הרב שך דיבר עם הרב פוברסקי איזה גדולה?!
כל מי שלמד עיתונות, שמע מן המרצה, שכאשר כלב נושך אדם, אין זו שווה ידיעה. אך לעומת זאת, כאשר אדם נושך כלב, זו ידיעה חשובה.
בדרך כלל, הידיעות בעיתונות נמדדות בהתאם למוזריות שבדברים. כאשר הדברים ברורים ופשוטים, אינם זווכים לידיעה. גם כאשר מדובר בדברים חיוביים, אין מתיחסים אליהם.
בשבוע שעבר התבשרו הקוראים דרך עיתוני ארץ ישראל, הדתיים והחילוניים, כי הרב שך ראש ישיבת פונוביז’ שוחח עם עמיתו לישיבה ראש הישיבה הגאון רבי דוד פוברסקי. תלמידי הישיבה אף דאגו להנציח את המעמד שנמשך חמש דקות בלבד, והעבירו את התמונות לעיתונים.
מפרסמי הדברים לא חשו בטעות שעשו, כשבדרך זו הם מודים כי בין השניים עבר חתול שחור. בעבר הלא רחוק כאשר פרסמנו שקיים עימות בין השניים, מיהרו ליטאים ממקורביו של הרב שך להכחיש זאת. עתה בדרך עקיפה, הודו בני ישיבת פונוביז’, כי אכן קיים קרע בין השניים, וכי עתה תוקן הדבר, וכי השניים משוחחים.
כאשר ראה את הידיעה קורא שלא היה לו מושג במה שאירע בישיבה זו, שאל עצמו, מה החידוש ששני ראשי ישיבות באותה ישיבה לאחר התפילה משוחחים חמש דקות. הרי הדברים פשוטים ומחוייבי המציאות. ראשי ישיבה המנהלים את אותה ישיבה, חייבים לקיים הידברות, לדון בבעיות של הישיבה, ולהגיע יחדיו למסקנות. ואם כן מה הרעש שהרב שך עמד חמש דקות ליד הרב פוברסקי לאחר התפילה ושוחח עמו?
גם צורה העברת הידיעה, כאילו אין עוד קרע בין השניים, לא היתה במקומה. הם רצו להעביר מסר שאין עוד מחלוקת בין השניים, בעוד שדוקא ידיעה כזו מוכיחה שהמחלוקת קיימת, ועוד איך שהיא קיימת.
כל ילד יודע ומכיר, כי ישיבת פונוביז’ היא ישיבה גדולה עם הרבה מאוד תלמידים. ואיש לא יקבל כי הענינים מסתדרים תוך חמש דקות, וכי בזמן מועט זה מצליחים לפתור את כל הבעיות. עדיין אין לישיבה זו רמי”ם כראוי. זה זמן רב שאי אפשר להכניס לשם אנשים חדשים בשל היריבות בין שני ראשי הישיבה הזקנים, ובודאי שבתוך חמש דקות לא הצליחו לפתור בעיה זו.
זאת ועוד, בידיעה שהעבירו נאמר כי תוכן השיחה התמקד בענין קיצור ימי חופשת הקיץ, אך לא על מה שמעיק באמת על ישיבה זו, והוא ריענון כח ההנהגה, הכנסת אנשים חדשים, שיפיחו רוח חיים בישיבה שהיא אמנם גדולה מאוד, אך קטנה באיכות. זה שנים שהיא מאבדת גובה בתוכן הלימוד. וזאת בשל העובדה ששני ראשי הישיבה הזקנים אינם יכולים להסתדר ביניהם ולהגיע לידי הסכמה והבנה, מי יהיו החדשים שיכנסו.
אך, הרב שך לא הסכים. הוא לא רצה בשום אופן שהרב פוברסקי יכניס לישיבה את בני משפחתו למרות שהם תלמידי חכמים מופלגים. לא איכפת היה להרב שך שהישיבה תיהרס, וכי לבחורים לא יהיו רמי”ם ראויים, העיקר שהרב פוברסקי לא יכניס את בני משפחתו. מחלוקת זו מתאימה בדרך כלל לעסקנים. שמענו עליה גם אצל כל מיני רבנים אחרים, אבל אין היא מתאימה למי שמתיימר להיות מנהיג ציבור.
