הרב שך הוא זה שיצר את ה“צווי דינים” שהתיר לש”ס את ההשתתפות בממשלה בניגוד לדעת רוב גדולי ישראל, והוא האחרון שיכול עתה לבא בטענות להרב עובדיה יוסף
סוף סוף יצא המרצע מן השק, ומה שלא ברור היה עוד לפני שבע וחצי שנים, איך משתדך אותו האיש מבני ברק עם הרב עובדיה יוסף, ברור עתה. הכוונה היתה פוליטית בעיקרה, וכלל לא אידיאולוגית. ועובדה היא, שהמרחק בין הרב שך להרב עובדיה יוסף, היה והינו כמרחק מזרח ממערב.
אך השאלה היא, מי רחוק יותר ממי ולאיזה כיוון. לכאורה, יהיו אשר יטענו כי הרב עובדיה יוסף הוא זה שהלך לכיוון השמאל, וכי הוא זה שחורג מן המותר. ואילו הרב שך, הינו קנאי, המחמיר ומקפיד, כזה שאינו רוצה “חלילה” כי יעשו את מה שאסור. לכן, כאשר נתבונן במציאות, של שבע וחצי השנים האחרונות, כולל ימים אלה, נגיע למסקנה הפוכה בתכלית. הרב עובדיה יוסף, הוא זה ההולך בדרך שלו, הוא זה שלא פרש ממנה. ואילו הרב שך, הוא זה הרוקד מחתונה לחתונה. וכאשר השתלם לו פוליטית, הוא התיר את האסור, וכאשר התנאים הפוליטיים השתנו, השתנו יחד עימם גם ההיתרים והאיסורים.
רבים תמהים ומתקשים להבין, איך זה שהרב עובדיה יוסף החליט להרים את נס המרד בהרב שך. כאן לא מדובר בענין שהוא רק פוליטי, ובקבוצה קטנה של רבנים. הפעם התייצבו כל הרבנים האשכנזים מצד אחד, והכוונה היא לכל רבני הליטאים, ורבני החסידים, אשר גילו דעתם הברורה, כי כל עוד שולמית אלוני בממשלה, הדבר אסור בתכלית. ובכל זאת, הוא החליט לעשות אחרת.
אך, מי שיתבונן לרגע בתוכנם של דברים, ובגישה הסותרת של הספרדים והאשכנזים לענין, כלל לא יתמה, ואף יאמר, כי הרב עובדיה יוסף צודק במאת האחוזים, וכפי שלימדו אותו כך הוא עושה. ואת ההיתר לדברים, הוא קיבל מהרב שך בכבודו ובעצמו, ולא מאף אחד אחר.
אין זה סוד, כי היהדות החרדית התנגדה תמיד לישיבה בממשלה. אפילו בקואליציה לא התירו, ובמשך שנים רבות ישבו באופוזיציה. בשנות תשל”ז, כאשר מנחם בגין רצה להבטיח שינויים ותיקונים של דברים רבים, התירו גדולי ישראל מכל החוגים, את ההצטרפות לקואליציה, אך בשום אופן לא לממשלה. הרבנים הסבירו, כי השתתפת בקואליציה, אינה מקנה עדיין תפקידים בממשלה, וממילא כאשר מקבלים תפקידים בכנסת, אין זו נשיאה באחריות. הכנסת אינו מוסד ביצועי, ולכן אין בכך איסור. לעומת זאת, הישיבה בממשלה, הממונה על הביצוע, זו הנושאית באחריות למעשיה ומחדליה, ולכן אסור בתכלית להשתתף בממשלה.
וכך, במשך עשר שנים לפחות, ישבו בקואליציה, כאשר נוטלים תפקידים בכנסת בלבד, ובשום פנים ואופן ולא בממשלה. לא היה אפילו מי שהעלה על הדעת, לשאת בתפקידי סגני שרים, כי אף זו נראית היתה בעיניהם של רבים מגדולי ישראל, כי הענין קרוב מדי לממשלה, וכי יש כאן אחריות עקיפה, ובשום אופן לא התירו אותה.
