על שוחד, רשעים, וייצר הרע, על פי “השקפתו” של הרב שך המעוותת את המציאות וגורמת לטשטוש אצל רבים מן החרדים
במשך שנים, הטיפו הרב שך ואנשיו, בכיוונים, הדומים לסאטמאר, ובשינוי קל אחד, כי הם לא מוותרים על הנאות והטבות ממשלתיות. עובדה היא, שהסאטמארים אהבו את הליטאים, אך ורק מפני שהיו דומים ב“השקפה”, ואהבו את הקיצוניות. הם ראו בה חלק מן ה“חרדיות”, והטיפו לה.
כל מי שיטול את כתבי העת של אנשי ה“השקפה” בבני ברק, ואת סגנון דבריו של הרב שך באותן השנים, ילמד, כי החילונים כולם הינם “רשעים”. הם אלו, שלעגו, על אלו שהבחינו בין יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו, לבין תינוק שנשבה. רבבות מילים שפכו אלו, על מי שניסו להבחין בין הליכוד למערך, בטיעון כי אלו קרובים יותר לעניני היהדות, וכי יצליחו עימם הרבה יותר. הם דחו גישה זו, וכמו סאטמאר ודומיהם, סברו הליטאים, כי אין כל הבדל בין חילונים, וכי כל סוגי החילונים הם רשעים.
זו הסיבה, גם מדוע גינו ולא קבלו את דרכי התשובה. כאשר עסקו בעניני קירוב רחוקים ליהדות, היו הליטאים מראשי הלוחמים נגד. בבני ברק זעקו, כי מכניסים לכלל ישראל, “בני הנדה”, ו“ממזרים”, ולא קבלו את הגישה, כי יש בכלל מקום לתשובה, וכי יש לדון על כל אחד בנפרד. הם קבלו את הגישה הקיצונית הקובעת, כי התשובה אינה מעיסוקנו, וכוונת הכתוב לתשובה, הוא אך ורק ליהודים חרדים, כאלו אשר בכל יום צריכים לשוב בתשובה ובפרט בימי התשובה, על עוונות וחטאי השנה.
הגישה החבדי”ת, של לקרב כל יהודי, להחזירו למוטב, ולדרך הישר, היתה מגונה בעיניהם, ונלחמו בה ובכל הכח. הרב שך בעצמו דיבר נגד גישה זו, עד אשר החלו לעסוק בענין כמה מאנשיו, וזו שינתה הכל. בו ברגע, שהוא ראה, כי מדובר ב“בעלי תשובה” שיהיו ליטאים ולא חלילה “חסידים”, התהפך הגלגל, ופופיק ארנון איקא ישראלי ואורי זוהר ודומיהם, כבר יותר לא “בני הנדה”, ואף לא “ממזרים”, הרב שך שכח מה זה בכלל.
גישה זו, של “שוחד”, “רשעים”, ו”ייצר הרע”, הוא כזה, המשתנה מתקופה ומזמן לזמן. כאשר הרב שך הוא זה הזקוק לנושא ולענין, הרי הוא לא יודע כלל מה זה “שוחד”, ואם נרצה למנות את כל האירועים בחמש עשרה השנים האחרונות, אשר בהן חילקה הקואליציה שוחד, לא נצליח במסגרת זו בלבד, אבל באופן כללי נאמר ונקבע, כי אם היה מי שרדף אחר השוחד, ומי שלא ויתר על השוחד, היה הרב שך.
ואם זקוקים אנו להוכחה נוספת, נלך אחורנית בכשמנה שנים, בעת שהרב שך התיר לש”ס להצטרף לממשלה. גדולי ישראל האמיתיים זעקו מרה, טענו, כי הדבר אסור בתכלית האיסור. לשאת באחריות לחילולי שבת, לניתוחי מתים, להפלות, ולעוד שורה ארוכה של מעשים שהממשלה היא האחראית לה, הוא דבר בלתי אפשרי ליהודי חרדי, ולכן לא התירו עד היום הזה, את ההצטרפות של אגודת ישראל לממשלה. אך לא בממשלה, מאחר ולא יכלו לשאת באחריות.
