כאשר אנשיו יכלו לזכות בתפקידים ותוארים התיר הרב שך את הקואליציה, ואף לשאת בתפקידים בכירים, וכאשר אנשיו לא יכלו לזכות בתפקידים אלו, הוא פסל אותם ונלחם נגדם
אם נתבונן על המתרחש בחמש עשרה השנים האחרונות, כיצד הצטרפו החרדים לקואליציה, ואלו תפקידים התירו להם. נמצא משהו שמדהים ביותר. כאשר הרב שך ידע, כי לחסידים לא יהיה מכך טובת הנאה, וכי אנשיו קרוביו הם יהיו הזוכים בתפקידים הללו, הוא התיר את הכל, ואפילו הצטרפות לממשלה. אך, כאשר המצב היה הפוך והחסידים היו אלו שאמורים לזכות בעיקר התפקידים, הוא אסר אותם מכל וכל, ואף נלחם בכך ובכל הכח.
רבנים אינם מבינים, מה קרה עתה להרב שך שהוא כל כך נלחם נגד ההצטרפות לקואליציה. מה מפריע לו כל כך? האמת היא, שלא שולמית אלוני זו שמפריעה לו, כי הנימוקים הקיימים עתה, היו קיימים גם בעבר, ובתחומים מסויימים היה אף חמור ומסוכן יותר. הרב שך מעולם לא לקח בחשבון את הממשלה ומרכיביה. חשוב היה לו דבר אחר ויחיד, היכן הוא עומד במשחק הזה, והאם אנשיו קרוביו הם אלו הנהנים הראשיים מן התפקידים מן התפקידים ומן התקציבים. וכאשר ברור היה לו כי הם הנהנים הראשיים מכך, הוא התיר זאת, ואף הרחיק לכת, עד כדי התרת האסור ממש.
נחזור חמש עשרה שנה אחורנית, כאשר היו אשר העלו את הרעיון של הצטרפות לממשלתו של מנחם בגין. הראשון שיצא אז נגד וטען כי הדבר אסור, וכי אין כל היתר לכך, היה הרב שך. הוא לא רצה לשמוע נימוקים מדוע שיהיה מותר להצטרף לממשלתו של בגין. הוא טען כי אסור ליטול באחריות למחדלי הממשלה, כזו אשר אחראית לחלולי שבת ועוד דברים רבים אחרים, ולכן אסור בכלל לחשוב על כך.
ואז, היו אשר הציעו כי יצטרפו רק לקואליציה אך לא לממשלה. וגם כאן תחילה הוא סירב. מאחר ועל פי החלוקה הפנימית, אמורים היו הרב יהודה מאיר אברמוביץ ור’ מנחם פרוש לשאת בתפקידים הבכירים, ואילו שלמה לורנץ האיש שלו, היה מקבל רק את התפקיד השלישי שהיה אז תפקיד של “סגן יו”ר הכנסת”, שהוא תפקיד זול ופשוט ולא רציני בכלל.
ואז, שברו את הראש כיצד משכנעים את הרב שך כי הדבר טוב ומותר. עד אשר היה מי אשר הציע, כי יציעו לשלמה לורנץ את התפקיד הראשון של “יו”ר וועדת הכספים”, ואז לא תהיה עוד התנגדות של הרב שך.
לא כולם רצו להאמין כי אכן כך יהיה. אבל המציע ידע על מה שהוא מדבר, ואכן כך היה. שלמה לורנץ עלה להרב שך, והסביר לו, כי הוא יהיה יו”ר וועדת הכספים, וכך מצא פתאום הרב שך “צוויי דינים” (שני דינים) אשר בה הסביר, מדוע מותר להצטרף לקואליציה. הוא טען, כי לממשלה אסור להיכנס, כי נושאים בה באחריות, אבל בקואליציה, כאשר מקבלים רק תפקידים בכנסת, שאינם ביצועיים, ממילא אין כל איסור בכך, והתיר את ההצטרפות לקואליציה.
