הרב שך יצר מושג חדש ששמו “דעת תורה” שזו מבחינתו חשובה הרבה יותר מן ההלכה, עד כדי כך שלא יאפשר מאבק הקשור בהלכה
מי שעוקב אחר דבריו של הרב שך, ובעיקר אחר מעשיו, מוצא כמעט בכל פינה סתירות לרוב. ובנושאים, הקשורים בהלכה. ובעוד שבעניני “השקפה” ניתן לשחק, וכל יום לשנות את ה “השקפה”, באשר ל“הלכה”, הוא דבר שאסור ואין יכולים לשנות ממנו.
אבל, הרב שך מעיז לשנות, ולא רק לשנות, לעתים אף להיאבק נגד ההלכה. מצאנו זאת בהרבה מקרים, אשר בהם, כאשר העירו להרב שך או אנשיו, במיוחד לבלריו או אלו אשר הכתיבו את ה“השקפה” הליטאית, איך זה מסתדר עם ההלכה, התשובה שלהם היא אחת ויחידה, וכי זו “דעת תורה”. כאשר הרב שך אומר או רוצה משהו, זה עומד מעל להלכה.
זו הסיבה מדוע חלק גדול מרבני הליטאים אינם משתפים פעולה בהרבה נושאים עם הרב שך. ומי לנו יותר מהרב יוסף שלום אלישיב, שלא מוכן להיענות להרב שך בכל פניה. הוא מן היחידים שבקרב ראשי הליטאים, שיש לו את העוז והכח, לומר להרב שך לא.
זו הסיבה גם מדוע הרב אלישיב אינו ממהר לנסוע להרב שך, וגם אינו בא לישיבות מועצת גדולי התורה הליטאית. הוא מבין, כי שם יהיה עליו להיאבק עם אלו המסתים ל“דעת תורה” גם כאשר הדבר נוגד את ההלכה, ולכן הוא מעדיף להיות רחוק משם.
בימים אלה, העלו נושא שהוא ישן נושן, אך מוכיח, עד להיכן הצביעות מגעת, ומה מסוגל הרב שך לעשות בכדי להיאבק בהלכה. כאשר הדבר אינו מוצא חן בעיניו, או שזו מוכיחה כי ה“בני תורה” נוהגים שלא כדין, הוא ירמוס את ההלכה, ואף ייאבק נגדה.
אחת השאלות שרבים שאלו ואינם מבינים עד היום, מדוע מתנגדים ראשי הישיבות הליטאיות, להיענות לפנייתם של רבנים ועסקנים, להורות לבחורים בישיבה כי יסירו את הבלורית. הרבנים הללו בסך הכל מבקשים, כי יתירו לתלות על לוח הקיר בישיבה, כי הדבר אסור, וכי אין יוצאים ידי חובת תפילין. ובואו וראו, הרב שך, ועמו ראשי ישיבות ליטאיות אחרות, לא מסכימים לכך. הם מרחיקים את העוסקים בנושא, ויוצרים חיץ, בין הבחורים המגדלים בלוריות, לבין אלו המטיפים להסרתן.
בטרם ניגש לנושא עצמו, מה דוחף את הרב שך לכך, ומדוע אינו נענה לפנייה היוצאת מקרב הלב, מפיהם ולבם של רבנים ועסקנים שכל מטרתם היא אחת ויחידה, למנוע מכשולות, ולהציל יהודים שאינם מקיימים מצוות תפילין, שיסירו הבלורית ויקיימו את המצווה, הרי שעלינו לגשת קודם להלכה. וכל מי שלמד שולחן ערוך, יודע, כי הבלורית היא אסורה בתכלית האיסור, וכי זו יוצרת חציצה.
אמנם, ישנם המתווכחים בקשר לגודל הבלורית, אך המציאות היא, כי בישיבות נמצא בחורים, שלהם בלוריות ענק, וגם אלו אשר להם בלורית קטנה יותר, אך בטרם שהם מסתפרים, הבלורית מגעת למצב, שאין ספק כי על פי דין זו מהווה חציצה.
