על שוחד, רשעים, ויצר הרע, על פי “השקפתו” של הרב שך המעוותת את המציאות וגורמת לטשטוש אצל רבים מן החרדים
אין ספק, כי שלשת הדברים שעליהם עמד הרב שך בדרשתו, הינם נושאים הראויים להתייחסות, וכי יש לקחת אותם בחשבון כאשר עוסקים בענייני ציבור. השוחד, מעוור עיני חכמים, ומסלף דברי צדיקים. ויש תמיד לשאול את עצמנו, האם באמת איננו קובעים את דרכנו על פי ה“שוחד” שקבלנו מן הקואליציה ומן הממשלה, או שחלילה הכרעותינו נובעות, אך ורק, מתוך רצון לזכות בכל טובות ההנאה הללו.
אותו דבר קרה באשר ל“רשעים”, מיהו רשע? והאם מותר לשבת עם כאלו שהינם בגדר של רשעים! נושא זה, חייב ליבון ובירור. וכך, גם ענין ה“ייצר הרע”, למה דוחף ה“יצר הרע”, ואלו הכרעות נובעות מן ה“ייצר טוב”! אבל, נחלק את הדברים לשלשה, ובשורות אלו, נעסוק תחילה בענין ה“שוחד”, האם באמת הציבור החרדי היה נקי מ“שוחד”, ובעיקר, האם הרב שך בהכרעותיו בכל שנות הנהגתו את הציבור הליטאי, לא הכריע על פי “שוחד” את צעדיו ומהלכיו.
אין ספק, כי ענין ה“שוחד” הוא רציני. אחת הטענות שטענו בשעתו גדולי ישראל שהתנגדו להשתתפות בממשלה ובקואליציה, כי ה“שוחד” הוא זה שדוחף לשבת בקואליציה ובממשלה. טיעון זה של “שוחד” לא יכולים לטעון אלו המתנגדים להשתתפות בבחירות, ומאחר וכאשר יושבים באופוזיציה, לא שייך המושג הזה של “שוחד”. הקואליציה אינה חייבת כלום לאופוזיציונרים, כך שכל מה שמקבלים, זקוקים להתחנן ולבקש, ועושים להם טובה שלימה שבכלל נותנים להם. הבעיה הזו ששמה “שוחד”, היא בעיקרה, כאשר יושבים בקואליציה ובממשלה.
ומהו ה“שוחד”? הדבר מתבטא בתקציבים ובעמדות. כאשר מקבלים סכומי עתק, הרי זה “שוחד” במובן המילה של “שוחד”. ובנוסף לכך, כאשר יושבים על כורסאות של “ראשות וועדת הכספים”, ושל סגני שרים, הרי כאן יש שוחד של ממש. כל מי שישב על הכורסאות הללו, התקשה להיפרד מהם.
לכן, כאשר הרב שך טוען, כי אלו הדוחפים להצטרף לקואליציה, וכוונתנו למוניע שפירא ודומיו, הם כאלו הרוצים את ה“שוחד” שמציעים להם, הדברים נשמעים לכאורה נכונים, אם כי, במקרה שלפנינו, מדובר במשהו אחר לגמרי. ואם ניקח לדוגמא את מוניע שפירא ומנחם פרוש, נגיע דוקא למסקנה הפוכה, כי לא ה“שוחד” הוא זה שמדריך אותם. יתכן וה“ייצר הרע” הוא זה שדוחף אותם, ובודאי את חלקם, אך דחפים אחרים לגמרי הם אלו הדוחפים אותם לכיוון הקואליציה.
ובכדי להבין זאת, נשאל את עצמנו לרגע, מה יקרה אם יצחק רבין יוותר על אגודת ישראל, ולא היה דוחף כלל שיצטרפו לקואליציה, האם מוניע שפירא היה מוותר על “ראשות וועדת הכספים”? האם שכח כבר הרב שך, כי היה זה מוניע שפירא שעוד לפני הבחירות כבר ישב עם יצחק רבין, להבטיח לעצמו כי אגודת ישראל תצטרף לקואליציה?
