הרב שך תוקף את הרב עובדיה יוסף בתחומים אשר היה לקוי בהם אף קודם לכן, ובכל זאת במשך כל שנות השותפות ביניהם לא זכר הרב שך כי הספרדים אינם מקיימים את ה”ושננתם”
פרק נוסף בצביעות, למדנו בשבוע האחרון. מי אשר שמע את דבריו של הרב שך בישיבת פונוביז’ אשר בהם תקף את הרב עובדיה יוסף, וקבע, כי התורה אינה מתימטית, וביקש לדחות את פסקיו של הרב עובדיה יוסף, חייב היה לשאול את עצמו שאלה אחת, חשובה ויסודית. האם לפני שנה ושנתיים לא נהג כך הרב עובדיה יוסף? האם רק בשבועות האחרונים החל הרב יוסף לפסוק בשיטה המתימטית?
הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. האם חיים אנו בעולם שיש בה אמת, או שאף כאלו אשר מכונים כ“גדלים” עולמם שקר. מי שיעבור על עשרים השנים האחרונות ביחסי הרב שך והרב עובדיה יוסף, יגיע למסקנה אחת ויחידה, כי מציאות החיים החרדיים, כולל עולמם של “גדולים” הוא עולם שכולו שקר.
הרב עובדיה יוסף, חיבר את ספריו לפני עשרות שנים. הוא לא הפך ל“גדול” בשנה זו, ואף לא לפני שמנה שנים. הגישה והשיטה שלו בספריו, היא בת עשרות שנים ויותר. ועל רקע זה, שמענו וראינו, חילופי זמנים. היו, אשר בהן הרב שך יצא נגד הרב עובדיה יוסף בכל כוחו, עד כדי כך, שלא מוכן היה לשבת לצדו. והיו זמנים, אשר בהן שינה את יחסו אליו מן הקצה אל הקצה, ועד כדי כך, שגם כאשר הרב עובדיה יוסף עשה מעשים אשר לא ייעשו, אשר בהם יצאו הרבנים נגדו בחריפות רבה, היה זה הרב שך, שלא רצה לקבל לשון הרע, ולא רצה להאמין כי מה שאומרים ומספרים אמת.
המשחק היה מושלם. ובואו ונקבע קביעה ברורה. כי לולא מה שהתרחש בשנה האחרונה, מאז פרשת הרב יצחק פרץ, והמשך התדרדרות היחסים, בשל אי יכולת להגיע להסכמה באשר להרכב הרשימה לכנסת, היה ממשיך הרב עובדיה יוסף להיות גדול בתורה בעיניו של הרב שך, ואף לא היה מעיז לומר נגדו אף לא עשירית ממה שהוא אומר עתה.
מה ששינה את מוצא פיו של הרב שך, היתה הפוליטיקה. כל עוד הרב שך זקוק היה פוליטית להרב עובדיה יוסף, הוא לא העיז לצאת נגדו. עתה, כאשר הוא רוצה לפגוע בו, כי פוליטית זה משתלם לו, הוא פוגע בו ובצורה מעליבה.
וכאן המקום לשאול את מי שרוצה כי יכנוהו בתואר של “גדול”, ואף רוצה כי כולם יהיו כנועים אליו, האם הוא איש אמת, כזה אשר הוא מאמין במה שהוא אומר ועושה, או שהוא כזה, שהאמת שלו תלויה בשקר. לפיו הוא קובע את הדברים.
אין הסבר מצדיק למה שהרב שך עשה ועושה להרב עובדיה יוסף. אם הוא כזה שפסקיו אינם ראויים וטובים, ואם השיטה של הרב עובדיה יוסף פסולה בעיניו של הרב שך, היתה זו צריכה להיות כזו גם בעת שחי היה עמו שלום. לא יתכן, שבשל עובדה אחת ויחידה, שהרב עובדיה יוסף הינו מנהיג תנועת ש”ס, וקובע כי עליה לשבת בממשלה, למרות שהרב שך מתנגד, שזו, תגרום לכך, שפתאום יזכרו בכל עבירותיו.