באותם הימים, כאשר היו מבין ראשי הליכוד שרצו לרתום את אגודת ישראל לקואליציה, והבינו כי למפלגה זו בעיה סיעתית. ואם רוצים להבטיח את תמיכת הכל, חייבים לדאוג שלכולם יהיו תפקידים מכובדים, הציעו הללו, כי בכדי שכולם ישאו בתפקידים בכירים, יכהנו כסגני שרים. לכל ח”כ תהיה לשכה מפוארת, ואף השפעה באותם המשרדים, וזו לכאורה צריכה היתה לספק את הכל.
אך, הרב שך לא רצה לשמוע על כך, למרות שגם האיש שלו יכל לשאת בתפקיד של סגן שר. הוא העדיף ששלמה לורנץ יהיה יו”ר וועדת הכספים, ואילו החכי”ם האחרים שאינם מאנשיו, ישאו בתפקידים פעוטים וחסרי ערך בכנסת, ובשום אופן לא רצה לשמוע ולהתיר את תפקידי סגני השרים. ולכן, השלימו עם מצב זה, מנחם פרוש מונה ליו”ר וועדת העבודה והרווחה, ואילו הרב יהודה מאיר אברמוביץ, מונה לסגן יו”ר הכנסת.
לכאורה, כל מי ששמע היטב את נימוקיו של הרב שך, מדוע אסור להצטרף לממשלה, וכי הנשיאה באחריות היא אסורה בהחלט, לא היה מאמין למה שיקרה כמה שנים מאוחר יותר, כאשר ש”ס התמודדה בבחירות, וזו היתה רשימה שהרב שך תמך בה, וכאשר הכניסו לכנסת 4 מנדטים, ואמורים היו לקבל תפקיד של שר, הבינו הכל, כי הדבר בלתי אפשרי. הרב שך אמור היה לכאורה להתיר, רק את ההצטרפות לקואליציה, וכי ישאו בתפקידים בכנסת, אך בשום אופן לא היה יכול להתיר את הנשיאה באחריות.
והנה, לפתע פתאום, הרב שך הורה לש”ס לשאת תפקיד של שר, להיכנס לממשלה, ולשאת באחריות מלאה. הדברים נשמעו צורמים ולא מובנים, והרב שך גם כאן עשה “צוויי דינים” וקבע, כי יש דין לאשכנזים, ודין לספרדים. לאשכנזים אסור להשתתף בממשלה ולשאת באחריות, ואילו לספרדים מותר.
רבנים וגדולי תורה ששמעו את הדברים לא קיבלו אותם, אך לא היה לאף אחד את הכח להילחם בו על כך. הרב שך פרש אז ממועצת גדולי התורה, ולא היה היכן להתמודד עמו. ש”ס היתה מפלגה לעצמה, רבניה רצו את השלטון, וכאשר הרב שך הוא ה“מתיר” שלהם, הם אינם צריכים ל“בעל מתיר” יותר טוב ממנו.
רבים הזדעזעו, ולא קלטו את מה שפה קורה. אך היו אשר רצו להאמין, כי אכן יש מושג כזה של “צוויי דינים” וכי לש”ס מותר מה שאסור לאגודת ישראל.
והנה, התקדמנו בעוד כמה שנים, ושוב בחירות, והפעם הליטאים מתמודדים בעצמם. החסידים הכניסו 5 מנדטים, והליטאים 2 מנדטים, ולכאורה לא היה כאן עוד משהו לא ברור, החסידים והליטאים הינם אשכנזים, וממילא על פי ה“צוויי דינים” של הרב שך, אסור להם להצטרף לממשלה, כך שאם הסיעות הללו מצטרפות לקואליציה, ייאבקו על התפקידים בכנסת.