אין זה נכון, כי יצחק רבין מעניק שוחד לאגודת ישראל בכדי להכניס אותם לקואליציה. טענה זו היתה צודקת, אם המחיר שהיה מציע היה קטן מדי, ונותן עוד בכדי שיצטרפו, לזה היינו קוראים “שוחד”. אך לא במקרה שלפנינו, שיותר מה שיצחק רבין רוצה אגודת ישראל בקואליציה, מוניע שפירא ומנחם פרוש רוצים לראות את עצמם שם.
אותו דבר למעשה קורה גם בש”ס. היום אין צורך ב“שוחד” בכדי להכניס את החרדים לקואליציה. זה קרה בעבר, כאשר בכדי לפתות את החרדים, הציעו להם עוד ועוד. היום, המצב שונה בתכלית. לא ה“שוחד” הוא זה המשחק תפקיד. ש”ס דואגת לעצמה, וסוחבת כמה שהיא יכולה, וללא כל קשר ל“שוחד”, היא היתה מצטרפת לממשלה, גם אם היא היתה מקבלת פחות, כי אריה דרעי לא היה יכול לוותר יום אחד על משרד הפנים.
כאשר הרב שך זועק “שוחד”, הוא היה צודק, אם ראשי ומנהלי הישיבות אלו הנהנים מן התקציבים היחודיים, היו זועקים כי יש להצטרף לקואליציה. הללו היו עושים זאת, אך ורק בשל אותו “שוחד”. אך, בואו וראו את המציאות הנוכחית, שדווקא גדולי התורה, הם אלו הזועקים ואוסרים את ההצטרפות לממשלה. מועצת גדולי התורה האגודאית כולה, מתנגדת להצטרפות לקואליציה, למרות שהם הנהנים מכספי ה“יחודיים”, וברור להם, כי יהיה להם עתה באופוזיציה הרבה פחות ממה שהיה להם בעבר.
לכן, כאשר הרב שך מדבר על “שוחד”, כאילו זה מה שמעביר על הדעת, במקרה שלפנינו הדבר הלא נכון. יתכן וישנם בודדים כאלה, אך לא אלה הקובעים. המציאות היא, שהקובעים, שאלו הם הנהנים מכספי ה”שוחד”, הם אלו המתנגדים להצטרפות לממשלה.
ושוב, באשר למוניע שפירא ומנחם פרוש, גם ללא “שוחד” כלשהו, היו מצטרפים. הם מחפשים את טובת עצמם, ולא ה“שוחד” הוא המכתיב את צעדם.
אבל, כאשר הרב שך עוסק בענין של “שוחד”, הדבר חייב להקפיץ כל שומע. אין עוד בהיסטוריה החרדית, מי אשר נגוע כל כך ב“שוחד” יותר מהרב שך, ונזכיר לו, כיצד הצטרפה אגודת ישראל לקואליציה לפני חמש עשרה שנה.
היה זה לאחר הבחירות הפנימיות באגודת ישראל, כאשר ליטאי בני ברק הפסידו, ושלמה לורנץ נפל מן המקום הראשון ברשימה לכנסת, למקום השלישי. הליטאים זעמו, ואף לא השתתפו בועידה הארצית. הם שיגרו משלחת של שבעה אנשים, ואילו הצעירים שלהם נשארו בבית. היחסים באגודת ישראל היו רעועים מאוד, עד למהפך, בעת שמנחם בגין תפס את השלטון.
ואז, הציע מנחם בגין לאגודת ישראל להצטרף לקואליציה. וכאשר שמע על כך הרב שך, הוא התנגד לכך בתוקף. הוא לא רצה לשמוע נימוקים כלשהם, הוא טען כי ה“ייצר הרע” הוא זה שדוחף לקואליציה, ובאגודת ישראל עמלו כיצד לשכנע אותו כי הפעם יש לשנות ולהצטרף לקואליציה. – יצויין, כי אגודת ישראל ישבה שנים רבות באופוזיציה.
