על שוחד, רשעים, ויצר הרע, על פי “השקפתו” של הרב שך המעוותת את המציאות וגורמת לטשטוש אצל רבים מן החרדים
הנושא השלישי אשר עמו טען הרב שך, כי מעשי ש”ס ואגודת ישראל מודרכים ממנה, הינו ה“ייצר הרע”, מדבריו הבינו, כי כל מעשיהם של אלו, הינם מעשי ה“ייצר הרע” שהוא דוחף אותם, ועל פיהם הם קובעים את עמדותיהם.
לעומת זאת, מעשיו של הרב שך ושל מפלגתו, הינם היפך ה“ייצר הרע”. ופירושם של דברים, כי רצונו העז של אברהם רביץ להיות שר השיכון, ושל משה גפני להיות סגן שר הדתות, לאלו אין כל קשר עם הייצר הרע, זו תוצאה של פעילות הייצר טוב.
וכך בודאי נבין, כי איומיו של אברהם רביץ כי יקבל התקפת לב אם הרב שך ידיח אותו מן הכנסת, הינם מעשי הייצר טוב, ורק מעשי האחרים הינם מעשי הייצר הרע.
הגיע הזמן, שהרב שך יסביר לציבור, לפי מה הוא מחלק את הייצר טוב ואת הייצר הרע. במציאות הנוכחית, כל מעשיהם של מי שאינם מאנשיו, הינם מעשי הייצר הרע, ורק מה שהוא ואנשיו עושים, הם על טהרת מעשי הייצר טוב.
ולפי”ז נבין, כי מאבקו של הרב שך בכ”ק האדמו”ר מגור זצ”ל, כאשר הרב שך תבע “יחודיים” וביטול ה“רוטציה”, ולכן לא דיבר 8 שנים עם האדמו”ר מגור, כל אלו הינם מעשי הייצר טוב, ורק האדמו”ר מגור, שתבע כי ה“יחודיים” כולם יחולקו בשוויון וכי כל המוסדות ללא יוצא מן הכלל יקבלו את חלקם, אלו מעשי הייצר הרע, ואילו תביעותו של הרב שך, כי היחודיים יחולקו רק למוסדות מקורבים, שלמען ענין זה נאבק בכל כוחו, זהו מעשי הייצר טוב.
אותו דבר בענין הרוטציה. כאשר האדמו”ר מגור טען, כי הרוטציה חשובה לנקיון כפיים, ולטובת התנועה וכלל הציבור החרדי, טען הרב שך כי זהו הייצר הרע. ואילו השתלטותו של בודד, שהופך את התנועה כולה לנחלה פרטית ומשפחתית, זהו מעשי הייצר טוב.
מענין מאוד, כיצד מודד הרב שך את הייצרים הללו. לא נטעה אם נקבע, כי אצל הרב שך התהפכו היוצרות, ולייצר טוב הוא קורה ייצא הרע, ולייצר הרע ייצר טוב, ובכך נבין את פשר הדברים. כאשר מישהו עושה מעשה טוב, הרב שך זועק ייצר הרע, וכאשר עושים מעשה רע, הוא זועק ייצר טוב. אך, בואו ונאמר לו, כי במצב שכזה, אנו מעדיפים את הייצר הרע על פני הייצר טוב.
אך, הרב שך לא הסביר לציבור, מה קרה לפני יותר משלש וחצי שנים. כאשר החליט לפלג את הציבור החרדי, מדוע אז לא היה זה בבחינת ייצר הרע? מדוע המעשים שעשה באותם השנים היו מעשי הייצר טוב? האם אלו הועילו? הוא בעצמו מודה היום כי טעה, ועושה כל מאמץ כי ישובו להתקיים במסגרת אחת לפחות בבחירות, ובכל זאת, הוא מתעקש לייצג את הייצר טוב, ואילו אלו שזועקים נגד פילוג, ובעד ה“האחדות” הם אלו שאת מעשיהם הוא מגדיר כמעשי הייצר הרע.
