על מה נזעק הרב שך ומדוע? ומה הוא המודד כאשר הוא מחליט להתקיף גורמים חיצוניים למרות שאין בדברים כל חידוש?
כאשר מתבוננים בדבריו של הרב שך, כמעט ולא נמצא הזדמנות, אשר נוכל לשמוע את הדברים ולקבלם כמות שהם. ולא מפני שאין אמת בדברים שהוא משמיע. ההיפך, לעתים, האמת זועקת לשמים. אך יחד עם זאת, כמה שהאמת זועקת, השקר הוא גדול פי שנים, וזה אשר מחייב כל בר דעת, להתקומם ולזעוק חמס, על דרכי השקר המפותלות, שבהם מפטם הרב שך את דורנו זה, המאבד את חוש הראות, ואינו יודע עוד להבחין בין אור לחושך.
ייאמר ברורות, אין מי אשר יש לו רגש הקטן ביותר למסורת ישראל, שלא יכאב לו על מה שמעוללים ועושים החילונים בימי ראש השנה וחגים אחרים. וכאשר הרב שך זועק על מעשיהם, הרי הדבר לכשעצמו, אמת נכון ויציב, ואין ספק, כי התנהגות החילונים מעוותת. כזו, אשר משחיתה את הצלם היהודי, ואינה מאפשרת שישאר עוד איזה סימן זיהוי יהודי. בעבר, גם החילונים, עוד שמרו על משהו. היו מביניהם, שלפחות את הימים הנוראים היו מכבדים. עתה, קם דור אשר לא ידע את יוסף, ועד כדי כך, שאף את המעט דמעט הוא עושה כל מאמץ להשכיח.
כך, שאין מחלוקת בציבור החרדי עם הרב שך בענין זה. ההיפך, כמה שהוא אומר, זה לא מספיק, צריך לזעוק הרבה יותר, ויחד עם זאת להשתדל ולעשות, לחפש את הדרכים, כיצד להחזיר את אותם התינוקות שנשבו אל צור מחצבתם. בל נשכח, כי יש לנו כאן עסק עם תינוקות שנשבו. רוב רובם של בני הדור הזה, הינם בנים להורים, אשר התפקרו, ומעולם לא טעמו טעמה של יהדות. ולכן קשה לבא אליהם בטענות. הטיפול בהם צריך להיעשות בדרך, אשר תקרבם, תפתח להם את העינים, ותחזיר אותם למסורת היהודית.
אבל, בשורת אלו, איננו עוסקים בחילונים הצעירים הזקוקים לרחמי שמים מרובים, ונקוה כי בקרוב מאד, יפקחו עיניהם וישובו בתשובה שלימה באמת. אלא דוקא בהרב שך ובמה שאמר, ולא מפני שהדברים אינם נכונים, אלא מפני שאלו מושמעים כאשר אנשיו אינם בקואליציה.
כאן הזעקה הגדולה והמרה. כל ישראלי יודה, כי הנסיעות בראש השנה לאילת ולמקומות נופש אחרים, לא החלו בראש השנה תשנ”ג. אותו דבר קרה גם בתשנ”ב, ובתשנ”א ובשנים קודמות. אך בואו וראו, את הזעקה החליט הרב שך לעשות דוקא עתה. והשאלה הנשאלת היא, מדוע עתה, מדוע הוא לא זעק כך גם בשנה שעברה ובמשך החמש עשרה השנים האחרונות.
אך, לצערנו ולבושתנו, התשובה על כך אחת ויחידה. הרב שך אינו משמיע דברים שכאלה, כאשר הדבר יכול לפגוע פוליטית באנשיו. כאשר בשנה שעברה ישבו אנשיו בקואליציה, הוא דאג לשלומם הקואליציוני, יותר מאשר לרוחניות עם ישראל. ולכן העדיף שלא לעסוק בנושא זה. עתה, כאשר אנשיו מחוץ לקואליציה, ובהם הענין לא יפגע, הוא נזכר בכל אלו, וזועק חמס.