אך, גם אם נתעלם מאלו, ישנם עוד גם כיום כאלו המכנים עצמם “בני תורה”, המגדלים בלוריות, וכאשר עוסקים אנו באנשי ההלכה, הרי שאלו חייבים היו לכאורה לעסוק בענין. ואכן, כאשר הניחו את הנושא בפני הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך שהוא איש הלכה, הוא מיד קבע קביעה ברורה, כי הבלורית אסורה, וכי חובה קדושה על כל ראש ישיבה להורות לתלמידים להסיר את הבלורית.
ובכל זאת, כאשר הניחו נושא זה בפני ראשי הישיבות הליטאיות, הם לא היו מוכנים לשמוע על כך. הם דוחים ודוחים את העוסקים בענין, עד כדי כך, שהרב שך בכבודו ובעצמו עושה כל מאמץ, שאלו העוסקים בענין לא יצליחו, ומדבריו ומעשיו מבינים תלמידי הישיבות הליטאיות, כי אין בכך כל איסור.
והאם אכן אין בכך איסור? התשובה לכך אחת ויחידה, כי גם הרב שך יודע כי הדבר אסור. אבל, יש לו במקרה זה בעיה. כי אם יסכים שהדבר אסור, ויביע דבריו בגלוי, הרי שבכך הוא קובע, כי רבים מה“בני תורה” לא קיימו מצוות תפילין, ובמיוחד בדורות שעברו, כאשר היו מגדלים בלוריות גדולות בהרבה, וכמעט ולא היה בחור בישיבה בלי בלורית.
כאן, אנו מוצאים שוב, שכאשר האינטרס הוא של הרב שך ושל בני התורה, זו חזקה בהרבה מן ההלכה. כי לו היה הרב שך איש הלכה, ופועל על פי איך שההלכה מחייבת, הוא היה ניצב בראש המוחים נגד הבלוריות, ומצווה על כל בני התורה ללא הבדל, להסיר את הבלוריות, קטנות או גדולות.
ובואו וראו עד להיכן האנטיות של הרב שך מגעת. כל ילד יודע, כי אם הרב שך יאמר כי יש להסיר את הבלוריות, הרי שכל תלמיד בישיבה ליטאית מיד יקיים זאת. ובכך, הרב שך יכול להציל רבים ממכשול גדול ונורא, ובכך לזכות כל כך הרבה בחורים ואברכים שיקיימו מעתה מצוות תפילין. ובכל זאת, הוא מעדיף להשאיר את המצב הזה, למרות שבכך הוא פוגע בהלכה.
מכך נסיק ונלמד, כי הרב שך מחזיק את עצמו מעל להלכה, וכי דעתו היא הקובעת, למרות שהשולחן ערוך קבע אחרת, וזו מתירה ומאפשרת לו, להתנגד לנושא, שאין מי מבין אנשי ההלכה המסכימים עמו בענין.
אבל, עדיין לא שכחנו, כיצד הרב שך לאחרונה, ישב ועסק בנושא ששמו קיום המצוות, הוא חיפש לדקדק בקיומן של כמה מצוות, ובעיקר כמצוות “ושננתם”, הוא יצא נגד הרב עובדיה יוסף, ונגד שיטת הלימוד בישיבות הספרדיות, בטענה כי אין מקיימים שם את ה“ושננתם” שעל פי הוראה זו, חייב שהדברים יהיו מחודדים, הרי שאין מקיימים את ה“ושננתם”.
מי שיעיין בדבריו של הרב שך באותה הזדמנות, היה זה הרב שך שהרחיק עוד יותר, וקבע כי כל אחד על פי כוחו חייב להוסיף בחידוד הדברים, ומי שמסוגל להעמיק הרבה יותר, הרי שזו חובה. ומי ששמע את הדברים, יכל להבין, כאילו הרב שך מקפיד במצוות, ולא מוותר על קלה כבחמורה, וכי אינו מסתפק בלימוד התורה בפשטות, אלא הוא רוצה שיהיה זה בהידור הרבה יותר.
