על סמך מה, ולפי איזה קריטריון, קובע הרב שך על ממשלה זו או אחרת, כי זו “ממשלת זדון”
אחד הדברים הזועקים עד לשמים, ואשר הגיע הזמן לפצח שקר זה, זו ההגמוניה על ה“השקפה החרדית”. מי שחוזר כמה שנים לאחור, ובעיקר לאותן השנים עוד בטרם הצטרפו לקואליציה של מנחם בגין, היתה קבוצה בני ברקית, זו אשר מינתה ועשתה את הרב שך ל“מרן” ול“גדול”, אשר פעלה בשיטת ה“קנאות”. הם פיתחו “השקפה” כזו, אשר תתאים לסאטמאר מצד אחד, ולאגודת ישראל מצד שני.
במילים אחרות, הם שיחקו את הקנאים הגדולים נגד ה“ציונות”, נגד ה“מדינה”, ונגד כל הממשלה, שעל פי השקפתם, היא “ממשלת זדון”, אך מצאו ניסוחים והתירים מדוע להשתתף בבחירות, ומדוע שלא לוותר על התפקיד בכנסת, ובעיקר על הכסף.
הללו טענו בשעתו, כי מאחר ומשלמים מיסים, הרי לוקחים בחזרה את הכסף שנטלו מן החרדים, ולכן אין זו ממש השתתפות ונשיאת חלק בניהול המדנה, אלא רק מחזירים לעצמם את כספיהם.
ואכן, המעבר הזה מן האופוזיציה לקואליציה היתה קשה עד מאוד, וזו הסיבה מדוע נאלצו לשבת בקואליציה בלבד ולא לשאת בכל תפקיד מיניסטריאלי אפילו של “סגן שר”, זו היתה פסולה בעיניהם. מי שזוכר כמה דם שפכו לראשי פא”י על עוונם זה, כאשר הצטרפו לקואליציה, ונטלו תפקיד של סגן שר, - ר’ קלמן כהנא היה אז סגן שר החינוך, - ועל רקע זה, שפכו אותם הבני ברקים והרב שך את דמו ודם חבריו, ואמרו עליו כל דבר אסור.
ויסלחו לי ידידיי החסידים באגודת ישראל, כי אף הם הצטרפו למקהלה זו, ואף אני חטאתי בשעתו בכתיבה נגד מעשיהם אלו של אנשי פא”י, מאחר והדבר היה בעיננו כצעד קרוב יותר למפד”ל, וכדבר, שלא יתכן כלל ב“השקפה” האגודאית והחרדית.
נאמר במילים פשוטות, הממשלה כממשלה, ואין זה משנה מי עומד בראשה, היתה בעיני כל יהודי חרדי “ממשלת זדון”, ואף אחד לא היה נותן לה גושפנקא. ועובדה היא, כי למרות שמנחם בגין נטל את השלטון ואחז בה, ולא נותר בה שמץ כלשהו ממשלת ההזדון של המערך, בכל זאת גדולי ישראל דאז הבינו, כי הצטרפות לממשלה היא בלתי אפשרית, מאחר וזו “ממשלת זדון”. ממשלה כזו, אשר נותנת גושפנקה לחילול שבת, ולמעשים דומים אחרים, נושאת באחריות למעשים זדוניים.
אותה קבוצה בני ברקית מסביבו של הרב שך, אשר הטיפה “השקפה זו” היתה הקיצונית מבין כל האחרות בחוגי אגודת ישראל. בעוד שציבור החסידים, ויתר הקבוצות דגלו בדרך הבינונית, הבני ברקים בקשו תמיד להוכיח כי הם ה“קיצונים” ואף התגאו בה.
זה בעצם היה מה שקישר בינם לבין ה“הקנאים” שאינם משתתפים בבחירות, אשר האמינו, כי הרב שך ואנשיו מאמינים באמונה שלימה, כי כל ממשלה חילונית בישראל היא “ממשלת זדון”.