הרב שך, שבמקרים כאלו אוהב להיות “קנאי”, שיחק את כל משחקי הקנאות, עד אשר היה מי שהחליט להטמין לו מלכודת, והציע “הצעה”, לפיו, שלשה לורנץ, שהוא השלישי ברשימה, ולמעשה השלישי גם בתפקידים, יקבל את התפקיד הראשון, והוא “ראשות וועדת הכספים”. על פי הצעה זו, אמור היה הרב יהודה מאיר אברמוביץ שהיה ראשון, לוותר על מקומו הראשון, ולתפוס רק את התפקיד השלישי שהוא “סגן יו”ר הכנסת”, וזאת בכדי שהרב שך ישנה את עמדתו.
ואכן מאותו רגע שהציעו לשלמה לורנץ את תפקיד “יו”ר וועדת הכספים”, התהפף הגלגל בין רגע. ולא עוד “קנאות”, הרב שך הפך להיות התומך הגדול ביותר להצטרפות לקואליציה, הוא זה שלחם ומצא את כל הנימוקים המצויינים, מדוע הפעם יש לשנות עמדה, וחייבים להצטרף לקואליציה.
וכאן, נשאל את הרב שך, האם לא היה זה “שוחד”? האם לא “שוחד” זה עיוור את עיניו, וזה אשר גרם למהפך בגישתו לכל הענין?
האבסורד הגיע לכדי כך, שדוקא בעת שלא ה“שוחד” מהווה את הבעיה, זועק הרב שך כי מדובר ב“שוחד”, נחזור ונאמר, כי מוניע שפירא רוצה להיות “יו”ר וועדת הכספים” גם אם יצחק רבין לא ירצה בכך. הוא יעשה כל מאמץ כי יתן לו את התפקיד. ומטרתו של שפירא, הוא להשיג דרך וועדה זו תקציבים גדולים בכדי להציל את מפעליו, ולפתור שורה של בעיות אחרות, אך בשום אופן לא ה“שוחד” הוא זה המשנה עמדתו.
דבר נוסף שהרב שך לא הסביר בדבריו, מדוע, כאשר נציגי הליטאים נטלו תפקידי סגני שרים, ותקציבים גדולים למוסדותיהם, לא היה זה בגדר של “שוחד”? מה המודד הקובע כי זה “שוחד”? האם רק היכן שהרב שך הוא הנהנה מן הענין אז אין מושג כזה של “שוחד”? האם ה“שוחד” אינו יכול לפעול כאשר עוסקים בציבור הליטאי?
ויסלח לי הרב שך אם אשאל אותו שאלה אישית. הוא אוחז את עצמו ל“חכם”, האם לא למד ושמע את ההדגשה שבענין, כי ה“שוחד מעוור עיני חכמים”, והכוונה היא, שאף מי שאוחז את עצמו ל “חכם” ו“גדול”, ה“שוחד” מסוגל לעוור את עיניו.
כאן לא יכולים לבא אלינו “השקפיסטים” מבני ברק ולטעון, כי להרב שך יש את היכולת לגבור על כך, וכי הוא מעל ה“שוחד”. כאשר עוסקים אנו בענין זה, נאמר לנו בבירור, כי ה“שוחד מעוור עיני חכמים”, ואדרבה, ככל שהוא חכם יותר, ה“שוחד” עלול לעוור אותו הרבה יותר.
ואכן, מי שלמד ולומד את שיטותיו ודרכיו של הרב שך מאז תפס את ההנהגה, הכל בנוי על “שוחד”. ומה לנו יותר מאשר באגודת ישראל, הרב שך נאבק בכל כוחו למען ה“יחודיים”, ומדוע? מפני שאנשיו הם אלו אשר נהנו מתקציבים אלו.
הגיע הזמן שהרב שך יסביר לציבור, מדוע הוא נאבק נגד כ”ק האדמו”ר מגור זצוק”ל, כאשר הלה לחם נגד ה“יחודיים”. האדמו”ר טען, כי יש לחלק את התקציב כולו לכל המוסדות, על פי קריטריון ברור, וחלילה שלא יקבל מישהו יותר או פחות מן האחר. ואילו הרב שך, יצא למלחמה חרמה, כי יחלקו את ה“יחודיים” על פי הסדר הקיים, לפיו נציגו מחלק לאנשיו קרוביו סכומי עתק, ומוסדות אחרים נותרים עם פרוטות בלבד.