והנה, מצוות הנחת תפילין, זו מצווה וחובה שאסור לבטלה אפילו לא יום אחד. כל יהודי בהגיעו למצוות חייב בתפילין. כך שאין ספק, כי עוסקים אנו באחת המצוות הגדולות והחשובות שכל יהודי מקפיד עליה. ואם הרב שך אכן כל כך חושש ל“ושננתם”, הוא בודאי היה צריך לא פחות לחשוש על “והיו לטוטפות בין עינך”, שמי שמגדל בלורית אינו מקיים את המצווה, ויתכן, כי בגלל חציצה זו, הוא אף אינו מקיים את ה“וקשרתם לאות על ידיך”, וכך הוא מפסיד כמה מצוות.
אם ניגש לכל מי שלמד הלכה, ונניח על השולחן את ה“ושיננתם” או את המצוות הקשורות בתפילין, על מה צריך להשקיע זמן ועמל יותר, יאמרו מיד כי מצוות תפילין קודמת. ולא שחלילה שזו צריכה במשהו להוריד מן ה“ושיננתם” שזו מצוה בפני עצמה, אלא שמצוות תפילין היא כזו שיש בה הרבה יותר חובה יהודית, וכאשר למישהו יש את אחת משני הברירות, במה להקדיש את זמנו וכוחו, הרי שמצות תפילין קודמת.
אבל, במקרה שלפנינו, כאשר עוסקים אנו בהרב שך, אין כאן ענין של מה כן ומה לא, את שני המצוות ניתן לקיים. אם הרב שך היה איש הלכה, הוא היה זועק כי יש להוריד את הבלורית, וכך יקיימו גם את מצוות תפילין, וגם את מצוות “ושיננתם”. לקיים רק את ה“ושיננתם” מבלי לקיים את מצוות תפילין, הרי שמדובר בכאלו, שאותם ראינו בדורות האחרונים, כאלו שהרב שך מגיע ממקורות אלו.
והכוונה היא, לאותם מחללי השבת ואוכלי נבלות וטריפות, שלא ויתרו על ה“עמלה של תורה”. מציאות היא, כי מצאנו יהודים המגיעים ברכבם בשבת לבית המדרש לשבת וללמוד בחברותא. מצאנו בדורות האחרונים, אפיקורסים, עוברי עבירה, שלא ויתרו על לימוד התורה. הללו ראו ב“ושיננתם” את העיקר, וויתרו על כל היתר.
וכאן החורבן הגדול של הרב שך. לו היה הרב שך מטיף לתורה ולהלכה, היה טוב. כאשר הדברים היו מתנהלים על פי הלכה, היה אמנם הרב שך צריך לשנות הרבה דברים, וחלק מ“השקפתו” לא היתה מתקיימת כלל. ובודאי שהיה נוהג אחרת בשורה ארוכה של נושאים, אשר בהם עסקנו בשנה האחרונה בהרחבה במדור זה.
הדבר הצורם, והזועק לשמים, הוא עד להיכן הגיע העיוות הנורא הזה, שהרב שך מונע מן הבחורים בישיבות הליטאיות את הסרת הבלורית למרות שמדובר בחציצה, ולמרות שברור לכל, כי השולחן ערוך פוסק כי הבלורית אסורה. אך, זה לא צורם, למי שקבע את ההשקפה הליטאית הבני ברקית, שקבע את ההשקפה הליטאית הבני ברקית, זו האומרת, כי “דעת תורה” מעל הלכה. וכאשר נשאלים אלו היתכן? איך זה שהרב שך אינו נרתם לפעילות זו המבקשת להציל את נשמות בחורי הישיבות, ושיקיימו את מצוות תפילין כהלכתה, התשובה היא אחת שהתרגלנו אליה, והיא “דעת תורה”. תשובה זו אנו שומעים בכל עת כאשר אין להם מה להשיב, בכדי שיתאים עם ההלכה.