אבל בואו וראו, כאן קרה משהו נוסף אשר זעזע רבים. בעוד אשר שמנה שנים קודם לכן, כאשר היה מי מבין ראשי הליכוד שהציע כי יתנו לחכ”י אגודת ישראל תפקידי סגני שרים, זעק הרב שך כי הדבר אסור ולא איפשר לחשוב על כך בכלל, הרי פה פתאום הרב שך התיר לסיעתו לשאת בתפקידי “סגני שרים”. ובמסגרת הקואליציונית, תבעו לעצמם סגן שר במשרד השיכון, ומאוחר יותר אף סגן שר במשרד הדתות.
ברור, שכאשר באגודת ישראל ראו כי הרב שך מתיר זאת, התירו זאת הם לעצמם מיד. בשעתו, היו רבני האגודה בעד תפקידי סגני שרים, בטענה כי סגן שר אינו נושא באחריות, כך שאין מניעה מלשאת תפקיד שכזה, אך הרב שך היה שמנע זאת, כאשר נלחם ונאבק נגד. עתה, כאשר הרב שך הסיר את האיסור על כך, אין סיבה מדוע שאף הם לא ישאו בתפקידים דומים.
אבל, הרבנים וגדולי התורה נדהמו. הללו שאלו את עצמם היתכן? מה השתנה מלפני שמנה שנים לקדנציה הקודמת, שהרב שך החליט להתיר את תפקידי סגני השרים. לכאורה כל אלו אסורים, ואין זה משנה אם מדובר בחסידים או ליטאים. בשעתו, כאשר ישבו החסידים והליטאים במפלגה אחת באגודת ישראל, אסר הרב שך לכל את תפקידי סגני השרים, והוא לא עשה “צוויי דינים” להבדיל בין ליטאי לחסיד. הוא אמר כי הדבר אסור לכל, ולכן לא הבינו, איך זה פתאום שהוא מתיר זאת.
אך, אם זה היה קשה לרבים, המתינו לקדנציה שלאחריה, והנה, כאן השתנתה המפה הפוליטית, ופתאום אנו שומעים נוסח וסגנון חדש לגמרי, ועד כדי כך, שלא רק שממשלה אסורה לחרדים, אלא אפילו קואליציה אסורה, הרב שך נלחם בכל הכח, שאפילו ש”ס, שלכאורה לה כמפלגה ספרדית מותר להשתתף בממשלה, אף היא תצא מן הממשלה, כי זו אסורה בתכלית.
בל נשלה את עצמנו, כי יסוד הדברים זו שולמית אלוני. אין זה נכון. גם אם שולמית אלוני לא היתה מתמנית לתפקיד שר החינוך, הרב שך היה אוסר את ההשתתפות בקואליציה ובממשלה, אם הרב עובדיה יוסף לא היה נכנע לו ומקבל את הוראותיו. הצעד שעשה הרב יוסף נגד הרב שך הוא זה שקבע למעשה את הכרעתו.
אבל, קורה כאן משהו עמוק בהרבה, כזה אשר מסביר בעצם את כל צעדיו של הרב שך, החל מאז שאסר את ההשתתפות בקואליציה, ולא רצה להתיר אפילו את המעט דמעט, עד אשר התיר בעבר. מי שיתבונן למה שאירע הפעם, יבין ויקבל הסבר לכל.
בניגוד לעבר, הרב שך נותר הפעם ללא נציגות רצינית משלו. ש”ס אינה נאמנה לו עוד. בבחירות האחרונות קבלו אלו קולות רבים למרות התנגדותו, והרב שך רוצה להציק להם ולראותם בחוץ ללא עמדות.
אותו דבר קורה ב“יהדות התורה”. הרב שך נותר עם נציג אחד ואחרון, כזה אשר יזכה אחרון בתפקיד. לעומת זאת, החסידים הם אלו שיקבלו את התפקידים הבכירים, ויובילו בענין זה, ואת זה הרב שך אינו יכול לשאת. כאן הוא קבע הפוך לגמרי. כי אסור להשתתף בקואליציה ובממשלה, ותכלית הדברים, שגם לחסידים ולאגודת ישראל לא יהיה. עדיף לו להישאר ללא כלום, והעיקר שאגודת ישראל תישאר ללא כלום.
