הרב שך בדבריו ובמעשיו אינו חש כי הוא עושה ונוהג אחרת מכפי שגדולי ישראל בדורות עברו נהגו ועשו
מי שרוצה ללמוד היטב, עד כמה חי הרב שך בסתירה, ועד להיכן הוא מרחיק לכת, עד כדי כך, שאינו קולט בעצמו, כי דבריו ומעשיו הם שני עולמות. עליו לעיין בדבריו, כפי שהם מודפסים בעיתונו, וכפי שהובאו לידיעת הציבור לאחר שהוא עבר עליהם הגהה. אין ויכוח, כי אלו הדברים שאמר, וכאשר מגיבים על דברים אלו כפי שנכתבו, אי אפשר לבא בטענה, כי הדברים לא נאמרו.
נאומו של הרב שך בישיבת פונוביז’, אשר בו עסק בדבריו של הרב עובדיה יוסף, הינם כאלו, אשר מכל קטע בדבריו, נשאלת השאלה, ומה קורה בביתו. הרב שך בדבריו טען, כי כל אחד חייב להסתכל על עצמו, ולהבין כי עליו ובו תלוי העולם, ולכן, בראש ובראשונה, בואו ונבחן, האם הוא מכיר בכך ונוהג לפיהן, או שהוא בעצמו נוהג אחרת.
אין ספק, כי מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, מימות אברהם שהיה זקן ויושב בישיבה, היו ישיבות בעם ישראל, וכאן ממשיך הרב שך ושואל, מה למדו התנאים והאמוראים בסורא ובפומבדיתא? האם הם ישבו שם ואמרו תהלים? ומתוך שאלה זו, הרב שך רוצה להשיג, כי שיטות אחרות אינן מקובלות.
אבל, הרב שך אינו משיב על משהו אחר, וחשוב. האם בסורא ובפומבדיתא עסקו בספרי האחרונים אשר בהם עסוקים כל כך בישיבות הליטאיות? בואו וננסה לרגע להתרכז בשיטת הלימוד בישיבות הליטאיות, כמה עוסקים באחרונים, וכמה בראשונים, ומה עשו קודם לכן?
קורה משהו, שהרב שך מתעלם ממנו, ועל כך בעצם מחה הרב עובדיה יוסף, ובדיעה זו סבורים כמותו גם רבים מגדולי ישראל. כי השיטה הליטאית הנוכחית, היא שיטה מעוותת. ואין לזה כל קשר ל“ושננתם” או לכל דבר אחר. בסורא ובפומבדיתא, לא סיימו במשך שנה שלימה בסך הכל עשרים עמודים כפי שקורה היום בישיבות הליטאיות המפותחות, אלו אשר עמלים יותר ויותר בשיטה הליטאית. הגיע המצב לאבסורד, שאברך בן תורה, שישקיע את כל חייו בלימוד התורה, הוא לא יצליח לסיים אפילו לא רבע מן הש”ס, אם הוא ימשיך וילמד בשיטה הליטאית. ומי לנו יותר מהרב שך המודה, כי בעלי התוספות חילקו בינם לבין עצמם את כל מסכות הש”ס, ולא כנהוג היום, שרוב רובם של הישיבות הליטאיות מתרכזות במספר מצומצם של פרקים במסכתות שבנשים ובנזיקין, ואילו בבריסק הוסיפו את קדשים, שאף שם בקושי מספיקים עשרים דף במשך זמן שלם, ואולי אף פחות מכך.