הרב שך הוא האחרון שיכול לבא בטענות לאחרים בעניני הלכה. אם הוא לא מוכן להירתם לנושא הקשור בהלכה, הרי שהוא זה הנושא היום באחריות למצב זה בעולם הישיבות. הוא היחיד היכול להציל את בני הישיבות בנושא זה, ואינו נותן את ידו לכך, ולכן זו מטילה את האשמה עליו בלבד.
מה שמעיק על הרב שך, הוא בעיקר המציאות, שכך נהגו בישיבות הליטאיות זה עשרות ואולי אף מאות בשנים. והטענה של הרב שך היא, אם זה היה טוב לראשי הישיבות דאז, מדוע שזה לא יהיה טוב עבורו.
אבל, אותו דבר אפשר לשאול את הרב שך בענין ה“ושננתם”. אם שיטה זו היתה לספרדים במאות השנים האחרונות, מדוע שזו לא תהיה טובה להרב עובדיה יוסף. לא הוא יצר את שיטת הלימוד הספרדית, כך שכאשר הרב שך בא בטענות, הוא טוען בעצם נגד אלו אשר עמלו, יסדו וקבעו שיטת לימוד זו.
בשתיקתו של הרב שך, ובכך שהוא מונע את הסרת הבלורית, הוא אינו מזיז את ההלכה. זו קבעה קביעה נחרצת, כי מי שיש לו בלורית, אינו מקיים מצוות תפילין. ואכן, כל אלו בעבר שהיו להם בלוריות לא קיימו את המצוה. ובכך שהרב שך שותק, הוא עדיין לא גורם בכך, שיתהפכו היוצרות וכי למפרע יקבע שיקיימו את המצוה. אין טפשות גדולה מזו, שהרב שך שיש בידו לעשות תיקון גדול, כזה אשר יתקן לא רק את הדור, אלא אף את הדורות הבאים, מאחר וזו תהפוך להיות אסורה, וממילא לא יאפשרו עוד גידול בלוריות, ובכך שאינו עושה זאת, הוא גורם רעה לענין, ויתן את הדין על כך.
מי שעוקב אחר דבריו של הרב שך, ובעיקר אחר מעשיו, מוצא כמעט בכל פינה סתירות לרוב. ובנושאים, הקשורים בהלכה. ובעוד שבעניני “השקפה” ניתן לשחק, וכל יום לשנות את ה “השקפה”, באשר ל“הלכה”, הוא דבר שאסור ואין יכולים לשנות ממנו.
אבל, הרב שך מעיז לשנות, ולא רק לשנות, לעתים אף להיאבק נגד ההלכה. מצאנו זאת בהרבה מקרים, אשר בהם, כאשר העירו להרב שך או אנשיו, במיוחד לבלריו או אלו אשר הכתיבו את ה“השקפה” הליטאית, איך זה מסתדר עם ההלכה, התשובה שלהם היא אחת ויחידה, וכי זו “דעת תורה”. כאשר הרב שך אומר או רוצה משהו, זה עומד מעל להלכה.
זו הסיבה מדוע חלק גדול מרבני הליטאים אינם משתפים פעולה בהרבה נושאים עם הרב שך. ומי לנו יותר מהרב יוסף שלום אלישיב, שלא מוכן להיענות להרב שך בכל פניה. הוא מן היחידים שבקרב ראשי הליטאים, שיש לו את העוז והכח, לומר להרב שך לא.
זו הסיבה גם מדוע הרב אלישיב אינו ממהר לנסוע להרב שך, וגם אינו בא לישיבות מועצת גדולי התורה הליטאית. הוא מבין, כי שם יהיה עליו להיאבק עם אלו המסתים ל“דעת תורה” גם כאשר הדבר נוגד את ההלכה, ולכן הוא מעדיף להיות רחוק משם.