והנה, הרב שך היה זה שהתיר ודחף את ש”ס לממשלה, והשאלה שנשאלה, איך זה, ומה דחף אותו לכך? והתשובה לכך, היתה אחת ויחידה: “שוחד”!!! הוא ידע, כי בדרך זו, הוא ישלוט, הכסף יהיה בידו ולא בידי אחרים, ו“שוחד” זה, הוא שהעבירו על דעתו.
הממשלה רצתה בש”ס, וזו מוכנה היתה לשלם עוד ועוד, והרב שך שלח אותם לקחת עוד ועוד. הוא התאהב ב“שוחד”. אך, באותן השנים, הרב שך כלל לא העלה על דל שפתיו את המילה “שוחד”. זו לא היתה בלקסיקון שלו. ב“שוחד” הוא נזכר, אך ורק, כאשר מי שאמור היה לקבל את התפקיד, אינו איש ממחנהו, כאן ה“שוחד” משחק את התפקיד המרכזי.
מי היה הראשון להתיר סגני שרים? בל נשכח, כי בעבר, בטרם היה זה הרב שך ששבר את הכלים, וקבע, כי מותר לשאת בתפקיד זה, לא העיזה אגודת ישראל לתבוע ולבקש תפקיד שכזה, הדבר היה ברור, כי הוא גובל עם האסור. אמנם רשמית נושא באחריות השר. אך, עצם העובדה, שסגן השר מטפל ומנהל את המשרד, וכי הוא המכריע, למרות שהוא יונק את סמכותו מן השר, זה כשלעצמו מעשה, שקשה לטעון כי אין נושאים באחריות. ובכל זאת, לא הוכיח הרב שך “קנאות” ו“חומרות” כפי שהיינו רגילים לה בעבר בבני ברק. פתאום הוא הפך להיות ה“מיקל” הגדול ביותר, והסיבה לכך, אך ורק ה“שוחד”. זו העבירה אותו על הדעת. כאשר שמע כי נציגו יהיה סגן שר השיכון, והאמין כי בדרך זו יוכל בתחומים אלו להשיג יותר מאחרים, הוא אמר מיד כן, ולא חשב עשרים פעם קודם לכן, אולי בכל זאת, מדובר ב“שוחד” וב“ייצר הרע”.
אך, יחד עם כל אלו, כאשר הרב שך עומד ונואם בפני הציבור, הוא מרשה לעצמו לזרוק מילים, כאילו הוא נזהר בהם, וכי הוא מקפיד עליהם. ובואו נברר לרגע, מה קורה לנו עם ה“רשעים”, האם אנשי הליכוד אינם רשעים?
איך יכול הרב שך לעמוד בישיבת פונוביז’ ולטעון, כי הממשלה הזו היא ממשלה של רשעים, ואילו ממשלתו של יצחק שמיר לא היתה ממשלת רשעים? גם ממשלתו של מנחם בגין לשיטתם של ראשי ובעלי ה“השקפה” הבני ברקית, היתה ממשלה של רשעים. ואיך זה, שהרב שך התיר בכל השנים את ההצטרפות לקואליציה ולממשלה שבראשה רשעים?
בואו לא נתווכח על מנחם בגין, שיהיו כאלו שיטענו שאינו רשע, אך אין ספק, כי באשר ליצחק שמיר, ביחס ליצחק רבין, הוא רשע גמור. יצחק שמיר אינו בוש לאכול נבלות וטריפות ברבים. והנה, אף עתה, לאחר שאינו עוד ראש הממשלה, הפרסומים מסביבו מספרים, כי הוא קונה מאכלי טריפה ודבר אחר, והוא אינו בוש בכך. ובכל זאת, הרב שך לא טען לרגע, כי לשבת עמו ליד שולחן אחד, ובממשלה אחת, פירושם של דברים לשבת עם רשעים.
אין עוד מי כמו הרב שך, שהתיר לש”ס את הישיבה עם אותם ה“רשעים”. ולכן, איך זה שהוא עומד ומדבר, ואינו מסביר, מדוע אז מותר היה לשבת עם רשעים, ומדוע עתה אסור לשבת עם רשעים.