אין כל ספק, כי בעלי ההלכה, מחברי השאלות והתשובות של הדורות הקודמים, שכלל לא עמלו במה שעמלים היום בישיבות הליטאיות. הללו למדו לא פחות לעומק, והשיגו את המקסימום האפשרי, כך שאין ספק כי הם קיימו את ה“ושננתם” עד כמה שרק אפשר. ובכל זאת, הם עשו זאת, ללא ר’ חיים, ללא ר’ שמעון, וללא ר’ אלחנן, וללא גדולי ישראל ליטאים אחרים, שכבודם במקומם מונח, ואין ספק, כי חידושהים חשובים וטוב שלומדים בהם. אל, בשום אופן, אסור כי אלו יגרמו לכך, שמי שאיננו מעיין בהם, ומי שעוסק בראשונים או בספריהם של גדולי תורה אחרים, ספרדים וחסידים, יוכל הרב שך לטעון כנגדם כי אינם מקיימים את ה”ושננתם”.
נכון, גדולי ישראל בשעתו לא אמרו תהלים כל היום. אבל, הם אמרו תהלים והרבה זמן. וכאן, חודר הרב שך בעצם לויכוח ישן נושן, שאף הוא, בנוי על שקר גדול. כזה, אשר הוביל את הציבור בליטא לעברי פי פחת. עובדה היא, שרוב רובם של אנשי ליטא עזבו את הדת, והפכו להיות משכילים וכיום הינם צאצאיהם מעוכרי ישראל.
הגישה הזו של הרב שך, כי החובה של האדם הוא אך ורק לעמול בראשונים ואחרונים, וכי אסור לו לומר תהילים, כי אז אינו מקיים את ה“ושננתם”, אלו דברי הבל ורעות רוח. התורה מחייבת אותנו בתרי”ג מצוות, וכל מצוה במקומה מונחת. ולקיים חייבים הכל. שלמה המלך נתן לנו כללים ברורים בענין זה, כאשר קבע, כי עת לכל. ולכן, כאשר יושבים ולומדים, חייבים לעמול ולהשתדל במקסימום האפשרי, ואין זה אומר כי חייבים ללמוד דוקא אחרונים שהרב שך רוצה ומעוניין בהם. גם מי שעומל בספריהם של גדולי התורה הספרדים אף מי שלא היו ליטאים, ומשתדל להגיע למקסימום ההבנה במה שאמרו, הרי שהוא מקיים את ה“ושננתם” כפי שהוא מקיים כאשר הוא עוסק בר’ חיים או ר’ אלחנן ואחרים.
גדולי ישראל האמיתיים עמלו בכל, הקדישו זמן לכל נושא וענין, ומה לנו יותר ממה שאומרים ומספרים לנו חז”ל על מעשיהם של גדולי ישראל, שמהם אנו למדים, כי הללו עסקו בתורה תפילה ונושאים חשובים אחרים, שאין לזלזל בהם, למרות שהרב שך מזלזל בהם.
לא ראינו ולא מצאנו, כי הרב שך, הרוצה כי יכירו בו כמנהיג, עושה למען שילמדו את הכל, ולא להשאיר מסכתות שלמות יתומות. עובדה היא, כי בישיבות הליטאיות לומדים רק מספר מצומצם של מסכתות, ובכל היתר לא נוגעים. ואדרבה, אם הרב שך אומר כי יש לנהוג כבעלי התוספות ואחרים, מדוע הוא לא עושה כמותם?
הרב שך שואל בעצמו בדבריו, כיצד הגיעו פוסקי הלכה למעמדם? הוא משיב, כי הם עשו זאת בעמל התורה. אך, הרב שך איננו אומר, במה שהם עמלו. ומה שבטוח, כי הם לא עמלו במה שעמלים כיום בישיבות הליטאיות. ולא מפני שחלילה יש פסול במה שעוסקים, אלא מפני, שאם היו עוסקים רק בכך, לא היו מגיעים למה שהגיעו.
הרב שך הקדיש את דבריו בהסברת הענין של “ושננתם” וניסה להסבירה מכל צדדיה. ובואו וראו מה שאמר, כי במצוות ושננתם, קיימת ההוראה, של אם ישאלך אדם אל תגמגם. הדברים נכונים ואמיתיים, זהו הפשט של ה“ושננתם”. אבל, הרב שך מתעלם ממשהו יסודי אחר, כי ההוראה הזו של “אם ישאלך אדם אל תגמגם”, נאמרה על התורה כולה, ולא רק על מספר הדפים המצומצם שלומדים בהם בישיבות הליטאיות.