ואכן, הללו הטיפו באותם השנים “השקפה” כזו אשר לחמה נגד כל אגודאי אשר השמיע נוסח אשר היום היה נשמע מן הקיצונים ביותר. באותם הימים, ברור היה, כי חייבים למצוא את הנוסח שיהיה טוב לכל הצדדים, כולל הקיצונים, כי אחרת צפויים להתקפה “השקפיסטית” כזו אשר מעמידה את האחר כאילו הוא קרוב יותר למזרחי ולחילונים.
ובואו וראו מה קרה במשך השנים. כאשר נכנסו לקואליציה, הסבירו ה“השקפיסטים” וקיצוני בני ברק, כי מדובר בסוג אחר ושונה מכל הקואליציות הקודמות, ועד כדי כך, שכאשר נשאלו, מה ההבדל בין פא”י דאז לאגודת ישראל דהיום, כאשר הרב שך מתיר את ההצטרפות לקואליציה, טענו ואמרו, כי פא”י נטלה תפקידי סגני שרים, ובכך הם שונים, ואילו אגודת ישראל נשמרת ונזהרת, כי חלילה לא תיטול תפקידים מיניסטריאלים, בכדי שלא להיתפס ב“ציונות” ובעיקר באחריות למעשיה החמורים של הממשלה.
ומי שעדיין לא שכח, היו אשר המשיכו להטיף והזכירו, כי למרות שאנו יושבים בקואליציה, בכל זאת בל נשכח, כי הממשלה היא ממשלת זדון. אמנם לא הזכירו ממש מילים אלו, אך חזרו והסבירו, כי כל עוד הממשלה נוטלת אחריות לחילולי שבת, מתירה ניתוחי מתים, ואינה מתקנת את כל אשר ממשלה יהודית חייבת בתוקף תפקידה לתקן, ממשלה כזו אינה ממשלה טובה, וחייבים להתרחק ממנה, ובודאי שלא לשאת בכל תפקיד בה.
והנה, כאשר הליטאים בעצמם היו צריכים להתמודד מול אגודת ישראל, וכאשר הרב שך חיפש במה הוא יכול להכניס את אנשיו למעגל הפוליטי, הוא “שכח” לגמרי מ“ממשלת זדון”, הוא שכח כי אסור לשאת באחריות, ושכח את כל האש והגופרית שהוא שפך בשעתו על פא”י בשביל עוון זה של הצטרפות לקואליציה ונטילת תפקיד “סגן שר”, למרות שהרב שך ידע גם אז, כי “סגן שר” אינו נוטל באחריות, וכי האחראי הישיר כלפי החוק הוא ה“שר”. הרב שך התיר לאנשיו לשאת בתפקידים, שקודם לכן היו בעיניו מוקצים מחמת מיאוס.
ומה לנו יותר ממה שאירע שמנה שנים לפני כן. כאשר הרב שך האמין כי החסידים הם יהיו אלו אשר ישאו בתפקידים של “סגני שרים” הוא לא התיר זאת בשום אופן, וזעק כי מדובר בתפקידים ביצועיים של “ממשלת זדון”. ואילו באותו רגע שהוא יכל להבטיח לאנשיו תפקידים שכאלה, הוא שכח מ“ממשלת הזדון”, והכל הפך להיות מותר.
עד היום, לא היכה הרב שך על חטא, על כל מה שאמר על פא”י בשעתו, כאשר זו בעצם עשתה את מה שהוא עשה בקדנציה האחרונה.
וכאן נשאלת השאלה, באיזו חוצפה, יכולים הלבלרים הבני ברקים אנשיו של הרב שך, והרב שך בעצמו לדבר כיום על “ממשלת זדון”? במה השתנתה ממשלה זו מן הממשלה הקודמת? האם ממשלה זו של מנחם בגין ויצחק שמיר לא היו “ממשלות זדון”?
וממה נפשך, אם מותר היה להשתתף בממשלת זדון שלהם, מדוע שיהיה אסור להשתתף בממשלת זדון הנוכחית?