אולי יסביר הרב שך, האם אין זה “שוחד”? כאשר גדולי ישראל האמיתיים נאבקו נגד ה“שוחד”, היה זה הרב שך שיצא להגן על ה“שוחד”, ואיך יכול עתה הרב שך לבא ולטעון טענות הקשורות ב“שוחד”?
במקרה שלפנינו, היינו צריכים לומר להרב שך, “קשוט עצמך”! כאשר אתה תהיה נקי מ“שוחד”, תוכל להטיף לאחרים בענין.
וכאן חייבים להבהיר עד להיכן מרחיק הרב שך לכת, כאשר הוא מדבר על הענינים של “ייצר הרע” “שוחד” ו“רשעים”. בכל נשכח, כי עוסקים אנו בגדולי ישראל, וכאשר ש”ס הכריעה כפי שהכריעה. היא לא עשתה זאת, בטרם לא קיבלה לכך היתר מן החכם רבי עובדיה יוסף.
אותו דבר באגודת ישראל. יהיה רצונם של מוניע שפירא ומנחם פרוש להצטרף לקואליצה. כל עוד גדולי ישראל מאגודת ישראל אינם נותנים להם את הרשות לכך, הם לא יכנסו לקואליציה.
ולכן, כאשר ההכרעה היא של גדולי ישראל, אין עזות מצח גדולה מזו, לבא ולטעון כאילו הם מודרכים מ“שוחד”. מי שבכל דרך חייו, רק ה“שוחד” הוא זה המעביר על הדעת, היה זה הרב שך. ולכן, כאשר הוא בא להטיף לגדולי ישראל אחרים, יאמרו לו הללו “קשוט עצמך”, וכאשר תהיה אתה נקי מן ה“שוחד”, אז תטיף לנו בנושאים אלה.
הרב שך הוא האחרון, היכול להטיף בנושאים אלה.
אין ספק, כי שלשת הדברים שעליהם עמד הרב שך בדרשתו, הינם נושאים הראויים להתייחסות, וכי יש לקחת אותם בחשבון כאשר עוסקים בענייני ציבור. השוחד, מעוור עיני חכמים, ומסלף דברי צדיקים. ויש תמיד לשאול את עצמנו, האם באמת איננו קובעים את דרכנו על פי ה“שוחד” שקבלנו מן הקואליציה ומן הממשלה, או שחלילה הכרעותינו נובעות, אך ורק, מתוך רצון לזכות בכל טובות ההנאה הללו.
אותו דבר קרה באשר ל“רשעים”, מיהו רשע? והאם מותר לשבת עם כאלו שהינם בגדר של רשעים! נושא זה, חייב ליבון ובירור. וכך, גם ענין ה“ייצר הרע”, למה דוחף ה“יצר הרע”, ואלו הכרעות נובעות מן ה“ייצר טוב”! אבל, נחלק את הדברים לשלשה, ובשורות אלו, נעסוק תחילה בענין ה“שוחד”, האם באמת הציבור החרדי היה נקי מ“שוחד”, ובעיקר, האם הרב שך בהכרעותיו בכל שנות הנהגתו את הציבור הליטאי, לא הכריע על פי “שוחד” את צעדיו ומהלכיו.
אין ספק, כי ענין ה“שוחד” הוא רציני. אחת הטענות שטענו בשעתו גדולי ישראל שהתנגדו להשתתפות בממשלה ובקואליציה, כי ה“שוחד” הוא זה שדוחף לשבת בקואליציה ובממשלה. טיעון זה של “שוחד” לא יכולים לטעון אלו המתנגדים להשתתפות בבחירות, ומאחר וכאשר יושבים באופוזיציה, לא שייך המושג הזה של “שוחד”. הקואליציה אינה חייבת כלום לאופוזיציונרים, כך שכל מה שמקבלים, זקוקים להתחנן ולבקש, ועושים להם טובה שלימה שבכלל נותנים להם. הבעיה הזו ששמה “שוחד”, היא בעיקרה, כאשר יושבים בקואליציה ובממשלה.