ובואו נעמיק בענין זה של מצוות “ושננתם”, אשר בו החובה של “אל תגמגם”, הרי שרוב רובם של בני הישיבות מגמגמים. הללו, בקיאים במה שהם לומדים, אך הם עמי הארצות בתשעים וחמשה אחוז ויותר ממקצועות הש”ס, אשר בהם אין להם כל מושג, וממילא מגמגמים.
הרב שך זועק, כי הדור נמצא במצב ירוד. אכן אמת הדבר. אבל, מדוע? האם מפני שאין לומדים? ההיפך הוא הנכון. לא היה בעבר בהיסטוריה, שבארץ ישראל יהיו כל כך הרבה ישיבות, יישבו וילמדו, ותפרח תורה בישראל.
אמנם, הדבר נעשה מתוך שלא לשמה, ולולא אימת השלטונות והצבא, חלק גדול מן הישיבות היו סגורות. אבל, גם במצב הנוכחי, כאשר ב”ה יושבים ולומדים, הסיבה לירידת הדור, הוא לא מפני שאין לומדים, אלא מפני שעסוקים בשיטת לימוד מעוותת, כזו, אשר כדברי הרב עובדיה יוסף פורחים באויר. מתעסקים במספר מצומצם מאוד של דפים, ולא נוהגים כפי שנהגו בעבר, כאשר למדו הרבה יותר, והוכיחו בקיאות אדירה וטובה, זו שהיתה מסייעת לעומקם של דברים בכל לימוד אחר.
שיטות הלימוד בעבר, היתה שונה מזו הנהוגה כיום. וכאן ניתן לחלוק על הרב שך ולקבוע, כי מצוות “ושננתם”, מקיימים עם הרבה בקיאות. מאחר, וזו מסייעת אחר כך להבנת התורה הרבה יותר. מן הנסיון מעידים כאלו שלמדו על פי שיטה זו, שלאחר שידעו יותר, ממילא הבינו טוב יותר, וקלטו הרבה יותר עמוק את דבריהם של גדולי ישראל. מי שמתחיל מן ההתחלה, וישר קופץ לעומק, לא יכול ומסוגל להגיע, למה שמגיע מי שבקי בש”ס בבלי וירושלמי, שולחן ערוך ועוד. זו מסייעת הרבה יותר לקיים את מצוות ה“ושננתם”.
כאן המקום להזכיר להרב שך, כי שיטת הלימוד בסורא ופומבדיתא, לא היתה השיטה הליטאית, אלא דוקא זו שנוצרה שם. הרב עובדיה יוסף ועמו רבנים ספרדים אחרים באו משם, הם ממשיכי המסורת כפי שנהגו שם, ושם למדו בדרך זו, ולא כפי שנהגו בליטא. ומה לנו יותר מן הראשונים והאחרונים, כאשר מעיינים בהם, נמצא, כי השיטה האירופאית שונה בתכלית מן השיטה שדגלו בה גדולי התורה במדינות בבל והסביבה.
הרב שך קרא לכל אחד להסתכל על עצמו ולא על אחרים. וכאן המקום לשאול את הרב שך, מדוע הוא אינו מסתכל על עצמו. הוא המשיך וטען, כי העולם נבנה מיחידים, אך שכח, כי אף יחידים הרסו עולמות שלמים. מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע כי יחידים הקימו דורות כקרח. ולכן, כאשר הרב שך מדבר אל תלמידיו בנושאים שכאלה, הרי בראש וראשונה. ישאל את עצמו, האם אין בדבריו אלו, משום חורבן הדור. הוא מרבה מחלוקת בישראל, גורם למחלוקת מיותרת, כזו שאין בה תועלת, ומרבה שנאה בישראל.