עובדה היא שאין להכחיש אותה, כי הרב שך היה ביריבות קשה עם הרב פוברסקי. והדברים הגיעו לידי כך, שתלמידי הישיבה זרקו סטענדרעים על הרב פוברסקי. הם עשו זאת על מנת למצוא חן בעיניו של הרב שך שלא מחה על המעשה. ביזו את הרב פוברסקי בצורה קשה ביותר, ולא ראינו שהרב שך יעשה משהו לעצור בעד נגע זה.
נוצר מצב שבן קם באביו. תלמיד פוגע ברבו. חינוך זה החדיר הרב שך לישיבת פונוביז’, שהכל חייב להיעשות בכח, באלימות. הוא רצה להיות מספר אחד, להיות ראש ישיבה ללא שותפים, אבל הוא לא מצליח להיפטר מהרב פוברסקי.
אין ספק, כי לו יכל להיפטר מהרב פוברסקי, הוא היה מתפטר ממנו, למרות שמדובר באחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו, מישהו שלולא המאבק של הרב שך נגדו, הוא היה זוכה ומגיע למקום הראשון בעולם הישיבות.
הנסיון של הרב שך להפשיר את הקרח, הוא נסיון שמטרתו פוליטית. לאחרונה העבירו שוב ביקרות קשה על הרב שך שהוא מגביר את המחלוקת בישיבה. כזכור, הרב פורבסקי לא הגיע כמה שבועות לישיבה בשל היריבות עם הרב שך. ואת זה רוצה עתה הרב שך לתקן.
מי שזוכר עדיין, לפני כמה שנים סגרו את ישיבת פונוביז, בשמחת תורה. לא איפשרו שם לערוך הקפות, בגלל החשש לשפיכות דמים, בין חסידיו של הרב שך לחסידיו של הרב פוברסקי. מנהלי הישיבה חששו מפרעות, ולכן העדיפו למנוע את הדבר בצורה שכזו.
בדרך כלל, כאשר מתפלגים, קיימת מתיחות בין הצדדים, אבל לאחר שהפילוג הפך לעובדה משלימים עם המציאות, וכאילו קיימות שני חצרות. בעוד שבישיבות המריבה היא כמעט לעד.
הנסיון לטשטש את המציאות בדורנו זה לא מצליחה. למעשה כבר למדנו כי סדנא דארעא חד הוא, וכי מה שקורא בקצה אחר של העולם יודעים גם בקצה השני. אבל ההבדל מן העבר הוא, שעד אשר ידעו לקח הרבה זמן. כיום הטכנולוגיה התפתחה, וניתן לשבת במרחק של אלפי מיילים ולחזות בו זמנית בנעשה בכל פינה העולם.
אם היה מי שחשב, כי ניתן יהיה להסתיר ולטייח את העובדה כי הרב שך רב עם הרב פוברסקי, וכי היחסים ביניהם היה בבחינה זועה, טעה. עובדה היא, שעתה הם בעצמם הודו על ידי פרסום הידיעה, לפיו הרב שך דיבר ביום שני בשבוע שעבר עם הרב פוברסקי.
ומה היה לפני אותו יום שני? האם גם זה הוא דיבר עמו? בודאי שלא. כי לו היה מדבר עמו גם בעבר, לא היה הדבר שווה ידיעה. אם הבינו כי יש מקום לפרסם ידיעה כזו, פירושו של דבר כי הם מודים שמשהו לא היה כשורה, וכי עתה יתוקן הדבר.
לכאורה, בעיה זו היא פנימית של ישיבת פונוביז’, פרט להורים ותלמידי ישיבה זו, אין זה מענינו של אף אחד לעסוק בכך. אבל אין זה כך. מה שקורה שם מוכיח על דברים אחרים. על התנהגותו של הרב שך עם ציבור אחר, וזו מלמדת ומחייבת אותנו חשבון נפש ארוך.
אין זה סוד, כי היהדות החרדית מפולגת. אחת ההאשמות שליטאי בני ברק זורקים על החסידים, כאילו הם לא הסכימו להנהגה קולקטיווית, אלא רצו שלטון בלעדי. דבר שהוא שקר מוחלט. הציבור החסידי דגל בשלטונה של מועצת גדולי התורה, ובהתאם להכרעות שולחן זה כך יתנהלו הדברים, מבלי שצד זה או אחר יראה עצמו שולט. אבל הרב שך לא הסכים. הוא רצה שלטון בלעדי. הוא רצה שההחלטות יתקבלו כפי שהוא ממליץ, למרות שרוב החברים סבורים אחרת.