וזו זועקת לשמים. כי הדברים שהוא משמיע, לא רק שאינם מועילים, אלא מזיקים. כאשר הוא מייסר על דברים שכאלו, אין מקבלים את דברי המוסר. ההיפך, זורקים לו בפנים את דבריו, ואומרים לו, צבוע. ממך איננו מקבלים דברי תוכחה כאלו. ולכן, עדיף במצב שכזה לשתוק, ולתת לאחרים, לכאלו אשר אי אפשר לבא אליהם בטענות מן הסוג הזה, שהם יעשו את המלאכה. אותם ישמעו יותר, ובודאי שיתייחסו לדברים בצורה רצינית יותר.
אבל, אנו כיהודים חרדים, עלינו לבחון את הדברים מן הבחינה החרדית. איך זה קורה, שהרבנים הממונים, אלו אשר לכאורה צריכים היו בכל השנים לעמוד על המשמר, לזעוק חמס בכל הזדמנות, ובודאי שאסור היה להחמיץ בכל תקופה שכזו מלהשמיע דברים שכאלו, נמצא כי מה שהדריך ומדריך אנשים מן הסוג של הרב שך, זו הפוליטיקה, ולא תורת אמת.
כאן הזעקה הגדולה. במשך חמש עשרה שנה, טשטש הרב שך את הציבור החרדי, ב“השקפות” שכל כולן שקר ורעות רוח. ושוב נזכיר, כי לא תוכן הדברים, אלא הדרך שבה הרב שך עוסק בהן, הן שקר. אין על פי תורה דרך כלשהי, המתירה ליושבים בקואליציה לשתוק, כאשר רואים כיצד יהודים מחללים את ראש השנה. ובכל זאת נמצא ונראה, כי זו אשר מדריכה את הרב שך ואנשיו, ועל פי גישתה זו ישק דבר.
הרב שך דיבר על הסוכה, הוא זעק ושאל, איך זה אפשר ליהודים לנסוע לתקופת החגים למקומות היכן שאין סוכה. השאלה היא מצויינת. אך, על הרב שך להשיב תשובה שרבים שואלים וממתינים לה. האם אין שם סוכה רק בשנת תשנ”ג, ואילו בשנת תשנ”ב ותשנ”א ושנים קודמים לה, כן היו שם סוכות?
מדוע כאשר אנשיו ישבו בקואליציה, הוא שתק, והעדיף שלא להגיב על התנהגות זו. מדוע במשך חמש עשרה שנה, הוא שיחק את המשחק הזה, בשיטת הכדאיות, ותגובתיו באו בהתאם להעדפות ושיקולים מן הסוג, שהינן טריפה על פי תורה, ועל פי כל “השקפה” שמקורה בתורת אמת.
אין זה סוד, שביהדות החרדית חלוקות השיטות, קיימת דרך הקנאות הדוגלת בזעקה מן הסוג הזה במשך כל השנים ובכל המצבים. קיימת דרך החסידות, המעדיפה את ההסברה, והגישה הרגועה זו המקרבת את היהודים החילונים, פותחת להם את העינים, וכמה שניתן מהם להציל מצילים. וקיימת היתה הדרך הליטאית, זו אשר היתה קרובה לקנאות, ושיחקה משחק זה עד לרגע ההצטרפות לקואליציה.
וכאן הזעקה הגדולה והמרה. לא היה משהו טוב יותר מחמש עשרה שנות הקואליציה להוכיח, כי השיטה הבני ברקית וזו שהרב שך בראשה, היא כל כולה שקר. עובדה היא, שכל האחרים המשיכו בשיטתם ובדרכם, והקואליציה לא שינתה את מעשיהם. הקנאים המשיכו לזעוק, החסידים המשיכו בקירוב רחוקים ליהדות בשיטתם ובדרכם. ואילו הרב שך, זה אשר דגל ב“קנאות”, אשר היה מנצל כל הזדמנות להתקיף, השתתק וסתם את פיו, כאשר ישבו בקואליציה.