לו היתה המחלוקת, מחלוקת השיטות והגרסאות בלבד, זו היתה מקובלת. בישיבות היו עמלים במחלוקת השיטות, ועוסקים בשני מאן דאמרים. אבל, במקרה שלפנינו, הרב שך אינו מכיר כלל בהרב עובדיה יוסף כמאן דאמר, הוא עבורו מתחבר לרשעים ונמנה על הערב רב. ובכך, הוא בעצם גורם את ההיפך ממה שתפקידו כמנהיג לשאוף ולעשות.
הרב שך סיים את דבריו, ואמר כי רק לימוד התורה מבטיחה את קיומו של כלל ישראל. דברים אלו נכונים ויפים. אבל, איזה קשר יש לזה עם שיטת הלימוד הליטאית? לימוד התורה, הוא כל סוג של לימוד. כולל הלימוד הספרדי. אין מי שיכול חלילה לפסול שיטת לימוד זו או אחרת. זכותו של כל אחד להביע דעתו, כיצד מקיימים את ה“ושננתם”, אך בשום אופן אי אפשר לקבוע, כי מי שיושב ולומד בישיבה ספרדית, הוא עובר על ביטול תורה, כפי שנשמעו מדבריו של הרב שך.
על פי גישתו של הרב שך, מי שאינו לומד כפי שלומדים בישיבות הליטאיות, אינו מקיים את העמלה של תורה. על פי דברים אלו, לא קיימו רוב גדולי ישראל בדורות עברו את העמלה של תורה. זו רק נוצרה מאז קיימת השיטה הליטאית, העוסקת ברובה באחרונים ומעט בראשונים.
הרב שך טוען, כי בכל הדורות הפנו את שאלותיהם לגדולי הדור והם ניהלו את הדור. אכן אמת ויציב. אבל, איזה קשר יש לזה עם שיטת הלימוד. כל גדולי הדורות עמלו בתורה, כל אחד לפי שיטתו, כולל השיטה הספרדית או שיטות אחרות שאינן ליטאיות.
מי שרוצה ללמוד היטב, עד כמה חי הרב שך בסתירה, ועד להיכן הוא מרחיק לכת, עד כדי כך, שאינו קולט בעצמו, כי דבריו ומעשיו הם שני עולמות. עליו לעיין בדבריו, כפי שהם מודפסים בעיתונו, וכפי שהובאו לידיעת הציבור לאחר שהוא עבר עליהם הגהה. אין ויכוח, כי אלו הדברים שאמר, וכאשר מגיבים על דברים אלו כפי שנכתבו, אי אפשר לבא בטענה, כי הדברים לא נאמרו.
נאומו של הרב שך בישיבת פונוביז’, אשר בו עסק בדבריו של הרב עובדיה יוסף, הינם כאלו, אשר מכל קטע בדבריו, נשאלת השאלה, ומה קורה בביתו. הרב שך בדבריו טען, כי כל אחד חייב להסתכל על עצמו, ולהבין כי עליו ובו תלוי העולם, ולכן, בראש ובראשונה, בואו ונבחן, האם הוא מכיר בכך ונוהג לפיהן, או שהוא בעצמו נוהג אחרת.
אין ספק, כי מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, מימות אברהם שהיה זקן ויושב בישיבה, היו ישיבות בעם ישראל, וכאן ממשיך הרב שך ושואל, מה למדו התנאים והאמוראים בסורא ובפומבדיתא? האם הם ישבו שם ואמרו תהלים? ומתוך שאלה זו, הרב שך רוצה להשיג, כי שיטות אחרות אינן מקובלות.
אבל, הרב שך אינו משיב על משהו אחר, וחשוב. האם בסורא ובפומבדיתא עסקו בספרי האחרונים אשר בהם עסוקים כל כך בישיבות הליטאיות? בואו וננסה לרגע להתרכז בשיטת הלימוד בישיבות הליטאיות, כמה עוסקים באחרונים, וכמה בראשונים, ומה עשו קודם לכן?