מי שזוכר עדיין, המאבק במועצת גדולי התורה היה על שני דברים. על הרוטציה ועל היחודיים. האדמו”ר מגור המליץ כי מי שכיהן שתי קנדציות לא יכהן קדנציה שלישית בכנסת. ההצעה הועלתה בישיבת מועצת גדולי התורה פעמיים. ובשני הפעמים היה רוב להצעה שהתקבלה כמקובל. אבל הרב שך שהיה מחוייב לנציגו שלמה לורנץ שרצה להמשיך בכנסת, רצה שכל המועצה תתקפל בגלל האינטרס של שלמה לורנץ. וכאשר זו לא התקבלה, הוא כעס ועזב את המועצה.
באותן הימים היתה המחלוקת מסביב לתקציבים היחודיים. האדמו”ר מגור הציע שכל התקציב היחודי יכניסו לקופה אחת, ותתחלק על פי קריטריון שווה בשווה לכל המוסדות. אך לורנץ לא הסכים, הוא רצה נתח גדול יותר, והרב שך ששימש נציגו במועצה זו עמד על כך שהענינים יתנהלו כפי שהם מתנהלים, וכי לא יקימו קופה כללית לכל המוסדות. רוב גדולי התורה היו בדעה כי האדמו”ר מגור צודק, והרב שך זעם.
הרב שך לא היה מוכן להיות שווה בין שווים. הוא רצה להיות עליון, מי שקובע עבור כל המועצה. הוא רצה שיקימו מעין מוסד עליון מעל מועצת גדולי התורה שלה יהיה הסמכות לבטל החלטות, או לעקוף אותן, ולכך לא הסכימו.
מה שקורה עתה בישיבת פונוביז’ היא ההוכחה הגדולה והניצחת, כי הבעיה עם הרב שך, הוא השלטון היחיד. הוא לא יכול לשלוט יחד עם אחרים. הוא לא יכול לשבת עם נוספים. הוא יעשה זאת רק כאשר הוא יכול לעקוף אותם.
מה שאירע לאחרונה בישיבת מועצת גדולי התורה הליטאית מוכיח שוב עד כמה נכונים הדברים. כולם היו בדעה ללכת לקואליציה עם המערך. הרב שך רצה אחרת, הוא עקף את כולם שנאלצו לבלום את פיהם למרות שלא הסכימו לדבריו, וכך הוא יכול להמשיך ולשבת בראשות מועצה שהוא יכול לבטל את החלטותיה.
פונוביז’ היתה מתנהלת אחרת לו היה שליט יחיד. ישנם הטוענים שגם אז לא היה טוב. עתה הוא רב עם הרב פוברסקי ואינו יכול להסתכסך עם ההנהלה. לו היה יחיד, הוא היה רב עם הרב כהנמן וממרר לו את החיים.
עובדה היא, הרב שך היה בעל מחלוקת ונשאר כזה. מה שקורה ביהדות החרדית היא תוצאה של רדיפה אישית אחר כבוד. עצם העובדה שאת דרשותיו הוא מתחיל במילים כי אינו מחפש כבוד, זוהי ההוכחה כי הוא מחפש כבוד. כי לולא היתה סיבה לחשוב כך, מדוע עליו להצטדק.
הציבור החרדי כיום שבור ורצוץ אך ורק בשל שנאתו העזה לזרמים גדולים מן הציבור החרדי. שנאתו את החסידים, היא כשנאת הערבים את היהודים. הבעיה שלנו היתה בכל השנים שהתעלמנו מן המציאות. ראינו את הסימפטום אך לא עסקנו בנושאים האלה. חשבנו אולי זה יעזור, אולי לא תהיה לכך השפעה. אך הנה, ההשפעה היתה ועוד איך. היום הכל הרוס. הציבור מפוצל אך ורק בגלל שגעון הגדלות שלו.
כל מי שלמד עיתונות, שמע מן המרצה, שכאשר כלב נושך אדם, אין זו שווה ידיעה. אך לעומת זאת, כאשר אדם נושך כלב, זו ידיעה חשובה.
בדרך כלל, הידיעות בעיתונות נמדדות בהתאם למוזריות שבדברים. כאשר הדברים ברורים ופשוטים, אינם זווכים לידיעה. גם כאשר מדובר בדברים חיוביים, אין מתיחסים אליהם.
בשבוע שעבר התבשרו הקוראים דרך עיתוני ארץ ישראל, הדתיים והחילוניים, כי הרב שך ראש ישיבת פונוביז’ שוחח עם עמיתו לישיבה ראש הישיבה הגאון רבי דוד פוברסקי. תלמידי הישיבה אף דאגו להנציח את המעמד שנמשך חמש דקות בלבד, והעבירו את התמונות לעיתונים.