ומהו ה“שוחד”? הדבר מתבטא בתקציבים ובעמדות. כאשר מקבלים סכומי עתק, הרי זה “שוחד” במובן המילה של “שוחד”. ובנוסף לכך, כאשר יושבים על כורסאות של “ראשות וועדת הכספים”, ושל סגני שרים, הרי כאן יש שוחד של ממש. כל מי שישב על הכורסאות הללו, התקשה להיפרד מהם.
לכן, כאשר הרב שך טוען, כי אלו הדוחפים להצטרף לקואליציה, וכוונתנו למוניע שפירא ודומיו, הם כאלו הרוצים את ה“שוחד” שמציעים להם, הדברים נשמעים לכאורה נכונים, אם כי, במקרה שלפנינו, מדובר במשהו אחר לגמרי. ואם ניקח לדוגמא את מוניע שפירא ומנחם פרוש, נגיע דוקא למסקנה הפוכה, כי לא ה“שוחד” הוא זה שמדריך אותם. יתכן וה“ייצר הרע” הוא זה שדוחף אותם, ובודאי את חלקם, אך דחפים אחרים לגמרי הם אלו הדוחפים אותם לכיוון הקואליציה.
ובכדי להבין זאת, נשאל את עצמנו לרגע, מה יקרה אם יצחק רבין יוותר על אגודת ישראל, ולא היה דוחף כלל שיצטרפו לקואליציה, האם מוניע שפירא היה מוותר על “ראשות וועדת הכספים”? האם שכח כבר הרב שך, כי היה זה מוניע שפירא שעוד לפני הבחירות כבר ישב עם יצחק רבין, להבטיח לעצמו כי אגודת ישראל תצטרף לקואליציה?
אין זה נכון, כי יצחק רבין מעניק שוחד לאגודת ישראל בכדי להכניס אותם לקואליציה. טענה זו היתה צודקת, אם המחיר שהיה מציע היה קטן מדי, ונותן עוד בכדי שיצטרפו, לזה היינו קוראים “שוחד”. אך לא במקרה שלפנינו, שיותר מה שיצחק רבין רוצה אגודת ישראל בקואליציה, מוניע שפירא ומנחם פרוש רוצים לראות את עצמם שם.
אותו דבר למעשה קורה גם בש”ס. היום אין צורך ב“שוחד” בכדי להכניס את החרדים לקואליציה. זה קרה בעבר, כאשר בכדי לפתות את החרדים, הציעו להם עוד ועוד. היום, המצב שונה בתכלית. לא ה“שוחד” הוא זה המשחק תפקיד. ש”ס דואגת לעצמה, וסוחבת כמה שהיא יכולה, וללא כל קשר ל“שוחד”, היא היתה מצטרפת לממשלה, גם אם היא היתה מקבלת פחות, כי אריה דרעי לא היה יכול לוותר יום אחד על משרד הפנים.
כאשר הרב שך זועק “שוחד”, הוא היה צודק, אם ראשי ומנהלי הישיבות אלו הנהנים מן התקציבים היחודיים, היו זועקים כי יש להצטרף לקואליציה. הללו היו עושים זאת, אך ורק בשל אותו “שוחד”. אך, בואו וראו את המציאות הנוכחית, שדווקא גדולי התורה, הם אלו הזועקים ואוסרים את ההצטרפות לממשלה. מועצת גדולי התורה האגודאית כולה, מתנגדת להצטרפות לקואליציה, למרות שהם הנהנים מכספי ה“יחודיים”, וברור להם, כי יהיה להם עתה באופוזיציה הרבה פחות ממה שהיה להם בעבר.
לכן, כאשר הרב שך מדבר על “שוחד”, כאילו זה מה שמעביר על הדעת, במקרה שלפנינו הדבר הלא נכון. יתכן וישנם בודדים כאלה, אך לא אלה הקובעים. המציאות היא, שהקובעים, שאלו הם הנהנים מכספי ה”שוחד”, הם אלו המתנגדים להצטרפות לממשלה.