קורה משהו, שהרב שך מתעלם ממנו, ועל כך בעצם מחה הרב עובדיה יוסף, ובדיעה זו סבורים כמותו גם רבים מגדולי ישראל. כי השיטה הליטאית הנוכחית, היא שיטה מעוותת. ואין לזה כל קשר ל“ושננתם” או לכל דבר אחר. בסורא ובפומבדיתא, לא סיימו במשך שנה שלימה בסך הכל עשרים עמודים כפי שקורה היום בישיבות הליטאיות המפותחות, אלו אשר עמלים יותר ויותר בשיטה הליטאית. הגיע המצב לאבסורד, שאברך בן תורה, שישקיע את כל חייו בלימוד התורה, הוא לא יצליח לסיים אפילו לא רבע מן הש”ס, אם הוא ימשיך וילמד בשיטה הליטאית. ומי לנו יותר מהרב שך המודה, כי בעלי התוספות חילקו בינם לבין עצמם את כל מסכות הש”ס, ולא כנהוג היום, שרוב רובם של הישיבות הליטאיות מתרכזות במספר מצומצם של פרקים במסכתות שבנשים ובנזיקין, ואילו בבריסק הוסיפו את קדשים, שאף שם בקושי מספיקים עשרים דף במשך זמן שלם, ואולי אף פחות מכך.
אין כל ספק, כי בעלי ההלכה, מחברי השאלות והתשובות של הדורות הקודמים, שכלל לא עמלו במה שעמלים היום בישיבות הליטאיות. הללו למדו לא פחות לעומק, והשיגו את המקסימום האפשרי, כך שאין ספק כי הם קיימו את ה“ושננתם” עד כמה שרק אפשר. ובכל זאת, הם עשו זאת, ללא ר’ חיים, ללא ר’ שמעון, וללא ר’ אלחנן, וללא גדולי ישראל ליטאים אחרים, שכבודם במקומם מונח, ואין ספק, כי חידושהים חשובים וטוב שלומדים בהם. אל, בשום אופן, אסור כי אלו יגרמו לכך, שמי שאיננו מעיין בהם, ומי שעוסק בראשונים או בספריהם של גדולי תורה אחרים, ספרדים וחסידים, יוכל הרב שך לטעון כנגדם כי אינם מקיימים את ה”ושננתם”.
נכון, גדולי ישראל בשעתו לא אמרו תהלים כל היום. אבל, הם אמרו תהלים והרבה זמן. וכאן, חודר הרב שך בעצם לויכוח ישן נושן, שאף הוא, בנוי על שקר גדול. כזה, אשר הוביל את הציבור בליטא לעברי פי פחת. עובדה היא, שרוב רובם של אנשי ליטא עזבו את הדת, והפכו להיות משכילים וכיום הינם צאצאיהם מעוכרי ישראל.
הגישה הזו של הרב שך, כי החובה של האדם הוא אך ורק לעמול בראשונים ואחרונים, וכי אסור לו לומר תהילים, כי אז אינו מקיים את ה“ושננתם”, אלו דברי הבל ורעות רוח. התורה מחייבת אותנו בתרי”ג מצוות, וכל מצוה במקומה מונחת. ולקיים חייבים הכל. שלמה המלך נתן לנו כללים ברורים בענין זה, כאשר קבע, כי עת לכל. ולכן, כאשר יושבים ולומדים, חייבים לעמול ולהשתדל במקסימום האפשרי, ואין זה אומר כי חייבים ללמוד דוקא אחרונים שהרב שך רוצה ומעוניין בהם. גם מי שעומל בספריהם של גדולי התורה הספרדים אף מי שלא היו ליטאים, ומשתדל להגיע למקסימום ההבנה במה שאמרו, הרי שהוא מקיים את ה“ושננתם” כפי שהוא מקיים כאשר הוא עוסק בר’ חיים או ר’ אלחנן ואחרים.
