בעריות ובתחומים אחרים, שאין כאן המקום לעסוק בהן.
בציבור החסידי, לא אהבו את ההפרדה בין אלו לאלו, מתוך הבנה שיש לקרב כל יהודי כולל את הליטאים הבני ברקים, למרות שהינם רחוקים מללכת בדרכי ה’ כראוי, והינם בבחינת עושי מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. אך, כאשר אלו מנסים להעמיד את עצמם כאילו הם האפוטרופסים על ה“תורה”, כאן חייבים להעמידם במקומם.
וייאמר ברורות. אחוז ה“בעלי התים” בקרב הציבור הליטאי הוא גדול יותר מאשר בקרב ציבור החסידים. אך, לא נעסוק בכך כלל, כי מבחינתנו אין בכלל מושג כזה של “בעלי בתים” ו“בני תורה”. כל יהודי ההולך בדרכי ה’, שומר מצוותיו, גם אם הוא עובד לפרנסתו, וקרוי בפי הרב שך “בעל הבית”, בעינינו הוא יהודי יקר וחביב, והוא ה“בן תורה” האמיתי. כל המושג הזה של “בעלי בתים” ו”בני תורה” הוא מושג מעוות הבא לשרת יצורים אפלים בדמותו של הרב שך, הרוצים להשיג בכך כח פוליטי, ואינם מתכוונים לאמת כלל וכלל.
האדם נמדד במעשיו, ולא בתואר שהוא נושא. הרב שך רוצה ליצור מצב חדש של תוארים מסולפים, כאלו שבהם יוכל לנגח את ציבור החסידים, ולהתגבר עליהם.
מי שהאזין לתוכן שיחת שלשת גדולי התורה האגודאים עם הרב שך, נחרד לשמע הדברים, שכל כולם שקר ורמיה, דברים שאין בינם ובין המציאות. המסקנה היחידה היא, כי הוא או רשע או טיפש. כי ממה נפשך, יודע הוא את האמת ומדבר כפי שדיבר, הרי הוא רשע גמור. ואם אינו יודע, הוא מאמין במה שהוא אומר, יש לנו עסק עם טיפש הרחוק מאוד מחכמת חיים.
בעשרות השנים האחרונות, טושטשו המחיצות שבין הליטאים לחסידים, נוצרו דפוסים חדשים, שכולם יוכלו לחיות עם כולם. מצב זה היה טוב לכל, בשל כמה סיבות, ראשית, לכולם ישנם צדדים חיוביים, וכאשר הכל מצטרף יחד, הרי המציאות שנוצרת היא שלימה וטובה. ושנית, זו יוצרת אוירת אחדות כלל חרדית. גם אם פה ושם ישנן סיעות וקבוצות, אך באופן כללי, יכולים לחיות יחדיו, ולשתף פעולה בכל התחומים, ללא עויינות כלל.
הרב שך שבר את המציאות שיצרו גדולי התורה בדורות עברו. הם רצו ציבור מאוחד, כאשר המטרה לטשטש את המאבק של המתנגדים נגד החסידים, הם הבינו כי הגיע הזמן לעשות לענין סוף, ולאחד מחדש את כלל הציבור החרדי. והנה, ללא כל שמץ של בושה, ומתוך רצון ברור, להשיב את המחלוקת, יצר הרב שך פירוד, והרס את הציבור החרדי.
אך, לא די בכך, לו היה הרב שך משתמש בעובדות כמות שהן, היה לו במה ועל מה לבנות את דבריו ומעשיו. אך, במציאות הנוכחית, הוא בונה את הכל על שקר ורמיה, הוא רוצה לתת לציבור צביון שונה. הוא רוצה שיסתכלו על החסידים כ“בעלי בתים” ועל הליטאים כ“בני תורה”, הוא אינו רוצה להכיר בעובדה כי בחור בישיבה חרדית שווה מבחינה רוחנית לבחור בישיבה ליטאית, ועד כדי כך שהיה מוכן להרחיק לכת, ולוותר על הכל. הוא יכל לקבל את כל אשר ביקש, אם היה עורך כינוס גדול של הליטאים, ומכריז כי אין הבדל רוחני בין ישיבה חסידית לליטאית, ובכל זאת בענין זה, הבין כי עליו ללכת עד כדי מסירות נפש.
זו מוכיחה, עד להיכן מגיעה השחיתות של הרב שך. עד להיכן שנאתו העזה לחסידות, ועד להיכן הוא מוכן להרחיק לכת בשקר הגדול שלו לתת לציבור החרדים צביון של “בעלי בתים” ו“עמי הארצים” וכדומה.