כך התנהלו פני הדברים, עד אשר הוקמה ש”ס. זו, יצרה לעצמה תדמית של מפלגה חרדית, ולכן לכאורה צריכה היתה לנהוג כפי שהחרדים נוהגים, וכלל לא להשתתף בממשלה. אבל, הדברים לא היו פשוטים כלל, מאחר ומפלגה זו ללא הממשלה, היתה מתפוררת מיד, ובודאי שלא מפיקה את התועלת שהיא ביקשה להפיק במציאות הקיום שלה.
ולכן, הרב עובדיה יוסף, שהיה מנהיגה הרוחני של ש”ס, בא לביתו של הרב שך להיוועץ עמו, הוא בא לשמוע מה דעתו בענין, וכיצד נכנסים לממשלה.
הרב שך הבין, כי התועלת שתפיק ש”ס תהיה רק אם זו תחדור לממשלה, ותתפוס תיק ממשלתי, ולכן ישב הרב שך, ועשה “צוויי דינים” (שני דינים). הוא קבע, שקיים דין אחד לאשכנזים, ודין אחד לספרדים. ובעוד שלאשכנזים ההשתתפות בממשלה היא אסורה בתכלית האיסור, ואסור לאף אחד כלל להעלות במחשבה דבר שכזה, הרי לספרדים דין אחר לגמרי, והתיר להם להצטרף לממשלה, לשאת בתפקידים, ובאחריות למעשיה ומחדליה של הממשלה, למרות שברור וידוע היה להרב שך, כי ממשלה זו אחראית לחילולי שבת נוראים, ולמעשים אחרים, אשר אסורים בתכלית, ואשר בגינם, אין יכולה אגודת ישראל להצטרף לקואליציה.
כאן, למד הרב עובדיה יוסף את השיטה האשכנזית, זו שלא היה רגיל אליה. מי שמכיר את הרב עובדיה יוסף, יודע שהוא איש ההלכה, והדברים אצלו בדרך כלל יבשים. בכל נושא וענין ששואלים אותו, הוא ישיב במותר או אסור. גישה כזו של “צוויי דינים”, זו המצאה אשכנזית ליטאית, שעל ה“גברא והחפצא”, המציאו גם כי ב“גברא” לחוד וב“חפצא” לחוד ניתן לעשות “צוויי דינים”, ומצאו דרך כיצד לחמוק ממצבים שברור כי מדובר באיסורים נוראים. בהסבר זה של “צוויי דינים”, הכל מסתדר.
וכך, פתח למעשה הרב שך לספרדים את הפתח להשתתפות בממשלה, וקבע, כי איסור של גדולי התורה האשכנזים, אינו תקף כאשר עוסקים בספרדים, למרות שמדובר באותה ממשלה ובאותן מחדלים. שם, מה שחשוב ונחוץ, זו התועלת המפלגתית. ולמען מטרה זו, מותר להשתתף בממשלה, למרות שזו אחראית לאיסורים נוראים וחמורים.
עתה, כאשר הרב שך יצר מהומה גדולה, אף פרסם איסור חמור בענין ההשתתפות בממשלה, כשלצידו מתווספים גם כן הרבנים אויערבך ואלישיב, היה להרב עובדיה יוסף הסבר מצויין. הוא קבע “צוויי דינים”, האחד לאשכנזים, שהאיסור של הרב שך תקף, ולכן אסור ל“יהדות התורה” להצטרף ללממשלה, ואילו דין שני לש”ס, שעליה לא חלים האיסורים הללו, וכי מה שחייב להנחות אותם זו התועלת המפלגתית, וכאשר ההשתתפות בקואליציה ובבמשלה משרת את האניטרס הזה, הרי הרב שך, הוא זה שקבע קביעה זו, והיא לכאורה מחוייבת המציאות.