וכאן המקום לשאול את הרב שך, האם מאבקו במרן הגאון האדיר רבי דוד פוברסקי ראש ישיבת פונוביז’ היו מעשי הייצר טוב? האם לשלוח בחורים בישיבה לבזותו, אלו מעשי הייצר טוב? ממתי מייצג הרב שך בכלל את מעשי הייצר טוב?
מי שלמד את חייו ומשנתו של הרב שך, אין עוד מי אשר כל כולו ייצר הרע אחד גדול. כל מעשיו הינם מחלוקת, והשתלטות. ובכל זאת, הוא מעיז לטעון, כי מעשים אלו, הינם מעשי הייצר טוב.
אך, נחזור לנושא שלפנינו, אשר בו עסק הרב שך, בענין קואליציה ואופוזיציה, כאשר קבע כי הקואליציה הוא מעשי הייצר הרע, ונשאל אותו, ואם כן, איך הוא איפשר לש”ס לפני שמנה שנים להצטרף לממשלה, כאשר ברור היה, כי בכך הם נוטלים אחריות נוראה על מעשים חמורים ביותר, דבר אשר כל גדולי ישראל זעקו במרה כי הדבר אסור בתכלית, ואף הרב שך בעצמו שנים קודם לכן טען כי הדבר אסור, ובכל זאת, כאשר הוא צריך היה להכריע בענין ש”ס, וידע כי רק הוא יהיה השליט, ויפיק מכך את טובת ההנאה, התיר להם מעשים נוראים וחמורים. ולא שמענו, כי יעצור לרגע, וישאל את עצמו, אולי אלו מעשי הייצר הרע.
ובכלל, בענין ההצטרפות לקואליציה, לאיזו שהיא, איזה קשר יש לזה עם הייצר הרע. כי ממה נפשך, אם מדובר בייצר הרע, הרי בכל קואליציה עוסקים אנו בייצר הרע. ואם אין לכך קשר, מדוע שיהיה עתה לענין קשר.
הייצר הרע הזה של הצטרפות לקואליציה, לא נוצר עתה. וכאן בעצם טמון הטעות של הרב שך, או יותר נכון העיוות של הרב שך, שהוא עוסק עתה בדברים, שצריך היה לעסוק בהם מן הרגע הראשון, ולא רק לאחר שהוא נכשל כשלון מוחלט, ונותר ללא כל, אז הוא נזכר בייצר הרע.
כן, הייצר הרע קיים. ובל נשלה את עצמנו לרגע כי החכי”ם למיניהם מן המפלגות אינם מודרכים על ידי הייצר הרע. אבל, כאשר הרב שך עוסק בייצר הרע, עליו לעסוק בכך בכל, כולל בחכי”ם של מפלגתו. ולאו דוקא בקדנציה זו, אלא בקדנציות קודמות כאשר החכי”ם שלו, נהנו מכל מנעמי השלטון, היו אלו מנעמי הייצר הרע.
אבל, באותה תקופה לא שמענו מהרב שך מילה אחת רעה על כך. ההיפך, הוא דיבר בשבחם של אלו, הוא דיבר על “שלוחי דרבנן” ועשה מהם “צדיקים”, למרות שידע בבירור גמור, כי הללו “שלוחי הייצר הרע”,
וכאשר הרב שך עסוק בענין זה ששמו ייצר הרע, בואו ונאמר בגלוי ובבירור. כן, כולם, כל העסקנים ללא יוצא מן הכלל, הדחף שלהם, הוא דחף של “ייצר הרע”. אין אף אחד מהם, העושה את מלאכתו בנקיון כפיים, כזה אשר כל מטרתו היא אחת, לעזור ולסייע לציבור החרדי ולמלאות את רצונם של גדולי התורה. לו היה כך, היינו צריכים להתחנן לעסקנים שירצו להיות חכי”ם, ואילו במצבנו הנוכחי, משקיעים את כל הכח, והורגים את עצמם למען התפקיד, הנותן לאדם כסף, כבוד, וטובת הנאה אחרים.