בימים אלה, העלו נושא שהוא ישן נושן, אך מוכיח, עד להיכן הצביעות מגעת, ומה מסוגל הרב שך לעשות בכדי להיאבק בהלכה. כאשר הדבר אינו מוצא חן בעיניו, או שזו מוכיחה כי ה“בני תורה” נוהגים שלא כדין, הוא ירמוס את ההלכה, ואף ייאבק נגדה.
אחת השאלות שרבים שאלו ואינם מבינים עד היום, מדוע מתנגדים ראשי הישיבות הליטאיות, להיענות לפנייתם של רבנים ועסקנים, להורות לבחורים בישיבה כי יסירו את הבלורית. הרבנים הללו בסך הכל מבקשים, כי יתירו לתלות על לוח הקיר בישיבה, כי הדבר אסור, וכי אין יוצאים ידי חובת תפילין. ובואו וראו, הרב שך, ועמו ראשי ישיבות ליטאיות אחרות, לא מסכימים לכך. הם מרחיקים את העוסקים בנושא, ויוצרים חיץ, בין הבחורים המגדלים בלוריות, לבין אלו המטיפים להסרתן.
בטרם ניגש לנושא עצמו, מה דוחף את הרב שך לכך, ומדוע אינו נענה לפנייה היוצאת מקרב הלב, מפיהם ולבם של רבנים ועסקנים שכל מטרתם היא אחת ויחידה, למנוע מכשולות, ולהציל יהודים שאינם מקיימים מצוות תפילין, שיסירו הבלורית ויקיימו את המצווה, הרי שעלינו לגשת קודם להלכה. וכל מי שלמד שולחן ערוך, יודע, כי הבלורית היא אסורה בתכלית האיסור, וכי זו יוצרת חציצה.
אמנם, ישנם המתווכחים בקשר לגודל הבלורית, אך המציאות היא, כי בישיבות נמצא בחורים, שלהם בלוריות ענק, וגם אלו אשר להם בלורית קטנה יותר, אך בטרם שהם מסתפרים, הבלורית מגעת למצב, שאין ספק כי על פי דין זו מהווה חציצה.
אך, גם אם נתעלם מאלו, ישנם עוד גם כיום כאלו המכנים עצמם “בני תורה”, המגדלים בלוריות, וכאשר עוסקים אנו באנשי ההלכה, הרי שאלו חייבים היו לכאורה לעסוק בענין. ואכן, כאשר הניחו את הנושא בפני הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך שהוא איש הלכה, הוא מיד קבע קביעה ברורה, כי הבלורית אסורה, וכי חובה קדושה על כל ראש ישיבה להורות לתלמידים להסיר את הבלורית.
ובכל זאת, כאשר הניחו נושא זה בפני ראשי הישיבות הליטאיות, הם לא היו מוכנים לשמוע על כך. הם דוחים ודוחים את העוסקים בענין, עד כדי כך, שהרב שך בכבודו ובעצמו עושה כל מאמץ, שאלו העוסקים בענין לא יצליחו, ומדבריו ומעשיו מבינים תלמידי הישיבות הליטאיות, כי אין בכך כל איסור.
והאם אכן אין בכך איסור? התשובה לכך אחת ויחידה, כי גם הרב שך יודע כי הדבר אסור. אבל, יש לו במקרה זה בעיה. כי אם יסכים שהדבר אסור, ויביע דבריו בגלוי, הרי שבכך הוא קובע, כי רבים מה“בני תורה” לא קיימו מצוות תפילין, ובמיוחד בדורות שעברו, כאשר היו מגדלים בלוריות גדולות בהרבה, וכמעט ולא היה בחור בישיבה בלי בלורית.
כאן, אנו מוצאים שוב, שכאשר האינטרס הוא של הרב שך ושל בני התורה, זו חזקה בהרבה מן ההלכה. כי לו היה הרב שך איש הלכה, ופועל על פי איך שההלכה מחייבת, הוא היה ניצב בראש המוחים נגד הבלוריות, ומצווה על כל בני התורה ללא הבדל, להסיר את הבלוריות, קטנות או גדולות.