לכן, זעמם של הבני ברקים נגד הרב עובדיה יוסף, הוא זעם מיותר ולא צודק. הרב עובדיה יוסף הוכיח הפעם, כי הוא זה הלומד פסקים ודינים לעומקם, ומקיים את פסק דינו של הרב שך, ולא בעלי ה“השקפה”, שאצלהם הדין וההלכה משתנים בהתאם ל“דעת תורה”, שפירושה סילוף ושקר. היום אומרים כך, ומחר אחרת. כאשר משתלם פוליטית ל“השקפיסטים” לשבת בממשלה, זו מותרת, ומוצאים לה את כל ההסברים הדרושים, וכאשר המציאות הפוליטית שונה, והם מעדיפים כי ש”ס תשב באופוזיציה, אזי הכל משתנה, למרות שבעצם אין כל הבדל בין אז להיום.
ובואו ניגש למציאות הדברים, וראו עד להיכן הגיעה קהות החושים, שאין מבחינים עוד בין אור לחושך. המציאות במינויה של שולמית אלוני כשרת החינוך, היא אמנם לא טובה, אך, האם יצחק נבון במשרד החינוך היה יותר טוב?
אין הבדל בין חילוני זה או אחר. ההיפך, מבחינה מסויימת עדיף שתשובץ שם שולמית אלוני, מאחר וזו יוצרת את המחיצה. המציאות הזו משכנעת את ראש הממשלה, כי עליו להפריד בין החרדים לבינה, ומעשיה ודבריה נבחנים בקפדנות ובחשדנות. לעומת זאת, כאשר יש לנו עסק עם שר החינוך שהוא חילוני, אך אינו בעל תדמית שכזו, הסכנה היא גדולה פי כמה.
ונמחיש את הדברים במציאות הנוכחית. המועמד האחר לתפקיד, היה – ואולי עוד יהיה – רפאל איתן, שהוא אנטי חרדי לא פחות משולמית אלוני. ופרט לנושא ששמו שלימות הארץ שכאן יש לו ענין, כאיש צבא, וכלוחם על השטחים שישארו בידי ישראל, בכל יתר הנושאים הוא פוקר עול, וגרוע משולמית אלוני.
ובכל זאת, לא היינו שומעים כי תיווצר בעיה. עם מציאות זו היו משלימים. בל נשכח, כי אחת ההצעות שהציעו עתה ליצחק רבין, הוא סבב-שרים, ששולמית אלוני תעבור למשרד הפנים, אריה דרעי למשרד השיכון, ורפאל איתן למשרד החינוך. זו היתה מרחיבה את הקואליציה, ומבטיחה את החרדים בפנים.
אך, זו עדיין לא פותרת לנו את העניין עצמו. האם מינויו של חילוני מן הסוג הזה היה טוב יותר? התשובה לכך היא, לא ולא, אין הבדל ביניהם.
וכאן בעצם ההבדל בין הרב עובדיה יוסף להרב שך. הרב יוסף מסתכל על הדברים נכונה. וקובע כי ממה נפשך, אם זו אסורה, היא היתה אסורה גם בזמנו של יצחק נבון, ולא שמענו את הרב שך תובע כי יפרשו מן הקואליציה. ההיפך, בזמן אשר מינו את יצחק נבון לתפקיד שר החינוך, היה זה הרב שך שהתיר לש”ס את ההצטרפות למשלה, ואילו לחרדים האשכנזים התיר רק את הקואליציה.
מה שהשתנה הפעם, הם יחסי הכוחות. בעוד שבעבר היה להרב שך כח פוליטי חזק יותר, עתה הוא נותר ללא נציגות, והבודד שנכנס אחרון ברשימת “יהדות התורה” אינו כזה שעמו הוא יצליח לחולל מהפכות ומהומות.
הרב שך זקוק עתה לש”ס שתפרוש מן הקואליציה, בכדי שיפתור עם כך בעיות משלו, ומה שיקרה, יהיה זה הוא שירוויח. כי ממה נפשך, לא יפרשו, הרי מוניע שפירא ור’ מנחם פרוש ישארו בחוץ, וזה לכשעצמו כבר הישג גדול בשביל הרב שך. ואילו אם ש”ס בסופו של דבר תפרוש, הרי יבטיח לעצמו תפקידים חזקים יותר בקואליציה, כי זו תזדקק לו, ויצחק רבין ייאלץ לוותר לו בתחומים מסויימים.