רק ה“ייצר הרע” הוא זה המדריך אותם. ולולא היה לאלו ייצר הרע, הכל היה נראה אחרת. הרב שך היה צריך לעלות לישיבת פונוביז’ ולהכריח אברכים לעשות מלאכה זו. הללו היו מתחננים שיוותר עליהם, וכאשר היה צריך להכריע על מי מהם, ההכרעה היתה קשה.
היום, עוד בטרם שהוא חושב על מי שיהיה המועמד, על שולחנו רשימה של מומלצים ללא סוף, וכל אחד עושה כל מאמץ, שהרב שך ישלח אותו, ובכך לספק את תאוותו.
כן, העסקנות מן הסוג הזה, זו עסקנות של תאווה, ולא עסקנות שיש לה קשר עם ייצר טוב. ולכן, כאשר הרב שך מדבר על ייצר הרע, אין לעג גדול מזה. מדובר בנושא, אשר גלוי וידוע מראש, כי המטרה בעסקנות היא אחת ויחידה, למלאות את תאוות הייצר.
ובואו וראו, מי הם העסקנים, מה תוכנם, האם יש לנו עסק עם יראי שמים, יהודים אשר מקפידים במצוות, תלמידי חכמים, וכאלו שניתן לומר עליהם כי הם משכמם ולמעלה? התשובה לדאבוננו היא, כי יש לנו עסק עם התחתית שבתחתית, בעלי תאוה, אנשי כבוד וכסף, כך שאין אפילו הוא אמינא כי הללו מבקשים למלאות את רעיונות ועצות הייצר טוב. ה“ייצר הרע”, הוא המדריך העיקרי שלהם, ואת שליחותו הם ממלאים, והרב שך אינו מחדש בענין זה דבר.
אבל, החוצפה והעזות שבדברי הרב שך, כאשר הוא מפנה את הדברים לכיוונים אחרים, ומתעלם כליל ממנו ומאנשיו. אם הרב שך היה מעיף את אברהם רביץ, ואילו את משה גפני זורק לעבר האחר לגמרי, וממנה במקומו עסקנים יראים, כאלו שיוכלו לפחות כלפי חוץ לטעון, כי הינם מודרכים רק על ידי הייצר טוב, היה יכול לבא בטענות לאחרים. אך, כאשר אברהם רביץ הוא בעל תאוה ידוע, כזה, אשר נאבק ונלחם בכל כוחו למלאות תאוותו זו ששמה כסא בכנסת, והרב שך שולח אותו לכנסת, אינו יכול עוד לבוא ולטעון כלפי אחרים.
ובכדי להזכיר למי ששכח מי הוא משה גפני, למרות שבינתיים אינו בכנסת, נזכיר לכם, שכאשר הגיע לכנסת, הוא שיחק את המשחק, כי הוא מחכה כבר ליום לשוב לכולל, הוא רוצה לחזור לגמרא, וכי הכנסת היא עבורו “עינוי”, ומקום “טמא”. והנה, כאשר הרב שך “שיחרר” אותו מן הכנסת, ואיפשר לו לשוב לכולל ולהתפטר מן ה“עינויים” והמקום ה”טמא”, בואו וראו אלו כוחות הוא משקיע לשוב לכנסת. הוא נאבק עתה עם החכי”ם האגודאים, שבעוד שנתיים יפנו לו מקום על פי הסכם הרוטציה, ו“שכח” לגמרי מן ה“עינויים” וה“טומאה”, פתאום הוא “מאוהב” בכנסת, ואינו יכול עוד לוותר על כך.
האם כל אלו אינם מעשי הייצר הרע? האם סופו אינו מעיד על תחילתו? ובכל זאת, לא נשמע את הרב שך קם וזועק וטוען כי נציגו הוא נציג הייצר הרע.
אין זו הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא הפעם האחרונה, שהרב שך בונה את דבריו על צביעות והתעלמות כליל ממה שקורה בסביבתו. אומרים, כי הרב שך יודע רק להסתכל רחוק, ואינו רואה מקרוב. כי אחרת, היה על הרב שך בדרשתו בפונוביז’ לזעוק במרה, על מעשי הייצר הרע של אנשיו קרוביו, ולהזהירם מפניהם.