מפרסמי הדברים לא חשו בטעות שעשו, כשבדרך זו הם מודים כי בין השניים עבר חתול שחור. בעבר הלא רחוק כאשר פרסמנו שקיים עימות בין השניים, מיהרו ליטאים ממקורביו של הרב שך להכחיש זאת. עתה בדרך עקיפה, הודו בני ישיבת פונוביז’, כי אכן קיים קרע בין השניים, וכי עתה תוקן הדבר, וכי השניים משוחחים.
כאשר ראה את הידיעה קורא שלא היה לו מושג במה שאירע בישיבה זו, שאל עצמו, מה החידוש ששני ראשי ישיבות באותה ישיבה לאחר התפילה משוחחים חמש דקות. הרי הדברים פשוטים ומחוייבי המציאות. ראשי ישיבה המנהלים את אותה ישיבה, חייבים לקיים הידברות, לדון בבעיות של הישיבה, ולהגיע יחדיו למסקנות. ואם כן מה הרעש שהרב שך עמד חמש דקות ליד הרב פוברסקי לאחר התפילה ושוחח עמו?
גם צורה העברת הידיעה, כאילו אין עוד קרע בין השניים, לא היתה במקומה. הם רצו להעביר מסר שאין עוד מחלוקת בין השניים, בעוד שדוקא ידיעה כזו מוכיחה שהמחלוקת קיימת, ועוד איך שהיא קיימת.
כל ילד יודע ומכיר, כי ישיבת פונוביז’ היא ישיבה גדולה עם הרבה מאוד תלמידים. ואיש לא יקבל כי הענינים מסתדרים תוך חמש דקות, וכי בזמן מועט זה מצליחים לפתור את כל הבעיות. עדיין אין לישיבה זו רמי”ם כראוי. זה זמן רב שאי אפשר להכניס לשם אנשים חדשים בשל היריבות בין שני ראשי הישיבה הזקנים, ובודאי שבתוך חמש דקות לא הצליחו לפתור בעיה זו.
זאת ועוד, בידיעה שהעבירו נאמר כי תוכן השיחה התמקד בענין קיצור ימי חופשת הקיץ, אך לא על מה שמעיק באמת על ישיבה זו, והוא ריענון כח ההנהגה, הכנסת אנשים חדשים, שיפיחו רוח חיים בישיבה שהיא אמנם גדולה מאוד, אך קטנה באיכות. זה שנים שהיא מאבדת גובה בתוכן הלימוד. וזאת בשל העובדה ששני ראשי הישיבה הזקנים אינם יכולים להסתדר ביניהם ולהגיע לידי הסכמה והבנה, מי יהיו החדשים שיכנסו.
* * *
האמת היא, שבין השניים לא שררה מעולם ידידות. הרב שך שהיה אחד מתוך שלשה, רצה לשלוט בישיבה. הרב פוברסקי הגיע לפניו לישיבה, ומעולם לא דחף את עצמו יתר על המידה. ההיפך, הוא הבין כי השלשה צריכים לעבוד יחדיו. במיוחד לאחר פטירתו של הגר”ש רוזובסקי, היו השניים חייבים לקבל החלטות, ולכן רצה שהם יהיו שוים בין שוים. אך, הרב שך לא הסכים. הוא לא רצה בשום אופן שהרב פוברסקי יכניס לישיבה את בני משפחתו למרות שהם תלמידי חכמים מופלגים. לא איכפת היה להרב שך שהישיבה תיהרס, וכי לבחורים לא יהיו רמי”ם ראויים, העיקר שהרב פוברסקי לא יכניס את בני משפחתו. מחלוקת זו מתאימה בדרך כלל לעסקנים. שמענו עליה גם אצל כל מיני רבנים אחרים, אבל אין היא מתאימה למי שמתיימר להיות מנהיג ציבור.
עובדה היא שאין להכחיש אותה, כי הרב שך היה ביריבות קשה עם הרב פוברסקי. והדברים הגיעו לידי כך, שתלמידי הישיבה זרקו סטענדרעים על הרב פוברסקי. הם עשו זאת על מנת למצוא חן בעיניו של הרב שך שלא מחה על המעשה. ביזו את הרב פוברסקי בצורה קשה ביותר, ולא ראינו שהרב שך יעשה משהו לעצור בעד נגע זה.