שיהיה ברור, כל ממשלת זדון היא ממשלה לא טובה. ואם צריך לכוון בתפילה נגד ממשלת זדון, הרי את זו היו צריכים לכוון גם כאשר אברהם רביץ ומשה גפני כיהנו כסגני שרים.
ובואו וראו, אז כלל לא הזכירו את ה“ממשלת זדון” אז התענגו, כאילו מדובר היה בממשלה הטובה ביותר, כאילו ממשלה זו היא לתפארת, בו בזמן, שהיה לנו עסק עם שרים וראש ממשלה, שמבחינת אישיותם הם גרועים בהרבה מאשר שולמית אלוני.
ובואו נדבר גלויות. למדנו כלל ברזל, של הזהרו מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וכאשר אנו משווים שרים ואת ראש הממשלה מן הליכוד, מול אותה עוכרת ישראל ששמה שולמית אלוני, הרי היא הרבה פחות מסוכנת מאשר אותם הצבועים והחנפנים. הללו שיחקו כאילו הם טובים ויפים, כי רצו בחברתם של החרדים, ובשקט מסוגלים היו לעשות כל דבר אסור. לעומת זאת היום, יודעים אנו בבירור עם מי יש לנו עסק, שולמית אלוני אינה צבועה, היא מגלה את הקלפים שלה בצורה ברורה, ומבחינה זו היא הרבה פחות מסוכנת, מאשר אותו נחש ששמו יצחק שמיר, שמבחינה דתית, היה הגרוע שבגרועים שבין כל ראשי הממשלות בישראל.
ייאמר ברורות, אף אחד מהם לא היה בעל רגש דתי, פרט למנחם בגין שאין ספק שהיחס שלו לדת היה הרבה יותר טוב מכל ראש ממשלה אחר, אבל מבחינת האחריות הממשלתית, למעשים שעושים את הממשלה ל“ממשלת זדון”, הרי כל הממשלות בישראל היו ממשלות זדון.
מי שמתעלם מן העובדה הזו, משקר. ואומר כאן בבירור, כי הכוונה שלי היא לקיצונים, ובעיקר להרב שך ולבני ברקים, אלו אשר ה“קיצונית” היתה הסמל שלהם, עם זה הם חגגו, וכך הם בקשו להיות הגדולים וטובים יותר.
היום ברור לכולנו, כי אלו הצבועים, אלו המושחתים ביותר. כאשר אנו משווים בין הבינונים, אלו אשר לא היו קיצונים, נמצא שהם לא העיזו להרחיק לכת עד להיכן שהרב שך הרחיק לכת, ואם הוא לא היה מתיר ה“סגנות” הם לא היו מרשים לעצמם להתיר זאת. עובדה היא ששמנה שנים ישבה אגו”י בקואליציה בלי סגנות. לעומת זאת הקיצונים, אלו שזעקו והטיפו להתבדלות, והזכירו בכל עת כי הממשלה היא “ממשלת זדון”, וכי בל נשכח שיש לנו עסק עם “ציונים” ו“חילונים” וכי יש לשמור מהם מרחק, הם אלו, אשר ברגע שהתירו את הקואליציה, התירו כל רסן, וגרמו למצב האבסורדי הנוכחי, שהם הזועקים כי הממשלה היא “ממשלת זדון”, בו בזמן, שהם אלו אשר התירו את ה”ממשלת זדון” ולא אף אחד אחר.
אחד האבסורדים הגדולים ביותר הוא, לשמוע את הרב שך מדבר על “ממשלת זדון”. אין צביעות ורשעות גדולה מזו. מי שיקח לרגע את מה שכתבו ואמרו ה“השקפיסטים”, ומי שיתבונן בדבריו של הרב שך מן העבר, בעת שהוא עשה כל מאמץ להפוך להיות ה“מרן” של הצבועים, הוא דיבר בקיצוניות איומה. מי ששמע אותו אז הבין, כי כל עוד הממשלה לא תשנה את מדיניותה, ואין זה משנה מי עומד בראשה, אלא הממשלה כממשלה תשנה את כל סדר עבודתה, כך שהכל יתנהל כפי שצריך להתנהל על פי הלכה, או על פי הנוסח הליטאי על פי תורה – שם אין רוצים לשמוע מ“הלכה”, כי זו סותרת את “דעת תורה” – הרי הממשלה היא “ממשלת זדון”.