עתה, כאשר יושבים באופזיציה, שוב משחקים את המשחק של פעם. מי שיפתח את העיתונות הליטאית-בני- ברקית בשנות הקואליציה, ימצא נוסח שונה לגמרי. לא כתבו מה שכותבים היום, המשחק היה שונה. זו מוכיחה, כי מה שמכתיב את דרכיו של הרב שך, הוא השקר הקואליציוני והפוליטי, ולא האמת שבתורת אמת, זו אשר אינה מאפשרת סטיה ימינה או שמאלה.
ההצטרפות לקואליציה, היתה מותרת על פי אותן השיטות. וזו לא חייבת את שינוי ה“השקפה”. ואכן נמצא, כי ברוב רובם של החוגים החרדים, אכן לא שינו דבר, והמשיכו בדרכם. אלו אשר גדלו בדרך הבינונית, המשיכו בה גם בעת היותם בקואליציה. אך, אלו אשר דגלו בשיטה הקיצונית, ואשר ה“השקפה” הבני ברקית היתה סמלם, אלו הפכו את עורם מן הקצה אל הקצה, ולא עוד מה שהשמיעו ואמרו לפני ההצטרפות לקואליציה, אלא נוסח חמקני, העומד בסתירה מוחלטת לכל מה שהטיפו קודם לכן.
אין ולא היתה תקופה שהיא כל כך מטושטשת כפי שקורה בתקופתנו אנו. אין היום צעיר ליטאי-בני-ברקי, שיידע להסביר נכונה את פשר השקפתו של הרב שך וליטאי בני ברק. המציאות היא, שהקואליציה והאופוזיציה, זו אשר שינתה את סדר הדברים, וכפי שה“השפקיסטים” הבני ברקים המציאו ואמרו, כי מה שמכריע בשאלות מן הסוג הזה, הוא ה“דעת תורה”, ועל פיו הם חיים.
אך, בואו וראו איזה לעג וקלס עושים אלו מן ה“דעת תורה”. כאשר הם נקלעים למצב שכזה, ואין להם הסבר ותשובה על מצב הדברים, הם מתחמקים ב“דעת תורה”, שעבודה זרה זו יצרו, בכדי לגבור על ה“הלכה”, וכל מה שעומד בסתירה ל“דעת תורה”. כך הם יכולים לעשות כל דבר אסור, ואף לטעון אחר כך כי הם הולכים בדרכי התורה.
לא ולא. הם הולכים בדרכי השקר, זו המשתיקה בעת שיושבים בקואליציה, ופותחת את הפה בעת שיושבים באופוזיציה. ומבחינה זו, אינם שונים במהומה, מכל פוליטיקאי אחר, העושה את אותו הדבר, גם בלי “דעת תורה”.
מה לנו יותר מן ה“ממשלת זדון”, זו אשר הרב שך מכתיר בהתאם לצרכיו הפוליטיים. כל בר דעת מבין ויודע, כי כל ממשלה, ואין זה משנה אם בראשה איש המערך או איש הליכוד, כזו אשר מתירה איסורי תורה, זו “ממשלת זדון”. אך, הרב שך הוא זה אשר טישטש טשטוש מוחלט, וקבע כי ממשלה זו היא “ממשלת זדון” כאילו הממשלה הקודמת לא היתה “ממשלת זדון”.
וכאן ההבדל הגדול בין יהודים חרדים החיים על פי הלכה, שאצלם אין שינויי. כל ממשלה היתה “ממשלת זדון”, והתירו את ההצטרפות לקואליציה של ממשלה כזו בתנאים מסויימים, למרות שזו “ממשלת זדון”. כאן מונח האמת הגדול, ולעומת זה, גישת הרב שך מוכיחה את השקר הגדול, כאשר הוא אינו יכול להודות על האמת, לומר דברים ברורים שאינם משתמעים לשתי פנים, ואשר בגלל מצב דברים זה, מטשטש לגמרי את היהדות החרדית, במיוחד את הצעירים, שאינם יודעים עוד להבחין בין האור ובין החושך.