גישתם של הבני ברקים הרודפים עתה את הרב יוסף ואנשיו, היא מעוותת ואינה צודקת. הרב יוסף עושה את מה שחינכו אותו לעשות. הוא למד את פירושם של הדברים, והוא מקיים אותם הלכה למעשה.
הענין הוא, שהרב עובדיה יוסף לא קלט מסר אחר בדבריו של הרב שך, כי מה שהוא קובע, אינם הלכה למעשה, אלא כאלו אשר משתנים בהתאם לצרכים הפוליטיים. הרב יוסף לא למד מה זה “דעת תורה” שנוצרה כדי לעקוף את ההלכה, ובכדי שיוכלו דרכה לשנות דברים, כאשר אלו עומדות בניגוד לרצונותיהם הפוליטיים.
המאבק בהרב עובדיה יוסף ואנשיו עומדים בסתירה מוחלטת למה שקלטו. בעבר, לא עסקו עימם בענינים שבאידיאולוגיה. ש”ס מעולם לא חרתה על דיגלה מאבק במחללי השבת. ש”ס מן הרגע הראשון קבעה ואמרה, כי מה שחשוב לה אלו עמדות חזקות בקואליציה, וזה בעצם מה שבקשו מן הרגע הראשון שפתחו במו”מ קואליציוני.
הרב שך בעבר טיפח גישה זו ואף עודד אותה. גם במפלגתו בעבר הלא רחוק תבעו רק תקציבים ועמדות במשרדי הממשלה, זה מה שהיה חשוב להם, ומדוע מה שהיה טוב בשביל המפלגה הליטאית וראשיה, שיהיה עכשיו לא טוב ואסור למפלגה הספרדית.
הרב שך, הוא זה שבישל דייסה זו. הוא זה שחינך לכך, ואלו הם הפירות שבהם השקיע את כוחו בשבע וחצי השנים האחרונות. טענות, עליו להפנות לעצמו בלבד.
סוף סוף יצא המרצע מן השק, ומה שלא ברור היה עוד לפני שבע וחצי שנים, איך משתדך אותו האיש מבני ברק עם הרב עובדיה יוסף, ברור עתה. הכוונה היתה פוליטית בעיקרה, וכלל לא אידיאולוגית. ועובדה היא, שהמרחק בין הרב שך להרב עובדיה יוסף, היה והינו כמרחק מזרח ממערב.
אך השאלה היא, מי רחוק יותר ממי ולאיזה כיוון. לכאורה, יהיו אשר יטענו כי הרב עובדיה יוסף הוא זה שהלך לכיוון השמאל, וכי הוא זה שחורג מן המותר. ואילו הרב שך, הינו קנאי, המחמיר ומקפיד, כזה שאינו רוצה “חלילה” כי יעשו את מה שאסור. לכן, כאשר נתבונן במציאות, של שבע וחצי השנים האחרונות, כולל ימים אלה, נגיע למסקנה הפוכה בתכלית. הרב עובדיה יוסף, הוא זה ההולך בדרך שלו, הוא זה שלא פרש ממנה. ואילו הרב שך, הוא זה הרוקד מחתונה לחתונה. וכאשר השתלם לו פוליטית, הוא התיר את האסור, וכאשר התנאים הפוליטיים השתנו, השתנו יחד עימם גם ההיתרים והאיסורים.
רבים תמהים ומתקשים להבין, איך זה שהרב עובדיה יוסף החליט להרים את נס המרד בהרב שך. כאן לא מדובר בענין שהוא רק פוליטי, ובקבוצה קטנה של רבנים. הפעם התייצבו כל הרבנים האשכנזים מצד אחד, והכוונה היא לכל רבני הליטאים, ורבני החסידים, אשר גילו דעתם הברורה, כי כל עוד שולמית אלוני בממשלה, הדבר אסור בתכלית. ובכל זאת, הוא החליט לעשות אחרת.