אם הרב עובדיה יוסף אינו ראוי להיות פוסק, ואם פסקיו לא טובים, היו הללו גם לא טובים במשך שמנה השמנים אשר בהן לכאורה חגגו פוליטית יחדיו.
זוהי דוגמא נוספת, המוכיחה, כי לא האמת, היא זו שמנחה וקובעת את דבריו ודרכיו של הרב שך, אלא השקר הגדול והפוליטי, זה אשר קובע את מוצא פיו.
הפלא הגדול הוא, על אותם הרבנים, אלו אשר מחזיקים עצמם לאנשי אמת, מדוע הם שותקים ואינם מגיבים. איך זה, שהם שומעים מה שעושה הרב שך, ואין להם את האומץ, לקום ולשאול אותו, שישיב להם, מדוע הוא נזכר בפסקיו הלא טובים של הרב עובדיה יוסף דוקא עתה, כאשר אין תיאום פוליטי ביניהם. על כך הציבור רשאי לשמוע תשובה מהרב שך, אך ככל הנראה לא יזכה לכך.
מי שיעמיק קצת בתוככי הדברים שהשמיע הרב שך, ובמיוחד במה שמסתתר מאחורי הדברים, ימצא דבר נוסף, המוכיח עד להיכן רחוק הרב שך מן האמת. כך שבכל מקום, היכן שיש מן היחיד ורבים, הוא ידחה ולא יקבל. וכך, מי שניגש לעומקם של דברים, האם גישתו של הרב עובדיה יוסף בחלק מפסקיו, אשר בהם הוא מצטט שורה של פוסקים, ולבסוף קובע בתר רוב, דבר, שצריך להיות מקובל אצל רבים, זו בעצם פסק ההלכה המקובלת והטובה על רבים מן הפוסקים בכלל, זה מה שמקומם את הרב שך.
אין טפשי יותר, מאשר להתקיף את הרב עובדיה יוסף על מנהגו זה. נכון, שניתן להתווכח עמו, כאשר מתפלפלים, ומוכיחים, כי במקרה המדובר, הדבר מתאים יותר למקרה כפי שעוסק בו אותו פוסק, וממילא צריך לפסוק לפיו, אבל כאשר אין מקרה שכזה, ודברי כל הפוסקים דומים ושוים, גישתו של הרב עובדיה יוסף, היא גישה הלכתית מקובלת.
לבא ולהתקיף אותו על כך, וללגלג עליו, כפי שעשה הרב שך, הוא דבר חמור. רק מי שאינו יודע הלכה מהי, יכול לזלזל בגישה זו. הרב שך ואנשיו יצרו מושג חדש ששמו “דעת תורה”, זו הסותרת את ההלכה. ובכדי להצדיקה, הם זקוקים לכל סוגי התכסיסים בכדי לעקוף את ההלכה. אך, מי שאינו יוצר דברים חדשים, מפני שאלו אסורים מן התורה, ורוצה לחיות על פי איך שקבעו גדולי ומאורי הדורות, אינו שולל את גישתו של הרב עובדיה יוסף.
הלגלוג של הרב שך על הרב עובדיה יוסף, אינו רק לגלוג על הרב יוסף אישית. זהו לגלוג על כל השיטה הספרדית. הרב יוסף אינו ראשון הנוהג בשיטה זו. רבים מן הפוסקים הספרדים הלכו בדרך זו, ואכן, הרב שך ישיב, כי הוא מלגלג על כל גדולי התורה הספרדים. ואכן אמת נכון הדבר, הרב שך מלגלג על הכל. הוא רוצה, כי רק התפיסה שלו, היא זו אשר תקבע, וכל האחרות יזוזו הצידה.