ושוב, באשר למוניע שפירא ומנחם פרוש, גם ללא “שוחד” כלשהו, היו מצטרפים. הם מחפשים את טובת עצמם, ולא ה“שוחד” הוא המכתיב את צעדם.
אבל, כאשר הרב שך עוסק בענין של “שוחד”, הדבר חייב להקפיץ כל שומע. אין עוד בהיסטוריה החרדית, מי אשר נגוע כל כך ב“שוחד” יותר מהרב שך, ונזכיר לו, כיצד הצטרפה אגודת ישראל לקואליציה לפני חמש עשרה שנה.
היה זה לאחר הבחירות הפנימיות באגודת ישראל, כאשר ליטאי בני ברק הפסידו, ושלמה לורנץ נפל מן המקום הראשון ברשימה לכנסת, למקום השלישי. הליטאים זעמו, ואף לא השתתפו בועידה הארצית. הם שיגרו משלחת של שבעה אנשים, ואילו הצעירים שלהם נשארו בבית. היחסים באגודת ישראל היו רעועים מאוד, עד למהפך, בעת שמנחם בגין תפס את השלטון.
ואז, הציע מנחם בגין לאגודת ישראל להצטרף לקואליציה. וכאשר שמע על כך הרב שך, הוא התנגד לכך בתוקף. הוא לא רצה לשמוע נימוקים כלשהם, הוא טען כי ה“ייצר הרע” הוא זה שדוחף לקואליציה, ובאגודת ישראל עמלו כיצד לשכנע אותו כי הפעם יש לשנות ולהצטרף לקואליציה. – יצויין, כי אגודת ישראל ישבה שנים רבות באופוזיציה.
הרב שך, שבמקרים כאלו אוהב להיות “קנאי”, שיחק את כל משחקי הקנאות, עד אשר היה מי שהחליט להטמין לו מלכודת, והציע “הצעה”, לפיו, שלשה לורנץ, שהוא השלישי ברשימה, ולמעשה השלישי גם בתפקידים, יקבל את התפקיד הראשון, והוא “ראשות וועדת הכספים”. על פי הצעה זו, אמור היה הרב יהודה מאיר אברמוביץ שהיה ראשון, לוותר על מקומו הראשון, ולתפוס רק את התפקיד השלישי שהוא “סגן יו”ר הכנסת”, וזאת בכדי שהרב שך ישנה את עמדתו.
ואכן מאותו רגע שהציעו לשלמה לורנץ את תפקיד “יו”ר וועדת הכספים”, התהפף הגלגל בין רגע. ולא עוד “קנאות”, הרב שך הפך להיות התומך הגדול ביותר להצטרפות לקואליציה, הוא זה שלחם ומצא את כל הנימוקים המצויינים, מדוע הפעם יש לשנות עמדה, וחייבים להצטרף לקואליציה.
וכאן, נשאל את הרב שך, האם לא היה זה “שוחד”? האם לא “שוחד” זה עיוור את עיניו, וזה אשר גרם למהפך בגישתו לכל הענין?
האבסורד הגיע לכדי כך, שדוקא בעת שלא ה“שוחד” מהווה את הבעיה, זועק הרב שך כי מדובר ב“שוחד”, נחזור ונאמר, כי מוניע שפירא רוצה להיות “יו”ר וועדת הכספים” גם אם יצחק רבין לא ירצה בכך. הוא יעשה כל מאמץ כי יתן לו את התפקיד. ומטרתו של שפירא, הוא להשיג דרך וועדה זו תקציבים גדולים בכדי להציל את מפעליו, ולפתור שורה של בעיות אחרות, אך בשום אופן לא ה“שוחד” הוא זה המשנה עמדתו.