אך, מי שיתבונן לרגע בתוכנם של דברים, ובגישה הסותרת של הספרדים והאשכנזים לענין, כלל לא יתמה, ואף יאמר, כי הרב עובדיה יוסף צודק במאת האחוזים, וכפי שלימדו אותו כך הוא עושה. ואת ההיתר לדברים, הוא קיבל מהרב שך בכבודו ובעצמו, ולא מאף אחד אחר.
אין זה סוד, כי היהדות החרדית התנגדה תמיד לישיבה בממשלה. אפילו בקואליציה לא התירו, ובמשך שנים רבות ישבו באופוזיציה. בשנות תשל”ז, כאשר מנחם בגין רצה להבטיח שינויים ותיקונים של דברים רבים, התירו גדולי ישראל מכל החוגים, את ההצטרפות לקואליציה, אך בשום אופן לא לממשלה. הרבנים הסבירו, כי השתתפת בקואליציה, אינה מקנה עדיין תפקידים בממשלה, וממילא כאשר מקבלים תפקידים בכנסת, אין זו נשיאה באחריות. הכנסת אינו מוסד ביצועי, ולכן אין בכך איסור. לעומת זאת, הישיבה בממשלה, הממונה על הביצוע, זו הנושאית באחריות למעשיה ומחדליה, ולכן אסור בתכלית להשתתף בממשלה.
וכך, במשך עשר שנים לפחות, ישבו בקואליציה, כאשר נוטלים תפקידים בכנסת בלבד, ובשום פנים ואופן ולא בממשלה. לא היה אפילו מי שהעלה על הדעת, לשאת בתפקידי סגני שרים, כי אף זו נראית היתה בעיניהם של רבים מגדולי ישראל, כי הענין קרוב מדי לממשלה, וכי יש כאן אחריות עקיפה, ובשום אופן לא התירו אותה.
כך התנהלו פני הדברים, עד אשר הוקמה ש”ס. זו, יצרה לעצמה תדמית של מפלגה חרדית, ולכן לכאורה צריכה היתה לנהוג כפי שהחרדים נוהגים, וכלל לא להשתתף בממשלה. אבל, הדברים לא היו פשוטים כלל, מאחר ומפלגה זו ללא הממשלה, היתה מתפוררת מיד, ובודאי שלא מפיקה את התועלת שהיא ביקשה להפיק במציאות הקיום שלה.
ולכן, הרב עובדיה יוסף, שהיה מנהיגה הרוחני של ש”ס, בא לביתו של הרב שך להיוועץ עמו, הוא בא לשמוע מה דעתו בענין, וכיצד נכנסים לממשלה.
הרב שך הבין, כי התועלת שתפיק ש”ס תהיה רק אם זו תחדור לממשלה, ותתפוס תיק ממשלתי, ולכן ישב הרב שך, ועשה “צוויי דינים” (שני דינים). הוא קבע, שקיים דין אחד לאשכנזים, ודין אחד לספרדים. ובעוד שלאשכנזים ההשתתפות בממשלה היא אסורה בתכלית האיסור, ואסור לאף אחד כלל להעלות במחשבה דבר שכזה, הרי לספרדים דין אחר לגמרי, והתיר להם להצטרף לממשלה, לשאת בתפקידים, ובאחריות למעשיה ומחדליה של הממשלה, למרות שברור וידוע היה להרב שך, כי ממשלה זו אחראית לחילולי שבת נוראים, ולמעשים אחרים, אשר אסורים בתכלית, ואשר בגינם, אין יכולה אגודת ישראל להצטרף לקואליציה.