נוצר מצב שבן קם באביו. תלמיד פוגע ברבו. חינוך זה החדיר הרב שך לישיבת פונוביז’, שהכל חייב להיעשות בכח, באלימות. הוא רצה להיות מספר אחד, להיות ראש ישיבה ללא שותפים, אבל הוא לא מצליח להיפטר מהרב פוברסקי.
אין ספק, כי לו יכל להיפטר מהרב פוברסקי, הוא היה מתפטר ממנו, למרות שמדובר באחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו, מישהו שלולא המאבק של הרב שך נגדו, הוא היה זוכה ומגיע למקום הראשון בעולם הישיבות.
הנסיון של הרב שך להפשיר את הקרח, הוא נסיון שמטרתו פוליטית. לאחרונה העבירו שוב ביקרות קשה על הרב שך שהוא מגביר את המחלוקת בישיבה. כזכור, הרב פורבסקי לא הגיע כמה שבועות לישיבה בשל היריבות עם הרב שך. ואת זה רוצה עתה הרב שך לתקן.
מי שזוכר עדיין, לפני כמה שנים סגרו את ישיבת פונוביז, בשמחת תורה. לא איפשרו שם לערוך הקפות, בגלל החשש לשפיכות דמים, בין חסידיו של הרב שך לחסידיו של הרב פוברסקי. מנהלי הישיבה חששו מפרעות, ולכן העדיפו למנוע את הדבר בצורה שכזו.
* * *
אחת העלילות על החסידים היה, כי בתוך החצרות קיימת מחלוקת. האחים רבים אלו עם אלו, ובכל פעם לאחר פטירתו של אדמו”ר נוצר קרע בין קבוצות. יש הרבה אמת בטענה, שהיא כלשעצמה חמורה ועד כה לא נמצא לה פתרון של ממש, אך אין זה פותר במהומה את הנעשה בישיבות עצמן. גם שם קורה אותו הדבר, ומי שבקי במה שקרה בשנים אחרות, ועליהן מה שקורה בישיבת פונוביז’ עצמה, יודע כי המחלוקת שם הרבה יותר קשה. בדרך כלל, כאשר מתפלגים, קיימת מתיחות בין הצדדים, אבל לאחר שהפילוג הפך לעובדה משלימים עם המציאות, וכאילו קיימות שני חצרות. בעוד שבישיבות המריבה היא כמעט לעד.
הנסיון לטשטש את המציאות בדורנו זה לא מצליחה. למעשה כבר למדנו כי סדנא דארעא חד הוא, וכי מה שקורא בקצה אחר של העולם יודעים גם בקצה השני. אבל ההבדל מן העבר הוא, שעד אשר ידעו לקח הרבה זמן. כיום הטכנולוגיה התפתחה, וניתן לשבת במרחק של אלפי מיילים ולחזות בו זמנית בנעשה בכל פינה העולם.
אם היה מי שחשב, כי ניתן יהיה להסתיר ולטייח את העובדה כי הרב שך רב עם הרב פוברסקי, וכי היחסים ביניהם היה בבחינה זועה, טעה. עובדה היא, שעתה הם בעצמם הודו על ידי פרסום הידיעה, לפיו הרב שך דיבר ביום שני בשבוע שעבר עם הרב פוברסקי.
ומה היה לפני אותו יום שני? האם גם זה הוא דיבר עמו? בודאי שלא. כי לו היה מדבר עמו גם בעבר, לא היה הדבר שווה ידיעה. אם הבינו כי יש מקום לפרסם ידיעה כזו, פירושו של דבר כי הם מודים שמשהו לא היה כשורה, וכי עתה יתוקן הדבר.
* * *
השאלה הבסיסית היא, האם ימשיך הרב שך לדבר עם הרב פוברסקי, והעיקר, האם יסכים עתה למינויים שהרב פוברסקי מציע. האם יסכים שחתנו יהיה ר”מ בישיבה, והאם ימשיך להתנגד לכל הסכם עם הרב פוברסקי כפי שעשה קודם לכן. לכאורה, בעיה זו היא פנימית של ישיבת פונוביז’, פרט להורים ותלמידי ישיבה זו, אין זה מענינו של אף אחד לעסוק בכך. אבל אין זה כך. מה שקורה שם מוכיח על דברים אחרים. על התנהגותו של הרב שך עם ציבור אחר, וזו מלמדת ומחייבת אותנו חשבון נפש ארוך.