ועל כולם, אולי יסביר לנו הרב שך, במקרה ושולמית אלוני הית העוזבת ופורשת, ומכשול זה היה לא בממשלה זו, האם הוא היה אוסר את ההצטרפות לממשלה ולקואליציה? אם נשפוט על פי דבריו, ועל פי דברי נציגיו, ההתנגדות היא לשולמית אלוני בלבד, ולאחרונה אף ליאיר צבן, אך לא לאחרים. ואם כן, אולי יסביר לנו הרב שך, מה ההבדל בין שולמית אלוני ליצחק רבין?
ההגיון אומר לגמרי אחרת. כי שולמית אלוני הרבה פחות רשעית מאשר יצחק רבין. שולמית אלוני, היא כזו האומרת את האמת, את מה שהיא חושבת. היא אינה מסתירה דבר, והלואי והיו כל החילונים כמוה. אז, היינו יודעים עם מי יש לנו עסק, ויודעים כיצד להתמודד עימם. אך, חילונים מן הסוג האחר, אלו שחושבים בדיוק כמוה, אך לא אומרים זאת בגלוי, אלו צבועים ומסוכנים. מי שאינו מדבר הוא הרבה יותר מסוכן, ממי שמדבר. ועל סמך מה קבע הרב שך, כי שולמית אלוני היא רשעית, ואילו האחרים אינם רשעים.
למען האמת, הרב שך לא אמר כי האחרים אינם רשעים, ויוכל לטעון כי כוונתו כי אף הם רשעים. אך, הרב שך חייב תשובה לציבור, מה ההבדל בין רשעים של הממשלה הזו, לבין הרשעים של הממשלה הקודמת, ואם הללו לא היו רשעים, אדרבה שיסביר מדוע. ובואו ונבחן, אם יש ערך לדבריו.
כאשר עוסקים אנו בענין זה בהרב שך, הענין הרבה יותר מסובך. בניגוד לאחרים, שמעולם לא כינו את עצמם “השקפיסטים”, ולא התבטאו בנושאים אלו, קשה לבא אליהם בטענות. רק ה’ הוא יודע מחשבות, וידוע כי הנסתרות הוא לה’ אלוקינו. אנו עוסקים בגלוי, בדברים שנאמרו ובפומבי, וכאן הרב שך הוא הפכפך הגדול ביותר בהיסטוריה החרדית. ביום אחד הוא מסוגל לזעוק “רשעים”, ובין לילה הופכים הללו ל“צדיקים”. ואיך? כאשר הם נותנים לו “שוחד”. הם מבטיחים עמדות, משרות, ותקציבים לאנשיו, הכל משתנה, והוא כלל אינו יודע יותר מזה זה “שוחד”, מי הם ה“רשעים”, ובכלל מה זה “ייצר הרע”, דברים שכאלו כלל אינם קיימים עוד בלקסיקון שלו.
ייאמר ברורות, הרב שך הוא האיש האחרון שיכול לבא בטענות לש”ס על שזו יושבת בממשלה. ולא מפני שהדבר מותר. ישנם רבים הזועקים כי אסור, ולהם זכות לזעוק כך, והם צודקים. הללו, ניגשים לענין בצורה שונה בתכלית, ומבינים, כי כל עוד החינוך בידיה של שולמית אלוני, לא יכולים חרדים להשתתף בקואליציה שכזו. אבל בל נשכח, כי אלו לא התירו גם בעבר את הממשלה. אלו התירו אך ורק קואליציה, ואף עתה, הויכוח הוא, של כן קואליציה, או לא קואליציה. עוסקים אנו בכן ממשלה או לא ממשלה, וכאן ההבדל הגדול.
הרב שך התיר להם את ההצטרפות, מעולם לא הסביר לציבור על סמך מה. הוא אמנם עשה “צוויי דינים” בין אשכנזי לספרדי, אבל לא השיב, האם לדעתו מותר לספרדי לשאת באחריות לחילולי שבת. וכאשר הוא מתבקש להשיב, הוא מתחמק בנימוק של “דעת תורה”. להרב שך ול“השקפיסטים” ישנם כמה דרכים קבועים כיצד להתחמק מכל ענין. כאשר הם במבוכה, הם קובעים כי קיימים “שני דיינים”, וכאשר המבוכה גדולה יותר, ואין הסבר למעשיהם, ולעיתים מדובר בניגוד להלכה, הם טוענים כי מדובר ב“דעת תורה”, את זאת יצרו, בכדי שיוכלו לעקוף את ההלכה, ולהישאר “חרדים” ו”קנאים”.