בדרך כלל, גדול בישראל, מסתכל למרחוק. זה כוחו. אחד שכזה, היה צריך להבחין ולדעת, כי כל מה שקורה בציבור החרדי, כל המחלוקות והסכסוכים, עיקרם במעשי הייצר הרע. הרצון הוא לשלוט ולהשתלט. רוצים להשיג יותר תקציבים, ורוב רובם של ההכרעות, הינם כאלו, המודרכות על ידי הייצר הרע.
ובמקום שהרב שך יקלוט את הדברים ויעשה הכל לשבור את דחפי הייצר הרע, הוא מעודד את הייצר הרע. ואם נלך למקור הרעה באגודת ישראל, היכן פרץ הסכסוך הגדול, היה זה בשל מעשי הייצר הרע. מועצת גדולי התורה החליטה על רוטציה, דבר שנתקבל בברכה על ידי הכל. אך, היה זה שלמה לורנץ שהייצר הרע דחף אותו לרצות להישאר בכנסת לפחות קדנציה נוספת, והרב שך היה בענין זה שלוחו של הייצר הרע, להילחם ולהיאבק במועצת גדולי התורה, לשבור את החלטתה.
לא היה דבר כל כך ברור ופשוט, כי הדחפים של לורנץ הם דחפי הייצר הרע. ובכל זאת, הרב שך למרות שידע בבירור כי מדובר במעשי הייצר הרע, היה הוא שלוחו של הייצר הרע, למלאות תאוותו של לורנץ, ונאבק בגדולי ישראל בכל כוחו.
אם יהיה מי אשר יטען כי הרב שך לא קלט כי מדובר במעשי הייצר הרע, לא יהיה נימוק טוב מזה להוכיח, עד כמה הוא רחוק מלראות את מה שכל ילד היה קולט מיד. ואם ימצאו לכך סברות להסביר ולנמק את מעשיו, אבל עדיין, המציאות היא, כי הוא היה האיש שדחף ועשה הכל למען מילוי רצונו של הייצר הרע ושבר את היהדות החרדית. ולכן, הרב שך הוא האחרון שיכול בכלל לדבר על כל מה שקשור בייצר הרע.
הנושא השלישי אשר עמו טען הרב שך, כי מעשי ש”ס ואגודת ישראל מודרכים ממנה, הינו ה“ייצר הרע”, מדבריו הבינו, כי כל מעשיהם של אלו, הינם מעשי ה“ייצר הרע” שהוא דוחף אותם, ועל פיהם הם קובעים את עמדותיהם.
לעומת זאת, מעשיו של הרב שך ושל מפלגתו, הינם היפך ה“ייצר הרע”. ופירושם של דברים, כי רצונו העז של אברהם רביץ להיות שר השיכון, ושל משה גפני להיות סגן שר הדתות, לאלו אין כל קשר עם הייצר הרע, זו תוצאה של פעילות הייצר טוב.
וכך בודאי נבין, כי איומיו של אברהם רביץ כי יקבל התקפת לב אם הרב שך ידיח אותו מן הכנסת, הינם מעשי הייצר טוב, ורק מעשי האחרים הינם מעשי הייצר הרע.
הגיע הזמן, שהרב שך יסביר לציבור, לפי מה הוא מחלק את הייצר טוב ואת הייצר הרע. במציאות הנוכחית, כל מעשיהם של מי שאינם מאנשיו, הינם מעשי הייצר הרע, ורק מה שהוא ואנשיו עושים, הם על טהרת מעשי הייצר טוב.
ולפי”ז נבין, כי מאבקו של הרב שך בכ”ק האדמו”ר מגור זצ”ל, כאשר הרב שך תבע “יחודיים” וביטול ה“רוטציה”, ולכן לא דיבר 8 שנים עם האדמו”ר מגור, כל אלו הינם מעשי הייצר טוב, ורק האדמו”ר מגור, שתבע כי ה“יחודיים” כולם יחולקו בשוויון וכי כל המוסדות ללא יוצא מן הכלל יקבלו את חלקם, אלו מעשי הייצר הרע, ואילו תביעותו של הרב שך, כי היחודיים יחולקו רק למוסדות מקורבים, שלמען ענין זה נאבק בכל כוחו, זהו מעשי הייצר טוב.