ובואו וראו עד להיכן האנטיות של הרב שך מגעת. כל ילד יודע, כי אם הרב שך יאמר כי יש להסיר את הבלוריות, הרי שכל תלמיד בישיבה ליטאית מיד יקיים זאת. ובכך, הרב שך יכול להציל רבים ממכשול גדול ונורא, ובכך לזכות כל כך הרבה בחורים ואברכים שיקיימו מעתה מצוות תפילין. ובכל זאת, הוא מעדיף להשאיר את המצב הזה, למרות שבכך הוא פוגע בהלכה.
מכך נסיק ונלמד, כי הרב שך מחזיק את עצמו מעל להלכה, וכי דעתו היא הקובעת, למרות שהשולחן ערוך קבע אחרת, וזו מתירה ומאפשרת לו, להתנגד לנושא, שאין מי מבין אנשי ההלכה המסכימים עמו בענין.
אבל, עדיין לא שכחנו, כיצד הרב שך לאחרונה, ישב ועסק בנושא ששמו קיום המצוות, הוא חיפש לדקדק בקיומן של כמה מצוות, ובעיקר כמצוות “ושננתם”, הוא יצא נגד הרב עובדיה יוסף, ונגד שיטת הלימוד בישיבות הספרדיות, בטענה כי אין מקיימים שם את ה“ושננתם” שעל פי הוראה זו, חייב שהדברים יהיו מחודדים, הרי שאין מקיימים את ה“ושננתם”.
מי שיעיין בדבריו של הרב שך באותה הזדמנות, היה זה הרב שך שהרחיק עוד יותר, וקבע כי כל אחד על פי כוחו חייב להוסיף בחידוד הדברים, ומי שמסוגל להעמיק הרבה יותר, הרי שזו חובה. ומי ששמע את הדברים, יכל להבין, כאילו הרב שך מקפיד במצוות, ולא מוותר על קלה כבחמורה, וכי אינו מסתפק בלימוד התורה בפשטות, אלא הוא רוצה שיהיה זה בהידור הרבה יותר.
והנה, מצוות הנחת תפילין, זו מצווה וחובה שאסור לבטלה אפילו לא יום אחד. כל יהודי בהגיעו למצוות חייב בתפילין. כך שאין ספק, כי עוסקים אנו באחת המצוות הגדולות והחשובות שכל יהודי מקפיד עליה. ואם הרב שך אכן כל כך חושש ל“ושננתם”, הוא בודאי היה צריך לא פחות לחשוש על “והיו לטוטפות בין עינך”, שמי שמגדל בלורית אינו מקיים את המצווה, ויתכן, כי בגלל חציצה זו, הוא אף אינו מקיים את ה“וקשרתם לאות על ידיך”, וכך הוא מפסיד כמה מצוות.
אם ניגש לכל מי שלמד הלכה, ונניח על השולחן את ה“ושיננתם” או את המצוות הקשורות בתפילין, על מה צריך להשקיע זמן ועמל יותר, יאמרו מיד כי מצוות תפילין קודמת. ולא שחלילה שזו צריכה במשהו להוריד מן ה“ושיננתם” שזו מצוה בפני עצמה, אלא שמצוות תפילין היא כזו שיש בה הרבה יותר חובה יהודית, וכאשר למישהו יש את אחת משני הברירות, במה להקדיש את זמנו וכוחו, הרי שמצות תפילין קודמת.
אבל, במקרה שלפנינו, כאשר עוסקים אנו בהרב שך, אין כאן ענין של מה כן ומה לא, את שני המצוות ניתן לקיים. אם הרב שך היה איש הלכה, הוא היה זועק כי יש להוריד את הבלורית, וכך יקיימו גם את מצוות תפילין, וגם את מצוות “ושיננתם”. לקיים רק את ה“ושיננתם” מבלי לקיים את מצוות תפילין, הרי שמדובר בכאלו, שאותם ראינו בדורות האחרונים, כאלו שהרב שך מגיע ממקורות אלו.