ועתה, כאשר הרב שך מדבר על “ממשלת זדון”, אז בבקשה שיקום וישיב, במה בחמש עשרה שנה האחרונים, הממשלה היתה פחות “ממשלת זדון”?
ודבר נוסף וחשוב, ואנא רישמו לפניכם את דברי אלה, ברגע של שינוי בתפקידים, ולדוגמא, שולמית אלוני מחליפה תפקידים, או שיווצר מצב, שידחוף את החרדים לקואליציה, אז ישכח הרב שך כי מדובר ב“ממשלה זדון”!
הרב שך לא אסר את הממשלה כממשלה. הוא אסר בה חלקים, כמו שלומית אלוני ויאיר צבן המשתתפים בה בתפקידים שכאלה. וזו לכשעצמה הצביעות הגדולה. הרב שך לא זועק עוד, כי הממשלה כממשלה היא “ממשלת זדון”. ובכך בעצם הוא הורס ושובר את יסודות ה“השקפה” כי כל ממשלה בישראל אשר לא שינתה את דרכיה היא “ממשלת זדון”.
בואו ונאמר ברורות. הממשלה הנוכחית היא “ממשלת זדון”. ואין לזה כל קשר לשולמית אלוני. ודוקא בשל שממשלת ישראל בכל קואליציה היתה והינה “ממשלת זדון”, לא השתתפו בממשלה אלא אך ורק בקואליציה. והזעקה הגדולה של הרב שך נגד “ממשלת זדון”, היא זעקת סרק, שאין בה אמת, הכוונות של הרב שך הינן “כוונות זדון”, כאלו אשר המשחק הפוליטי הוא המכתיב וקובע אם הממשלה היא “ממשלת זדון”, ועל כך דוה לבו של כל מי שנלחם בשקר שהרב שך הוא סמלה המרכזי בדורנו.
אחד הדברים הזועקים עד לשמים, ואשר הגיע הזמן לפצח שקר זה, זו ההגמוניה על ה“השקפה החרדית”. מי שחוזר כמה שנים לאחור, ובעיקר לאותן השנים עוד בטרם הצטרפו לקואליציה של מנחם בגין, היתה קבוצה בני ברקית, זו אשר מינתה ועשתה את הרב שך ל“מרן” ול“גדול”, אשר פעלה בשיטת ה“קנאות”. הם פיתחו “השקפה” כזו, אשר תתאים לסאטמאר מצד אחד, ולאגודת ישראל מצד שני.
במילים אחרות, הם שיחקו את הקנאים הגדולים נגד ה“ציונות”, נגד ה“מדינה”, ונגד כל הממשלה, שעל פי השקפתם, היא “ממשלת זדון”, אך מצאו ניסוחים והתירים מדוע להשתתף בבחירות, ומדוע שלא לוותר על התפקיד בכנסת, ובעיקר על הכסף.
הללו טענו בשעתו, כי מאחר ומשלמים מיסים, הרי לוקחים בחזרה את הכסף שנטלו מן החרדים, ולכן אין זו ממש השתתפות ונשיאת חלק בניהול המדנה, אלא רק מחזירים לעצמם את כספיהם.
ואכן, המעבר הזה מן האופוזיציה לקואליציה היתה קשה עד מאוד, וזו הסיבה מדוע נאלצו לשבת בקואליציה בלבד ולא לשאת בכל תפקיד מיניסטריאלי אפילו של “סגן שר”, זו היתה פסולה בעיניהם. מי שזוכר כמה דם שפכו לראשי פא”י על עוונם זה, כאשר הצטרפו לקואליציה, ונטלו תפקיד של סגן שר, - ר’ קלמן כהנא היה אז סגן שר החינוך, - ועל רקע זה, שפכו אותם הבני ברקים והרב שך את דמו ודם חבריו, ואמרו עליו כל דבר אסור.