אותו דבר בענין הרוטציה. כאשר האדמו”ר מגור טען, כי הרוטציה חשובה לנקיון כפיים, ולטובת התנועה וכלל הציבור החרדי, טען הרב שך כי זהו הייצר הרע. ואילו השתלטותו של בודד, שהופך את התנועה כולה לנחלה פרטית ומשפחתית, זהו מעשי הייצר טוב.
מענין מאוד, כיצד מודד הרב שך את הייצרים הללו. לא נטעה אם נקבע, כי אצל הרב שך התהפכו היוצרות, ולייצר טוב הוא קורה ייצא הרע, ולייצר הרע ייצר טוב, ובכך נבין את פשר הדברים. כאשר מישהו עושה מעשה טוב, הרב שך זועק ייצר הרע, וכאשר עושים מעשה רע, הוא זועק ייצר טוב. אך, בואו ונאמר לו, כי במצב שכזה, אנו מעדיפים את הייצר הרע על פני הייצר טוב.
אך, הרב שך לא הסביר לציבור, מה קרה לפני יותר משלש וחצי שנים. כאשר החליט לפלג את הציבור החרדי, מדוע אז לא היה זה בבחינת ייצר הרע? מדוע המעשים שעשה באותם השנים היו מעשי הייצר טוב? האם אלו הועילו? הוא בעצמו מודה היום כי טעה, ועושה כל מאמץ כי ישובו להתקיים במסגרת אחת לפחות בבחירות, ובכל זאת, הוא מתעקש לייצג את הייצר טוב, ואילו אלו שזועקים נגד פילוג, ובעד ה“האחדות” הם אלו שאת מעשיהם הוא מגדיר כמעשי הייצר הרע.
וכאן המקום לשאול את הרב שך, האם מאבקו במרן הגאון האדיר רבי דוד פוברסקי ראש ישיבת פונוביז’ היו מעשי הייצר טוב? האם לשלוח בחורים בישיבה לבזותו, אלו מעשי הייצר טוב? ממתי מייצג הרב שך בכלל את מעשי הייצר טוב?
מי שלמד את חייו ומשנתו של הרב שך, אין עוד מי אשר כל כולו ייצר הרע אחד גדול. כל מעשיו הינם מחלוקת, והשתלטות. ובכל זאת, הוא מעיז לטעון, כי מעשים אלו, הינם מעשי הייצר טוב.
אך, נחזור לנושא שלפנינו, אשר בו עסק הרב שך, בענין קואליציה ואופוזיציה, כאשר קבע כי הקואליציה הוא מעשי הייצר הרע, ונשאל אותו, ואם כן, איך הוא איפשר לש”ס לפני שמנה שנים להצטרף לממשלה, כאשר ברור היה, כי בכך הם נוטלים אחריות נוראה על מעשים חמורים ביותר, דבר אשר כל גדולי ישראל זעקו במרה כי הדבר אסור בתכלית, ואף הרב שך בעצמו שנים קודם לכן טען כי הדבר אסור, ובכל זאת, כאשר הוא צריך היה להכריע בענין ש”ס, וידע כי רק הוא יהיה השליט, ויפיק מכך את טובת ההנאה, התיר להם מעשים נוראים וחמורים. ולא שמענו, כי יעצור לרגע, וישאל את עצמו, אולי אלו מעשי הייצר הרע.
ובכלל, בענין ההצטרפות לקואליציה, לאיזו שהיא, איזה קשר יש לזה עם הייצר הרע. כי ממה נפשך, אם מדובר בייצר הרע, הרי בכל קואליציה עוסקים אנו בייצר הרע. ואם אין לכך קשר, מדוע שיהיה עתה לענין קשר.
הייצר הרע הזה של הצטרפות לקואליציה, לא נוצר עתה. וכאן בעצם טמון הטעות של הרב שך, או יותר נכון העיוות של הרב שך, שהוא עוסק עתה בדברים, שצריך היה לעסוק בהם מן הרגע הראשון, ולא רק לאחר שהוא נכשל כשלון מוחלט, ונותר ללא כל, אז הוא נזכר בייצר הרע.