והכוונה היא, לאותם מחללי השבת ואוכלי נבלות וטריפות, שלא ויתרו על ה“עמלה של תורה”. מציאות היא, כי מצאנו יהודים המגיעים ברכבם בשבת לבית המדרש לשבת וללמוד בחברותא. מצאנו בדורות האחרונים, אפיקורסים, עוברי עבירה, שלא ויתרו על לימוד התורה. הללו ראו ב“ושיננתם” את העיקר, וויתרו על כל היתר.
וכאן החורבן הגדול של הרב שך. לו היה הרב שך מטיף לתורה ולהלכה, היה טוב. כאשר הדברים היו מתנהלים על פי הלכה, היה אמנם הרב שך צריך לשנות הרבה דברים, וחלק מ“השקפתו” לא היתה מתקיימת כלל. ובודאי שהיה נוהג אחרת בשורה ארוכה של נושאים, אשר בהם עסקנו בשנה האחרונה בהרחבה במדור זה.
הדבר הצורם, והזועק לשמים, הוא עד להיכן הגיע העיוות הנורא הזה, שהרב שך מונע מן הבחורים בישיבות הליטאיות את הסרת הבלורית למרות שמדובר בחציצה, ולמרות שברור לכל, כי השולחן ערוך פוסק כי הבלורית אסורה. אך, זה לא צורם, למי שקבע את ההשקפה הליטאית הבני ברקית, שקבע את ההשקפה הליטאית הבני ברקית, זו האומרת, כי “דעת תורה” מעל הלכה. וכאשר נשאלים אלו היתכן? איך זה שהרב שך אינו נרתם לפעילות זו המבקשת להציל את נשמות בחורי הישיבות, ושיקיימו את מצוות תפילין כהלכתה, התשובה היא אחת שהתרגלנו אליה, והיא “דעת תורה”. תשובה זו אנו שומעים בכל עת כאשר אין להם מה להשיב, בכדי שיתאים עם ההלכה.
הרב שך הוא האחרון שיכול לבא בטענות לאחרים בעניני הלכה. אם הוא לא מוכן להירתם לנושא הקשור בהלכה, הרי שהוא זה הנושא היום באחריות למצב זה בעולם הישיבות. הוא היחיד היכול להציל את בני הישיבות בנושא זה, ואינו נותן את ידו לכך, ולכן זו מטילה את האשמה עליו בלבד.
מה שמעיק על הרב שך, הוא בעיקר המציאות, שכך נהגו בישיבות הליטאיות זה עשרות ואולי אף מאות בשנים. והטענה של הרב שך היא, אם זה היה טוב לראשי הישיבות דאז, מדוע שזה לא יהיה טוב עבורו.
אבל, אותו דבר אפשר לשאול את הרב שך בענין ה“ושננתם”. אם שיטה זו היתה לספרדים במאות השנים האחרונות, מדוע שזו לא תהיה טובה להרב עובדיה יוסף. לא הוא יצר את שיטת הלימוד הספרדית, כך שכאשר הרב שך בא בטענות, הוא טוען בעצם נגד אלו אשר עמלו, יסדו וקבעו שיטת לימוד זו.
בשתיקתו של הרב שך, ובכך שהוא מונע את הסרת הבלורית, הוא אינו מזיז את ההלכה. זו קבעה קביעה נחרצת, כי מי שיש לו בלורית, אינו מקיים מצוות תפילין. ואכן, כל אלו בעבר שהיו להם בלוריות לא קיימו את המצוה. ובכך שהרב שך שותק, הוא עדיין לא גורם בכך, שיתהפכו היוצרות וכי למפרע יקבע שיקיימו את המצוה. אין טפשות גדולה מזו, שהרב שך שיש בידו לעשות תיקון גדול, כזה אשר יתקן לא רק את הדור, אלא אף את הדורות הבאים, מאחר וזו תהפוך להיות אסורה, וממילא לא יאפשרו עוד גידול בלוריות, ובכך שאינו עושה זאת, הוא גורם רעה לענין, ויתן את הדין על כך.