הרב שך אינו רוצה להכיר במציאות, שההלכה נקבעה על פי חלוקה מסויימת, שבין הבית יוסף לרמ”א. ואלו ואלו דברי אלקים חיים. וכל מי שמלגלג על האחר. מלגלג על התורה. איש ההלכה, יודע, שכאשר ניצב בפניו ספרדי, הוא חייב לפסוק לו על פי הבית יוסף, אפילו שהרב שך נוהג כהרמ”א. ובכך לא רוצה הרב שך להכיר.
אבל. גם מבלי שנכנס לויכוח על השיטה והדרך, זו של מי טובה יותר. נניח שיטת הפלפול עדיפה. אך, האם זוהי באמת הסיבה מדוע שהרב שך יפסול את הרב עובדיה יוסף?
הפסילה הפעם, בנויה על מקור אחד ויחיד, וזוהי הצביעות. לו היה הרב שך איש אמת, הוא היה הולך בדרך אחת, ואינו סוטה ממנה על פי יצרים פוליטיים. זכותו של הרב עובדיה יוסף לחלוק על הגישה הליטאית. וזכותו של הרב שך לחלוק על השיטה הספרדית. אבל, החלוקה הזו חייבת להיות בתוקפה, גם בזמני “שלום”, בין הספרדים לליטאים.
לא יתכן, כי זו תשתנה על פי נטיות אלו, וכאן, מוכיח הרב שך את צבעיו האמיתיים. אלו הקובעים קביעה אחת ויציבה. כי היחס של הרב שך אל האחר, - ולאו דוקא הספרדים, את זאת ראינו עם החברונאים, בעלז, וקבוצות חסידיות שונות – הוא אך ורק פוליטי. אין בין המציאות והאמת ליחס זה ולא כלום. כי לו היה הרב שך איש אמת, הוא לא היה ממשיך לשבת עם הרב עובדיה יוסף לצד שולחן אחד גם לפני שמנה שנים.
הזכרנו זאת מספר פעמים, ונשוב על כך עוד פעם. הרב שך בעבר, לא רצה לשבת עם הרב עובדיה יוסף לצד שולחן אחד. הוא לא הכיר בפסקיו גם בעבר, ואף לגלג עליהם. וכאן הזעקה הגדולה. מילא, מי שיכול לטעון, כי בעבר לא ידע, וכי רק עתה נודעו לו הפרטים, לכן הוא שינה את היחס אליו, יכלו להבין ולקבל זאת. אבל, כאשר הרב שך ידע במי מדובר, הוא החרימו, ולא רצה לשבת עמו לצד שולחן אחד בגלל פסקיו ומנהגיו השונים ברבנות, הרי שאינו יכול לטעון עתה כי לא ידע מיהו ומהו הרב עובדיה יוסף.
מי שצריך עתה להתנצל, וחייב תשובה לציבור על הריקודים הללו, מנידוי והחרמה, לחברים הכי טובים, ושוב לנידויים וחרמות, הרי זה רק הרב שך, שידע עם מי הוא מתעסק, ובכל זאת עשה זאת.
הסבר אחד ויחיד עדיין קיים. וזאת, כאשר הרב שך יקום ויאמר, כי המצוה להילחם בחסידים היא כל כך גדולה, שהיא מתירה להתעסק אפילו עם יצורים דוגמת הרב עובדיה יוסף, שהם כאלו כפי שהוא מתאר אותן היום.
אם הרב שך לא ירצה לנמק נימוק זה, המסקנה האחרת היא, צביעות. זו דרכם של צבועים, המעמידים פנים, משחקים בכל יום אחרת, בהתאם למה שנוח וטוב להם.
וכאן, נלמד פרק נוסף, בחורבן שעשה הרב שך ביהדות החרדית, כאשר טשטש את מעמדם של “גדולים” ו“עסקנים”. בעבר למדנו וידענו, כי עסקן פוליטי הוא צבוע, ואלו טבעם של דברים. פוליטקאי, הוא כזה המעמיד פנים. הוא יודע, כי בלעדי זאת הוא לא יכול להתקיים בציבור. אם הוא שואף להגיע למקסימום של אהדה. אבל, גדולי ישראל, אלו אשר צריכים להיות מורי הדרך. לאלו, היה בעבר את הכח והיכולת, לקום ולומר אחרת, למרות שהדברים לא נעמו לזה או לזה.