כאן, למד הרב עובדיה יוסף את השיטה האשכנזית, זו שלא היה רגיל אליה. מי שמכיר את הרב עובדיה יוסף, יודע שהוא איש ההלכה, והדברים אצלו בדרך כלל יבשים. בכל נושא וענין ששואלים אותו, הוא ישיב במותר או אסור. גישה כזו של “צוויי דינים”, זו המצאה אשכנזית ליטאית, שעל ה“גברא והחפצא”, המציאו גם כי ב“גברא” לחוד וב“חפצא” לחוד ניתן לעשות “צוויי דינים”, ומצאו דרך כיצד לחמוק ממצבים שברור כי מדובר באיסורים נוראים. בהסבר זה של “צוויי דינים”, הכל מסתדר.
וכך, פתח למעשה הרב שך לספרדים את הפתח להשתתפות בממשלה, וקבע, כי איסור של גדולי התורה האשכנזים, אינו תקף כאשר עוסקים בספרדים, למרות שמדובר באותה ממשלה ובאותן מחדלים. שם, מה שחשוב ונחוץ, זו התועלת המפלגתית. ולמען מטרה זו, מותר להשתתף בממשלה, למרות שזו אחראית לאיסורים נוראים וחמורים.
עתה, כאשר הרב שך יצר מהומה גדולה, אף פרסם איסור חמור בענין ההשתתפות בממשלה, כשלצידו מתווספים גם כן הרבנים אויערבך ואלישיב, היה להרב עובדיה יוסף הסבר מצויין. הוא קבע “צוויי דינים”, האחד לאשכנזים, שהאיסור של הרב שך תקף, ולכן אסור ל“יהדות התורה” להצטרף ללממשלה, ואילו דין שני לש”ס, שעליה לא חלים האיסורים הללו, וכי מה שחייב להנחות אותם זו התועלת המפלגתית, וכאשר ההשתתפות בקואליציה ובבמשלה משרת את האניטרס הזה, הרי הרב שך, הוא זה שקבע קביעה זו, והיא לכאורה מחוייבת המציאות.
לכן, זעמם של הבני ברקים נגד הרב עובדיה יוסף, הוא זעם מיותר ולא צודק. הרב עובדיה יוסף הוכיח הפעם, כי הוא זה הלומד פסקים ודינים לעומקם, ומקיים את פסק דינו של הרב שך, ולא בעלי ה“השקפה”, שאצלהם הדין וההלכה משתנים בהתאם ל“דעת תורה”, שפירושה סילוף ושקר. היום אומרים כך, ומחר אחרת. כאשר משתלם פוליטית ל“השקפיסטים” לשבת בממשלה, זו מותרת, ומוצאים לה את כל ההסברים הדרושים, וכאשר המציאות הפוליטית שונה, והם מעדיפים כי ש”ס תשב באופוזיציה, אזי הכל משתנה, למרות שבעצם אין כל הבדל בין אז להיום.
ובואו ניגש למציאות הדברים, וראו עד להיכן הגיעה קהות החושים, שאין מבחינים עוד בין אור לחושך. המציאות במינויה של שולמית אלוני כשרת החינוך, היא אמנם לא טובה, אך, האם יצחק נבון במשרד החינוך היה יותר טוב?
אין הבדל בין חילוני זה או אחר. ההיפך, מבחינה מסויימת עדיף שתשובץ שם שולמית אלוני, מאחר וזו יוצרת את המחיצה. המציאות הזו משכנעת את ראש הממשלה, כי עליו להפריד בין החרדים לבינה, ומעשיה ודבריה נבחנים בקפדנות ובחשדנות. לעומת זאת, כאשר יש לנו עסק עם שר החינוך שהוא חילוני, אך אינו בעל תדמית שכזו, הסכנה היא גדולה פי כמה.
ונמחיש את הדברים במציאות הנוכחית. המועמד האחר לתפקיד, היה – ואולי עוד יהיה – רפאל איתן, שהוא אנטי חרדי לא פחות משולמית אלוני. ופרט לנושא ששמו שלימות הארץ שכאן יש לו ענין, כאיש צבא, וכלוחם על השטחים שישארו בידי ישראל, בכל יתר הנושאים הוא פוקר עול, וגרוע משולמית אלוני.