עתה, כאשר ש”ס שואלת את עצמה, מה ההבדל בין אז להיום, המסקנה האחת שהיא מגיעה אליה ובצדק, כי להרב שך יש בעיה פרטית. הוא איבד מכוחו, ואינו שולט עוד כבעבר, ולכן הוא אוסר את מה שהתיר קודם לכן. וכאן, לא חייבת ש”ס לחלל על פי חלילו. כאשר יושבים ראשי ש”ס, ומנסים לרדת לעומקם של דברים, ולומדים את כל שלשת הנימוקים של הרב שך, מדוע אין להצטרף לממשלה זו, מאחר ומדובר ב“שוחד”, “רשעים” ו”ייצר הרע”, אינם יכולים לקלוט בשום אופן, במה זו פחותה משתי הקדנציות שעברו.
אין כל הסבר אחר, פרט ל“דעת תורה”. ה“השקפיסטים” הבני ברקים המציאו דרך, כיצד להשיב במצבים שכאלה, וטוענים כי זו ה“דעת תורה”. ובניגוד לכל נושא אחר, אשר בה לחמו בציבור החסידים, רק בשל טענה, כי כל דבר צריך הגיון. ועובדה היא, שהגישה הליטאית בנויה על הגיון, ובמשך שנים, לחמה בחסידות ההולכת בדרכי עוור אחר הוראות האדמורי”ם. עושים עתה הליטאים את אותו הדבר. אין להם הסבר על מעשי רבם, ומשיבים כי מדובר ב“דעת תורה”.
אבל, הציבור אינו יותר עולם גולם, הוא רוצה תשובות מעשיות ורציניות. מדובר בנושא חשוב ועדין, המחייב הסבר. ההתחמקות של הרב שך מההסבר, מוכיחה כי אף הוא אינו שלם עם מה שהוא אומר.
במשך שנים, הטיפו הרב שך ואנשיו, בכיוונים, הדומים לסאטמאר, ובשינוי קל אחד, כי הם לא מוותרים על הנאות והטבות ממשלתיות. עובדה היא, שהסאטמארים אהבו את הליטאים, אך ורק מפני שהיו דומים ב“השקפה”, ואהבו את הקיצוניות. הם ראו בה חלק מן ה“חרדיות”, והטיפו לה.
כל מי שיטול את כתבי העת של אנשי ה“השקפה” בבני ברק, ואת סגנון דבריו של הרב שך באותן השנים, ילמד, כי החילונים כולם הינם “רשעים”. הם אלו, שלעגו, על אלו שהבחינו בין יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו, לבין תינוק שנשבה. רבבות מילים שפכו אלו, על מי שניסו להבחין בין הליכוד למערך, בטיעון כי אלו קרובים יותר לעניני היהדות, וכי יצליחו עימם הרבה יותר. הם דחו גישה זו, וכמו סאטמאר ודומיהם, סברו הליטאים, כי אין כל הבדל בין חילונים, וכי כל סוגי החילונים הם רשעים.
זו הסיבה, גם מדוע גינו ולא קבלו את דרכי התשובה. כאשר עסקו בעניני קירוב רחוקים ליהדות, היו הליטאים מראשי הלוחמים נגד. בבני ברק זעקו, כי מכניסים לכלל ישראל, “בני הנדה”, ו“ממזרים”, ולא קבלו את הגישה, כי יש בכלל מקום לתשובה, וכי יש לדון על כל אחד בנפרד. הם קבלו את הגישה הקיצונית הקובעת, כי התשובה אינה מעיסוקנו, וכוונת הכתוב לתשובה, הוא אך ורק ליהודים חרדים, כאלו אשר בכל יום צריכים לשוב בתשובה ובפרט בימי התשובה, על עוונות וחטאי השנה.