אין כל הסבר אחר להכרעותיו של הרב שך בחמש עשרה השנים האחרונות, חוץ מזה שהוא לוקח בחשבון את הצד הפוליטי, ולא את הצד ההשקפתי וההלכתי. לו הוא היה איש אמת, והנשיאה באחריות היתה אסורה, ראשית, זו היתה אסורה גם לאנשי ש”ס. אין שום דבר המתיר ליהודי ספרדי לשאת באחריות לחילולי שבת. רק ראש עקום יכול לקבוע, כי לספרדי מותר לשאת בחילולי שבת ולאשכנסי אסור. ושנית, דברי חכמים הם כמסמרות חזקים ויציבים, ולא כאלו, שניתן לכופף אותם, בכל קדנציה בהתאם לצרכים הפוליטיים.
התנהגותו של הרב שך בחמש עשרה שנים האחרונות הוכיחו שוב, כי הוא פוליטיקאי, ולא “גדול בתורה”. לו הוא היה איש תורה, הוא לא היה זז מן התורה. בימים אלה הזכירו שוב את שלמה גורן ואת חטאיו, ואף מאיימים על הרב עובדיה יוסף כי הוא יהפוך להיות כשלמה גורן, וכאן אנו שואלים, במה שונה הרב שך משלמה גורן שהתיר את הממזרים על פי תורה והלכה. הוא מצא לכך נימוקים מצויינים והרבה יותר טובים, מאשר הרב שך מתיר את האחריות לחילולי שבת לש”ס.
הפלא הגדול הוא, שעדיין ישנם הולכי חושך, שאינם קולטים, עד להיכן הוביל הרב שך את הציבור החרדי בישראל, שאינו מבחין עוד בין אור לחושך, וממילא אינו מבין, כמה שקר מונח במעשיו ודרכיו של הרב שך, ובעיקר בצעדיו הפוליטיים, הזועקים ומוכיחים, שכל כולם פוליטיקה, ורחוקים מתורת אמת, זו החייבת להדריך כל יהודי, גם את מי שמכנה את עצמו “גדול” וסבור שזו נותנת לו את האפשרות לשנות את יסודי התורה.
אם נתבונן על המתרחש בחמש עשרה השנים האחרונות, כיצד הצטרפו החרדים לקואליציה, ואלו תפקידים התירו להם. נמצא משהו שמדהים ביותר. כאשר הרב שך ידע, כי לחסידים לא יהיה מכך טובת הנאה, וכי אנשיו קרוביו הם יהיו הזוכים בתפקידים הללו, הוא התיר את הכל, ואפילו הצטרפות לממשלה. אך, כאשר המצב היה הפוך והחסידים היו אלו שאמורים לזכות בעיקר התפקידים, הוא אסר אותם מכל וכל, ואף נלחם בכך ובכל הכח.
רבנים אינם מבינים, מה קרה עתה להרב שך שהוא כל כך נלחם נגד ההצטרפות לקואליציה. מה מפריע לו כל כך? האמת היא, שלא שולמית אלוני זו שמפריעה לו, כי הנימוקים הקיימים עתה, היו קיימים גם בעבר, ובתחומים מסויימים היה אף חמור ומסוכן יותר. הרב שך מעולם לא לקח בחשבון את הממשלה ומרכיביה. חשוב היה לו דבר אחר ויחיד, היכן הוא עומד במשחק הזה, והאם אנשיו קרוביו הם אלו הנהנים הראשיים מן התפקידים מן התפקידים ומן התקציבים. וכאשר ברור היה לו כי הם הנהנים הראשיים מכך, הוא התיר זאת, ואף הרחיק לכת, עד כדי התרת האסור ממש.
נחזור חמש עשרה שנה אחורנית, כאשר היו אשר העלו את הרעיון של הצטרפות לממשלתו של מנחם בגין. הראשון שיצא אז נגד וטען כי הדבר אסור, וכי אין כל היתר לכך, היה הרב שך. הוא לא רצה לשמוע נימוקים מדוע שיהיה מותר להצטרף לממשלתו של בגין. הוא טען כי אסור ליטול באחריות למחדלי הממשלה, כזו אשר אחראית לחלולי שבת ועוד דברים רבים אחרים, ולכן אסור בכלל לחשוב על כך.