דבר נוסף שהרב שך לא הסביר בדבריו, מדוע, כאשר נציגי הליטאים נטלו תפקידי סגני שרים, ותקציבים גדולים למוסדותיהם, לא היה זה בגדר של “שוחד”? מה המודד הקובע כי זה “שוחד”? האם רק היכן שהרב שך הוא הנהנה מן הענין אז אין מושג כזה של “שוחד”? האם ה“שוחד” אינו יכול לפעול כאשר עוסקים בציבור הליטאי?
ויסלח לי הרב שך אם אשאל אותו שאלה אישית. הוא אוחז את עצמו ל“חכם”, האם לא למד ושמע את ההדגשה שבענין, כי ה“שוחד מעוור עיני חכמים”, והכוונה היא, שאף מי שאוחז את עצמו ל “חכם” ו“גדול”, ה“שוחד” מסוגל לעוור את עיניו.
כאן לא יכולים לבא אלינו “השקפיסטים” מבני ברק ולטעון, כי להרב שך יש את היכולת לגבור על כך, וכי הוא מעל ה“שוחד”. כאשר עוסקים אנו בענין זה, נאמר לנו בבירור, כי ה“שוחד מעוור עיני חכמים”, ואדרבה, ככל שהוא חכם יותר, ה“שוחד” עלול לעוור אותו הרבה יותר.
ואכן, מי שלמד ולומד את שיטותיו ודרכיו של הרב שך מאז תפס את ההנהגה, הכל בנוי על “שוחד”. ומה לנו יותר מאשר באגודת ישראל, הרב שך נאבק בכל כוחו למען ה“יחודיים”, ומדוע? מפני שאנשיו הם אלו אשר נהנו מתקציבים אלו.
הגיע הזמן שהרב שך יסביר לציבור, מדוע הוא נאבק נגד כ”ק האדמו”ר מגור זצוק”ל, כאשר הלה לחם נגד ה“יחודיים”. האדמו”ר טען, כי יש לחלק את התקציב כולו לכל המוסדות, על פי קריטריון ברור, וחלילה שלא יקבל מישהו יותר או פחות מן האחר. ואילו הרב שך, יצא למלחמה חרמה, כי יחלקו את ה“יחודיים” על פי הסדר הקיים, לפיו נציגו מחלק לאנשיו קרוביו סכומי עתק, ומוסדות אחרים נותרים עם פרוטות בלבד.
אולי יסביר הרב שך, האם אין זה “שוחד”? כאשר גדולי ישראל האמיתיים נאבקו נגד ה“שוחד”, היה זה הרב שך שיצא להגן על ה“שוחד”, ואיך יכול עתה הרב שך לבא ולטעון טענות הקשורות ב“שוחד”?
במקרה שלפנינו, היינו צריכים לומר להרב שך, “קשוט עצמך”! כאשר אתה תהיה נקי מ“שוחד”, תוכל להטיף לאחרים בענין.
וכאן חייבים להבהיר עד להיכן מרחיק הרב שך לכת, כאשר הוא מדבר על הענינים של “ייצר הרע” “שוחד” ו“רשעים”. בכל נשכח, כי עוסקים אנו בגדולי ישראל, וכאשר ש”ס הכריעה כפי שהכריעה. היא לא עשתה זאת, בטרם לא קיבלה לכך היתר מן החכם רבי עובדיה יוסף.
אותו דבר באגודת ישראל. יהיה רצונם של מוניע שפירא ומנחם פרוש להצטרף לקואליצה. כל עוד גדולי ישראל מאגודת ישראל אינם נותנים להם את הרשות לכך, הם לא יכנסו לקואליציה.
ולכן, כאשר ההכרעה היא של גדולי ישראל, אין עזות מצח גדולה מזו, לבא ולטעון כאילו הם מודרכים מ“שוחד”. מי שבכל דרך חייו, רק ה“שוחד” הוא זה המעביר על הדעת, היה זה הרב שך. ולכן, כאשר הוא בא להטיף לגדולי ישראל אחרים, יאמרו לו הללו “קשוט עצמך”, וכאשר תהיה אתה נקי מן ה“שוחד”, אז תטיף לנו בנושאים אלה.
הרב שך הוא האחרון, היכול להטיף בנושאים אלה.