כן, הייצר הרע קיים. ובל נשלה את עצמנו לרגע כי החכי”ם למיניהם מן המפלגות אינם מודרכים על ידי הייצר הרע. אבל, כאשר הרב שך עוסק בייצר הרע, עליו לעסוק בכך בכל, כולל בחכי”ם של מפלגתו. ולאו דוקא בקדנציה זו, אלא בקדנציות קודמות כאשר החכי”ם שלו, נהנו מכל מנעמי השלטון, היו אלו מנעמי הייצר הרע.
אבל, באותה תקופה לא שמענו מהרב שך מילה אחת רעה על כך. ההיפך, הוא דיבר בשבחם של אלו, הוא דיבר על “שלוחי דרבנן” ועשה מהם “צדיקים”, למרות שידע בבירור גמור, כי הללו “שלוחי הייצר הרע”,
וכאשר הרב שך עסוק בענין זה ששמו ייצר הרע, בואו ונאמר בגלוי ובבירור. כן, כולם, כל העסקנים ללא יוצא מן הכלל, הדחף שלהם, הוא דחף של “ייצר הרע”. אין אף אחד מהם, העושה את מלאכתו בנקיון כפיים, כזה אשר כל מטרתו היא אחת, לעזור ולסייע לציבור החרדי ולמלאות את רצונם של גדולי התורה. לו היה כך, היינו צריכים להתחנן לעסקנים שירצו להיות חכי”ם, ואילו במצבנו הנוכחי, משקיעים את כל הכח, והורגים את עצמם למען התפקיד, הנותן לאדם כסף, כבוד, וטובת הנאה אחרים.
רק ה“ייצר הרע” הוא זה המדריך אותם. ולולא היה לאלו ייצר הרע, הכל היה נראה אחרת. הרב שך היה צריך לעלות לישיבת פונוביז’ ולהכריח אברכים לעשות מלאכה זו. הללו היו מתחננים שיוותר עליהם, וכאשר היה צריך להכריע על מי מהם, ההכרעה היתה קשה.
היום, עוד בטרם שהוא חושב על מי שיהיה המועמד, על שולחנו רשימה של מומלצים ללא סוף, וכל אחד עושה כל מאמץ, שהרב שך ישלח אותו, ובכך לספק את תאוותו.
כן, העסקנות מן הסוג הזה, זו עסקנות של תאווה, ולא עסקנות שיש לה קשר עם ייצר טוב. ולכן, כאשר הרב שך מדבר על ייצר הרע, אין לעג גדול מזה. מדובר בנושא, אשר גלוי וידוע מראש, כי המטרה בעסקנות היא אחת ויחידה, למלאות את תאוות הייצר.
ובואו וראו, מי הם העסקנים, מה תוכנם, האם יש לנו עסק עם יראי שמים, יהודים אשר מקפידים במצוות, תלמידי חכמים, וכאלו שניתן לומר עליהם כי הם משכמם ולמעלה? התשובה לדאבוננו היא, כי יש לנו עסק עם התחתית שבתחתית, בעלי תאוה, אנשי כבוד וכסף, כך שאין אפילו הוא אמינא כי הללו מבקשים למלאות את רעיונות ועצות הייצר טוב. ה“ייצר הרע”, הוא המדריך העיקרי שלהם, ואת שליחותו הם ממלאים, והרב שך אינו מחדש בענין זה דבר.
אבל, החוצפה והעזות שבדברי הרב שך, כאשר הוא מפנה את הדברים לכיוונים אחרים, ומתעלם כליל ממנו ומאנשיו. אם הרב שך היה מעיף את אברהם רביץ, ואילו את משה גפני זורק לעבר האחר לגמרי, וממנה במקומו עסקנים יראים, כאלו שיוכלו לפחות כלפי חוץ לטעון, כי הינם מודרכים רק על ידי הייצר טוב, היה יכול לבא בטענות לאחרים. אך, כאשר אברהם רביץ הוא בעל תאוה ידוע, כזה, אשר נאבק ונלחם בכל כוחו למלאות תאוותו זו ששמה כסא בכנסת, והרב שך שולח אותו לכנסת, אינו יכול עוד לבוא ולטעון כלפי אחרים.