ואז, היו אשר הציעו כי יצטרפו רק לקואליציה אך לא לממשלה. וגם כאן תחילה הוא סירב. מאחר ועל פי החלוקה הפנימית, אמורים היו הרב יהודה מאיר אברמוביץ ור’ מנחם פרוש לשאת בתפקידים הבכירים, ואילו שלמה לורנץ האיש שלו, היה מקבל רק את התפקיד השלישי שהיה אז תפקיד של “סגן יו”ר הכנסת”, שהוא תפקיד זול ופשוט ולא רציני בכלל.
ואז, שברו את הראש כיצד משכנעים את הרב שך כי הדבר טוב ומותר. עד אשר היה מי אשר הציע, כי יציעו לשלמה לורנץ את התפקיד הראשון של “יו”ר וועדת הכספים”, ואז לא תהיה עוד התנגדות של הרב שך.
לא כולם רצו להאמין כי אכן כך יהיה. אבל המציע ידע על מה שהוא מדבר, ואכן כך היה. שלמה לורנץ עלה להרב שך, והסביר לו, כי הוא יהיה יו”ר וועדת הכספים, וכך מצא פתאום הרב שך “צוויי דינים” (שני דינים) אשר בה הסביר, מדוע מותר להצטרף לקואליציה. הוא טען, כי לממשלה אסור להיכנס, כי נושאים בה באחריות, אבל בקואליציה, כאשר מקבלים רק תפקידים בכנסת, שאינם ביצועיים, ממילא אין כל איסור בכך, והתיר את ההצטרפות לקואליציה.
באותם הימים, כאשר היו מבין ראשי הליכוד שרצו לרתום את אגודת ישראל לקואליציה, והבינו כי למפלגה זו בעיה סיעתית. ואם רוצים להבטיח את תמיכת הכל, חייבים לדאוג שלכולם יהיו תפקידים מכובדים, הציעו הללו, כי בכדי שכולם ישאו בתפקידים בכירים, יכהנו כסגני שרים. לכל ח”כ תהיה לשכה מפוארת, ואף השפעה באותם המשרדים, וזו לכאורה צריכה היתה לספק את הכל.
אך, הרב שך לא רצה לשמוע על כך, למרות שגם האיש שלו יכל לשאת בתפקיד של סגן שר. הוא העדיף ששלמה לורנץ יהיה יו”ר וועדת הכספים, ואילו החכי”ם האחרים שאינם מאנשיו, ישאו בתפקידים פעוטים וחסרי ערך בכנסת, ובשום אופן לא רצה לשמוע ולהתיר את תפקידי סגני השרים. ולכן, השלימו עם מצב זה, מנחם פרוש מונה ליו”ר וועדת העבודה והרווחה, ואילו הרב יהודה מאיר אברמוביץ, מונה לסגן יו”ר הכנסת.
לכאורה, כל מי ששמע היטב את נימוקיו של הרב שך, מדוע אסור להצטרף לממשלה, וכי הנשיאה באחריות היא אסורה בהחלט, לא היה מאמין למה שיקרה כמה שנים מאוחר יותר, כאשר ש”ס התמודדה בבחירות, וזו היתה רשימה שהרב שך תמך בה, וכאשר הכניסו לכנסת 4 מנדטים, ואמורים היו לקבל תפקיד של שר, הבינו הכל, כי הדבר בלתי אפשרי. הרב שך אמור היה לכאורה להתיר, רק את ההצטרפות לקואליציה, וכי ישאו בתפקידים בכנסת, אך בשום אופן לא היה יכול להתיר את הנשיאה באחריות.