אין זה סוד, כי היהדות החרדית מפולגת. אחת ההאשמות שליטאי בני ברק זורקים על החסידים, כאילו הם לא הסכימו להנהגה קולקטיווית, אלא רצו שלטון בלעדי. דבר שהוא שקר מוחלט. הציבור החסידי דגל בשלטונה של מועצת גדולי התורה, ובהתאם להכרעות שולחן זה כך יתנהלו הדברים, מבלי שצד זה או אחר יראה עצמו שולט. אבל הרב שך לא הסכים. הוא רצה שלטון בלעדי. הוא רצה שההחלטות יתקבלו כפי שהוא ממליץ, למרות שרוב החברים סבורים אחרת.
מי שזוכר עדיין, המאבק במועצת גדולי התורה היה על שני דברים. על הרוטציה ועל היחודיים. האדמו”ר מגור המליץ כי מי שכיהן שתי קנדציות לא יכהן קדנציה שלישית בכנסת. ההצעה הועלתה בישיבת מועצת גדולי התורה פעמיים. ובשני הפעמים היה רוב להצעה שהתקבלה כמקובל. אבל הרב שך שהיה מחוייב לנציגו שלמה לורנץ שרצה להמשיך בכנסת, רצה שכל המועצה תתקפל בגלל האינטרס של שלמה לורנץ. וכאשר זו לא התקבלה, הוא כעס ועזב את המועצה.
באותן הימים היתה המחלוקת מסביב לתקציבים היחודיים. האדמו”ר מגור הציע שכל התקציב היחודי יכניסו לקופה אחת, ותתחלק על פי קריטריון שווה בשווה לכל המוסדות. אך לורנץ לא הסכים, הוא רצה נתח גדול יותר, והרב שך ששימש נציגו במועצה זו עמד על כך שהענינים יתנהלו כפי שהם מתנהלים, וכי לא יקימו קופה כללית לכל המוסדות. רוב גדולי התורה היו בדעה כי האדמו”ר מגור צודק, והרב שך זעם.
הרב שך לא היה מוכן להיות שווה בין שווים. הוא רצה להיות עליון, מי שקובע עבור כל המועצה. הוא רצה שיקימו מעין מוסד עליון מעל מועצת גדולי התורה שלה יהיה הסמכות לבטל החלטות, או לעקוף אותן, ולכך לא הסכימו.
מה שקורה עתה בישיבת פונוביז’ היא ההוכחה הגדולה והניצחת, כי הבעיה עם הרב שך, הוא השלטון היחיד. הוא לא יכול לשלוט יחד עם אחרים. הוא לא יכול לשבת עם נוספים. הוא יעשה זאת רק כאשר הוא יכול לעקוף אותם.
מה שאירע לאחרונה בישיבת מועצת גדולי התורה הליטאית מוכיח שוב עד כמה נכונים הדברים. כולם היו בדעה ללכת לקואליציה עם המערך. הרב שך רצה אחרת, הוא עקף את כולם שנאלצו לבלום את פיהם למרות שלא הסכימו לדבריו, וכך הוא יכול להמשיך ולשבת בראשות מועצה שהוא יכול לבטל את החלטותיה.
פונוביז’ היתה מתנהלת אחרת לו היה שליט יחיד. ישנם הטוענים שגם אז לא היה טוב. עתה הוא רב עם הרב פוברסקי ואינו יכול להסתכסך עם ההנהלה. לו היה יחיד, הוא היה רב עם הרב כהנמן וממרר לו את החיים.
עובדה היא, הרב שך היה בעל מחלוקת ונשאר כזה. מה שקורה ביהדות החרדית היא תוצאה של רדיפה אישית אחר כבוד. עצם העובדה שאת דרשותיו הוא מתחיל במילים כי אינו מחפש כבוד, זוהי ההוכחה כי הוא מחפש כבוד. כי לולא היתה סיבה לחשוב כך, מדוע עליו להצטדק.
הציבור החרדי כיום שבור ורצוץ אך ורק בשל שנאתו העזה לזרמים גדולים מן הציבור החרדי. שנאתו את החסידים, היא כשנאת הערבים את היהודים. הבעיה שלנו היתה בכל השנים שהתעלמנו מן המציאות. ראינו את הסימפטום אך לא עסקנו בנושאים האלה. חשבנו אולי זה יעזור, אולי לא תהיה לכך השפעה. אך הנה, ההשפעה היתה ועוד איך. היום הכל הרוס. הציבור מפוצל אך ורק בגלל שגעון הגדלות שלו.