כן, הרב שך, דרכיו ומעשיו הפוליטיים, הינם חושך ואפילה. אלו מובילים את הציבור החרדי לעברי פי שחת. אלו קובעים קביעות אשר כל כולן שקר. ועד כדי כך, אשר מתירין את האיסור. הרב שך לא יזעק על מעשי החילונים, כאשר הוא יושב בקואליציה, כזו אשר דבריו יכולים לקלקל. הוא יעדיף לשתוק, וכאן הפשע הגדול.
עובדה היא, שהרב שך הפך שוב ל“קנאי”, רק כאשר כוחו נפל מ-8 מנדטים בכנסת הקודמת, ל-1 מנדט בכנסת זו. זו שינתה אצלו את הגישה מן הקצה אל הקצה. עובדה היא, ככאשר היתה לו השפעה על 8 מנדטים, הכל היה שונה. הוא דיבר אחרת, וניגש לנושאים בצורה אחרת, עד כדי כך, שהתיר את מה שאסור בעבר.
הרב שך היה זה שהתיר לש”ס להצטרף לממשלה, לא רק לקואליציה, למרות שברור היה לו, כי חל איסור חמור של כל גדולי הדור, להצטרפות לממשלה המחללת שבת, ועוקרת איסורי תורה. הוא זה שקבע אז קביעה, שחייבת היתה להחריד כל יהודי. בואו וראו עד להיכן דרכי השקר מגיעים, שהוא קבע “צוויי דינים” (שני דינים), אחת לאשכנזים, ואחת לספרדים, בו בזמן, שכל ילד יודע, כי תרי”ג מצוות חלים על אשכנזים וספרדים, וכל מי שמבחין ביניהם בענין קיום המצוות, הוא גרוע מרפורמי.
מה לנו יותר מכך, המוכיח, עד להיכן דרכי השקר של הרב שך מובילים, וכמה הם מסכנים את הציבור החרדי, הנופל קרבן, ל“השקפה” פסולה ומטשטשת, כזו אשר מובילה רבים מן הציבור החרדי לעברי פי פחת, וגורמת לאסון רוחני מחריד.
כאשר מתבוננים בדבריו של הרב שך, כמעט ולא נמצא הזדמנות, אשר נוכל לשמוע את הדברים ולקבלם כמות שהם. ולא מפני שאין אמת בדברים שהוא משמיע. ההיפך, לעתים, האמת זועקת לשמים. אך יחד עם זאת, כמה שהאמת זועקת, השקר הוא גדול פי שנים, וזה אשר מחייב כל בר דעת, להתקומם ולזעוק חמס, על דרכי השקר המפותלות, שבהם מפטם הרב שך את דורנו זה, המאבד את חוש הראות, ואינו יודע עוד להבחין בין אור לחושך.
ייאמר ברורות, אין מי אשר יש לו רגש הקטן ביותר למסורת ישראל, שלא יכאב לו על מה שמעוללים ועושים החילונים בימי ראש השנה וחגים אחרים. וכאשר הרב שך זועק על מעשיהם, הרי הדבר לכשעצמו, אמת נכון ויציב, ואין ספק, כי התנהגות החילונים מעוותת. כזו, אשר משחיתה את הצלם היהודי, ואינה מאפשרת שישאר עוד איזה סימן זיהוי יהודי. בעבר, גם החילונים, עוד שמרו על משהו. היו מביניהם, שלפחות את הימים הנוראים היו מכבדים. עתה, קם דור אשר לא ידע את יוסף, ועד כדי כך, שאף את המעט דמעט הוא עושה כל מאמץ להשכיח.
כך, שאין מחלוקת בציבור החרדי עם הרב שך בענין זה. ההיפך, כמה שהוא אומר, זה לא מספיק, צריך לזעוק הרבה יותר, ויחד עם זאת להשתדל ולעשות, לחפש את הדרכים, כיצד להחזיר את אותם התינוקות שנשבו אל צור מחצבתם. בל נשכח, כי יש לנו כאן עסק עם תינוקות שנשבו. רוב רובם של בני הדור הזה, הינם בנים להורים, אשר התפקרו, ומעולם לא טעמו טעמה של יהדות. ולכן קשה לבא אליהם בטענות. הטיפול בהם צריך להיעשות בדרך, אשר תקרבם, תפתח להם את העינים, ותחזיר אותם למסורת היהודית.