גדולי ישראל האמיתיים עמלו בכל, הקדישו זמן לכל נושא וענין, ומה לנו יותר ממה שאומרים ומספרים לנו חז”ל על מעשיהם של גדולי ישראל, שמהם אנו למדים, כי הללו עסקו בתורה תפילה ונושאים חשובים אחרים, שאין לזלזל בהם, למרות שהרב שך מזלזל בהם.
לא ראינו ולא מצאנו, כי הרב שך, הרוצה כי יכירו בו כמנהיג, עושה למען שילמדו את הכל, ולא להשאיר מסכתות שלמות יתומות. עובדה היא, כי בישיבות הליטאיות לומדים רק מספר מצומצם של מסכתות, ובכל היתר לא נוגעים. ואדרבה, אם הרב שך אומר כי יש לנהוג כבעלי התוספות ואחרים, מדוע הוא לא עושה כמותם?
הרב שך שואל בעצמו בדבריו, כיצד הגיעו פוסקי הלכה למעמדם? הוא משיב, כי הם עשו זאת בעמל התורה. אך, הרב שך איננו אומר, במה שהם עמלו. ומה שבטוח, כי הם לא עמלו במה שעמלים כיום בישיבות הליטאיות. ולא מפני שחלילה יש פסול במה שעוסקים, אלא מפני, שאם היו עוסקים רק בכך, לא היו מגיעים למה שהגיעו.
הרב שך הקדיש את דבריו בהסברת הענין של “ושננתם” וניסה להסבירה מכל צדדיה. ובואו וראו מה שאמר, כי במצוות ושננתם, קיימת ההוראה, של אם ישאלך אדם אל תגמגם. הדברים נכונים ואמיתיים, זהו הפשט של ה“ושננתם”. אבל, הרב שך מתעלם ממשהו יסודי אחר, כי ההוראה הזו של “אם ישאלך אדם אל תגמגם”, נאמרה על התורה כולה, ולא רק על מספר הדפים המצומצם שלומדים בהם בישיבות הליטאיות.
ובואו נעמיק בענין זה של מצוות “ושננתם”, אשר בו החובה של “אל תגמגם”, הרי שרוב רובם של בני הישיבות מגמגמים. הללו, בקיאים במה שהם לומדים, אך הם עמי הארצות בתשעים וחמשה אחוז ויותר ממקצועות הש”ס, אשר בהם אין להם כל מושג, וממילא מגמגמים.
הרב שך זועק, כי הדור נמצא במצב ירוד. אכן אמת הדבר. אבל, מדוע? האם מפני שאין לומדים? ההיפך הוא הנכון. לא היה בעבר בהיסטוריה, שבארץ ישראל יהיו כל כך הרבה ישיבות, יישבו וילמדו, ותפרח תורה בישראל.
אמנם, הדבר נעשה מתוך שלא לשמה, ולולא אימת השלטונות והצבא, חלק גדול מן הישיבות היו סגורות. אבל, גם במצב הנוכחי, כאשר ב”ה יושבים ולומדים, הסיבה לירידת הדור, הוא לא מפני שאין לומדים, אלא מפני שעסוקים בשיטת לימוד מעוותת, כזו, אשר כדברי הרב עובדיה יוסף פורחים באויר. מתעסקים במספר מצומצם מאוד של דפים, ולא נוהגים כפי שנהגו בעבר, כאשר למדו הרבה יותר, והוכיחו בקיאות אדירה וטובה, זו שהיתה מסייעת לעומקם של דברים בכל לימוד אחר.