הבדל זה, בין עסקן לגדול, שמר על היהדות החרדית. וזו, אכן עבדה עשרות שנים כך. עד, אשר הגיע הרב שך, וטשטש את המחיצות הללו. היום, עושה “גדול” מה שעשה ועושה “עסקן פוליטי”. וכאן החורבן הגדול.
כאן, נמצא הבדל גדול בין הרב שך להרב אלישיב, אשר תמיד היה בדיעה שכזו על הרב עובדיה יוסף, אם כי, אף הרב אלישיב אינו פטור מתשובה לציבור, מדוע הוא שתק, כאשר הרב שך שיחק מה יפית עם הרב עובדיה יוסף. אם הוא ידע כי הרב עובדיה יוסף הינו כזה שאינו ראוי לכל התוארים שתיארו אותו, מדוע הוא שתק לראשי הליטאים, שחיבבוהו וגידלוהו, למה לא העמידם על האמת?
ההסבר לכך הוא, מפני שהרב אלישיב חשש, או לא היה לו את הכח להתקומם נגד הרב שך וסובביו. אבל, לאחרונה למדנו, שלהרב אלישיב יש את הכח לסרב ולומר לא להרב שך, וזו דוקא מחייבת אותו, להסביר, מדוע הוא שתק בכל השנים, כאשר הליטאים גידלו את הרב עובדיה יוסף.
ברור, שהצבועים בכל הנושא הזה, הם אלו, אשר עד לאחרונה היללו ושיבחו את הרב עובדיה יוסף, ופתאום שינו עמדתם כלפיו. אלו חייבים תשובה לציבור, מה השתנה. האם פסקיו הפכו להיות לא טובים רק מפני שהרב שך אין לו עוד תועלת פוליטית ממנו?
כך חינכם הרב שך, וכאשר הם רואים את הרב שך נוהג כך, מדוע שלא יעשו הם כמוהו?
פרק נוסף בצביעות, למדנו בשבוע האחרון. מי אשר שמע את דבריו של הרב שך בישיבת פונוביז’ אשר בהם תקף את הרב עובדיה יוסף, וקבע, כי התורה אינה מתימטית, וביקש לדחות את פסקיו של הרב עובדיה יוסף, חייב היה לשאול את עצמו שאלה אחת, חשובה ויסודית. האם לפני שנה ושנתיים לא נהג כך הרב עובדיה יוסף? האם רק בשבועות האחרונים החל הרב יוסף לפסוק בשיטה המתימטית?
הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. האם חיים אנו בעולם שיש בה אמת, או שאף כאלו אשר מכונים כ“גדלים” עולמם שקר. מי שיעבור על עשרים השנים האחרונות ביחסי הרב שך והרב עובדיה יוסף, יגיע למסקנה אחת ויחידה, כי מציאות החיים החרדיים, כולל עולמם של “גדולים” הוא עולם שכולו שקר.
הרב עובדיה יוסף, חיבר את ספריו לפני עשרות שנים. הוא לא הפך ל“גדול” בשנה זו, ואף לא לפני שמנה שנים. הגישה והשיטה שלו בספריו, היא בת עשרות שנים ויותר. ועל רקע זה, שמענו וראינו, חילופי זמנים. היו, אשר בהן הרב שך יצא נגד הרב עובדיה יוסף בכל כוחו, עד כדי כך, שלא מוכן היה לשבת לצדו. והיו זמנים, אשר בהן שינה את יחסו אליו מן הקצה אל הקצה, ועד כדי כך, שגם כאשר הרב עובדיה יוסף עשה מעשים אשר לא ייעשו, אשר בהם יצאו הרבנים נגדו בחריפות רבה, היה זה הרב שך, שלא רצה לקבל לשון הרע, ולא רצה להאמין כי מה שאומרים ומספרים אמת.