ויסלחו לי ידידיי החסידים באגודת ישראל, כי אף הם הצטרפו למקהלה זו, ואף אני חטאתי בשעתו בכתיבה נגד מעשיהם אלו של אנשי פא”י, מאחר והדבר היה בעיננו כצעד קרוב יותר למפד”ל, וכדבר, שלא יתכן כלל ב“השקפה” האגודאית והחרדית.
נאמר במילים פשוטות, הממשלה כממשלה, ואין זה משנה מי עומד בראשה, היתה בעיני כל יהודי חרדי “ממשלת זדון”, ואף אחד לא היה נותן לה גושפנקא. ועובדה היא, כי למרות שמנחם בגין נטל את השלטון ואחז בה, ולא נותר בה שמץ כלשהו ממשלת ההזדון של המערך, בכל זאת גדולי ישראל דאז הבינו, כי הצטרפות לממשלה היא בלתי אפשרית, מאחר וזו “ממשלת זדון”. ממשלה כזו, אשר נותנת גושפנקה לחילול שבת, ולמעשים דומים אחרים, נושאת באחריות למעשים זדוניים.
אותה קבוצה בני ברקית מסביבו של הרב שך, אשר הטיפה “השקפה זו” היתה הקיצונית מבין כל האחרות בחוגי אגודת ישראל. בעוד שציבור החסידים, ויתר הקבוצות דגלו בדרך הבינונית, הבני ברקים בקשו תמיד להוכיח כי הם ה“קיצונים” ואף התגאו בה.
זה בעצם היה מה שקישר בינם לבין ה“הקנאים” שאינם משתתפים בבחירות, אשר האמינו, כי הרב שך ואנשיו מאמינים באמונה שלימה, כי כל ממשלה חילונית בישראל היא “ממשלת זדון”.
ואכן, הללו הטיפו באותם השנים “השקפה” כזו אשר לחמה נגד כל אגודאי אשר השמיע נוסח אשר היום היה נשמע מן הקיצונים ביותר. באותם הימים, ברור היה, כי חייבים למצוא את הנוסח שיהיה טוב לכל הצדדים, כולל הקיצונים, כי אחרת צפויים להתקפה “השקפיסטית” כזו אשר מעמידה את האחר כאילו הוא קרוב יותר למזרחי ולחילונים.
ובואו וראו מה קרה במשך השנים. כאשר נכנסו לקואליציה, הסבירו ה“השקפיסטים” וקיצוני בני ברק, כי מדובר בסוג אחר ושונה מכל הקואליציות הקודמות, ועד כדי כך, שכאשר נשאלו, מה ההבדל בין פא”י דאז לאגודת ישראל דהיום, כאשר הרב שך מתיר את ההצטרפות לקואליציה, טענו ואמרו, כי פא”י נטלה תפקידי סגני שרים, ובכך הם שונים, ואילו אגודת ישראל נשמרת ונזהרת, כי חלילה לא תיטול תפקידים מיניסטריאלים, בכדי שלא להיתפס ב“ציונות” ובעיקר באחריות למעשיה החמורים של הממשלה.
ומי שעדיין לא שכח, היו אשר המשיכו להטיף והזכירו, כי למרות שאנו יושבים בקואליציה, בכל זאת בל נשכח, כי הממשלה היא ממשלת זדון. אמנם לא הזכירו ממש מילים אלו, אך חזרו והסבירו, כי כל עוד הממשלה נוטלת אחריות לחילולי שבת, מתירה ניתוחי מתים, ואינה מתקנת את כל אשר ממשלה יהודית חייבת בתוקף תפקידה לתקן, ממשלה כזו אינה ממשלה טובה, וחייבים להתרחק ממנה, ובודאי שלא לשאת בכל תפקיד בה.