ובכל זאת, לא היינו שומעים כי תיווצר בעיה. עם מציאות זו היו משלימים. בל נשכח, כי אחת ההצעות שהציעו עתה ליצחק רבין, הוא סבב-שרים, ששולמית אלוני תעבור למשרד הפנים, אריה דרעי למשרד השיכון, ורפאל איתן למשרד החינוך. זו היתה מרחיבה את הקואליציה, ומבטיחה את החרדים בפנים.
אך, זו עדיין לא פותרת לנו את העניין עצמו. האם מינויו של חילוני מן הסוג הזה היה טוב יותר? התשובה לכך היא, לא ולא, אין הבדל ביניהם.
וכאן בעצם ההבדל בין הרב עובדיה יוסף להרב שך. הרב יוסף מסתכל על הדברים נכונה. וקובע כי ממה נפשך, אם זו אסורה, היא היתה אסורה גם בזמנו של יצחק נבון, ולא שמענו את הרב שך תובע כי יפרשו מן הקואליציה. ההיפך, בזמן אשר מינו את יצחק נבון לתפקיד שר החינוך, היה זה הרב שך שהתיר לש”ס את ההצטרפות למשלה, ואילו לחרדים האשכנזים התיר רק את הקואליציה.
מה שהשתנה הפעם, הם יחסי הכוחות. בעוד שבעבר היה להרב שך כח פוליטי חזק יותר, עתה הוא נותר ללא נציגות, והבודד שנכנס אחרון ברשימת “יהדות התורה” אינו כזה שעמו הוא יצליח לחולל מהפכות ומהומות.
הרב שך זקוק עתה לש”ס שתפרוש מן הקואליציה, בכדי שיפתור עם כך בעיות משלו, ומה שיקרה, יהיה זה הוא שירוויח. כי ממה נפשך, לא יפרשו, הרי מוניע שפירא ור’ מנחם פרוש ישארו בחוץ, וזה לכשעצמו כבר הישג גדול בשביל הרב שך. ואילו אם ש”ס בסופו של דבר תפרוש, הרי יבטיח לעצמו תפקידים חזקים יותר בקואליציה, כי זו תזדקק לו, ויצחק רבין ייאלץ לוותר לו בתחומים מסויימים.
גישתם של הבני ברקים הרודפים עתה את הרב יוסף ואנשיו, היא מעוותת ואינה צודקת. הרב יוסף עושה את מה שחינכו אותו לעשות. הוא למד את פירושם של הדברים, והוא מקיים אותם הלכה למעשה.
הענין הוא, שהרב עובדיה יוסף לא קלט מסר אחר בדבריו של הרב שך, כי מה שהוא קובע, אינם הלכה למעשה, אלא כאלו אשר משתנים בהתאם לצרכים הפוליטיים. הרב יוסף לא למד מה זה “דעת תורה” שנוצרה כדי לעקוף את ההלכה, ובכדי שיוכלו דרכה לשנות דברים, כאשר אלו עומדות בניגוד לרצונותיהם הפוליטיים.
המאבק בהרב עובדיה יוסף ואנשיו עומדים בסתירה מוחלטת למה שקלטו. בעבר, לא עסקו עימם בענינים שבאידיאולוגיה. ש”ס מעולם לא חרתה על דיגלה מאבק במחללי השבת. ש”ס מן הרגע הראשון קבעה ואמרה, כי מה שחשוב לה אלו עמדות חזקות בקואליציה, וזה בעצם מה שבקשו מן הרגע הראשון שפתחו במו”מ קואליציוני.
הרב שך בעבר טיפח גישה זו ואף עודד אותה. גם במפלגתו בעבר הלא רחוק תבעו רק תקציבים ועמדות במשרדי הממשלה, זה מה שהיה חשוב להם, ומדוע מה שהיה טוב בשביל המפלגה הליטאית וראשיה, שיהיה עכשיו לא טוב ואסור למפלגה הספרדית.
הרב שך, הוא זה שבישל דייסה זו. הוא זה שחינך לכך, ואלו הם הפירות שבהם השקיע את כוחו בשבע וחצי השנים האחרונות. טענות, עליו להפנות לעצמו בלבד.