המשחק היה מושלם. ובואו ונקבע קביעה ברורה. כי לולא מה שהתרחש בשנה האחרונה, מאז פרשת הרב יצחק פרץ, והמשך התדרדרות היחסים, בשל אי יכולת להגיע להסכמה באשר להרכב הרשימה לכנסת, היה ממשיך הרב עובדיה יוסף להיות גדול בתורה בעיניו של הרב שך, ואף לא היה מעיז לומר נגדו אף לא עשירית ממה שהוא אומר עתה.
מה ששינה את מוצא פיו של הרב שך, היתה הפוליטיקה. כל עוד הרב שך זקוק היה פוליטית להרב עובדיה יוסף, הוא לא העיז לצאת נגדו. עתה, כאשר הוא רוצה לפגוע בו, כי פוליטית זה משתלם לו, הוא פוגע בו ובצורה מעליבה.
וכאן המקום לשאול את מי שרוצה כי יכנוהו בתואר של “גדול”, ואף רוצה כי כולם יהיו כנועים אליו, האם הוא איש אמת, כזה אשר הוא מאמין במה שהוא אומר ועושה, או שהוא כזה, שהאמת שלו תלויה בשקר. לפיו הוא קובע את הדברים.
אין הסבר מצדיק למה שהרב שך עשה ועושה להרב עובדיה יוסף. אם הוא כזה שפסקיו אינם ראויים וטובים, ואם השיטה של הרב עובדיה יוסף פסולה בעיניו של הרב שך, היתה זו צריכה להיות כזו גם בעת שחי היה עמו שלום. לא יתכן, שבשל עובדה אחת ויחידה, שהרב עובדיה יוסף הינו מנהיג תנועת ש”ס, וקובע כי עליה לשבת בממשלה, למרות שהרב שך מתנגד, שזו, תגרום לכך, שפתאום יזכרו בכל עבירותיו.
אם הרב עובדיה יוסף אינו ראוי להיות פוסק, ואם פסקיו לא טובים, היו הללו גם לא טובים במשך שמנה השמנים אשר בהן לכאורה חגגו פוליטית יחדיו.
זוהי דוגמא נוספת, המוכיחה, כי לא האמת, היא זו שמנחה וקובעת את דבריו ודרכיו של הרב שך, אלא השקר הגדול והפוליטי, זה אשר קובע את מוצא פיו.
הפלא הגדול הוא, על אותם הרבנים, אלו אשר מחזיקים עצמם לאנשי אמת, מדוע הם שותקים ואינם מגיבים. איך זה, שהם שומעים מה שעושה הרב שך, ואין להם את האומץ, לקום ולשאול אותו, שישיב להם, מדוע הוא נזכר בפסקיו הלא טובים של הרב עובדיה יוסף דוקא עתה, כאשר אין תיאום פוליטי ביניהם. על כך הציבור רשאי לשמוע תשובה מהרב שך, אך ככל הנראה לא יזכה לכך.
מי שיעמיק קצת בתוככי הדברים שהשמיע הרב שך, ובמיוחד במה שמסתתר מאחורי הדברים, ימצא דבר נוסף, המוכיח עד להיכן רחוק הרב שך מן האמת. כך שבכל מקום, היכן שיש מן היחיד ורבים, הוא ידחה ולא יקבל. וכך, מי שניגש לעומקם של דברים, האם גישתו של הרב עובדיה יוסף בחלק מפסקיו, אשר בהם הוא מצטט שורה של פוסקים, ולבסוף קובע בתר רוב, דבר, שצריך להיות מקובל אצל רבים, זו בעצם פסק ההלכה המקובלת והטובה על רבים מן הפוסקים בכלל, זה מה שמקומם את הרב שך.