לא יעזור להרב שך, הציבור החסידי כבר התבגר מספיק, ובכוחו לעמוד מול גל השנאה הפורצת מצדו של הרב שך. אך, במה שאירע בשבועות האחרונים, למדנו עוד יותר, עד להיכן מגיעה שנאתו העזה של הרב שך לחסידות, דבר שחייבים לזכור ולהזכיר בכל הזדמנות, על מנת שנדע ללמוד מדבריו, הבנויים כל כולם על מורשת אנטי חסידית, ועל שנאת ישראל שאין דומה לה.
מעלה גדולה לתקופות שכאלו, אשר בהן מנסים ליישר הדורים, לארגן רשימות משותפות וכדומה. בימים שכאלה מתלבנים דברים שבדרך כלל הינם נסתרים. ופרט למבינים דבר מתוך דבר, האחרים זקוקים ל“הוכחות” ברורות יותר כי מדובר בלוחם בחסידות, כזה אשר מטרתו הסופית שונה ממה שהוא אומר.
זה שנים שהרב שך נתן לציבור סימנים רבים כי הוא שונא את החסידות כולה, ונלחם בה בכל כוחו. אמנם, הוא לא יכל להצהיר מפורשות כי הוא נגד החסידות, כי זו תזיק לאינטרסים פוליטיים שהוא קשור בהם. אך מעשית , הוא עושה הכל נגד ציבור החסידים, ובכל מקום שיכל להצר את צעדי החסידות, ובעיקר למנוע את התפתחות החינוך החסידי, הוא משקיע לכך את רוב זמנו.
בימים כתיקונם, הדברים נעשים בסתר ובתחום מצומצם של אנשים קרובים. אך, בתקופה שכזו, כאשר הדברים ברורים וידועים לכל, מוכיח שוב הרב שך את צבעיו הנכונים, ומי שהיה זקוק עוד להוכחה, עד להיכן מגיעה עויינותו של הרב שך לחסידים, ראה ושמע בשבועות האחרונים, דברים אשר תסמרנה שערות ראש, ומי שבקי בעובדות חייב להזדעדע.
לא אחזור לתקופת העבר של לפני מאתיים שנה, בתקופה אשר בה היו עדיין למתנגדי החסידות ציבור גדול של תלמידי חכמים. כאשר אנו מדלגים על המאתיים שנה, על מה שעבר בה, ובעיקר מה שקורה בדורנו, צריך להיות פושע לבא ולטעון, כי חסידים הינם “בעלי בתים” ואילו הליטאים הינם “בני תורה”.
בל נשכח, כי בעבר, בעת יסוד החסידות, בתקופת הבעל שם טוב, היו החסידים מעטים, ואילו המתנגדים הרבים, ובואו וראו מה קרה לאלו אשר כינו עצמם “בני תורה”, אלו עזבו את דרך ה’, ורוב רובם הפכו למשכילים, כופרים במלא מובן המילה, עד אשר כמעט ונכחדו כליל.
מה שמדהים, כי אלו לא נכחדו במלחמות רח”ל, אלא נכחדו רוחנית. לעומת זאת, הציבור החסידי שהיו אז מתי מעט הלך וגדל, ולולא נכחדו המונים במלחמות, היו החסידים כיום תשעים ותשעה אחוז ויותר מכלל הציבור החרדי.
עובדה היא, שהציבור הליטאי תפח בדור האחרון, אך ורק בזכות בני החסידים. הליטאים כלל לא שלחו את בניהם לישיבות. רק מעטים מהם, מאלו שנשארו דתיים, שלחו לישיבות, ואלו מן המעטים.
זכורני לפני יותר מעשרים שנה, בישיבות הליטאיות. היו רוב רובים של הבחורים בני החסידים, ומאלו הקימו הליטאים דור חדש, שמקורם הוא מקור חסידי.
לעומת זאת, בישיבת החסידיות, למדו אך ורק בני חסידים, לשם לא הגיעו בני ליטאים כלל, מפני שלא היו ליטאים שירצו ללמוד בישיבות, אלו העדיפו את החינוך החילוני, או הדתי לאומי, והתרחקו מן החסידים, שכל השנים היו בעיני הליטאים מוקצים.
עובדה היא, כי בעשורים האחרונים, פרחו הישיבות בכל החוגים ללא יוצא מן הכלל, ולכולם תלמידי חכמים ובעלי בתים. אין עוד היום מציאות כזו, שחוג זה הוא של “בעל בתים” וחוגים אחרים של “תלמידי חכמים”, בכל חוג ישנם מן הכל, ואין מה שמזהה את אלו או אחרים, פרט לנושאים מסויימים אשר בהם ניחנו אלו יותר מן האחרים, בשל הדגש המיוחד שנתנו לאותו ענין.