הגישה החבדי”ת, של לקרב כל יהודי, להחזירו למוטב, ולדרך הישר, היתה מגונה בעיניהם, ונלחמו בה ובכל הכח. הרב שך בעצמו דיבר נגד גישה זו, עד אשר החלו לעסוק בענין כמה מאנשיו, וזו שינתה הכל. בו ברגע, שהוא ראה, כי מדובר ב“בעלי תשובה” שיהיו ליטאים ולא חלילה “חסידים”, התהפך הגלגל, ופופיק ארנון איקא ישראלי ואורי זוהר ודומיהם, כבר יותר לא “בני הנדה”, ואף לא “ממזרים”, הרב שך שכח מה זה בכלל.
גישה זו, של “שוחד”, “רשעים”, ו”ייצר הרע”, הוא כזה, המשתנה מתקופה ומזמן לזמן. כאשר הרב שך הוא זה הזקוק לנושא ולענין, הרי הוא לא יודע כלל מה זה “שוחד”, ואם נרצה למנות את כל האירועים בחמש עשרה השנים האחרונות, אשר בהן חילקה הקואליציה שוחד, לא נצליח במסגרת זו בלבד, אבל באופן כללי נאמר ונקבע, כי אם היה מי שרדף אחר השוחד, ומי שלא ויתר על השוחד, היה הרב שך.
ואם זקוקים אנו להוכחה נוספת, נלך אחורנית בכשמנה שנים, בעת שהרב שך התיר לש”ס להצטרף לממשלה. גדולי ישראל האמיתיים זעקו מרה, טענו, כי הדבר אסור בתכלית האיסור. לשאת באחריות לחילולי שבת, לניתוחי מתים, להפלות, ולעוד שורה ארוכה של מעשים שהממשלה היא האחראית לה, הוא דבר בלתי אפשרי ליהודי חרדי, ולכן לא התירו עד היום הזה, את ההצטרפות של אגודת ישראל לממשלה. אך לא בממשלה, מאחר ולא יכלו לשאת באחריות.
והנה, הרב שך היה זה שהתיר ודחף את ש”ס לממשלה, והשאלה שנשאלה, איך זה, ומה דחף אותו לכך? והתשובה לכך, היתה אחת ויחידה: “שוחד”!!! הוא ידע, כי בדרך זו, הוא ישלוט, הכסף יהיה בידו ולא בידי אחרים, ו“שוחד” זה, הוא שהעבירו על דעתו.
הממשלה רצתה בש”ס, וזו מוכנה היתה לשלם עוד ועוד, והרב שך שלח אותם לקחת עוד ועוד. הוא התאהב ב“שוחד”. אך, באותן השנים, הרב שך כלל לא העלה על דל שפתיו את המילה “שוחד”. זו לא היתה בלקסיקון שלו. ב“שוחד” הוא נזכר, אך ורק, כאשר מי שאמור היה לקבל את התפקיד, אינו איש ממחנהו, כאן ה“שוחד” משחק את התפקיד המרכזי.
מי היה הראשון להתיר סגני שרים? בל נשכח, כי בעבר, בטרם היה זה הרב שך ששבר את הכלים, וקבע, כי מותר לשאת בתפקיד זה, לא העיזה אגודת ישראל לתבוע ולבקש תפקיד שכזה, הדבר היה ברור, כי הוא גובל עם האסור. אמנם רשמית נושא באחריות השר. אך, עצם העובדה, שסגן השר מטפל ומנהל את המשרד, וכי הוא המכריע, למרות שהוא יונק את סמכותו מן השר, זה כשלעצמו מעשה, שקשה לטעון כי אין נושאים באחריות. ובכל זאת, לא הוכיח הרב שך “קנאות” ו“חומרות” כפי שהיינו רגילים לה בעבר בבני ברק. פתאום הוא הפך להיות ה“מיקל” הגדול ביותר, והסיבה לכך, אך ורק ה“שוחד”. זו העבירה אותו על הדעת. כאשר שמע כי נציגו יהיה סגן שר השיכון, והאמין כי בדרך זו יוכל בתחומים אלו להשיג יותר מאחרים, הוא אמר מיד כן, ולא חשב עשרים פעם קודם לכן, אולי בכל זאת, מדובר ב“שוחד” וב“ייצר הרע”.