אין טפשי יותר, מאשר להתקיף את הרב עובדיה יוסף על מנהגו זה. נכון, שניתן להתווכח עמו, כאשר מתפלפלים, ומוכיחים, כי במקרה המדובר, הדבר מתאים יותר למקרה כפי שעוסק בו אותו פוסק, וממילא צריך לפסוק לפיו, אבל כאשר אין מקרה שכזה, ודברי כל הפוסקים דומים ושוים, גישתו של הרב עובדיה יוסף, היא גישה הלכתית מקובלת.
לבא ולהתקיף אותו על כך, וללגלג עליו, כפי שעשה הרב שך, הוא דבר חמור. רק מי שאינו יודע הלכה מהי, יכול לזלזל בגישה זו. הרב שך ואנשיו יצרו מושג חדש ששמו “דעת תורה”, זו הסותרת את ההלכה. ובכדי להצדיקה, הם זקוקים לכל סוגי התכסיסים בכדי לעקוף את ההלכה. אך, מי שאינו יוצר דברים חדשים, מפני שאלו אסורים מן התורה, ורוצה לחיות על פי איך שקבעו גדולי ומאורי הדורות, אינו שולל את גישתו של הרב עובדיה יוסף.
הלגלוג של הרב שך על הרב עובדיה יוסף, אינו רק לגלוג על הרב יוסף אישית. זהו לגלוג על כל השיטה הספרדית. הרב יוסף אינו ראשון הנוהג בשיטה זו. רבים מן הפוסקים הספרדים הלכו בדרך זו, ואכן, הרב שך ישיב, כי הוא מלגלג על כל גדולי התורה הספרדים. ואכן אמת נכון הדבר, הרב שך מלגלג על הכל. הוא רוצה, כי רק התפיסה שלו, היא זו אשר תקבע, וכל האחרות יזוזו הצידה.
הרב שך אינו רוצה להכיר במציאות, שההלכה נקבעה על פי חלוקה מסויימת, שבין הבית יוסף לרמ”א. ואלו ואלו דברי אלקים חיים. וכל מי שמלגלג על האחר. מלגלג על התורה. איש ההלכה, יודע, שכאשר ניצב בפניו ספרדי, הוא חייב לפסוק לו על פי הבית יוסף, אפילו שהרב שך נוהג כהרמ”א. ובכך לא רוצה הרב שך להכיר.
אבל. גם מבלי שנכנס לויכוח על השיטה והדרך, זו של מי טובה יותר. נניח שיטת הפלפול עדיפה. אך, האם זוהי באמת הסיבה מדוע שהרב שך יפסול את הרב עובדיה יוסף?
הפסילה הפעם, בנויה על מקור אחד ויחיד, וזוהי הצביעות. לו היה הרב שך איש אמת, הוא היה הולך בדרך אחת, ואינו סוטה ממנה על פי יצרים פוליטיים. זכותו של הרב עובדיה יוסף לחלוק על הגישה הליטאית. וזכותו של הרב שך לחלוק על השיטה הספרדית. אבל, החלוקה הזו חייבת להיות בתוקפה, גם בזמני “שלום”, בין הספרדים לליטאים.
לא יתכן, כי זו תשתנה על פי נטיות אלו, וכאן, מוכיח הרב שך את צבעיו האמיתיים. אלו הקובעים קביעה אחת ויציבה. כי היחס של הרב שך אל האחר, - ולאו דוקא הספרדים, את זאת ראינו עם החברונאים, בעלז, וקבוצות חסידיות שונות – הוא אך ורק פוליטי. אין בין המציאות והאמת ליחס זה ולא כלום. כי לו היה הרב שך איש אמת, הוא לא היה ממשיך לשבת עם הרב עובדיה יוסף לצד שולחן אחד גם לפני שמנה שנים.