אבל, בשורת אלו, איננו עוסקים בחילונים הצעירים הזקוקים לרחמי שמים מרובים, ונקוה כי בקרוב מאד, יפקחו עיניהם וישובו בתשובה שלימה באמת. אלא דוקא בהרב שך ובמה שאמר, ולא מפני שהדברים אינם נכונים, אלא מפני שאלו מושמעים כאשר אנשיו אינם בקואליציה.
כאן הזעקה הגדולה והמרה. כל ישראלי יודה, כי הנסיעות בראש השנה לאילת ולמקומות נופש אחרים, לא החלו בראש השנה תשנ”ג. אותו דבר קרה גם בתשנ”ב, ובתשנ”א ובשנים קודמות. אך בואו וראו, את הזעקה החליט הרב שך לעשות דוקא עתה. והשאלה הנשאלת היא, מדוע עתה, מדוע הוא לא זעק כך גם בשנה שעברה ובמשך החמש עשרה השנים האחרונות.
אך, לצערנו ולבושתנו, התשובה על כך אחת ויחידה. הרב שך אינו משמיע דברים שכאלה, כאשר הדבר יכול לפגוע פוליטית באנשיו. כאשר בשנה שעברה ישבו אנשיו בקואליציה, הוא דאג לשלומם הקואליציוני, יותר מאשר לרוחניות עם ישראל. ולכן העדיף שלא לעסוק בנושא זה. עתה, כאשר אנשיו מחוץ לקואליציה, ובהם הענין לא יפגע, הוא נזכר בכל אלו, וזועק חמס.
וזו זועקת לשמים. כי הדברים שהוא משמיע, לא רק שאינם מועילים, אלא מזיקים. כאשר הוא מייסר על דברים שכאלו, אין מקבלים את דברי המוסר. ההיפך, זורקים לו בפנים את דבריו, ואומרים לו, צבוע. ממך איננו מקבלים דברי תוכחה כאלו. ולכן, עדיף במצב שכזה לשתוק, ולתת לאחרים, לכאלו אשר אי אפשר לבא אליהם בטענות מן הסוג הזה, שהם יעשו את המלאכה. אותם ישמעו יותר, ובודאי שיתייחסו לדברים בצורה רצינית יותר.
אבל, אנו כיהודים חרדים, עלינו לבחון את הדברים מן הבחינה החרדית. איך זה קורה, שהרבנים הממונים, אלו אשר לכאורה צריכים היו בכל השנים לעמוד על המשמר, לזעוק חמס בכל הזדמנות, ובודאי שאסור היה להחמיץ בכל תקופה שכזו מלהשמיע דברים שכאלו, נמצא כי מה שהדריך ומדריך אנשים מן הסוג של הרב שך, זו הפוליטיקה, ולא תורת אמת.
כאן הזעקה הגדולה. במשך חמש עשרה שנה, טשטש הרב שך את הציבור החרדי, ב“השקפות” שכל כולן שקר ורעות רוח. ושוב נזכיר, כי לא תוכן הדברים, אלא הדרך שבה הרב שך עוסק בהן, הן שקר. אין על פי תורה דרך כלשהי, המתירה ליושבים בקואליציה לשתוק, כאשר רואים כיצד יהודים מחללים את ראש השנה. ובכל זאת נמצא ונראה, כי זו אשר מדריכה את הרב שך ואנשיו, ועל פי גישתה זו ישק דבר.
הרב שך דיבר על הסוכה, הוא זעק ושאל, איך זה אפשר ליהודים לנסוע לתקופת החגים למקומות היכן שאין סוכה. השאלה היא מצויינת. אך, על הרב שך להשיב תשובה שרבים שואלים וממתינים לה. האם אין שם סוכה רק בשנת תשנ”ג, ואילו בשנת תשנ”ב ותשנ”א ושנים קודמים לה, כן היו שם סוכות?