ולכן, כאשר הרב שך קובע, כי החסידים הינם “בעלי בתים”, הוא פשוט משקר. ולא מפני שאינו יודע את האמת, עובדה היא כי ידוע לו, כי בישיבות החסידיות כיום בחורים ואברכים היכולים להתמודד בלומדות עם כל בחור או אברך מישיבה ליטאית, אך הוא אינו רוצה להכיר בכך, מאחר וזו סותרת את מהות חייו, לפיו, חסידים אין להם קשר עם תורה.
זהו השקר הגדול עליו גדל וחונך הרב שך, ואת זה הוא מוריש לתלמידיו אחריו עבורו חסידות הוא דבר נעלם ונסתר ואין בו תורה, ועד כדי כך, שהעיז לפני כמה שבועות בבניני האומה לטעון, כי ב“התוועדויות” אין משמיעים דברי תורה, לא חומש, לא משניות, ולא גמרא, בו בזמן, שכל מי שקורה את שיחותיו של כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש, יודע כי ב“התוועדויות” אלו, ערך האדמו”ר שליט”א עשרות סיומים של מסכתות הש”ס.
כל ילד המתבונן ב“שיחות” של אותן התוועדויות, ימצא כי תמיד הדבר בנוי על פרשת השבוע, ועל עניני הזמן, ואין שיחה, - מכל אלו שהרב שך הזכיר, - שלא יזכירו בה. כך שצריך מצח נחושה לשקר, ולקבוע דברים שהינם כל כולם שקר ורעות רוח.
אך מה שמרגיז בהרבה. הרב שך מנסה במשך שנים לטעון כי הוא רק נגד ליובאוויטש ולא נגד כלל החסידים, ומדבר דוקא נגד כלל החסידים. בעוד שבליובאוויטש הסדר הוא “התוועדויות” שרוב זמנן שמיעת “שיחות” הבנויות על כל חלקי התורה, הן בנגלה והן בנסתר, הרי בקרב רבים מן החסידויות שעימם הרב שך רוצה “רשימה משותפת”, ה“טיש” בנוי על שירה וזמרה ומעט מאוד דברי תורה אם בכלל. ולמעשה בדבריו, הוא יוצא נגד אלו יותר מאשר נגד ליובאוויטש, שהדברים גלויים וידועים, ב“שיחות” שהם מפיצים, שכל כולם בנויים על מקורות מן החומש, משניות, גמרא ועוד אשר אותן ציין הרב שך כי אין מזכירים שם כלל.
דבר נוסף וחשוב שעלינו לשאול, על סמך מה קובע הרב שך כי הוא מייצג את “עולם התורה”? מיהו ומהו “עולם התורה”? על פי איזה קנה מידה נקבעת ה“תורה”? האם על פי מי שאוייב יותר את החסידות?
בואו ונבחן, מיהו היהודי ההולך בדרכי התורה, האם רק מי שלומד בישיבה ליטאית, הוא זה ההולך בדרכי התורה, ואילו מי שלומד בישיבה חסידית, ובהנהגתו היומיומית, הוא עילאי הרבה יותר מחברו הליטאי, במיוחד בכל הקשור לשמירת המצוות והקפדה בנושאים שמי שנושא עמו “תורה” יודע כמה צריך להתרחק ולשמור עצמם בתחומים, שאותם שהרב שך מכנה “בני תורה” רחוקים מכך הרחק מזרח ממערב.
אדרבה, אולי יקום הרב שך ויסביר, כיצד הוא פירש במשך שנים בשמחת תורה, כאשר העזרת נשים בישיבות הליטאיות היו נפתחות, והבחורים היו רוקדים, לנגד הנשים בשירה אדירה של “אלה חמדה לבי” האם דבר שכזה הוא יכול היה לראות בישיבה חסידית כלשהי?
על סמך מה הוא קובע מיהו “בן תורה”? אנו מבינים כי “בן תורה” הוא כל יהודי ההולך בדרך התורה, שפירושה שמירת תרי”ג מצוות, מתנהג והולך בדרך ה’, זו הנותנת לו את הזכות להיקרא “בן תורה”, ובשום אופן לא אלו הקוראים לעצמם “בני תורה”, בו בזמן שהינם פרוצים בעריות ובתחומים אחרים, שאין כאן המקום לעסוק בהן.
בציבור החסידי, לא אהבו את ההפרדה בין אלו לאלו, מתוך הבנה שיש לקרב כל יהודי כולל את הליטאים הבני ברקים, למרות שהינם רחוקים מללכת בדרכי ה’ כראוי, והינם בבחינת עושי מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. אך, כאשר אלו מנסים להעמיד את עצמם כאילו הם האפוטרופסים על ה“תורה”, כאן חייבים להעמידם במקומם.