ובכדי להזכיר למי ששכח מי הוא משה גפני, למרות שבינתיים אינו בכנסת, נזכיר לכם, שכאשר הגיע לכנסת, הוא שיחק את המשחק, כי הוא מחכה כבר ליום לשוב לכולל, הוא רוצה לחזור לגמרא, וכי הכנסת היא עבורו “עינוי”, ומקום “טמא”. והנה, כאשר הרב שך “שיחרר” אותו מן הכנסת, ואיפשר לו לשוב לכולל ולהתפטר מן ה“עינויים” והמקום ה”טמא”, בואו וראו אלו כוחות הוא משקיע לשוב לכנסת. הוא נאבק עתה עם החכי”ם האגודאים, שבעוד שנתיים יפנו לו מקום על פי הסכם הרוטציה, ו“שכח” לגמרי מן ה“עינויים” וה“טומאה”, פתאום הוא “מאוהב” בכנסת, ואינו יכול עוד לוותר על כך.
האם כל אלו אינם מעשי הייצר הרע? האם סופו אינו מעיד על תחילתו? ובכל זאת, לא נשמע את הרב שך קם וזועק וטוען כי נציגו הוא נציג הייצר הרע.
אין זו הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא הפעם האחרונה, שהרב שך בונה את דבריו על צביעות והתעלמות כליל ממה שקורה בסביבתו. אומרים, כי הרב שך יודע רק להסתכל רחוק, ואינו רואה מקרוב. כי אחרת, היה על הרב שך בדרשתו בפונוביז’ לזעוק במרה, על מעשי הייצר הרע של אנשיו קרוביו, ולהזהירם מפניהם.
בדרך כלל, גדול בישראל, מסתכל למרחוק. זה כוחו. אחד שכזה, היה צריך להבחין ולדעת, כי כל מה שקורה בציבור החרדי, כל המחלוקות והסכסוכים, עיקרם במעשי הייצר הרע. הרצון הוא לשלוט ולהשתלט. רוצים להשיג יותר תקציבים, ורוב רובם של ההכרעות, הינם כאלו, המודרכות על ידי הייצר הרע.
ובמקום שהרב שך יקלוט את הדברים ויעשה הכל לשבור את דחפי הייצר הרע, הוא מעודד את הייצר הרע. ואם נלך למקור הרעה באגודת ישראל, היכן פרץ הסכסוך הגדול, היה זה בשל מעשי הייצר הרע. מועצת גדולי התורה החליטה על רוטציה, דבר שנתקבל בברכה על ידי הכל. אך, היה זה שלמה לורנץ שהייצר הרע דחף אותו לרצות להישאר בכנסת לפחות קדנציה נוספת, והרב שך היה בענין זה שלוחו של הייצר הרע, להילחם ולהיאבק במועצת גדולי התורה, לשבור את החלטתה.
לא היה דבר כל כך ברור ופשוט, כי הדחפים של לורנץ הם דחפי הייצר הרע. ובכל זאת, הרב שך למרות שידע בבירור כי מדובר במעשי הייצר הרע, היה הוא שלוחו של הייצר הרע, למלאות תאוותו של לורנץ, ונאבק בגדולי ישראל בכל כוחו.
אם יהיה מי אשר יטען כי הרב שך לא קלט כי מדובר במעשי הייצר הרע, לא יהיה נימוק טוב מזה להוכיח, עד כמה הוא רחוק מלראות את מה שכל ילד היה קולט מיד. ואם ימצאו לכך סברות להסביר ולנמק את מעשיו, אבל עדיין, המציאות היא, כי הוא היה האיש שדחף ועשה הכל למען מילוי רצונו של הייצר הרע ושבר את היהדות החרדית. ולכן, הרב שך הוא האחרון שיכול בכלל לדבר על כל מה שקשור בייצר הרע.