אך, יחד עם כל אלו, כאשר הרב שך עומד ונואם בפני הציבור, הוא מרשה לעצמו לזרוק מילים, כאילו הוא נזהר בהם, וכי הוא מקפיד עליהם. ובואו נברר לרגע, מה קורה לנו עם ה“רשעים”, האם אנשי הליכוד אינם רשעים?
איך יכול הרב שך לעמוד בישיבת פונוביז’ ולטעון, כי הממשלה הזו היא ממשלה של רשעים, ואילו ממשלתו של יצחק שמיר לא היתה ממשלת רשעים? גם ממשלתו של מנחם בגין לשיטתם של ראשי ובעלי ה“השקפה” הבני ברקית, היתה ממשלה של רשעים. ואיך זה, שהרב שך התיר בכל השנים את ההצטרפות לקואליציה ולממשלה שבראשה רשעים?
בואו לא נתווכח על מנחם בגין, שיהיו כאלו שיטענו שאינו רשע, אך אין ספק, כי באשר ליצחק שמיר, ביחס ליצחק רבין, הוא רשע גמור. יצחק שמיר אינו בוש לאכול נבלות וטריפות ברבים. והנה, אף עתה, לאחר שאינו עוד ראש הממשלה, הפרסומים מסביבו מספרים, כי הוא קונה מאכלי טריפה ודבר אחר, והוא אינו בוש בכך. ובכל זאת, הרב שך לא טען לרגע, כי לשבת עמו ליד שולחן אחד, ובממשלה אחת, פירושם של דברים לשבת עם רשעים.
אין עוד מי כמו הרב שך, שהתיר לש”ס את הישיבה עם אותם ה“רשעים”. ולכן, איך זה שהוא עומד ומדבר, ואינו מסביר, מדוע אז מותר היה לשבת עם רשעים, ומדוע עתה אסור לשבת עם רשעים.
ועל כולם, אולי יסביר לנו הרב שך, במקרה ושולמית אלוני הית העוזבת ופורשת, ומכשול זה היה לא בממשלה זו, האם הוא היה אוסר את ההצטרפות לממשלה ולקואליציה? אם נשפוט על פי דבריו, ועל פי דברי נציגיו, ההתנגדות היא לשולמית אלוני בלבד, ולאחרונה אף ליאיר צבן, אך לא לאחרים. ואם כן, אולי יסביר לנו הרב שך, מה ההבדל בין שולמית אלוני ליצחק רבין?
ההגיון אומר לגמרי אחרת. כי שולמית אלוני הרבה פחות רשעית מאשר יצחק רבין. שולמית אלוני, היא כזו האומרת את האמת, את מה שהיא חושבת. היא אינה מסתירה דבר, והלואי והיו כל החילונים כמוה. אז, היינו יודעים עם מי יש לנו עסק, ויודעים כיצד להתמודד עימם. אך, חילונים מן הסוג האחר, אלו שחושבים בדיוק כמוה, אך לא אומרים זאת בגלוי, אלו צבועים ומסוכנים. מי שאינו מדבר הוא הרבה יותר מסוכן, ממי שמדבר. ועל סמך מה קבע הרב שך, כי שולמית אלוני היא רשעית, ואילו האחרים אינם רשעים.
למען האמת, הרב שך לא אמר כי האחרים אינם רשעים, ויוכל לטעון כי כוונתו כי אף הם רשעים. אך, הרב שך חייב תשובה לציבור, מה ההבדל בין רשעים של הממשלה הזו, לבין הרשעים של הממשלה הקודמת, ואם הללו לא היו רשעים, אדרבה שיסביר מדוע. ובואו ונבחן, אם יש ערך לדבריו.