והנה, כאשר הליטאים בעצמם היו צריכים להתמודד מול אגודת ישראל, וכאשר הרב שך חיפש במה הוא יכול להכניס את אנשיו למעגל הפוליטי, הוא “שכח” לגמרי מ“ממשלת זדון”, הוא שכח כי אסור לשאת באחריות, ושכח את כל האש והגופרית שהוא שפך בשעתו על פא”י בשביל עוון זה של הצטרפות לקואליציה ונטילת תפקיד “סגן שר”, למרות שהרב שך ידע גם אז, כי “סגן שר” אינו נוטל באחריות, וכי האחראי הישיר כלפי החוק הוא ה“שר”. הרב שך התיר לאנשיו לשאת בתפקידים, שקודם לכן היו בעיניו מוקצים מחמת מיאוס.
ומה לנו יותר ממה שאירע שמנה שנים לפני כן. כאשר הרב שך האמין כי החסידים הם יהיו אלו אשר ישאו בתפקידים של “סגני שרים” הוא לא התיר זאת בשום אופן, וזעק כי מדובר בתפקידים ביצועיים של “ממשלת זדון”. ואילו באותו רגע שהוא יכל להבטיח לאנשיו תפקידים שכאלה, הוא שכח מ“ממשלת הזדון”, והכל הפך להיות מותר.
עד היום, לא היכה הרב שך על חטא, על כל מה שאמר על פא”י בשעתו, כאשר זו בעצם עשתה את מה שהוא עשה בקדנציה האחרונה.
וכאן נשאלת השאלה, באיזו חוצפה, יכולים הלבלרים הבני ברקים אנשיו של הרב שך, והרב שך בעצמו לדבר כיום על “ממשלת זדון”? במה השתנתה ממשלה זו מן הממשלה הקודמת? האם ממשלה זו של מנחם בגין ויצחק שמיר לא היו “ממשלות זדון”?
וממה נפשך, אם מותר היה להשתתף בממשלת זדון שלהם, מדוע שיהיה אסור להשתתף בממשלת זדון הנוכחית?
שיהיה ברור, כל ממשלת זדון היא ממשלה לא טובה. ואם צריך לכוון בתפילה נגד ממשלת זדון, הרי את זו היו צריכים לכוון גם כאשר אברהם רביץ ומשה גפני כיהנו כסגני שרים.
ובואו וראו, אז כלל לא הזכירו את ה“ממשלת זדון” אז התענגו, כאילו מדובר היה בממשלה הטובה ביותר, כאילו ממשלה זו היא לתפארת, בו בזמן, שהיה לנו עסק עם שרים וראש ממשלה, שמבחינת אישיותם הם גרועים בהרבה מאשר שולמית אלוני.
ובואו נדבר גלויות. למדנו כלל ברזל, של הזהרו מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וכאשר אנו משווים שרים ואת ראש הממשלה מן הליכוד, מול אותה עוכרת ישראל ששמה שולמית אלוני, הרי היא הרבה פחות מסוכנת מאשר אותם הצבועים והחנפנים. הללו שיחקו כאילו הם טובים ויפים, כי רצו בחברתם של החרדים, ובשקט מסוגלים היו לעשות כל דבר אסור. לעומת זאת היום, יודעים אנו בבירור עם מי יש לנו עסק, שולמית אלוני אינה צבועה, היא מגלה את הקלפים שלה בצורה ברורה, ומבחינה זו היא הרבה פחות מסוכנת, מאשר אותו נחש ששמו יצחק שמיר, שמבחינה דתית, היה הגרוע שבגרועים שבין כל ראשי הממשלות בישראל.
ייאמר ברורות, אף אחד מהם לא היה בעל רגש דתי, פרט למנחם בגין שאין ספק שהיחס שלו לדת היה הרבה יותר טוב מכל ראש ממשלה אחר, אבל מבחינת האחריות הממשלתית, למעשים שעושים את הממשלה ל“ממשלת זדון”, הרי כל הממשלות בישראל היו ממשלות זדון.
מי שמתעלם מן העובדה הזו, משקר. ואומר כאן בבירור, כי הכוונה שלי היא לקיצונים, ובעיקר להרב שך ולבני ברקים, אלו אשר ה“קיצונית” היתה הסמל שלהם, עם זה הם חגגו, וכך הם בקשו להיות הגדולים וטובים יותר.