הזכרנו זאת מספר פעמים, ונשוב על כך עוד פעם. הרב שך בעבר, לא רצה לשבת עם הרב עובדיה יוסף לצד שולחן אחד. הוא לא הכיר בפסקיו גם בעבר, ואף לגלג עליהם. וכאן הזעקה הגדולה. מילא, מי שיכול לטעון, כי בעבר לא ידע, וכי רק עתה נודעו לו הפרטים, לכן הוא שינה את היחס אליו, יכלו להבין ולקבל זאת. אבל, כאשר הרב שך ידע במי מדובר, הוא החרימו, ולא רצה לשבת עמו לצד שולחן אחד בגלל פסקיו ומנהגיו השונים ברבנות, הרי שאינו יכול לטעון עתה כי לא ידע מיהו ומהו הרב עובדיה יוסף.
מי שצריך עתה להתנצל, וחייב תשובה לציבור על הריקודים הללו, מנידוי והחרמה, לחברים הכי טובים, ושוב לנידויים וחרמות, הרי זה רק הרב שך, שידע עם מי הוא מתעסק, ובכל זאת עשה זאת.
הסבר אחד ויחיד עדיין קיים. וזאת, כאשר הרב שך יקום ויאמר, כי המצוה להילחם בחסידים היא כל כך גדולה, שהיא מתירה להתעסק אפילו עם יצורים דוגמת הרב עובדיה יוסף, שהם כאלו כפי שהוא מתאר אותן היום.
אם הרב שך לא ירצה לנמק נימוק זה, המסקנה האחרת היא, צביעות. זו דרכם של צבועים, המעמידים פנים, משחקים בכל יום אחרת, בהתאם למה שנוח וטוב להם.
וכאן, נלמד פרק נוסף, בחורבן שעשה הרב שך ביהדות החרדית, כאשר טשטש את מעמדם של “גדולים” ו“עסקנים”. בעבר למדנו וידענו, כי עסקן פוליטי הוא צבוע, ואלו טבעם של דברים. פוליטקאי, הוא כזה המעמיד פנים. הוא יודע, כי בלעדי זאת הוא לא יכול להתקיים בציבור. אם הוא שואף להגיע למקסימום של אהדה. אבל, גדולי ישראל, אלו אשר צריכים להיות מורי הדרך. לאלו, היה בעבר את הכח והיכולת, לקום ולומר אחרת, למרות שהדברים לא נעמו לזה או לזה.
הבדל זה, בין עסקן לגדול, שמר על היהדות החרדית. וזו, אכן עבדה עשרות שנים כך. עד, אשר הגיע הרב שך, וטשטש את המחיצות הללו. היום, עושה “גדול” מה שעשה ועושה “עסקן פוליטי”. וכאן החורבן הגדול.
כאן, נמצא הבדל גדול בין הרב שך להרב אלישיב, אשר תמיד היה בדיעה שכזו על הרב עובדיה יוסף, אם כי, אף הרב אלישיב אינו פטור מתשובה לציבור, מדוע הוא שתק, כאשר הרב שך שיחק מה יפית עם הרב עובדיה יוסף. אם הוא ידע כי הרב עובדיה יוסף הינו כזה שאינו ראוי לכל התוארים שתיארו אותו, מדוע הוא שתק לראשי הליטאים, שחיבבוהו וגידלוהו, למה לא העמידם על האמת?
ההסבר לכך הוא, מפני שהרב אלישיב חשש, או לא היה לו את הכח להתקומם נגד הרב שך וסובביו. אבל, לאחרונה למדנו, שלהרב אלישיב יש את הכח לסרב ולומר לא להרב שך, וזו דוקא מחייבת אותו, להסביר, מדוע הוא שתק בכל השנים, כאשר הליטאים גידלו את הרב עובדיה יוסף.
ברור, שהצבועים בכל הנושא הזה, הם אלו, אשר עד לאחרונה היללו ושיבחו את הרב עובדיה יוסף, ופתאום שינו עמדתם כלפיו. אלו חייבים תשובה לציבור, מה השתנה. האם פסקיו הפכו להיות לא טובים רק מפני שהרב שך אין לו עוד תועלת פוליטית ממנו?
כך חינכם הרב שך, וכאשר הם רואים את הרב שך נוהג כך, מדוע שלא יעשו הם כמוהו?