והנה, לפתע פתאום, הרב שך הורה לש”ס לשאת תפקיד של שר, להיכנס לממשלה, ולשאת באחריות מלאה. הדברים נשמעו צורמים ולא מובנים, והרב שך גם כאן עשה “צוויי דינים” וקבע, כי יש דין לאשכנזים, ודין לספרדים. לאשכנזים אסור להשתתף בממשלה ולשאת באחריות, ואילו לספרדים מותר.
רבנים וגדולי תורה ששמעו את הדברים לא קיבלו אותם, אך לא היה לאף אחד את הכח להילחם בו על כך. הרב שך פרש אז ממועצת גדולי התורה, ולא היה היכן להתמודד עמו. ש”ס היתה מפלגה לעצמה, רבניה רצו את השלטון, וכאשר הרב שך הוא ה“מתיר” שלהם, הם אינם צריכים ל“בעל מתיר” יותר טוב ממנו.
רבים הזדעזעו, ולא קלטו את מה שפה קורה. אך היו אשר רצו להאמין, כי אכן יש מושג כזה של “צוויי דינים” וכי לש”ס מותר מה שאסור לאגודת ישראל.
והנה, התקדמנו בעוד כמה שנים, ושוב בחירות, והפעם הליטאים מתמודדים בעצמם. החסידים הכניסו 5 מנדטים, והליטאים 2 מנדטים, ולכאורה לא היה כאן עוד משהו לא ברור, החסידים והליטאים הינם אשכנזים, וממילא על פי ה“צוויי דינים” של הרב שך, אסור להם להצטרף לממשלה, כך שאם הסיעות הללו מצטרפות לקואליציה, ייאבקו על התפקידים בכנסת.
אבל בואו וראו, כאן קרה משהו נוסף אשר זעזע רבים. בעוד אשר שמנה שנים קודם לכן, כאשר היה מי מבין ראשי הליכוד שהציע כי יתנו לחכ”י אגודת ישראל תפקידי סגני שרים, זעק הרב שך כי הדבר אסור ולא איפשר לחשוב על כך בכלל, הרי פה פתאום הרב שך התיר לסיעתו לשאת בתפקידי “סגני שרים”. ובמסגרת הקואליציונית, תבעו לעצמם סגן שר במשרד השיכון, ומאוחר יותר אף סגן שר במשרד הדתות.
ברור, שכאשר באגודת ישראל ראו כי הרב שך מתיר זאת, התירו זאת הם לעצמם מיד. בשעתו, היו רבני האגודה בעד תפקידי סגני שרים, בטענה כי סגן שר אינו נושא באחריות, כך שאין מניעה מלשאת תפקיד שכזה, אך הרב שך היה שמנע זאת, כאשר נלחם ונאבק נגד. עתה, כאשר הרב שך הסיר את האיסור על כך, אין סיבה מדוע שאף הם לא ישאו בתפקידים דומים.
אבל, הרבנים וגדולי התורה נדהמו. הללו שאלו את עצמם היתכן? מה השתנה מלפני שמנה שנים לקדנציה הקודמת, שהרב שך החליט להתיר את תפקידי סגני השרים. לכאורה כל אלו אסורים, ואין זה משנה אם מדובר בחסידים או ליטאים. בשעתו, כאשר ישבו החסידים והליטאים במפלגה אחת באגודת ישראל, אסר הרב שך לכל את תפקידי סגני השרים, והוא לא עשה “צוויי דינים” להבדיל בין ליטאי לחסיד. הוא אמר כי הדבר אסור לכל, ולכן לא הבינו, איך זה פתאום שהוא מתיר זאת.
אך, אם זה היה קשה לרבים, המתינו לקדנציה שלאחריה, והנה, כאן השתנתה המפה הפוליטית, ופתאום אנו שומעים נוסח וסגנון חדש לגמרי, ועד כדי כך, שלא רק שממשלה אסורה לחרדים, אלא אפילו קואליציה אסורה, הרב שך נלחם בכל הכח, שאפילו ש”ס, שלכאורה לה כמפלגה ספרדית מותר להשתתף בממשלה, אף היא תצא מן הממשלה, כי זו אסורה בתכלית.