היום ברור לכולנו, כי אלו הצבועים, אלו המושחתים ביותר. כאשר אנו משווים בין הבינונים, אלו אשר לא היו קיצונים, נמצא שהם לא העיזו להרחיק לכת עד להיכן שהרב שך הרחיק לכת, ואם הוא לא היה מתיר ה“סגנות” הם לא היו מרשים לעצמם להתיר זאת. עובדה היא ששמנה שנים ישבה אגו”י בקואליציה בלי סגנות. לעומת זאת הקיצונים, אלו שזעקו והטיפו להתבדלות, והזכירו בכל עת כי הממשלה היא “ממשלת זדון”, וכי בל נשכח שיש לנו עסק עם “ציונים” ו“חילונים” וכי יש לשמור מהם מרחק, הם אלו, אשר ברגע שהתירו את הקואליציה, התירו כל רסן, וגרמו למצב האבסורדי הנוכחי, שהם הזועקים כי הממשלה היא “ממשלת זדון”, בו בזמן, שהם אלו אשר התירו את ה”ממשלת זדון” ולא אף אחד אחר.
אחד האבסורדים הגדולים ביותר הוא, לשמוע את הרב שך מדבר על “ממשלת זדון”. אין צביעות ורשעות גדולה מזו. מי שיקח לרגע את מה שכתבו ואמרו ה“השקפיסטים”, ומי שיתבונן בדבריו של הרב שך מן העבר, בעת שהוא עשה כל מאמץ להפוך להיות ה“מרן” של הצבועים, הוא דיבר בקיצוניות איומה. מי ששמע אותו אז הבין, כי כל עוד הממשלה לא תשנה את מדיניותה, ואין זה משנה מי עומד בראשה, אלא הממשלה כממשלה תשנה את כל סדר עבודתה, כך שהכל יתנהל כפי שצריך להתנהל על פי הלכה, או על פי הנוסח הליטאי על פי תורה – שם אין רוצים לשמוע מ“הלכה”, כי זו סותרת את “דעת תורה” – הרי הממשלה היא “ממשלת זדון”.
ועתה, כאשר הרב שך מדבר על “ממשלת זדון”, אז בבקשה שיקום וישיב, במה בחמש עשרה שנה האחרונים, הממשלה היתה פחות “ממשלת זדון”?
ודבר נוסף וחשוב, ואנא רישמו לפניכם את דברי אלה, ברגע של שינוי בתפקידים, ולדוגמא, שולמית אלוני מחליפה תפקידים, או שיווצר מצב, שידחוף את החרדים לקואליציה, אז ישכח הרב שך כי מדובר ב“ממשלה זדון”!
הרב שך לא אסר את הממשלה כממשלה. הוא אסר בה חלקים, כמו שלומית אלוני ויאיר צבן המשתתפים בה בתפקידים שכאלה. וזו לכשעצמה הצביעות הגדולה. הרב שך לא זועק עוד, כי הממשלה כממשלה היא “ממשלת זדון”. ובכך בעצם הוא הורס ושובר את יסודות ה“השקפה” כי כל ממשלה בישראל אשר לא שינתה את דרכיה היא “ממשלת זדון”.
בואו ונאמר ברורות. הממשלה הנוכחית היא “ממשלת זדון”. ואין לזה כל קשר לשולמית אלוני. ודוקא בשל שממשלת ישראל בכל קואליציה היתה והינה “ממשלת זדון”, לא השתתפו בממשלה אלא אך ורק בקואליציה. והזעקה הגדולה של הרב שך נגד “ממשלת זדון”, היא זעקת סרק, שאין בה אמת, הכוונות של הרב שך הינן “כוונות זדון”, כאלו אשר המשחק הפוליטי הוא המכתיב וקובע אם הממשלה היא “ממשלת זדון”, ועל כך דוה לבו של כל מי שנלחם בשקר שהרב שך הוא סמלה המרכזי בדורנו.