כאשר עוסקים אנו בענין זה בהרב שך, הענין הרבה יותר מסובך. בניגוד לאחרים, שמעולם לא כינו את עצמם “השקפיסטים”, ולא התבטאו בנושאים אלו, קשה לבא אליהם בטענות. רק ה’ הוא יודע מחשבות, וידוע כי הנסתרות הוא לה’ אלוקינו. אנו עוסקים בגלוי, בדברים שנאמרו ובפומבי, וכאן הרב שך הוא הפכפך הגדול ביותר בהיסטוריה החרדית. ביום אחד הוא מסוגל לזעוק “רשעים”, ובין לילה הופכים הללו ל“צדיקים”. ואיך? כאשר הם נותנים לו “שוחד”. הם מבטיחים עמדות, משרות, ותקציבים לאנשיו, הכל משתנה, והוא כלל אינו יודע יותר מזה זה “שוחד”, מי הם ה“רשעים”, ובכלל מה זה “ייצר הרע”, דברים שכאלו כלל אינם קיימים עוד בלקסיקון שלו.
ייאמר ברורות, הרב שך הוא האיש האחרון שיכול לבא בטענות לש”ס על שזו יושבת בממשלה. ולא מפני שהדבר מותר. ישנם רבים הזועקים כי אסור, ולהם זכות לזעוק כך, והם צודקים. הללו, ניגשים לענין בצורה שונה בתכלית, ומבינים, כי כל עוד החינוך בידיה של שולמית אלוני, לא יכולים חרדים להשתתף בקואליציה שכזו. אבל בל נשכח, כי אלו לא התירו גם בעבר את הממשלה. אלו התירו אך ורק קואליציה, ואף עתה, הויכוח הוא, של כן קואליציה, או לא קואליציה. עוסקים אנו בכן ממשלה או לא ממשלה, וכאן ההבדל הגדול.
הרב שך התיר להם את ההצטרפות, מעולם לא הסביר לציבור על סמך מה. הוא אמנם עשה “צוויי דינים” בין אשכנזי לספרדי, אבל לא השיב, האם לדעתו מותר לספרדי לשאת באחריות לחילולי שבת. וכאשר הוא מתבקש להשיב, הוא מתחמק בנימוק של “דעת תורה”. להרב שך ול“השקפיסטים” ישנם כמה דרכים קבועים כיצד להתחמק מכל ענין. כאשר הם במבוכה, הם קובעים כי קיימים “שני דיינים”, וכאשר המבוכה גדולה יותר, ואין הסבר למעשיהם, ולעיתים מדובר בניגוד להלכה, הם טוענים כי מדובר ב“דעת תורה”, את זאת יצרו, בכדי שיוכלו לעקוף את ההלכה, ולהישאר “חרדים” ו”קנאים”.
עתה, כאשר ש”ס שואלת את עצמה, מה ההבדל בין אז להיום, המסקנה האחת שהיא מגיעה אליה ובצדק, כי להרב שך יש בעיה פרטית. הוא איבד מכוחו, ואינו שולט עוד כבעבר, ולכן הוא אוסר את מה שהתיר קודם לכן. וכאן, לא חייבת ש”ס לחלל על פי חלילו. כאשר יושבים ראשי ש”ס, ומנסים לרדת לעומקם של דברים, ולומדים את כל שלשת הנימוקים של הרב שך, מדוע אין להצטרף לממשלה זו, מאחר ומדובר ב“שוחד”, “רשעים” ו”ייצר הרע”, אינם יכולים לקלוט בשום אופן, במה זו פחותה משתי הקדנציות שעברו.
אין כל הסבר אחר, פרט ל“דעת תורה”. ה“השקפיסטים” הבני ברקים המציאו דרך, כיצד להשיב במצבים שכאלה, וטוענים כי זו ה“דעת תורה”. ובניגוד לכל נושא אחר, אשר בה לחמו בציבור החסידים, רק בשל טענה, כי כל דבר צריך הגיון. ועובדה היא, שהגישה הליטאית בנויה על הגיון, ובמשך שנים, לחמה בחסידות ההולכת בדרכי עוור אחר הוראות האדמורי”ם. עושים עתה הליטאים את אותו הדבר. אין להם הסבר על מעשי רבם, ומשיבים כי מדובר ב“דעת תורה”.
אבל, הציבור אינו יותר עולם גולם, הוא רוצה תשובות מעשיות ורציניות. מדובר בנושא חשוב ועדין, המחייב הסבר. ההתחמקות של הרב שך מההסבר, מוכיחה כי אף הוא אינו שלם עם מה שהוא אומר.