בל נשלה את עצמנו, כי יסוד הדברים זו שולמית אלוני. אין זה נכון. גם אם שולמית אלוני לא היתה מתמנית לתפקיד שר החינוך, הרב שך היה אוסר את ההשתתפות בקואליציה ובממשלה, אם הרב עובדיה יוסף לא היה נכנע לו ומקבל את הוראותיו. הצעד שעשה הרב יוסף נגד הרב שך הוא זה שקבע למעשה את הכרעתו.
אבל, קורה כאן משהו עמוק בהרבה, כזה אשר מסביר בעצם את כל צעדיו של הרב שך, החל מאז שאסר את ההשתתפות בקואליציה, ולא רצה להתיר אפילו את המעט דמעט, עד אשר התיר בעבר. מי שיתבונן למה שאירע הפעם, יבין ויקבל הסבר לכל.
בניגוד לעבר, הרב שך נותר הפעם ללא נציגות רצינית משלו. ש”ס אינה נאמנה לו עוד. בבחירות האחרונות קבלו אלו קולות רבים למרות התנגדותו, והרב שך רוצה להציק להם ולראותם בחוץ ללא עמדות.
אותו דבר קורה ב“יהדות התורה”. הרב שך נותר עם נציג אחד ואחרון, כזה אשר יזכה אחרון בתפקיד. לעומת זאת, החסידים הם אלו שיקבלו את התפקידים הבכירים, ויובילו בענין זה, ואת זה הרב שך אינו יכול לשאת. כאן הוא קבע הפוך לגמרי. כי אסור להשתתף בקואליציה ובממשלה, ותכלית הדברים, שגם לחסידים ולאגודת ישראל לא יהיה. עדיף לו להישאר ללא כלום, והעיקר שאגודת ישראל תישאר ללא כלום.
אין כל הסבר אחר להכרעותיו של הרב שך בחמש עשרה השנים האחרונות, חוץ מזה שהוא לוקח בחשבון את הצד הפוליטי, ולא את הצד ההשקפתי וההלכתי. לו הוא היה איש אמת, והנשיאה באחריות היתה אסורה, ראשית, זו היתה אסורה גם לאנשי ש”ס. אין שום דבר המתיר ליהודי ספרדי לשאת באחריות לחילולי שבת. רק ראש עקום יכול לקבוע, כי לספרדי מותר לשאת בחילולי שבת ולאשכנסי אסור. ושנית, דברי חכמים הם כמסמרות חזקים ויציבים, ולא כאלו, שניתן לכופף אותם, בכל קדנציה בהתאם לצרכים הפוליטיים.
התנהגותו של הרב שך בחמש עשרה שנים האחרונות הוכיחו שוב, כי הוא פוליטיקאי, ולא “גדול בתורה”. לו הוא היה איש תורה, הוא לא היה זז מן התורה. בימים אלה הזכירו שוב את שלמה גורן ואת חטאיו, ואף מאיימים על הרב עובדיה יוסף כי הוא יהפוך להיות כשלמה גורן, וכאן אנו שואלים, במה שונה הרב שך משלמה גורן שהתיר את הממזרים על פי תורה והלכה. הוא מצא לכך נימוקים מצויינים והרבה יותר טובים, מאשר הרב שך מתיר את האחריות לחילולי שבת לש”ס.
הפלא הגדול הוא, שעדיין ישנם הולכי חושך, שאינם קולטים, עד להיכן הוביל הרב שך את הציבור החרדי בישראל, שאינו מבחין עוד בין אור לחושך, וממילא אינו מבין, כמה שקר מונח במעשיו ודרכיו של הרב שך, ובעיקר בצעדיו הפוליטיים, הזועקים ומוכיחים, שכל כולם פוליטיקה, ורחוקים מתורת אמת, זו החייבת להדריך כל יהודי, גם את מי שמכנה את עצמו “גדול” וסבור שזו נותנת לו את האפשרות לשנות את יסודי התורה.