וייאמר ברורות. אחוז ה“בעלי התים” בקרב הציבור הליטאי הוא גדול יותר מאשר בקרב ציבור החסידים. אך, לא נעסוק בכך כלל, כי מבחינתנו אין בכלל מושג כזה של “בעלי בתים” ו“בני תורה”. כל יהודי ההולך בדרכי ה’, שומר מצוותיו, גם אם הוא עובד לפרנסתו, וקרוי בפי הרב שך “בעל הבית”, בעינינו הוא יהודי יקר וחביב, והוא ה“בן תורה” האמיתי. כל המושג הזה של “בעלי בתים” ו”בני תורה” הוא מושג מעוות הבא לשרת יצורים אפלים בדמותו של הרב שך, הרוצים להשיג בכך כח פוליטי, ואינם מתכוונים לאמת כלל וכלל.
האדם נמדד במעשיו, ולא בתואר שהוא נושא. הרב שך רוצה ליצור מצב חדש של תוארים מסולפים, כאלו שבהם יוכל לנגח את ציבור החסידים, ולהתגבר עליהם.
מי שהאזין לתוכן שיחת שלשת גדולי התורה האגודאים עם הרב שך, נחרד לשמע הדברים, שכל כולם שקר ורמיה, דברים שאין בינם ובין המציאות. המסקנה היחידה היא, כי הוא או רשע או טיפש. כי ממה נפשך, יודע הוא את האמת ומדבר כפי שדיבר, הרי הוא רשע גמור. ואם אינו יודע, הוא מאמין במה שהוא אומר, יש לנו עסק עם טיפש הרחוק מאוד מחכמת חיים.
בעשרות השנים האחרונות, טושטשו המחיצות שבין הליטאים לחסידים, נוצרו דפוסים חדשים, שכולם יוכלו לחיות עם כולם. מצב זה היה טוב לכל, בשל כמה סיבות, ראשית, לכולם ישנם צדדים חיוביים, וכאשר הכל מצטרף יחד, הרי המציאות שנוצרת היא שלימה וטובה. ושנית, זו יוצרת אוירת אחדות כלל חרדית. גם אם פה ושם ישנן סיעות וקבוצות, אך באופן כללי, יכולים לחיות יחדיו, ולשתף פעולה בכל התחומים, ללא עויינות כלל.
הרב שך שבר את המציאות שיצרו גדולי התורה בדורות עברו. הם רצו ציבור מאוחד, כאשר המטרה לטשטש את המאבק של המתנגדים נגד החסידים, הם הבינו כי הגיע הזמן לעשות לענין סוף, ולאחד מחדש את כלל הציבור החרדי. והנה, ללא כל שמץ של בושה, ומתוך רצון ברור, להשיב את המחלוקת, יצר הרב שך פירוד, והרס את הציבור החרדי.
אך, לא די בכך, לו היה הרב שך משתמש בעובדות כמות שהן, היה לו במה ועל מה לבנות את דבריו ומעשיו. אך, במציאות הנוכחית, הוא בונה את הכל על שקר ורמיה, הוא רוצה לתת לציבור צביון שונה. הוא רוצה שיסתכלו על החסידים כ“בעלי בתים” ועל הליטאים כ“בני תורה”, הוא אינו רוצה להכיר בעובדה כי בחור בישיבה חרדית שווה מבחינה רוחנית לבחור בישיבה ליטאית, ועד כדי כך שהיה מוכן להרחיק לכת, ולוותר על הכל. הוא יכל לקבל את כל אשר ביקש, אם היה עורך כינוס גדול של הליטאים, ומכריז כי אין הבדל רוחני בין ישיבה חסידית לליטאית, ובכל זאת בענין זה, הבין כי עליו ללכת עד כדי מסירות נפש.
זו מוכיחה, עד להיכן מגיעה השחיתות של הרב שך. עד להיכן שנאתו העזה לחסידות, ועד להיכן הוא מוכן להרחיק לכת בשקר הגדול שלו לתת לציבור החרדים צביון של “בעלי בתים” ו“עמי הארצים” וכדומה.
לא יעזור להרב שך, הציבור החסידי כבר התבגר מספיק, ובכוחו לעמוד מול גל השנאה הפורצת מצדו של הרב שך. אך, במה שאירע בשבועות האחרונים, למדנו עוד יותר, עד להיכן מגיעה שנאתו העזה של הרב שך לחסידות, דבר שחייבים לזכור ולהזכיר בכל הזדמנות, על מנת שנדע ללמוד מדבריו, הבנויים כל כולם על מורשת אנטי חסידית, ועל שנאת ישראל שאין דומה לה.