מדוע כאשר אנשיו ישבו בקואליציה, הוא שתק, והעדיף שלא להגיב על התנהגות זו. מדוע במשך חמש עשרה שנה, הוא שיחק את המשחק הזה, בשיטת הכדאיות, ותגובתיו באו בהתאם להעדפות ושיקולים מן הסוג, שהינן טריפה על פי תורה, ועל פי כל “השקפה” שמקורה בתורת אמת.
אין זה סוד, שביהדות החרדית חלוקות השיטות, קיימת דרך הקנאות הדוגלת בזעקה מן הסוג הזה במשך כל השנים ובכל המצבים. קיימת דרך החסידות, המעדיפה את ההסברה, והגישה הרגועה זו המקרבת את היהודים החילונים, פותחת להם את העינים, וכמה שניתן מהם להציל מצילים. וקיימת היתה הדרך הליטאית, זו אשר היתה קרובה לקנאות, ושיחקה משחק זה עד לרגע ההצטרפות לקואליציה.
וכאן הזעקה הגדולה והמרה. לא היה משהו טוב יותר מחמש עשרה שנות הקואליציה להוכיח, כי השיטה הבני ברקית וזו שהרב שך בראשה, היא כל כולה שקר. עובדה היא, שכל האחרים המשיכו בשיטתם ובדרכם, והקואליציה לא שינתה את מעשיהם. הקנאים המשיכו לזעוק, החסידים המשיכו בקירוב רחוקים ליהדות בשיטתם ובדרכם. ואילו הרב שך, זה אשר דגל ב“קנאות”, אשר היה מנצל כל הזדמנות להתקיף, השתתק וסתם את פיו, כאשר ישבו בקואליציה.
עתה, כאשר יושבים באופזיציה, שוב משחקים את המשחק של פעם. מי שיפתח את העיתונות הליטאית-בני- ברקית בשנות הקואליציה, ימצא נוסח שונה לגמרי. לא כתבו מה שכותבים היום, המשחק היה שונה. זו מוכיחה, כי מה שמכתיב את דרכיו של הרב שך, הוא השקר הקואליציוני והפוליטי, ולא האמת שבתורת אמת, זו אשר אינה מאפשרת סטיה ימינה או שמאלה.
ההצטרפות לקואליציה, היתה מותרת על פי אותן השיטות. וזו לא חייבת את שינוי ה“השקפה”. ואכן נמצא, כי ברוב רובם של החוגים החרדים, אכן לא שינו דבר, והמשיכו בדרכם. אלו אשר גדלו בדרך הבינונית, המשיכו בה גם בעת היותם בקואליציה. אך, אלו אשר דגלו בשיטה הקיצונית, ואשר ה“השקפה” הבני ברקית היתה סמלם, אלו הפכו את עורם מן הקצה אל הקצה, ולא עוד מה שהשמיעו ואמרו לפני ההצטרפות לקואליציה, אלא נוסח חמקני, העומד בסתירה מוחלטת לכל מה שהטיפו קודם לכן.
אין ולא היתה תקופה שהיא כל כך מטושטשת כפי שקורה בתקופתנו אנו. אין היום צעיר ליטאי-בני-ברקי, שיידע להסביר נכונה את פשר השקפתו של הרב שך וליטאי בני ברק. המציאות היא, שהקואליציה והאופוזיציה, זו אשר שינתה את סדר הדברים, וכפי שה“השפקיסטים” הבני ברקים המציאו ואמרו, כי מה שמכריע בשאלות מן הסוג הזה, הוא ה“דעת תורה”, ועל פיו הם חיים.