שיטות הלימוד בעבר, היתה שונה מזו הנהוגה כיום. וכאן ניתן לחלוק על הרב שך ולקבוע, כי מצוות “ושננתם”, מקיימים עם הרבה בקיאות. מאחר, וזו מסייעת אחר כך להבנת התורה הרבה יותר. מן הנסיון מעידים כאלו שלמדו על פי שיטה זו, שלאחר שידעו יותר, ממילא הבינו טוב יותר, וקלטו הרבה יותר עמוק את דבריהם של גדולי ישראל. מי שמתחיל מן ההתחלה, וישר קופץ לעומק, לא יכול ומסוגל להגיע, למה שמגיע מי שבקי בש”ס בבלי וירושלמי, שולחן ערוך ועוד. זו מסייעת הרבה יותר לקיים את מצוות ה“ושננתם”.
כאן המקום להזכיר להרב שך, כי שיטת הלימוד בסורא ופומבדיתא, לא היתה השיטה הליטאית, אלא דוקא זו שנוצרה שם. הרב עובדיה יוסף ועמו רבנים ספרדים אחרים באו משם, הם ממשיכי המסורת כפי שנהגו שם, ושם למדו בדרך זו, ולא כפי שנהגו בליטא. ומה לנו יותר מן הראשונים והאחרונים, כאשר מעיינים בהם, נמצא, כי השיטה האירופאית שונה בתכלית מן השיטה שדגלו בה גדולי התורה במדינות בבל והסביבה.
הרב שך קרא לכל אחד להסתכל על עצמו ולא על אחרים. וכאן המקום לשאול את הרב שך, מדוע הוא אינו מסתכל על עצמו. הוא המשיך וטען, כי העולם נבנה מיחידים, אך שכח, כי אף יחידים הרסו עולמות שלמים. מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע כי יחידים הקימו דורות כקרח. ולכן, כאשר הרב שך מדבר אל תלמידיו בנושאים שכאלה, הרי בראש וראשונה. ישאל את עצמו, האם אין בדבריו אלו, משום חורבן הדור. הוא מרבה מחלוקת בישראל, גורם למחלוקת מיותרת, כזו שאין בה תועלת, ומרבה שנאה בישראל.
לו היתה המחלוקת, מחלוקת השיטות והגרסאות בלבד, זו היתה מקובלת. בישיבות היו עמלים במחלוקת השיטות, ועוסקים בשני מאן דאמרים. אבל, במקרה שלפנינו, הרב שך אינו מכיר כלל בהרב עובדיה יוסף כמאן דאמר, הוא עבורו מתחבר לרשעים ונמנה על הערב רב. ובכך, הוא בעצם גורם את ההיפך ממה שתפקידו כמנהיג לשאוף ולעשות.
הרב שך סיים את דבריו, ואמר כי רק לימוד התורה מבטיחה את קיומו של כלל ישראל. דברים אלו נכונים ויפים. אבל, איזה קשר יש לזה עם שיטת הלימוד הליטאית? לימוד התורה, הוא כל סוג של לימוד. כולל הלימוד הספרדי. אין מי שיכול חלילה לפסול שיטת לימוד זו או אחרת. זכותו של כל אחד להביע דעתו, כיצד מקיימים את ה“ושננתם”, אך בשום אופן אי אפשר לקבוע, כי מי שיושב ולומד בישיבה ספרדית, הוא עובר על ביטול תורה, כפי שנשמעו מדבריו של הרב שך.
על פי גישתו של הרב שך, מי שאינו לומד כפי שלומדים בישיבות הליטאיות, אינו מקיים את העמלה של תורה. על פי דברים אלו, לא קיימו רוב גדולי ישראל בדורות עברו את העמלה של תורה. זו רק נוצרה מאז קיימת השיטה הליטאית, העוסקת ברובה באחרונים ומעט בראשונים.
הרב שך טוען, כי בכל הדורות הפנו את שאלותיהם לגדולי הדור והם ניהלו את הדור. אכן אמת ויציב. אבל, איזה קשר יש לזה עם שיטת הלימוד. כל גדולי הדורות עמלו בתורה, כל אחד לפי שיטתו, כולל השיטה הספרדית או שיטות אחרות שאינן ליטאיות.