אך, בואו וראו איזה לעג וקלס עושים אלו מן ה“דעת תורה”. כאשר הם נקלעים למצב שכזה, ואין להם הסבר ותשובה על מצב הדברים, הם מתחמקים ב“דעת תורה”, שעבודה זרה זו יצרו, בכדי לגבור על ה“הלכה”, וכל מה שעומד בסתירה ל“דעת תורה”. כך הם יכולים לעשות כל דבר אסור, ואף לטעון אחר כך כי הם הולכים בדרכי התורה.
לא ולא. הם הולכים בדרכי השקר, זו המשתיקה בעת שיושבים בקואליציה, ופותחת את הפה בעת שיושבים באופוזיציה. ומבחינה זו, אינם שונים במהומה, מכל פוליטיקאי אחר, העושה את אותו הדבר, גם בלי “דעת תורה”.
מה לנו יותר מן ה“ממשלת זדון”, זו אשר הרב שך מכתיר בהתאם לצרכיו הפוליטיים. כל בר דעת מבין ויודע, כי כל ממשלה, ואין זה משנה אם בראשה איש המערך או איש הליכוד, כזו אשר מתירה איסורי תורה, זו “ממשלת זדון”. אך, הרב שך הוא זה אשר טישטש טשטוש מוחלט, וקבע כי ממשלה זו היא “ממשלת זדון” כאילו הממשלה הקודמת לא היתה “ממשלת זדון”.
וכאן ההבדל הגדול בין יהודים חרדים החיים על פי הלכה, שאצלם אין שינויי. כל ממשלה היתה “ממשלת זדון”, והתירו את ההצטרפות לקואליציה של ממשלה כזו בתנאים מסויימים, למרות שזו “ממשלת זדון”. כאן מונח האמת הגדול, ולעומת זה, גישת הרב שך מוכיחה את השקר הגדול, כאשר הוא אינו יכול להודות על האמת, לומר דברים ברורים שאינם משתמעים לשתי פנים, ואשר בגלל מצב דברים זה, מטשטש לגמרי את היהדות החרדית, במיוחד את הצעירים, שאינם יודעים עוד להבחין בין האור ובין החושך.
כן, הרב שך, דרכיו ומעשיו הפוליטיים, הינם חושך ואפילה. אלו מובילים את הציבור החרדי לעברי פי שחת. אלו קובעים קביעות אשר כל כולן שקר. ועד כדי כך, אשר מתירין את האיסור. הרב שך לא יזעק על מעשי החילונים, כאשר הוא יושב בקואליציה, כזו אשר דבריו יכולים לקלקל. הוא יעדיף לשתוק, וכאן הפשע הגדול.
עובדה היא, שהרב שך הפך שוב ל“קנאי”, רק כאשר כוחו נפל מ-8 מנדטים בכנסת הקודמת, ל-1 מנדט בכנסת זו. זו שינתה אצלו את הגישה מן הקצה אל הקצה. עובדה היא, ככאשר היתה לו השפעה על 8 מנדטים, הכל היה שונה. הוא דיבר אחרת, וניגש לנושאים בצורה אחרת, עד כדי כך, שהתיר את מה שאסור בעבר.
הרב שך היה זה שהתיר לש”ס להצטרף לממשלה, לא רק לקואליציה, למרות שברור היה לו, כי חל איסור חמור של כל גדולי הדור, להצטרפות לממשלה המחללת שבת, ועוקרת איסורי תורה. הוא זה שקבע אז קביעה, שחייבת היתה להחריד כל יהודי. בואו וראו עד להיכן דרכי השקר מגיעים, שהוא קבע “צוויי דינים” (שני דינים), אחת לאשכנזים, ואחת לספרדים, בו בזמן, שכל ילד יודע, כי תרי”ג מצוות חלים על אשכנזים וספרדים, וכל מי שמבחין ביניהם בענין קיום המצוות, הוא גרוע מרפורמי.
מה לנו יותר מכך, המוכיח, עד להיכן דרכי השקר של הרב שך מובילים, וכמה הם מסכנים את הציבור החרדי, הנופל קרבן, ל“השקפה” פסולה ומטשטשת, כזו אשר מובילה רבים מן הציבור החרדי לעברי פי פחת, וגורמת לאסון רוחני מחריד.
